זהות, הגירה, והתחלות חדשות
לכבוד השנה החדשה ד"ר נטע פלג-אורן מתארת את הקונפליקט הגדול של ילדי הישראלים באמריקה וכיצד נוכל לפתור אותו
משפט אחד המתמצת את סיפור הזהות של ילדי הרילוקיישן. שנה חדשה ואיתה הזדמנות לשינוי שלנו, הורים ישראלים החיים ומגדלים ילדים מחוץ לישראל.
זהות והגירה וראש השנה, ארבע מילים עולם שלם. ישראלי עוזב מוגדר כמי ששוהה מחוץ לישראל במשך שנה שלמה לפחות. קראו לזה רילוקיישן. קראו לזה הגירה. זהו שלב מעבר משמעותי בחיים, בעל השלכות על הזהות והתפקוד הפסיכולוגי והיומיומי שלנו. כיום, כשאנחנו עוברים מארץ לארץ, איננו נדרשים לבטל את כל הסממנים התרבותיים-לאומיים ישראליים שלנו, אך עדיין חיים במדינה אחרת ואמורים במידה זו או אחרת לאמץ את הזהות והתרבות של אזרחי המדינה אליה עברנו. כשאנחנו עוברים כזוג או כמשפחה הלחצים התוך משפחתיים מתגברים מעצם העובדה כי בני משפחה שונים מסתגלים בקצב שונה. לעיתים הבעל או האשה מסתגלים מהר יותר ואז קיים פער בין בני הזוג.
לעיתים הזהות האישית של חלק מהישראלים שהיגרו לארצות הברית ובני הדור השני לא ברורה להם: הם ישראלים? אמריקאים? אמריקאים-ישראלים? ישראלים-אמריקאים? יהודים? גם אלה שהגדירו עצמם לא תמיד חשים נוח עם הבחירה שעשו. אבל כיצד מגדירים את זהותם ילדיהם של אותם ישראלים אשר נולדו וגדלו מחוץ לישראל?
גיא (25) דור שני בארצות הברית להורים שהיגרו מישראל. הוא הגיע לטיפול פסיכותרפויטי עקב חרדות ממחויבות בקשר זוגי. הוא חיפש פסיכותרפיסטית דוברת עברית, ישראלית במקור (״את תביני ישר באיזה בית גדלתי״). השיחה מתנהלת באנגלית מהולה בעברית, סלנג אמריקאי בתוך עברי, מיקס בין שתי שפות. גיא מספר שהוריו לוחצים עליו לצאת רק עם בחורה יהודיה. לא ממש לוחצים, אבל המסר ברור. לפני כמה חודשים הכיר את ראשל, ״יהודיה רק מצד האב״. לדברי הוריו, ראשל אינה יהודיה "ומה יהיה״, הם שאלו, ״עם הנכדים".
הוריו של גיא היגרו לארצות הברית לפני 25 שנה. שנים רבות עברו אבל הדבר "הכמעט יחיד" שהשתנה עבורם הוא מקום המגורים בארצות הברית במקום בישראל. התרבות, השפה מחוץ לעבודה, ההתנהלות נשארה כשהייתה בישראל. כל החברים ישראלים כמוהם, מדברים ביניהם עברית, פוליטיקה ישראלית. טלויזיה ישראלית. אפילו שיחות על וירוס הקורונה הינן על המצב בישראל. גיא גדל בארצות הברית בבית עם זהות ישראלית דומיננטית. כאילו שהוא גדל בישראל, אבל זה רק "בכאילו".
הפסיכולוג אריק אריקסון התמקד בהתפתחות זהות אישית כתהליך פנימי של עיצוב תמונת חיים שכל אדם בונה על עצמו ומורכב מתפיסה אישית, מחוויות, ומזיכרונות של האדם. זהות מגובשת עוזרת לאדם להעריך את כוחותיו, חולשותיו, ויכולתו להחליט כיצד להתמודד עם קשייו. לפי אריקסון, התפתחות הזהות מאפיינת במיוחד את גיל ההתבגרות. בזהות שלנו נכללות שאלות כמו: מי אני כאדם? מי אני בקשרים חברתיים שלי? מי אני מבחינת אמונות ואדיאולוגיות? קושי והימנעות מתהליך התפתחות הזהות מכיל בחובו סכנה של חוסר גיבוש ועלול להסתיים בניכור ובתחושה מתמדת של בידוד ובלבול. זהות נרכשת דרך מאמץ עיקבי. ככל שיש לנו יותר התנסויות בעבר ובהווה, דרך יחסים עם ההורים ועם דמויות סביבנו, נוצר חיבור ביננו לבין הסביבה בה אנו חיים. האדם יותר מודע לעצמו, מעלותיו וחולשותיו. יצירת זהות כרוכה בהבנה של האדם את הייחודיות שלו והקשר שלה לנקודת מבטם של האחרים. לכן, כאשר הזהות האישית, החברתית או האדיאולוגית תרבותית של הורה מהגר אינה בהירה, או אינה בהלימה עם הסביבה, תהיה לכך השפעה על ילדיו אשר עלולים לחוש בילבול ואי בהירות באשר לזהותם.
על פי רייכמן "זהות האני" כוללת שלוש זהויות: זהות אישית, של האדם כפרט, זהות קבוצתית, של האדם בקשר בין אישי וזהות אידיאולוגית, יעדים חברתיים ואישיים שהפרט רוצה להשיג וכחלק ממנה הגדרת זהות עם עולם האמונה. מכאן החשיבות הרבה של הסביבה, המשפחה בה הילד גדל, בעיצוב זהותו. רבים שואלים את עצמם "מי אני?" גם אחרי גיל התבגרות. הזהות מורכבת מגורמים שונים כמו גורמים שאנו נולדים לתוכם ביניהם: מוצא, גיל, מגדר, צבע עור, דת או גורמים נרכשים כמו: ערכים, מקצוע, מגורים, תפיסה עצמית, תפקידים חברתיים הקשורים למערכות יחסים אינטימיים. כל הגורמים משפיעים זה על זה וביחד בונים את הזהות האישית. התפתחות הזהות האישית נמשכת לאורך כל חיינו, במיוחד בכל פעם שחל שינוי משמעותי בחיינו, אם כי מקובל להתייחס לגיל התבגרות כתקופה קריטית בעיצוב זהות אישית.
גיא חווה חרדה ממחויבות בקשר זוגי. ״אני לא יודע מה לעשות ומי אני: אמריקאי, אמריקאי-ישראלי, או אולי יהודי״. הוא חש חלק מהחברה האמריקאית. יחד עם זאת בבית הוריו מתנהגים כאמור כאילו הם גרים בישראל. בשיחות אנחנו בודקים מה גיא רוצה מעצמו, מחיים זוגיים. האם הוא צריך לבחור בין זהות ישראלית או אמריקאית או שהוא יכול לשלב בין הזהויות השונות. האם קושי בבחירת בת זוג מקורו בנושא הזהות העצמית או קימים קשיים נוספים. בני הדור השני יכולים להיות בד בבד מבחינת זהותם האישית כחלק אינטגרלי בחברה האמריקאית ומהחברה הישראלית או היהודית בארצות הברית. אין בכך סתירה, אלא להיפך, פוטנציאל לעושר. התפיסה שחייבים לבחור: אני או ישראלי או אמריקאי, עלולה ליצור תחושה של בלבול ותסכול כי הבחירה איננה תמיד אפשרית. אפשר וניתן לחיות בשלום גם בין שני העולמות.
התחלה של שנה חדשה נותנת לנו ישראלים המתגוררים ומגדלים ילדים מחוץ לישראל הזדמנות לפתוח דלת לשינוי. איזה אדם הייתי רוצה להיות השנה? אדם מעניק יותר, חברותי יותר, אוהב יותר, כועס פחות ועוד. הזדמנות לבחון שינויים שאנחנו רוצים לעשות בחיינו ולתכנן כך שנוכל להתמודד עימם בהצלחה. נשמע פשוט? לא ממש.
פאול ואצלאוויק, ג'ון ויקלנד וריצ'רד פיש, הראו בספרם בשם המפתיע ״יצירת בעיות ופתירתן״, איך השפעה מצטברת של שינויים היא היוצרת שינוי משמעותי. שינוי פירושו הפרה של איזון שהיה קיים עד כה, גורם לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו לאזור שאנחנו לא מכירים. גם אם אנחנו מאוד רוצים בשינוי לעיתים קיים אלמנט הפחד והחשש. מה יקרה אם לא אצליח? מה יקרה אם לאחר שינוי המצב יהיה גרוע יותר?
אורית (בת 20) גדלה בשני עולמות: בחברה אמריקאית ובבית הוריה המתנהל כבית ישראלי לכל דבר: מדברים בשפה עברית, שרים שירים עבריים, אוכלים מאכלים ישראלים, מקיימים מנהגי אירוח ישראלים. אזור האי נוחות של אורית הוא החיים שלה כיום. היא לומדת בקולג׳, במכוון בחרה במוסד אקדמי מרוחק מבית הוריה כי רצתה להיות "חלק מחברה האמריקאית". מאוד רוצה להיות סופסופ כמו כולם. כולם אומר, חברים שההורים שלהם נולדו וגדלו בארצות הברית, חברים שמדברים אותה שפה, אנגלית, בבית ומחוץ לבית, חברים שבבית שלהם מדברים על אמריקה ולא על ישראל הרחוקה, שיוצאים לאכול במסעדות ולא אוכלים בעיקר בבית, בקיצור, אותה תרבות. שנה וחצי בקולג׳ רחוק מהבית בו גדלה, זה בדיוק מה שרצתה. אבל כעת עולות שאלות הזהות ביתר שאת. בשיחות עם אורית נבחנה זהותה הקבוצתית כמורכבת משני עולמות : ישראלית ואמריקאית תוך התבוננות על החלקים המעשירים של שייכות לעולמות שונים ומגוונים והן הזהות האישית שלה והקושי שהיא חווה בקשריה החברתיים. השיחות הובילו את אורית להתבונן על עצמה מבחינת מי היא? מה יש לה? מה חוזקה? בהיותה בו-זמנית גם ישראלית וגם אמריקאית. שאלת בחירת זוגיות מעלה עבורה שאלו רבות סביב זהותה היהודית.
השיחות עזרו לאורית לקבל את הגדרות העצמי המורכבות שלה, ובמקום להצהיר ״אני אמריקאית״ מבחינת ״אני חייבת להחליט מי אני״, לומר לעצמה ״כמה נפלא שאני גם ישראלית וגם אמריקאית וגם יהודיה, מדברת גם עברית וגם אנגלית, משלבת שתי תרבויות. זאת חוויה רגשית מעשירה שאני מביאה למערכת יחסים זוגית״. היכולת שלנו לתפוס שונות ורב גוניות בחיינו כיתרון ולא כחולשה או כבעיה תורמת לתחושה של זהות עצמית חיובית ועוזרת לנו בתהליך יצירת קשר בין-אישי. בתהליך זה תוכל אורית כפי שביקשה גיבורת הספר, להיות היא עצמה, ללא צורך לחיות בניגוד לערכים ולבית שבו גדלה.
בכל שנה יש ראש שנה. בכל שנה ניתנת לנו מחדש אפשרות לשינוי ובחינה של הזהות האישית, הקבוצתית והאידיאולוגית שלנו. שנה טובה
ד"ר נטע פלג-אורן, פסיכותרפיסטית, בעלת קליניקה פרטית לייעוץ אינדבידואלי וזוגי ומינדפולנס, מיאמי פלורידה.
