היוצרות התהפכו בזירת העימות בין ארצות הברית לאיראן. כעת ממשל טראמפ הוא שתוקף - והאיראנים מגלים איפוק וסבלנות אסטרטגית. אבל הסיבה להיפוך המגמה היא אחת: הבחירות הקרבות לנשיאות ארצות הברית. ממשל טראמפ מפגין קשיחות והתמדה בלחץ על איראן, ואף מגביר אותו לא במעט כדי לשכנע את בוחריו השמרנים והאוונגליסטים שהמדיניות המזרח-תיכונית שלו היא תקיפה ומבדילה היטב בין אויב לידיד (בניגוד לנשיא אובמה בשעתו).
האיראנים מבינים גם הם שאם יתגרו בארצות הברית, הם יתנו לטראמפ הזדמנות נוספת להפגין קשיחות כלפיהם - מה שיסייע לו בקרב הבייס הפוליטי שלו. לכן הם נמנעים מפרובוקציות בימים אלה, ואפילו מעבירים מסרים מרגיעים לארה"ב כדי שלטראמפ ואנשיו לא תהיה תואנה להכות בהם בימים אלה.
היפוך ההתנהלות האסטרטגית הזה בא בימים האחרונים לידי ביטוי מובהק בשני אירועים: האחד – הצהרת שר החוץ האמריקני מייק פומפאו הבוקר בדבר החזרת הסנקציות ה"נשכניות" על איראן, שהיו נהוגות לפני שנחתם הסכם הגרעין עם המעצמות ב-2015.
האירוע השני הוא ההודעה בכתב שפורסמה אתמול מפי מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי ולפיה איראן לא התכוונה וגם לא מתכוונת לפגוע בשגרירת ארצות הברית בדרום אפריקה כנקמה על חיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס, בינואר השנה.
סלאמי ובכירים איראנים אחרים הבהירו אמנם שהם אינם מפחדים מאיומיו של טראמפ, אבל מיד הוסיפו שהנקמה על חיסול סולימאני תהיה מכוונת רק נגד האנשים שהיו מעורבים במבצע - ולא נגד אנשים אחרים.
בשבוע שעבר טענו גורמי מודיעין אמריקני שהאיראנים תכננו לחסל את שגרירת ארה"ב בדרום אפריקה לנה מרקס, כנקמה על חיסול סולימאני - וטראמפ איים בתגובה "שתהיה קשה פי אלף" אם איראן תבצע מעשה כזה. הודעת הרגעה כזו שפרסם מפקד משמרות המהפכה, שאמורים לבצע את אותה נקמה, נועדה במובהק להרגיע את האמריקנים ולסכל אפילו מחשבה או תכנון לפגוע באיראן בימים אלה.
הסנקציות על איראן, שחידשה הלילה ארצות הברית בצורה חד צדדית, הן המשך למהלך דיפלומטי אמריקני-ישראלי שהחל לפני כחודש וחצי ונועד למנוע את הסרת אמברגו הנשק שהטילה מועצת הביטחון על איראן.
בחודש הבא אמור לפוג תוקפו של האמברגו, מה שיאפשר לאיראן לרכוש ולמכור נשק בחופשיות, כולל חומרים וידע המשמשים לייצור הנשק הזה. את האמברגו הזה הטילה מועצת הביטחון בשנים שקדמו לחתימת הסכם הגרעין - אולם במסגרת ההסכם, כאחת ההטבות לאיראן, סוכם שהאמברגו על קניית ומכירת נשק יפוג באוקטובר 2020.
ארה"ב ניסתה להאריך את תוקף האמברגו הזה בתמיכת ישראל, אך נכשלה. לפני כמה שבועות היא לא הצליחה לגייס את הרוב הדרוש בקרב חברות מועצת הביטחון - ואז החליטה ארה"ב להפעיל מנוף אחר שעומד לרשותה משפטית, לפחות לפי טענת ממשל טראמפ.
שר החוץ האמריקני פומפאו ואנשיו טוענים שאם אחת המדינות שחתמו על הסכם הגרעין עם איראן סבורה שאיראן מפרה את ההסכם, היא רשאית לדרוש את חידוש הסנקציות על איראן כפי שהיו נהוגות לפני שנחתם ההסכם. "סנאפ-בק" מכנים זאת בעגה הדיפלומטית.
אבל כידוע ארה"ב על פי הוראת טראמפ פרשה מהסכם הגרעין במאי 2018, בניגוד לעמדותיהן של חמשת המעצמות האחרות שחתומות עליו. במיוחד התנגדו מדינות האיחוד האירופי לפרישת ארצות הברית מההסכם.
לכן כעת, כשארה"ב החליטה להדק את הלחץ על איראן באמצעות ה"סנאפ-בק", שאר המעצמות וגם איראן טוענות שאין לזה תוקף משפטי. הטענה היא שאחרי שארצות הברית פרשה מההסכם, היא אינה יכולה לחייב יותר ב"סנאפבק" את שאר המדינות שעדיין חתומות עליו.
עניין זה נתון עכשיו לוויכוח משפטי ומעמיד בסימן שאלה את יעילותן של הסנקציות שעליהן הכריז פומפאו היום. זאת מפני שארצות הברית ממילא פועלת בהתאם לסנקציות שהטילה על איראן, ומפני שייצוא הנפט ומחיריו בשוק העולמי הם ממילא בשפל. והסנקציות החדשות - ספק אם המדינות האחרות החתומות על ההסכם יסכימו להחיל אותן, גם על נושאים כמו ייצור ופיתוח טילים, העשרת אורניום ואיסורים אחרים על התחמשות וייצור ביטחוני שאיראן נוקטת בהם.
אבל לארצות הברית יש יכולת לאכוף את רצונה ולכפות אותו על חברות פרטיות שינסו לסחור עם איראן - בעיקר באמצעות איסור על בנקים אמריקנים לבצע עסקאות בדולרים עבור חברות אלה, שיוכנסו לרשימה שחורה שאוסרת על גורמים אמריקנים לנהל קשרי מסחר עמם וגם אוסרת על ייבוא מוצריהם לארה"ב, כך שגם המדינות שאינן מסכימות להצטרף למנגנון ה"סנאפ-בק" האמריקני יצטרכו להתחשב בו בגלל החברות והעסקים הפרטיים, ולשקול היטב אם הם מוכנים לוותר על עסקים עם ארה"ב לטובת איזושהי עסקה עם איראן.
מי שבטוח לא יציית ולא יפעל על פי ה"סנאפ-בק" האמריקני הן רוסיה וסין. הסרת האמברגו של האו"ם בחודש הבא יאפשר להן להרחיב את מה שהם עשו ממילא ולמכור נשק לאיראן, בנוסף להפרת החרם על רכישת נפט מאיראן, שסין לפחות לא כיבדה והבריחה מליוני חביות של נפט איראני לשטחה למרות הסנקציות האמריקניות. כמו סין גם תפעל צפון קוריאה.
עכשיו רק נותר לראות אם האיומים האמריקניים יעשו את שלהם וירתיעו את מדינות האיחוד האירופי ממכירת נשק, חומרים וידע לייצור טילים לאיראן. אבל עצם הטלת הסנקציות החדשות-ישנות על ידי ארצות הברית על איראן אכן משרתת את מערכת הבחירות של טראמפ ומאפשרת לו להפגין תקיפות אסטרטגית מול איראן ורדיפת שלום מול ישראל ומדינות המחנה הערבי המתון, ועל ידי כך לתקן במעט את הרושם שהוא מנהיג פזיז ולא שקול שמזיק לתדמיתו הנשיאותית בעיני הרוב השפוי בארצות הברית.
היעד האסטרטגי הראשון במעלה של האיראנים כיום הוא למנוע כהונת נשיאות שנייה מדונלד טראמפ. בטהרן, כך גורסים גורמי מודיעין, הגיעו למסקנה שנשיא דמוקרט, אפילו אם הוא שמרן כמו ג'ו ביידן, עדיף על פני נשיא אמריקני לא צפוי ושלפן כמו דונלד טראמפ.
האיראנים גם מקווים שאחרי הבחירות, בין אם יבחר ביידן או שטראמפ יישאר נשיא, יהיה אפשר לחדש את המו"מ עם ארה"ב על שיבתה להסכם הגרעין עם תיקונים קוסמטיים קטנים שלא ישנו את הסכם הגרעין מהותית.
לפי כל הסימנים והמידע שמגיע מטהרן, האיראנים סבורים שגם אם טראמפ ייבחר מחדש, הוא יהיה מוכן לגלות גמישות אחרי הבחירות ולהגיע להסכמות מחודשות עם איראן. האייתוללות מזהים אצל טראמפ שתי מגמות חשובות - האחת, רצון להימנע ממעורבות אמריקנית פיזית בעימותים המזרח-תיכוניים, כולל בעימות עם איראן, ומאידך שאיפה אמריקנית עזה למכור עוד ועוד נשק למדינות הערביות המתונות העשירות.
הסכם מחודש עם איראן ישרת את שתי המגמות האלה, ולכן האיראנים מאמינים שארצות הברית – יהא הנשיא אשר יהיה - תהיה מוכנה לבוא לקראתם אחרי הבחירות לנשיאות בנובמבר השנה.
האיראנים בדרכם פועלים בשיקול דעת ארוך טווח, וגם אם הם רוצים לנקום את חיסול סולימאני על ידי ארצות הברית הם מוכנים לחכות עד שתגיע שעת הכושר - ובעיקר עד שייווצרו התנאים הבינלאומיים שיאפשרו לבצע נקמה כזו. צריך לזכור שהאיראנים, כפי שאמר מפקד משמרות המהפכה סלאמי, מתכוונים לנקום בכל מי שהיה מעורב בחיסול סולימאני - ובעבר הם טענו שגם לישראל הייתה יד בעניין.
