בכל בוקר, כבר יותר מחצי שנה, מגיעים פנינה ומשה אדרי למשרדים המרווחים שלהם בסינמה סיטי גלילות, ומשתדלים לא לעצור בקומת הכניסה. גם לא בדרך חזרה הביתה. "כאב לב גדול", אומר משה אדרי, "מעל שבעה חודשים להיות סגורים? בשום תסריט של קופולה או ספילברג לא דמיינו שזה יהיה, ואנחנו לא רואים את הסוף. מדכדך מאוד".
חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"אני לא יכולה לרדת מהמשרדים למתחם בתי הקולנוע כי זה עצוב מדי", מוסיפה פנינה אדרי. "אתה רואה מקום שהיה התגלמות השמחה, ופתאום דממה, רק חתולים".
כתבות נוספות למנויים:
עולם הבידור הישראלי מחשב את קיצו לאחור בגלל הקורונה, והאדריז, הפאוור־קאפל שלו, מתמודדים עם הייאוש המתגבר בכמה חזיתות. תמהיל העסקים שלהם כולל קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה והופעות. יחד פנינה ומשה אדרי מחזיקים בשבעה מתחמים של סינמה סיטי (אחד אמור להיפתח באשדוד), כ־120 אולמי קולנוע, ארבעה ערוצי טלוויזיה (ערוץ 24, ערוץ המוזיקה החדש מוזיקה IL, ערוץ ההיסטוריה וערוץ E!), ערוצי ילדים, חברות המוזיקה NMC והד ארצי, הזכויות על רוב השירים והסרטים הישראליים כולל הקלאסיקות, וגם בפסטיגל, מפעל בידור עצום בפני עצמו. זה אומר שהאדריז מייצגים בהופעות את שלמה ארצי, נועה קירל, הראל סקעת, איתי לוי, גלי עטרי, רן דנקר ועילי בוטנר למשל; שהם שותפים בסוכנות ADD; שהם בעלי הזכויות על הקלטות של ארצי, אריק איינשטיין, גידי גוב, אייל גולן, שרית חדד, חוה אלברשטיין, אהוד בנאי ועוד; ושבין הסרטים שלהם נכללים ''גבעת חלפון'', ''חגיגה בסנוקר'', ''הלהקה'', ''השוטר אזולאי'', ''עפולה אקספרס'' ו''בופור''. רשימות חלקיות.
בימים רגילים זו מערכת נתיבים סואנת של יצירה, תעסוקה, כסף. בימים האלה, לאן שלא תלכו, שממה, דכדוך וחוסר ודאות שוחק עצבים. "מאז ההודעה של נתניהו על הסגר בחודש מרץ, אפשר להגיד שאלה ימים נוראים", אומרת פנינה. "יש לנו במשרד כ־40 אמנים. זה עשרות מיליוני שקלים שירדו לפח. חרדה גדולה. קשה לישון בלילה ככה".
מה אומרים לאמנים שנשארו ללא פרנסה?
"דיברתי עם כולם, השתדלנו לעודד. תראה, בסגר הראשון מדינה שלמה הייתה בהלם. שילמנו לחלק מהאמנים מקדמות, השתדלנו לעזור למי שצריך. לא ידענו איך לחזור, כשנחזור, ועובדה שהיה חלון זמן קצר של הופעות. אבל דבר אחד הבנו: מופעים גדולים בסגנון פארקים ואצטדיונים לא יהיו בזמן הקרוב".
נתקלת בסיפורים קשים?
"לא ראיתי התמוטטות של אמן אצלנו, אבל ברור שלא מעט מאנשי התעשייה שמאחורי הקלעים נקלעו למצב היותר־קשה. השקענו קצת כסף בשיתוף פעולה עם אקו"ם, שידרנו בערוץ 24 כל יום הופעות מבית היוצר כדי לעזור לאנשים להתפרנס קצת. הקמנו אולפן בסינמה סיטי ושידרנו בלייב כל יום, ופתחנו עם אקו"ם את מוזיקה IL, כדי שיהיו עוד תמלוגים לאמנים על השמעות".
למה צריך עוד ערוץ מוזיקה?
"כי 24 הוא לא ערוץ מוזיקה. קיבלנו רישיון לערוץ מסחרי זעיר, הכנסות של מתחת ל־80 מיליון שקל בשנה, והוא משדר ריאליטי, סדרות וסרטי קולנוע ותוכניות מוזיקה".
ביוני, כשנדמה היה שישראל מתמודדת בהצלחה עם הקורונה והיה מתווה לחזרה לשגרה, האדריז כבר ראה את האור שבקצה המקרן. "כבר התחלנו להכין את בתי הקולנוע לפתיחה, במתווה של משרד הבריאות, קפסולות ומרחקים", אומר משה. "חלק מהעובדים חזרו מחל"ת, ואז ביטלו את הכול, כי התחילה עלייה בתחלואה. אחר כך התחלנו להכין את הפתיחה לספטמבר. שר התרבות חילי טרופר באמת עושה עבודה ולחץ שנחזור, אבל הייתה בעיה עם הפופקורן, כי אסור בימים האלה למכור מיד ליד. זה לא סוד שהרווח מהקולנוע טמון במזנונים ולא בסרטים עצמם, ולא, הפופקורן בישראל לא יקר בהשוואה לעולם. הראינו למשרד הבריאות שבעולם מותרת תפוסה של 50־60 אחוז מהאולם, יחד עם מזון שמוגש בהקפדה על הנהלים. כבר הסכימו גם למזון".
פנינה: "ואז הציעו את מתווה הרמזור והתחילו שאלות: אם מתחם אחד של קולנוע בעיר צהובה, אחד בעיר ירוקה, אחד באדומה, מה עושים? לא היה ברור. אתה לא יכול לרכוש סרט להקרנה כשמתחם אחד סגור, ואחר פתוח".
משה: "אבל גם לזה מצאנו פתרונות, והיה תאריך לפתיחה, עשינו סרט פרסומת מושקע מאוד עם הבשורה שאנחנו חוזרים. סרטים חדשים יש מספיק, 'טנט', למשל, של כריסטופר נולאן, היה צריך להיות להיט. ואז בא הסגר שוב".
זה לא משגע אתכם?
"זה מטורף. זה גם משגע את העובדים. להכין אולמות זה חתיכת פרויקט, עבודה של שבועיים. בסוף שום דבר לא קרה, יש נזקים של מיליונים, ולא רואים את הסוף. ברוב העולם בתי הקולנוע פתוחים או נפתחו, גם אם נסגרו אחר כך. אנחנו המדינה היחידה כמעט שבה לא נפתחו בתי הקולנוע בכלל".
כשאתם רואים איך הציבור מתייחס היום להגבלות, אתם ברצינות חושבים שבסינמה סיטי אפשר להקפיד על כללי הזהירות?
אדרי: "במתחמים שלנו תהיה הקפדה במאה אחוז. הסדרנים כבר הונחו לא לאפשר שום חריגה ואנחנו נדאג למנות בכל מתחם אחראי קורונה שיפקח".
המסעדות עשו מרד בזמנו והודיעו שיפתחו.
"אני איש חוק ואני לא אפר חוק, אבל זה מטריף אותי".
הממשלה מתייחסת לענף התרבות כמו שצריך?
פנינה: "לא חושבת שמתייחסים לענף התרבות בחשיבות הראויה. אנחנו רוצים לעבוד, ולא נותנים לנו".
משה: "איך זה שלפני הסגר הנוכחי נתנו לעשות הופעה של אלף איש באצטדיון של 30 אלף? למה לא 5,000 איש? זה לא כלכלי. לא חושבים פה מספיק. ראית הופעה בבלומפילד אחרי היציאה מהסגר הראשון? לא. ולמה? כי אלף איש בבלומפילד לא מכסה את החשמל והסדרנים".
פנינה: "מביאים מתווים שלא מביאים פרנסה, רק כדי לתת את ההרגשה לאמנים שהם מופיעים. זו תעשייה של כמעט 200 אלף איש שצריכים להתפרנס. לפני שקובעים את המתווים, צריך להבין טוב את הצרכים של התעשייה. אי־אפשר להגיד 'פתחנו את עולם התרבות', ולתת לו לדמם תוך כדי כך. צריך מתווים כלכליים".
החלון של פתיחה להופעות אחרי הסגר הראשון הקל במעט?
"עיריות התחילו להזמין מופעים, אבל חברות לא. הספקנו להופיע בערך שבועיים, אחר כך סגרו שוב, מכרנו הופעות בזום. זה לא הניע באמת את ההכנסות, אלא בשוליים. אולי זה אפילו יותר גרוע, כי אתה מטפח תקוות שהתעשייה חוזרת ואז מתאכזב שוב. זה טיפה בים, כלום".
ועכשיו סגר.
"מכת מוות. לקראת אמצע אוגוסט אמרו שיאפשרו הופעות בחוץ, בקפסולות של עד אלף איש. שיבצנו כבר הופעות. אין לנו מושג מה תהיה תוכנית החזרה אחרי הסגר ואנחנו מאוד מקווים שלא נהיה בסוף התור, האחרונים להיפתח. בשום מקום לא הוכח שהופעות גורמות להדבקה".
עוד לא דיברנו על העניין הנפשי. אמנים ואנשי הצוות שלהם מדברים על חרדות ודאגות קשות.
פנינה: "ללא ספק. הנפש נפגעת פה לא פחות מהכלכלה. הקורונה מפזרת הרבה חרדה, דיכאון, בדידות. צריך לזכור: אדם צריך מזון לנפש ואנחנו המזון לנפש. התרבות, היצירה, שחשובות לא פחות מכל דבר אחר".
אז מה עושים?
"זו שאלה שצריך להפנות למשרד הבריאות. אחרי הסגר הראשון, נתניהו ביקש לפתוח מיידית את עולם התרבות ובסוף זה נתקע בין הפקידים של משרד הבריאות, ונפתח בצורה לא כדאית כלכלית".
משה: "בכל העולם לקחו אנשי מקצוע שמייעצים. כאן לא".
פנינה: "נגיד שפתחנו הופעה באשדוד, לעוד חודש וחצי. אתה צריך זמן למכור כרטיסים. אשדוד עיר ירוקה ברגע שאתה פותח, עבר חודש וחצי והיא הפכה להיות כתומה. אתה צריך לבטל ולהחזיר כסף. שתבין באיזה עולם של אי־ודאות אנחנו חיים. אני מאוד מודאגת, ויש לי ימים קשים של חרדות, של עצב, אבל אני משתדלת להרים את עצמי כל יום מחדש. יש ימים שמשה מחזיק אותי, בעצם ברוב הימים, ויש ימים שאני מעודדת אותו. מה ייצא מזה שנישבר? חייבים להיות אופטימים".
בתעשיית הבידור באמת מכירים את משה אדרי כאחד האופטימים הגדולים, איש צבעוני, כמעט תמיד מחייך, מכונה של פאנצ'ים. גם הפעם, למרות המשבר הגדול וקטיעת תזרים המזומנים בבת אחת, הוא שומר על פאסון.
משה, בלי לנסות להציק, בשוק חושבים שתתקשה הפעם לצאת מזה.
פנינה: "אנחנו מאוד מודים לאנשים על הדאגה הכנה".
משה: "אנחנו קבוצה חזקה מאוד, יש לנו חמצן, תודה לאל. יש לנו תמיכה גדולה מהבנקים, שסומכים עלינו לאור ניסיון העבר שלהם איתנו בתקופות קשות. תמיד עמדנו בכל ההתחייבויות שלנו, וכך יהיה גם הפעם".
אבל הפעם אין לכם איך לנשום, המתחמים עומדים שוממים. מאיפה יבוא הכסף?
"המדינה חייבת לעזור לתעשיית הקולנוע כמו שעזרה לתיאטרון. באוצר נתנו 200 מיליון שקל למוסדות תרבות שנתמכים ממילא על ידי המדינה, ומה עם העסקים הפרטיים שלנו, שהושקעו בהם מאות מיליוני שקלים? אנחנו לא באים לספר סיפורים ובלופים, יש דו"חות ונתונים, אז למה לנו לא עוזרים? ביקשנו עכשיו, דרך התאחדות ענף הקולנוע, פגישה דחופה עם שר האוצר, כי בכל העולם בתי הקולנוע קיבלו תמיכה מהמדינות, ואין סיבה שפה לא. לא מגיע לנו עונש. נותנים להבימה ולקאמרי, אלה שכל השנה שודדים את הקופה הציבורית, ולנו לא. אנחנו לא באים לבכות, אלא להגיד את האמת".
מה אובדן ההכנסות שלכם?
"עשרות מיליוני שקלים מאז שנסגרנו. שום דבר לא זורם".
אתה לא מודאג?
"מה זה מודאג? זה אנדרסטייטמנט. אני סופר־מודאג".
והבנקים ייתנו לך להמשיך בלי הזרמות?
"הבנק יודע שברגע שהגלגל יסתובב, לאט־לאט נחזור למה שהיה. הקולנוע ימשיך לבעוט ולחיות, אנשים לא יוותרו על המדיום הזה".
כמה זמן אפשר לשרוד ככה?
"לדעתי לא נחזיק מעבר למספר חודשים, לכן ביקשנו את הפגישה עם השר כדי לתת פתרונות. אנחנו מפרנסים מעל אלף משפחות בישראל. חלק מהן, שאני מכיר אישית, נקלעו לבעיות, ואנחנו מנסים לעזור. סינמה סיטי הראשון הוקם בנובמבר 2002, זה מותג חזק. הקהל אוהב לבוא, אז אין סיבה שהמדינה לא תעזור. ואני לא מדבר על השקעות של עשרות מיליונים בסרטים הישראלים, שהם כרטיס ביקור חשוב של המדינה בעולם - וגם זה בהקפאה".
למה?
"ברגע שאין הכנסות מבתי הקולנוע, אני לא יכול להשקיע בסרטים. מה שיכולתי דחיתי, ומה שלא, יצא או ייצא לצילומים".
מאיפה הכסף בתקופה כזו?
"מכיסי, מהבית, אין ברירה. כמה מיליוני שקלים יעופו, אבל יש חמישה סרטים שאנחנו צריכים להתחיל לצלם, בהם 'שתיקה' של שמי זרחין ו'פעם בחיים' של ירון ארזי עם אליאנה תדהר ולי בירן. סיימנו לצלם לפני הקורונה סדרת דרמה לתאגיד על מלחמת יום כיפור, עם ליאור אשכנזי. רק בסדרה הזאת הושקעו מעל 20 מיליון שקל".
אם מירי רגב הייתה עדיין שרת התרבות הייתם משיגים איתה יותר מאשר עם חילי טרופר?
פנינה: "אני חושבת שהוא עושה עבודה נהדרת, מאמצים גדולים מאוד להחזיר את הפעילות לתרבות. בטוח שגם מירי הייתה משיגה דברים, אבל אין מקום להשוואה. מירי עשתה עבודה נהדרת בסגנון שלה".
בתעשייה יש כאלה שחושבים שזה לא מקרי שעד עכשיו בקושי עזרו לתרבות, שזה משיקולים פוליטיים כי האמנים שמאלנים.
"אני מתנגדת לתיוג הזה. מה זה קשור? מה כל האמנים שמאלנים? זה לא נכון. עצם השאלה שלך מקוממת".
תמליצי לאמנים שלך להביע דעה פוליטית?
"אני חושבת שבהיבט הפוליטי אני בטח לא צריכה להתערב לגבי מה אמנים אומרים, איך ואיפה. זה עניין שלהם בלבד".
האדריז נחשבים למקורבים לראש הממשלה בנימין נתניהו, בקשר שהחל בזכות החברות והשכנות הטובה בקיסריה שחלקו רה"מ ולאון אדרי ז"ל, אחיו של משה, במשך יותר מ־20 שנה. משבר הקורונה מצא אותם במצב בעייתי. מצד אחד, האהדה לנתניהו, מצד שני, ההתמודדות עם ביקורות קשות על ראש הממשלה גם מהענף שלהם.
דעתכם על הניהול של נתניהו את המשבר?
פנינה: "השלב הראשון נוהל בצורה מצוינת. ייתכן שמתוך הרצון לעזור ולהקל על אנשים, המשק נפתח מהר מדי, ועכשיו מנסים לתקן את זה. עולם התרבות חזר אחרון ועד שהספיק לחזור הוא נסגר שוב. לא הייתי רוצה להחליף אותו, זו משימה לא פשוטה".
הוא לא כשל?
"לא מנקים אף אחד מאחריות אבל זה משבר עולמי, ואנחנו עם מספר מתים נמוך יחסית. לא ראינו שיוצאים נגד הממשלות במדינות אחרות וצורחים 'נכשלתם', אלא נותנים לעבוד. גם נתוני הכלכלה שלנו לא כל כך גרועים יחסית לשאר המדינות. טעויות נעשו, בטוח. הכי קל לבוא מהצד ולבקר. יש גלים במגפה הזאת, ועד שלא יהיה חיסון נראה שנחווה התפרצויות ודעיכות. זה מצב מאוד קשה להתמודדות".
8 צפייה בגלריה
''לא ראינו שיוצאים נגד ממשלות במדינות אחרות''. הזוג אדרי עם ראש הממשלה נתניהו
(צילום: רפי דלויה)
משה: "בהתחלה היה פנטסטי, עובדה שנתניהו קיבל שבחים. אחר כך פחות. הסגר הנוכחי הוא פתרון בעייתי. בכל העולם המגפה חוזרת, לא ראיתי סגרים כאלה בינתיים ברוב המקומות. מתווה הרמזור לדעתי היה נכון יותר, ומקווה שאחרי שתרד התחלואה יחזרו אליו".
פנינה: "אנחנו משלמים מחיר על זה שמערכת הבריאות לא יכולה לספוג את כמות החולים הקשים. היו צריכים להשקיע יותר בבתי חולים כדי שיהיו יותר מיטות ויותר צוותים רפואיים – כי אז אולי יכולנו להמשיך את חיינו כמעט כרגיל. אולי צריך סגרים נקודתיים".
משה: "לא כולם צריכים לשלם את אותו מחיר. אם תל־אביב או באר־שבע ירוקות, למה לסגור אותן? אבל נכנסו פה לפאניקה וחגים, ופחדו מההתקהלויות".
פנינה: "הבעיה מתחילה מחוסר המשמעת של הישראלים. אתה רואה מסיבות וחתונות פיראטיות. גם הפגנה צריכים לעשות במתווה ששומר על הבריאות ולא כשעשרות אלפי אנשים דבוקים אחד לשני - ושלא יספרו שלא נדבקים בהפגנות".
משה: "הבעיה שלנו היא שכל אחד אומר 'למה אני כן וההוא לא'. בעולם עשו בדיקות בבתי קולנוע, לא הוכחו שם הדבקות. אז למה לא לפתוח?"
פנינה: "לעומת זאת, בבתי כנסת יש הדבקות, גם בחתונות ואני חוזרת שלדעתי גם בהפגנות".
אם כבר, דעתכם על המחאות?
משה: "עם דמוקרטיה אתה לא יכול להתווכח".
פנינה: "בהתחלה הם באו ממצוקה כלכלית והייתה לי אמפתיה אליהם, היום ההפגנות נושאות אופי פוליטי לחלוטין, היו שם דברים בוטים מדי והמפגינים רק רוצים להוריד את ביבי. ראש ממשלה מחליפים בקלפי. הזכות לדמוקרטיה היא בטח לא הזכות לפגוע בבריאות הציבור".
יכול להיות שאתם לא רוצים לבקר את נתניהו כי אתם חברים שלו?
"בעולם שאני פעילה בו מונה ועד פעולה, והוא תקף את הממשלה. הם קיבלו מנדט לדבר בשם שלנו ולפעול ולפתור את הבעיה, והיו בחזית".
משה: "למה אתה שואל רק על ההפגנות ולא על הדברים הטובים?"
כמו מה?
"אני רוצה גם לדבר על השלום עם האמירויות".
בבקשה.
"אני בטוח שנצלם דברים גדולים בדובאי. כבר התחלתי דיאלוג עם חברה צרפתית, מטרופוליטן, על סרט ישראלי שיצולם בדובאי ואולי גם סדרה. אנחנו בהתחלת הפיתוח".
פנינה: "זה עוד אחד מפירות השלום שמנסים לגמד אותו, ולא לפרגן להישגים האלה רק בגלל שביבי הביא אותם".
הבנתי שסימנתם ניצחון גם בגזרה פוליטית אחרת.
משה: "ייתכן ששר התרבות הולך לבטל את הצנזורה על הסרטים, מפעל מיושן ומיותר. עד היום אנחנו מביאים סרט מחו"ל ושולחים לצנזורה, כדי שיגדירו לנו את הגיל המותר לקהל. אז בקרוב המפיץ ייקח את האחריות ויגביל בעצמו את הצופים. זה יבטל את ההליך, ולמעשה את המועצה לביקורת סרטים. זה צעד משמעותי".
משה אדרי סלל את דרכו מלמטה, מהפריפריה, סוף העולם שמאלה. בתחילת הסיקסטיז היה עולה חדש בדימונה, מטנג'יר שבמרוקו, והציע עזרה לאחיו לאון שעבד כמקרין בקולנוע בעיר. שם התחיל להתמכר לקולנוע. בערך עשר שנים לקח לשני האחים אדרי וחברם ציון שרוני לפתוח בתל־אביב חברה להפצת סרטים, שבה התעסקו בעיקר עם סרטי אקשן וסרטים הודיים וטורקיים. משה אוהב לספר שאת הפריצה האמיתית עשה עם רכישת הזכויות לסרט של גיבור־על בכיכוב שחקן די אנונימי בשם כריסטופר ריב, ''סופרמן''. אחר כך הם התפתחו ושכרו בתי קולנוע בתל־אביב. בהמשך גם הקימו את רשת הספריות ''ענק הווידיאו'', ואת חברת יונייטד קינג וידיאו וחברת הפצת הסרטים גלובוס יונייטד שפתחו עם מנחם גולן ויורם גלובוס בשנות ה־80.
פנינה החזיקה אז בבעלותה רשת ספריות וידיאו קטנה משלה. מי שמכרה סרטים לרשת שלה, בין השאר, הייתה יונייטד קינג וכך נפגשו השניים לראשונה. בשנת 1995, אחרי למעלה מעשור של קשרי עבודה, השניים פתחו יחד חברה ליבוא משחקי מחשב, התאהבו והפכו לזוג. לאדרי שלושה ילדים מנישואיו הראשונים, וכיום גם שישה נכדים, פנינה הייתה אז גרושה ללא ילדים. הם מתגוררים כיום בצפון תל־אביב עם בתם המשותפת מאיה (23). בכל מקום הוא עדיין קורא לה "הזקנה'" למרות שפנינה (65) צעירה ממנו בכחמש שנים. "בשנים האחרונות אני אומרת שהיום זה כבר נכון לקרוא לי 'הזקנה'", היא צוחקת.
תגידי, למה בכלל הוא קורא לך "הזקנה"?
"כי בזמנו חשבו שהאישה החדשה שלו, כלומר אני, היא בת 20, והתברר שהיא לא".
בשנת 1998 עברה פנינה אדרי לנהל את חברת גלובוס יונייטד, ומשם התחילה לפתח את העסק לתחומים נוספים כמו מוזיקה, על ידי רכישת NMC והד ארצי, וטלוויזיה על ידי רכישת טלעד. במקביל המשיך משה לפתח את עסקי הקולנוע.
אומרים שלעבוד יחד זה לא בריא לזוגיות.
פנינה: "אנחנו חברים טובים. יש בינינו אהבה ענקית. יש לנו תחומי עניין משותפים. אם כי אני מתעניינת בסרטים, הוא פחות מתעניין במוזיקה, זה לא התחום שלו".
משה: "אני הולך איתה להופעות. את שלמה ארצי ראינו 30 פעם מאז שפנינה קנתה את הד ארצי. אמרתי לשלמה שאני כבר יכול להחליף אותו. אם הוא יתעייף, הוא יכול להעלות אותי לבמה".
מה עשתה הקורונה לזוגיות שלכם?
פנינה: "חיזקה אותה, לתחושתי. גם בסגרים אני עובדת, אנחנו נחשבים מפעל חיוני. ביום רגיל אנחנו חוזרים בתשע בערב, ובזמן הסגר חזרתי בשש. אז הקורונה החזירה לנו את ארוחת הערב לבית, ובילינו יותר גם עם הבת".
משה: "מאוד קשה לי לראות את הנכדים רק מבחוץ, נשיקות באוויר. בימים כתיקונם, בכל סוף שבוע אנחנו עושים ארוחות ערב וקידוש של 30 איש. בהיבט הזה אלה ימים עצובים, אבל אני עוד מעט בן 70, שומרים עליי. לזקנה יש יותר עבודה והיא צריכה לטפל באמנים. אני עושה המון ספורט בסגר. לפחות בערב לזקנה היה זמן איכות עם המרוקאי".
בתחילת 2009 עברו משבר רציני אחרי שרשתות גדולות שהיו בבעלותם, חנויות התקליטים טאואר רקורדס וספריות הדי־וי־די בלוקבסטר, התחילו לדמם מהפסדים גדולים. "נאלצנו לסגור את הכול", נזכר משה. "תהליך הסגירה היה קשה, הרבה התחייבויות לחוזי שכירות בקניונים, חיסול מלאים. היו לנו מאות עובדים, בהתחלה אלפים. היו לנו מעל 500 וידיאומטים שהיינו צריכים לזרוק לפח. שתי הרשתות עמדו על למעלה מ־70 חנויות. הפסדנו עשרות מיליוני שקלים. שילמנו לכולם, לא נשארנו חייבים".
מה היה יותר גרוע כלכלית, המשבר ההוא או הקורונה?
"אז היה יותר גרוע מהקורונה. אתה יודע מה זה פתאום כשהדיסקים והדי־וי־די נעלמים? הרי NMC חיה מהדברים האלה ופתאום אין כלום. נאלצנו למחוק מהבורסה את NMC, הפכנו לחברה פרטית. הבנקים באו לקראתנו, עשינו תהליכי התייעלות, בסוף הכול זה ניהול נכון".
פנינה: "המשבר ההוא עשה לנו טוב בסופו של דבר, והביא אותנו לפנות לכיוון הטלוויזיה. רכשנו מאז את ערוצי טלעד, את ערוץ 24 ולפני שנתיים את קבוצת טלית תקשורת. מאז פיתחנו דברים נוספים. עכשיו, למשל, מיזגנו לתוכנו את חברת ניהול האמנים ויחסי הציבור של רונית ארבל, כי רצינו חיזוק באיתור זמרים והניהול שלהם".
מתי יחזור הקולנוע להערכתכם?
משה: "שאלת מיליון הדולר. למרבה הצער, ייקח הרבה זמן".
הקורונה לימדה שאפשר להשיק סרטים לא רק בקולנוע. אולי גם עכשיו נגמר עידן?
"ענף הקולנוע יישאר לעד. לכן בנו קומפלקסים מפוארים שהם בעצם מרכזי בידור שיש בהם הכול, כמו שאחי לאון עליו השלום בנה בבאר־שבע קומפלקס עם מועדון ההופעות של זאפה בפנים. ואגב, היום הבנים שלו אבי ואייל מנהלים את הסיטי. ועם כל הכבוד, אני לא חושש מנטפליקס, זה עוד תוכן בטלוויזיה".
למי יהיה כסף אחרי שנה כזאת לקחת משפחה עם שלושה ילדים לסרט? אפילו הוליווד כבר משנה מסלול.
"עזוב, אין תחליף לחוויה של לצאת מהבית, להתלבש, לבוא לאולם קולנוע עם הסאונד שלו והאווירה שלו. זה עולם אחר לגמרי. נטפליקס לא יכול להוות באמת תחליף, כמו שהאינטרנט הוא לא תחליף לטלוויזיה. לגבי העניין הכספי, קולנוע זה עדיין הבילוי הכי זול שיש, בטח אם תשווה לתיאטרון, מופעי מוזיקה או כדורגל. אני אמשיך להשקיע בסרטים, ולדעתי יהיה עוד יותר טוב ממה שהיה. תראה, אני רץ בפארק ובים וצועקים לי, 'אדרי מתי תפתח'. אבל עדיין המועקה מאוד קשה".
גם הרכש הכבד שלכם של השנים האחרונות, הפסטיגל, די מנוטרל.
פנינה: "חיכינו עם ההחלטה על הפסטיגל עד לפני חודש. עד לא מזמן לא החתמנו אמנים, כי לא יכולנו להיכנס להתחייבויות. לפני חודש הבנו שזהו, לא יהיה השנה פסטיגל במתכונת של הופעות".
במונחי כסף?
"אובדן של עשרות מיליוני שקלים. מכה כמובן. החלטנו לחפש דרך יצירתית איך כן אפשר לעשות את זה. נעלה אתר מיוחד שייתן חוויה על בסיס של הוקרה והצדעה ל־39 הפסטיגלים שהיו, כי השנה היינו צריכים לחגוג 40. נשתף אמנים מהעבר ונשתמש רק בשירים שהיו. נאפשר אינטראקציה עם התכנים, ואפילו השפעה על העלילה. בתום 40 יום יעלה מופע גדול, אירוע חד־פעמי שיצולם על במה גדולה, עם כל הצוות בראשות חנוך רוזן".
מי האמנים הגדולים שעדיין לא רוצים להשתתף בפסטיגל?
משה: "שלמה ארצי. אנחנו מקווים והצענו, אבל הוא לא קיבל את ההצעה. הוא תמיד אומר 'חכו'. סומכים עליו שהוא יבוא".
רכשתם תמורת מיליונים את קטלוג השירים של אייל גולן ושרית חדד. מה המשמעות של זה בעצם?
פנינה: "זה מעניק לנו זכויות השמעה, כלומר תמלוגים מהפדרציה לתקליטים ומהפלטפורמות הדיגיטליות. אנחנו חברת תוכן, לכן האמנו שצריך להשקיע בזה. המוזיקה חווה עכשיו עדנה אחרי הרבה שנים של קריסה טוטאלית עקב ההורדות הפיראטיות. סבלנו עשרות שנים מגניבת זכויות. ספוטיפיי, אפל מיוזיק, דיזר ויוטיוב התחילו להציל את התעשייה. מבחינת תמלוגים מצב האמנים השתפר. שנים זה היה אפס, עכשיו אפשר להתחיל לראות כסף".
תמלוגים יכולים לפרנס רק אמנים מצליחים מאוד. מה עם כל השאר?
משה: "זו שאלה קשה שאין לי תשובה חד־משמעית עליה. אנחנו בסירה אחת עם האמנים, כי חלק גדול מהפעילות שלנו מבוסס על הופעות ולא על תמלוגים. את השאלה מה יהיה עם פרנסת האמנים צריך להפנות לממשלה, שצריכה לדאוג במצב החירום הזה לפרנסה שלהם וגם לפרנסה שלנו".
משבר הקורונה החזיר לזיכרונות של אדרי גם את מלחמת המפרץ, אז יצא סרט הישראלי הראשון שהשקיע בו, ''שורו''. "'מקסים' בתל־אביב היה הקולנוע היחידי בארץ שפתח, והתמלא בשתי הצגות כל יום, כי לא היה כלום חוץ מזה. אנשים הגיעו עם מסכות אב"כ, והקולנוע היה במבנה דמוי מקלט, אז קיבלנו אישור. אתה רואה? אפילו במלחמה כזו נתנו לנו לפתוח קולנוע, והיום לא. אבל לא נורא. אמא שלי הייתה אומרת, 'כסף זה רק ניירות והכול עובר בירושות. תזכור שלא מתים מעבודה, אלא משיעמום, ולקנאה אין תרופה'".
מה עם ''גבעת חלפון 2'', יקרה?
"לצערי חודש לפני שסגרנו את כל העניינים ב'גבעת חלפון', ואחרי שנים של מלחמה עם אסי דיין (היוצר, יחד עם נפתלי אלטר – ר"ש), הלך לעולמו פולי. ההפקה שחלמתי עליה 30 שנה לא יצאה לפועל. היה לנו תסריט מצוין, אבל שייקה וגברי הטילו וטו על סרט ללא פולי. ביקשתי מהם בשנים האחרונות כמה פעמים והם אמרו לא, בפעם האחרונה לפני שנה. אבל אני עושה סדרת דוקו על הגשש בימים האלה ומצאנו חומרים נדירים".
אתה חבר של יהודה בארקן שאושפז השבוע בגלל הקורונה. מצבו?
"אני בקשר יום־יומי עם הילדים, הוא איש חזק ואני בטוח שייצא מזה. הוא מקבל בהדסה את הטיפול הכי טוב שיש".
כשהוא ייצא יש סיכוי ל''חגיגה בסנוקר 2''? עבדת גם על זה.
"יהודה וזאביק רווח לא אהבו את התסריטים ששלחו נאור ציון ועוד כמה יוצרים. כל זמן שלא יהיה תסריט טוב, הם לא מוכנים לבוא. אם מישהו יבוא אליי עם הברקה ל'סנוקר 2', גם בארקן וגם זאביק יהיו מוכנים".
ב־2011 התקרב לפרס האוסקר עם הסרט ''הערת שוליים'', שכמו ''בופור'' גם הוא היה מועמד בקטגוריית הסרטים הזרים. "היינו בשטיח האדום עם שלמה בראבא, והאיש לא האמין שהוא שם. כל דקה הוא אומר לי, 'אדרי, תגיד, זה אמיתי מה שקורה פה?' הוא ראה את בראד פיט ואנג'לינה והריסון פורד, לכל אחד הוא ניגש וסיפר על עצמו, 'אני שלמה מנתניה'. יש לאיש אומץ. בקאן הוא שתה שמפניה כמו מים, חצי מהיום הסתובב לנו שיכור, הוא עולה לסוויטה, מספר לי, 'משה, יש 200 כריות'".
התבאסת שהפסדתם באוסקר?
"מאוד, הייתה לנו הרגשה שנזכה ובחרו בסוף סרט איראני, כדי להראות את הניצחון של חופש הדיבור. בסוף הפוליטיקות מנצחות".
פורסם לראשונה: 08:00, 09.10.20
