שתף קטע נבחר

פיצוי למנהלת מרפאה: 'הגבר לפני הרוויח יותר'

מנהלת המרכז הרפואי באילת גילתה שקודמה בתפקיד הרוויח 12 אלף שקל בחודש, בעוד היא משתכרת 10,000 ש' בלבד. תביעה שהגישה התקבלה

קופת חולים לאומית תשלם פיצויים של 170 אלף שקל לכלכלנית שעבדה כממלאת מקום מנהלת המרכז הרפואי באילת, משום שקיבלה שכר נמוך מגבר שהועסק לפניה. השופט יוחנן כהן מבית הדין לעבודה בבאר שבע קבע לאחרונה שלא הייתה הצדקה עניינית לפערי השכר, ודחה את טענתה של לאומית שלפיה לא הייתה כאן אפליה אלא הבדלי משא ומתן.

 

התובעת נשכרה ב-2011 לשמש ממלאת מקום מנהלת המרכז הרפואי באילת לאחר שקודמה בתפקיד פוטר. ב-2013 היא נתקלה במקרה בחוזה ההעסקה שלו וגילתה שהוא השתכר 12 אלף שקל בחודש, בעוד שהשכר שלה עמד על 10,000 שקל בלבד.

 

בתביעה שהגישה יחד עם שדולת הנשים - לאחר שדרישתה להשוואת השכר לא נענתה - היא טענה שכשראתה את ההסכם עם המנהל המנוח הרגישה "בוקס בבטן" והייתה נסערת מאוד. היא הדגישה כי שניהם ביצעו בדיוק אותה עבודה וכי הייתה עובדת מוערכת שהביאה את המרכז הרפואי להישגים יפים, בעוד שקודמה בתפקיד פוטר.

 (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

לאומית טענה מנגד כי לפערי השכר היה טעם ענייני ולגיטימי, שכן כששכרה את המנהל המנוח הייתה תחת "נסיבות דוחקות" שאילצו אותה להיענות לדרישתו לשכר גבוה יותר במשא ומתן. לאומית הבהירה כי ביקשה מהממונה על השכר באוצר אישור פרטני וחד-פעמי לחרוג מהשכר ההתחלתי למשרה ללא שום קשר למגדר אלא נוכח הדחיפות באיוש המשרה והקושי למצוא בעיר אילת מחליף למנהלת המרכז שיצאה לחופשת מחלה.

 

השופט יוחנן כהן הסביר כי מטרת החוק היא "לשרש את אפלייתן המבנית וההיסטורית של נשים... על ידי השוואת שכרן לשכר של גבר המבצע עבודה שווה". משכך, ההצדקות לפערי השכר בחוק הן מאוד מצומצמות ומסתכמות בהבדלים בטיב העבודה ובכישורי העובד. בנוסף, אין חשיבות לכוונת המעסיק והבחינה היא תוצאתית בלבד: קיומו של פער בין שכר ששולם גבר לבין זה ששולם לאישה באותו תפקיד ועם אותם כישורים.

 

במקרה הנוכחי השופט קבע כי אין ספק שהתובעת והמנהל המנוח ביצעו בדיוק את אותה עבודה והיו להם לכל הפחות כישורים דומים, ולאומית לא הוכיחה הצדקה עניינית לפערי השכר.

 

כך, הבהיר השופט, לאומית לא הוכיחה שנענתה לדרישת השכר של המנהל בשל דחיפות שונה מזו שהייתה אחרי שפוטר וחיפשו לו מחליפה.

 

עוד נקבע כי כשהמטרה הגדולה היא לצמצם את פערי השכר בין גברים ובין נשים יש לנטרל "הסברי שוק" לפערי השכר. בהתאם לכך, ההסבר שלפיו המנהל ביקש שכר גבוה במשא ומתן ואילו המנהלת לא – לא מסייע ללאומית. מה שלאומית הייתה צריכה לעשות הוא להציע לנתבעת שנכנסה בדיוק לאותו תפקיד בדיוק את אותו השכר.

 

לפיכך נקבע כי התובעת הוכיחה אפליה בשכר והיא זכאית לפיצויים על הפרת החוק ולהפרשי שכר וזכויות בכל תקופת עבודתה. בסך הכל נפסקו לה כ-170 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובעות: עו"ד אפרת דויטש ועו"ד ענבל פלמור דורי
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד אסף רצון
  • עו"ד אסף בן חור עוסק בדיני עבודה
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
אילוסטרציה
צילום: Shutterstock
צילום: עדי שמאי
עו"ד אסף בן חור
צילום: עדי שמאי
מומלצים