הסבר לקוי? מנותחת אף תקבל 125 אלף שקל

שופט דחה תביעה של מטופלת על רשלנות רפואית, אבל חייב את המנתח הפלסטי לשלם לה כי לא הבהיר לה באופן ברור שהניתוח יהיה אסתטי בלבד

עו"ד עמית אוריה | פסקדיןפורסם: 23.09.20 , 06:52

בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישה מטופלת שביצעה ניתוח אף, אבל השופט משה תדמור ברנשטיין חייב בכל זאת את המנתח לשלם פיצויים של 125 אלף שקל משום שלא הסביר בצורה ברורה שהניתוח אסתטי בלבד, ולא יעזור לפתור את קשיי הנשימה מהם היא סובלת.

המטופלת הגישה את התביעה ב-2015 וטענה שהמנתח הפלסטי שאצלו עברה ב-2011 ניתוח אף התרשל וגרם לה לנזקים שכוללים נימול בשפה, החמרה בקשיי נשימה, נזלת כרונית ועיוות באף, וכן לנזק נפשי שמתבטא בדיכאון ואובדן ערך עצמי. לדבריה הוא הטעה אותה כשהתחייב שהניתוח ירפא את קשיי הנשימה מהם היא סובלת.

הרופא טען מנגד כי מדובר בתביעת סרק וכי התובעת מגזימה ומתארת תחושות סובייקטיביות בלבד. הוא הבהיר שהסביר לה שהוא מבצע ניתוח אסתטי בלבד שאמנם משלב תיקון מחיצה אבל לא יטפל בחסימת הנשימה שלה.

(צילום: shutterstock)

לאחר ניתוח העדויות, המסמכים הרפואיים ועמדות המומחים בתיק הגיע השופט משה תדמור ברנשטיין למסקנה כי הנתבע לא התרשל בניתוח ולא אחראי לפגמים שלהם טענה התובעת. עם זאת, הוא הטעה את התובעת כשלא הסביר לה בצורה ברורה שהניתוח לא יעזור לקשיי הנשימה שלה ולא פירט שיש אפשרות לבצע ניתוח אחר, יקר יותר, לצורך הטיפול בבעיה.

בנוגע לרשלנות רפואית ציין השופט כי התרשם שהתובעת הגזימה מאוד בתיאור הנזקים, וכי התיעוד הרפואי שלה לא תואם את הטענות שלה בתביעה. השופט ציין למשל, כי הטענה לעיוות באף עלתה לראשונה שנים אחרי הניתוח וכי אין תיעוד לדיכאון בעקבותיו. יותר מזה, בשנים שלאחריו עברה התובעת עוד שני ניתוחים פלסטיים של מתיחת בטן והגדלת חזה, "מה שמלמד שמצבה הנפשי לאחר הניתוח בענייננו לא מנע ממנה נטילת יוזמה לפעולות לשיפור החזות והיופי", כתב.

השופט הוסיף כי יתר התופעות שהיא תיארה הן חלק מהסיכונים שקיבלה לגביהם אזהרות מפורשות, וחלקן הם ליקויים שסבלה מהם גם לפני הניתוח.

ואולם, באשר להטעיה, השופט האמין שהמטרה של התובעת בניתוח הייתה גם לטפל בקשיי הנשימה. מאחר שמדובר בניתוח בחירה לא הכרחי, קבע, חובת הגילוי שחלה על הנתבע רחבה מאוד, והיה עליו להבהיר לתובעת בצורה מפורשת וברורה שהוא לא יסייע לבעיית הנשימה, וכדי לטפל בה יש צורך בניתוח מסוג אחר. כמו כן לא הוסבר לתובעת כי הניתוח עשוי דווקא להצר את מעבר האוויר במקום להרחיב אותו.

לפיכך נקבע כי הנתבע צריך לפצות את התובעת על כך שהציג לה מצג חסר ומטעה ולא הבהיר לה את מגבלות הטיפול והאפשרויות העומדות בפניה.

הוא חויב לשלם לה 125 אלף שקל שכוללים פיצוי על עגמת נפש, החזר התשלום עבור הניתוח וכיסוי הפסדי שכר והוצאות עקב צורך בניתוח מתקן. בנוסף הוא יישא בחצי מהוצאות המומחים מטעמה, באגרת בית משפט ובשכר טרחת עורך דין של 29,250 שקלים.

יצוין כי המטופלת תבעה גם את המרכז הרפואי נ.א.ר.ע שבו בוצע הניתוח, אך השופט דחה את הטענות נגדו וחייב אותה בשכר טרחה של 8,000 שקל.