בעולם הרכב השמרני והזהיר בדרך כלל, ניסאן נחשבת לאחת מחלוצות ההנעה החשמלית, עם משפחתית חשמלית שהוצגה כבר לפני עשור תחת השם ליף. מאז נמכרו לא פחות מחצי מיליון יחידות ולמעשה, עד תחילת 2020 החזיקה בתואר ''החשמלית הנמכרת בעולם'', תואר אותו איבדה לטסלה מודל 3.
- חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה?
בדור השני לליף שהוצג לפני שלוש שנים והגיע אלינו רק לפני כשנה, ניסתה ניסאן לשפר את בעיותיה המוכרות במכונית הייחודית. החל באיכות נסיעה בינונית לכל היותר וכלה בבעיה הגדולה - טווח נסיעה זעום. אך בעוד הדגם הראשון והמוגבל נהנה מבלעדיות, החדש ייאלץ להתמודד מול מתחרה מודרנית - יונדאי איוניק EV.
גם הגרסה החשמלית - והלא ממש פופולרית עד כה - של יונדאי סבלה בעבר מטווח צנוע. אבל כעת היא משווקת כאן בגרסה עדכנית עם מצברים מוגדלים. על הנייר - מתכון להצלחה, בפועל זה לא תמיד כך. ובמילים אחרות, זהו מבחן השוואתי ראשון בישראל שבוחן זו מול זו את שתי המשפחתיות. הישארו עימנו בעיקר לנתון הטווח.
הספק, מומנט: 150 כ"ס, 32.6 קג"מ
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 7.9 שניות, 144 קמ"ש
קיבולת מצברים, טווח נסיעה (רשמי): 40 קוט"ש, 270 ק"מ
מערכות בטיחות: בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, התראת סטייה מנתיב ושטחים מתים
מחיר רכב מבחן (בסיס): 165 אלף שקל (160 אלף שקל)
הספק, מומנט: 136 כ"ס, 30 קג"מ
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 9.9 שניות, 165 קמ"ש
קיבולת מצברים, טווח נסיעה (רשמי): 38.3 קוט"ש, 311 ק"מ
מערכות בטיחות: בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב ובקרת שיוט אדפטיבית
מחיר רכב מבחן: 160 אלף שקל
הליף נראית מיוחדת יותר, ויש לכך סיבה אחת עיקרית: אף שהיא סופר פופולרית בעולם, היא נדירה מאוד על כבישי ישראל. יונדאי איוניק? בכל פינה. העובדה שהאיוניק החשמלית אינה מבודלת משמעותית מאחותה ההיברידית, רק תורמת לייחוד שביפנית.
במבט ראשון, גם תא הנוסעים בליף נראה מעניין יותר. אלא שמבט קרוב יותר יגלה כי איכות החומרים אינה מרשימה, לרבות פלסטיק מחוספס ונוקשה גם במקומות גלויים ובעיקר מושבים חסרי תמיכה ולא נוחים (כך נגלה) לאורך זמן, עם בלם חניה ברגל והגה שאינו מתכוון למרחק, לוח מחוונים כולל מד מהירות אנלוגי ומסך מגע בעל רזולוציה נמוכה. למעשה, סביבת הנהג ותא הנוסעים מעידים כי הליף מתחילה להראות את גילה.
באיוניק המצב הפוך. ביקורת יחידה - היא יכולה להיות מעט פחות קודרת. אבל מעבר לכך, פער הדורות מורגש היטב, באופן שאינו עושה חסד עם הליף. איכות החומרים טובה משמעותית, לוח המחוונים דיגיטלי במלואו, מסך המגע איכותי ונוח יותר לתפעול, המושבים עדיפים בכל מובן, אין נפילות ארכאיות ויש אינספור תאי אחסון.
הלאה. לשתיהן בסיס גלגלים זהה במידה מקובלת כיום בקטגוריה המשפחתית (270 ס"מ) אבל גם כאן היונדאי עדיפה (שוב, תכנון מתקדם יותר) בעיקר מבחינת מרחב המחיה מאחור. לא רק שהיא נדיבה יותר מבחינת מקום, בניסאן נותרה גם תעלה מרכזית גבוהה שמפריעה לרגלי נוסע באמצע אבל חשוב עוד יותר: בניגוד ליונדאי הממזגת ישירות את הנוסעים בספסל האחורי באמצעות פתחים ייעודיים, בניסאן החליטו לוותר עליהם. יתרון לליף מגיע בתא המטען הגדול יותר (400 מול 357 ליטר) שכולל גלגל חלופי, לעומת ערכת תיקון ביונדאי.
אבזור ומערכות בטיחות? לשתיהן בלימה אוטונומית ובקרת שיוט אדפטיבית. אך בעוד ליונדאי תיקון אקטיבי לסטייה מנתיב, בניסאן יש רק התרעה. מצד שני, לליף יש מערכת התרעה על שטחים מתים שאין באיוניק. גם מבחינת אבזור נוחות הקוריאנית מרשימה יותר עם מושב נהג מתכוון חשמלית, משטח טעינה אלחוטי וחלון שמש. הליף מצידה מציעה מצלמות היקפיות לעומת מצלמה רגילה לנסיעה לאחור באיוניק.
תחום המנוע הוא הראשון עד כה שבו ניסאן מראה עליונות. המנוע חשמלי של הליף חזק במעט (ב-14 כ"ס ו-2.6 קג"מ) אך הביצועים בבירור טובים יותר, החל בזינוק מהמקום וכלה בתאוצות ביניים. בנוסף, לניסאן שני מצבי בלימה רגנטיבית שהחזק מהם (מכונה e-Pedal) מאט את הרכב באופן המאפשר לוותר כמעט לחלוטין על הבלמים עד לעצירה מלאה.
יונדאי מציעה כאמור מנוע פחות מרשים בביצועיו, אך בכל מובן אחר הוא עדיף. ראשית, מערכת אגירת אנרגיית הבלימה נוחה יותר לתפעול עם שלושה מצבים המופעלים באמצעות מנופים מאחורי ההגה. בנוסף יש גם מצב לבלימה רגנטיבית-אוטומטית הנעזרת ברדאר הקדמי ומשנה עוצמה לפי הקרבה לרכב שמלפנים. מרשים.
לליף כיול מיתלים רך שהתגלה לא פעם כנעדר ריסון מספק, בעיקר כאשר המהירות עולה מעבר לשיוט נינוח. חישוקי "17 עטופים בצמיגים רחבים ונמוכים (215/50-17) שלא לצורך גורמים לנוחות נסיעה בינונית ורעש דרך ניכר. על יכולת דינמית אין מה להרחיב. היא אומנם אינה מיועדת לנהיגה מהירה, אך כל שינוי כיוון חד המאפיין מצב חירום מגלה זווית גלגול מוגזמת ואובדן אחיזה מוקדם. לכך אפשר להוסיף הגה ודוושות חסרי תחושה לחלוטין.
היונדאי מרשימה הרבה יותר מבחינת איכויות הנסיעה, בין היתר הודות לבחירה נכונה יותר בחישוקים-צמיגים (205-60-16). נוחות הנסיעה בכל טווח מהירות טובה יותר והיכולת הדינמית נמצאת בעידן אחר, קרובה מאוד מבחינה זו לסטנדרט הגבוה המקובל כיום במשפחתית קומפקטית אירופאית "רגילה".
וכעת לסעיף הטווח הכה חשוב. עם סוללות טעונות במלואן מראה מחשב הדרך בליף 260 ק"מ, ביונדאי הוא דיווח על 310 ק"מ. כדי לנסות ולהשוות את התנאים ככל הניתן, בחרנו במסלול מבחן שלקח אותנו מתל אביב צפונה על כביש החוף לכיוון זכרון יעקב, ומשם לעמק יזרעאל ובחזרה לעמדת הטעינה המהירה של ג'ינרגי ב-M הדרך ליד בית ינאי. מרבית הדרך נהגנו במצב הנהיגה החסכוני בשתיהן (למעט הקטע דינמי) עם טעינה רגנטיבית מלאה (e-Pedal בניסאן ומצב 3 ביונדאי), וטמפרטורה ועוצמת מאוורר זהה בבקרת האקלים.
התוצאה: לאחר 213 ק"מ הגיעה ניסאן לעמדת הטעינה המהירה על "טיפות" מצבר אחרונות עם 3% מדווחים בסוללה, בעוד מחשב הדרך טען כי אין יותר קילומטרים במצבר. היונדאי דיווחה באותו שלב על שליש סוללה ו-98 ק"מ, די והותר כדי לחזור בבטחה לתל אביב. מי שמסתפק בכך, יכול לדלג על הפרק הבא. מי שמעוניין להבין מדוע נוצרו הבדלים כאלה, מוזמן להמשיך.
יש כמה סיבות לצריכת החשמל הגבוהה של ניסאן (14.9 קוט"ש ל-100 ק"מ לעומת 12.5 קוט"ש ליונדאי). ראשית, מקדם הגרר של הליף גבוה יותר (0.28 לעומת 0.24) וצמיגיה רחבים יותר, כך שמלכתחילה היא גם נאלצת "לדחוף" יותר אוויר, וגם מתמודדת עם חיכוך גבוה יותר באספלט. זה לא הכול. סיבה נוספת לצריכת האנרגיה הגבוהה בניסאן היא מערכת קירור פחות יעילה לסוללה המבוססת על אוויר, לעומת קירור נוזל בחשמליות מודרניות וביונדאי. וזהו חסרון משמעותי בתנאי אקלים מקומיים.
לשתיהן אגב אפשרות לטעינה מהירה (50DC). וזה התבטא בטעינת האיוניק ל-83% סוללה (259 ק"מ על מחשב הדרך) תוך 40 דקות, לעומת 70 דקות בניסאן (229 ק"מ על מחשב הדרך). וגם כאן, שווה לבחון מה הסיבה לזמן הטעינה הארוך יותר. ולא, הוא לא נובע רק מכך שהסוללה שלה הייתה ריקה יותר.
בדיקת נתוני הטעינה הראתה כי האיוניק נטענה בקצב של 45 KW, בעוד שהליף נטענה בקצב של כ-30 KW. מדוע? כי מחשב ניהול הטעינה בה אינה מאפשר מהירות גבוהה יותר, במטרה להגן על הסוללה החמה. וזה המקום לציין כי הענקנו לה 40 דקות קירור נוספות על פני היונדאי. אגב, בליף המבחן נדלקה נורית התראה על חום גבוה בסוללה, המגביל את הביצועים.
התוצאה ברורה כאן. עד כדי כך שהופתענו עד כמה היה המבחן חד-צדדי. נכון, לניסאן זכות ראשונים על עניין החשמל, אבל כאן זה נגמר. למעט יתרון מסוים (גם אם לא זניח) בזינוק והאצות, בכל שאר התחומים היא מזדנבת מאחור. הבולטים שבהם: איכות נסיעה, תא נוסעים וסביבת נהג נחותים בכל מובן ובעיקר: צריכת חשמל מוגזמת וכתוצאה מכך, טווח נסיעה מוגבל למדי ולא פחות חשוב, נמוך משמעותית מהצהרת היצרנית.
יונדאי איוניק EV מנצחת את ההשוואה הזו בנוק-אאוט שהופך אותה לא רק לטובה ועדיפה על ניסאן ליף כקנייה, אלא גם למשפחתית קומפקטית חשמלית הטובה ביותר בשוק הרכב.
