1 בספטמבר 1970, 17:40.
המלך הירדני חוסיין נסע בשיירת מכוניות לנמל התעופה של עמאן, על מנת לקדם את פניה של בתו עאליה שחזרה מביקור בכמה מדינות. לפתע, באחד העיקולים בדרך, נפתחה אש אוטומטית על השיירה ונורו עליה גם כמה פצצות בזוקה. כמה מאנשי המשמר של המלך נפגעו. עדי ראייה סיפרו כי המלך שלף את אקדחו ו"לא פסק מלירות עד שהסתיים הקרב" עם המחבלים הפלסטינים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- מהומות ופצצת סירחון באולם: ההצגה שהסעירה מדינה שלמה
- מוכי ירח: איך חגגו בישראל את הנחיתה ההיסטורית על הירח
- "ערוץ 2 נבנה על הקטסטרופה של השואה": בחזרה למשפט דמיאניוק
ניסיון ההתנקשות במלך היה האירוע שהחל את מה שמכנים הפלסטינים "ספטמבר השחור" - חודש שכלל חטיפת מטוסים שפוצצו על אדמת ירדן ומצרים, והסתיים במבצע צבאי רחב היקף של הממלכה ההאשמית נגד ארגוני המחבלים הפלסטיניים שפעלו בשטח ירדן.
קצת רקע: באותה תקופה ירדן הייתה בית לארגוני טרור פלסטיניים שפעלו משטחה. האוכלוסייה הפלסטינית בירדן הייתה גדולה יותר מהאוכלוסייה ממוצא בדואי שהייתה נאמנה לשושלת ההאשמית - ולכן הארגונים הללו היוו איום ישיר על שלטון המלוכה. המלך חוסיין ניסה לבסס את שלטונו באמצעות הסכמים עם הפלסטינים, אך אלו הופרו כעבור זמן קצר. ניסיון ההתנקשות בחוסיין היה הנקודה שבה העימות בין הצדדים הפך לגלוי.
חלפו 35 דקות בלבד מניסיון ההתנקשות ועד לתגובה הירדנית. ב-18:15 פתח צבא ירדן בהפגזות על בסיסי מחבלים פלסטינים ועל ריכוזיהם בפרברי עמאן. בכלי התקשורת דווח אז כי למחבלים נגרמו אבידות קשות. ארגוני הטרור הודיעו אז כי בין היתר הופגז המטה המשותף של ארגוני ההתנגדות הפלסטיניים. במפקדת הארגונים הפלסטיניים פנו לממשלת עיראק על מנת לקבל עזרה דחופה, כדי להגן על "המאבק הפלסטיני" מפני "התקפות הצבא הירדני, שמטרתן לחסל אותו". בבגדד מיהרו לשלוח אולטימטום לממשלת ירדן, שלפיו יש להפסיק מיד את כל פעולות הצבא נגד הפלסטינים, "כי אם לא ייעשה כן, ייתן חיל המשלוח העיראקי בירדן חיפוי לפלסטינים".
כעבור כמה ימים שלחו המחבלים איום למלך חוסיין. ארגוני הטרור הפלסטיניים תבעו ממנו להרחיק את כוחות הצבא מעמאן ומסביבותיה כתנאי להסכמתם לנהל משא ומתן ליישוב המשבר במדינה. כמו כן הם דרשו להרחיק מהצבא מפקדים "עוינים למאבק הפלסטיני".
האיומים הפכו למעשים. ב-6 בספטמבר חטפו מחבלים מטוסים של חברות תעופה מערביות והנחיתו אותם בשדות תעופה בזרקא שבירדן ובקהיר. החוטפים פוצצו את המטוסים כעבור כמה ימים ודרשו לשחרר מחבלים תמורת שחרור בני הערובה – בין היתר כאלה שהיו כלואים בישראל. ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, שווייץ וגם ישראל דחו את הצעות המחבלים הפלסטינים לשחרור מחבלים תמורת שחרורם של בני הערובה.
במקביל, ניסיון לחטוף את מטוס אל על בקו לוד-ניו יורק, שעצר לחניית ביניים באמסטרדם, סוכל על ידי נוסע ומאבטח של אל על. שני המחבלים שניסו לחטוף את המטוס היו פטריק ארגולאו וליילה חאלד. החוטף נהרג ואילו חאלד נעצרה, אך שוחררה כעבור כמה שבועות.
המצב בירדן המשיך להידרדר. ברחבי המדינה התנהלו קרבות בין המחבלים לכוחות הצבא הירדני. המחבלים הודיעו כי השתלטו לגמרי על העיר אירביד והפכו אותה לבירת "צפון ירדן המשוחררת".
ב-16 בספטמבר הכריזה ירדן על משטר צבאי. בעמאן הוקמה ממשלה חדשה, שכל השרים שלה הם קצינים בכירים של צבא המלך. בהודעה רשמית נאמר כי מונו מושלים צבאיים למחוזות השונים של ממלכת ירדן. למושלים הוענקו סמכויות חירום נרחבות. למושל כללי בירדן מונה גנרל חאכם אל-מג'לי, ממקורביו של המלך חוסיין ואחד מנאמניו הידועים, ששימש בעבר רמטכ"ל צבא ירדן.
כדי לנסות להרגיע את הרוחות בממלכה, המלך העביר מסר לאומה. בנאום ברדיו קרא המלך חוסיין לפלסטינים להילחם באויב הישראלי ולא בירדן עצמה. "מטרתנו היא להחזיר את הביטחון והיציבות בארצנו. ללא זאת לא נוכל לספק לצבא את האמצעים ולתת לו את האפשרות להשיג את הניצחון ואת השחרור. ללא זאת, לא נוכל לעשות דבר נגד הסכנה המאיימת על מולדתנו מצד האויב שבחוץ".
למחרת פתח הצבא הירדני בהתקפת טנקים ותותחים על בסיסי המחבלים. מנגד ירו המחבלים הפלסטינים על בתי הקצינים הירדנים והמטכ"ל בעמאן. סוכנות הידיעות "רויטרס" דיווחה אז כי כוחות שריון ורגלים של צבא ירדן פרצו לתוך הבירה הירדנית "בהתקפת בזק מאסיבית נגד כוחות המחבלים הפלסטינים".
בהודעה רשמית של ממשלת ירדן נמסר כי במהלך הקרבות פתחו כוחות הטרור הפלסטינים במתקפת טילי קטיושה ומקלעים על מטה הצבא בעמאן. כמו כן פתחו המחבלים בהתקפה גדולה על בתי המגורים של משפחות קציני הצבא הירדני ברובעים בבירה. בירדן אמרו כי הצבא השיב באש ונקט את כל הפעולות הדרושות. בינתיים דווח על אלפי מחבלים שנהרגו או נפצעו בקרבות עם הצבא הירדני.
ומה אמרו בישראל? ראש הממשלה גולדה מאיר ששהתה בניו יורק אמרה כי מדיניותה הבסיסית של ישראל היא לא להתערב בענייניהן הפנימיים של ארצות אחרות. "בישראל אין מרגישים האנשים כי צריך להלום בערבים", היא אמרה כשהיא נשענת על כבש מטוס אל על שהביא אותה לניו יורק. "אצלנו תמיד יש הרגשה שדרוש שלום".
ב-20 בספטמבר הצטרפו הסורים ללחימה לצד המחבלים הפלסטינים. חטיבות שריון סוריות, המונות כ-4,000 איש, חצו את הגבול לשטח ירדן עם טנקים שסומנו בסימני ארגוני המחבלים. בהודעת הירדנים נאמר כי הכוח הסורי נהדף חזרה אל מעבר לגבול לאחר שנגרמו לו אבידות כבדות.
ממשלת ירדן מסרה מחאה חריפה לדמשק בעניין הפלישה לשטחה, ותבעה פינוי מיידי של כל הכוחות הסוריים מירדן. במקביל דרשו בעמאן כינוס דחוף של הליגה הערבית. בישראל העריכו אז כי הכוח הסורי שפלש לצפון ירדן הורכב מיחידות פלסטיניות הפועלות במסגרת הצבא הסורי. יחידות אלו משתייכות ל"צבא השחרור הפלסטיני".
למחרת דווח כי מצב הכוחות הירדניים בצפון המדינה נעשה קשה, לאחר שדיוויזיית שריון סוריות עם מערך ארטילרי כבד הצליחה להסתנן עד למרחק קטן מהעיר אירביד. עוד דווח כי כוח קטן של הצבא הירדני מנסה לבלום את ההתקדמות של השריון הסורי.
גם עמאן סבלה קשות מהלחימה. כתב "טיימס" בבירת ירדן, פול מרטין, תיאר כי העיר הייתה אפופה בעשן והתושבים נותרו ללא מים וללא חשמל. "הפדאין הפלסטיני, הנלחמים מרחוב לרחוב, מקווים שהטנקים הסורים יגיעו בשעטה ויצילום מזעם חייליו של המלך חוסיין, כי ללא הסורים נראה שמצבם לאחר ייאוש". לגבי 500 אלף תושבי העיר כתב מרטין כי האנשים מסתתרים בבתיהם. הוא הוסיף כי מי שיוצא לרחוב כדי לחפש אחר מזון מסכן את חייו.
מרטין תיאר כי ענני עשן גדולים סמיכים מכסים חלקים נרחבים של העיר ביום, ובלילה נראית עמאן כעולה באש, כשלשונות אש בוקעות פעם מצד זה ופעם מצד זה. חלק ניכר של השריפות נראה מצד מחנות הפליטים הפלסטיניים – שני מחנות ששימשו מבצרים של המחבלים ומרכזי פעילות שלהם. קצין צבא בירדן אמר ש-1,000 מחבלים כבר נכנעו בקרבות. הוא אמר כי ברשותם נמצאו מחסנים "עצומים" של תחמושת וחומרי נפץ.
בהמשך הצליח הצבא הירדני לכבוש מחדש את העיר אירביד. המחבלים הפלסטינים, שדרכי נסיגתם נחסמו, שידרו כי "צבא ירדן עורך טבח בעיר". הם קראו לאנשיהם להילחם "עד טיפת הדם האחרונה". בנוסף נראו ליד העיר עשרות טנקים סוריים שרופים, שנפגעו בהתקפה של חיל האוויר הירדני. עוד דווח כי נסיגת הסורים נעשתה בחיפזון רב, מתוך בהלה, תחת לחץ כבד של השריון הירדני ש"זינב אחר השריון הפולש וגרם לו אבידות".
ב-25 בספטמבר נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כי יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, מבקש הסדר עם המלך חוסיין, בעוד מחבלים אחרים רוצים להמשיך בלחימה נגד חיילי הממלכה. ההודעה של ערפאת באה בעקבות פגישה של נציגי 15 ארגוני מחבלים שנערכה בדמשק. הם קראו גם להפסקת אש בירדן בתוך 24 שעות.
ב-28 בספטמבר פורסמה תמונה של המלך חוסיין לוחץ את ידו של ערפאת, כשנשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל-נאצר, משקיף עליהם ומחייך מאוזן לאוזן. השניים חתמו על הסכם להפסקת הקרבות בירדן. באותו יום שבו פורסמה התמונה מת נאצר, והוא בן 52.
בינתיים שוחררו גם בני הערובה האמריקנים, שנחטפו יחד עם המטוסים לירדן. עם זאת, המחבלים מ"החזית העממית לשחרור פלסטין" המשיכו להחזיק בשישה בני ערובה בעלי אזרחות ישראלית ואמריקנית.
עם תום הקרבות ההערכה הייתה כי אלפי מחבלים פלסטינים נהרגו בקרבות עם צבא ירדן. בעקבות הלחימה גורשו ארגוני המחבלים ועברו להתמקם בלבנון.
בעקבות האירועים בירדן הוקם בספטמבר 1971 על ידי פתח ארגון טרור פלסטיני שזכה לשם "ספטמבר השחור". הארגון שם לו למטרה להוציא לפועל פעולות טרור ברחבי העולם. בתחילה פעל הארגון נגד מטרות ירדניות, ולאחר מכן התמקד בפעולות נגד מטרות ישראליות מחוץ לשטח ישראל.
המבצע הראשון שהוציא לפועל ארגון ספטמבר השחור היה התנקשות בראש ממשלת ירדן וצפי אלתל, ב-28 בנובמבר 1971. אלתל, שביקר בקהיר לרגל כנס של הליגה הערבית, נרצח על ידי שני חברי הארגון על מדרגות מלון שרתון בעיר. אלתל נרצח משום שנחשב על ידי הפלסטינים למתכנן העיקרי של מאורעות ספטמבר 1970. שבועיים לאחר ההתנקשות באלתל ניסו פעילי ספטמבר השחור להתנקש בחייו של שגריר ירדן בלונדון זיד אלרפאעי, אך הפעם לא עלה הדבר בידם.
לאחר מבצעים אלו, וככל הנראה בעקבות לחץ שהופעל מצד מדינות ערב על ארגון פתח, הפסיק ספטמבר השחור לפעול נגד מטרות ירדניות ומיקד את פעולותיו נגד ישראלים ונגד מטרות ישראליות מחוץ לשטח ישראל. הארגון ביצע פעולות טרור נגד ישראלים בדרכים שונות, בהן פגיעה וחטיפה של מטוסים, שליחת מעטפות נפץ וכן חטיפה, פגיעה והתנקשות באישים ישראלים. ב-8 במאי 1972 נחטף מטוס חברת התעופה הבלגית "סבנה" שעשה דרכו לישראל. ארבעת חוטפי המטוס הנחיתו את המטוס בנמל התעופה בלוד, ושם דרשו את שחרורם של מאות אסירים פלסטיניים בתמורה לשחרורם של בני הערובה שהוחזקו במטוס. דרישתם של החוטפים לא נענתה. ביום שלמחרת השתלטו לוחמי סיירת מטכ"ל על המטוס. שניים מהחוטפים נהרגו ושניים אחרים נכנעו. מחילופי הירי נהרג גם אחד הנוסעים.
בפעולת טרור אחרת ב-19 בספטמבר 1972 נרצח נספח ישראל בלונדון ד"ר עמי שחורי, לאחר שפתח מעטפת נפץ שהגיעה אליו מהולנד. המבצע הרצחני ביותר שביצע הארגון היה פעולת הטרור נגד המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן (טבח הספורטאים במינכן). ב-5 בספטמבר 1972 השתלטה חוליית מחבלים על מבנה המגורים של המשלחת הישראלית לאולימפיאדה. תוך כדי ההשתלטות רצחה החוליה שניים מחברי המשלחת. תשעה ספורטאים ישראלים נלקחו כבני ערובה. ממשלת מערב גרמניה ניהלה מו"מ עם החוטפים והגיעה להסכמה עימם על פינוים יחד עם בני הערובה לשדה תעופה של כוחות נאט"ו במינכן (Firstenfeldbruck). בשדה התעופה, כך הובטח להם, יימצא מטוס שייקח אותם ואת בני הערובה למדינה ערבית.
המחבלים ובני הערובה הוסעו באוטובוסים למסוקים בקרבת מקום, ומשם הוטסו לשדה התעופה. במקביל הכינה המשטרה הגרמנית תוכנית פעולה לחילוץ בני הערובה. עשר דקות לאחר נחיתת המסוקים פתחה המשטרה הגרמנית באש לעבר החוטפים. רק כמה מן המחבלים נפגעו מן הירי, והשאר ניהלו קרב יריות שנמשך זמן מה. במהלך הקרב פוצצו המחבלים את אחד המסוקים באמצעות רימון, וירו בבני הערובה שהיו במסוק השני. כל תשעת הספורטאים הישראלים נהרגו במקום. חמישה מן המחבלים נהרגו אף הם, ושלושת האחרים נפצעו ונשבו. שלושת המחבלים שנשבו בגרמניה, שוחררו ב-29 בנובמבר, לאחר שמטוס של חברת לופטהנזה נחטף בשמי זאגרב שביוגוסלביה דאז על ידי חוליה של ספטמבר השחור. בתגובה לפעולה במינכן הפציץ צה"ל את בסיסי אש"ף בלבנון ובסוריה. בתקיפה נהרגו כ-200 מחבלים.
ב-1974 הורתה הנהגת פתח על הפסקת פעילותו של ספטמבר השחור. להחלטה זו תרמו בין השאר תוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים, וכן ההשערה כי לא ניתן לגרוף עוד רווח פוליטי מביצוע פעולות טרור מחוץ לשטח ישראל. גם לאחר פירוק הארגון המשיכה ישראל לרדוף אחרי אנשיו שהיו שותפים לטבח הספורטאים במינכן. ב-22 בינואר 1979 חוסל עלי חסן סלאמה בביירות. סלאמה, שכונה "הנסיך האדום", היה ממייסדי ארגון ספטמבר השחור ובעת חיסולו שימש קצין הביטחון של הפתח. הוא חוסל על ידי מכונית נפץ שנצמדה לרכב שבו נסע ברחובות ביירות. ישראל לא נטלה מעולם אחריות על הפעולה. שני שותפיו של סלאמה להקמת "ספטמבר השחור" היו גם הם מטרה להתנקשות. ב-14 בינואר 1991 חוסל צלאח ח'לף בתוניס. מוחמד עודה, הידוע בשם אבו-דאוד, נפצע קשה בניסיון התנקשות בבית קפה בוורשה ב-27 ביולי 1981.
