פורים תש"פ

בפורים תש"פ עטינו מסכות רפואיות בפעם הראשונה ויצאנו לקריאת מגילה ונשף פורים. היינו היחידים עטויי מסכות בכל בית הכנסת וקצרנו מבטים מחויכים מכלל הציבור. המסכות היוו הן תחפושת חלקית והן הגנה מפני הנגיף המסתורי. באותו ערב קיווינו שנעטה מסכות רק בפורים. מספר אנשים בבית הכנסת הביעו את דעתם ואמרו לנו בפסקנות שמסכות אלו נועדו רק לאנשי הקו הראשון בבית החולים ולא לציבור הרחב. כמובן שלא זכינו במקום הראשון עם תחפושת מדכאת זו. תחזיתנו ותקוותנו שפסח יסומן כקו פרשת המים של משבר הקורונה העולמי התבדתה.

פסח בבוסטון

בפסח הוטל סגר חלקי בשיקגו. תוכניתנו לחגוג את החג עם בננו הגר בבוסטון עלתה על שרטון. איסורים שונים ומשונים הוטלו על כל האזרחים: ריחוק חברתי, הטיית מסכות והצורך לחגוג את ליל הסדר והפסחא במשפחה הגרעינית. חברת התעופה הודיעה שכרטיסי הטיסה לבוסטון שנרכשו בינואר בוטלו. לפני שפניתי אל בעלי, הכשרתי את המטבח, קניתי מאכלים, ותופינים כשרים לפסח, בשלתי והקפאתי את האוכל. בד בבד בדקתי את מספר שעות הנסיעה שתארך הנסיעה משיקגו לבוסטון בתוכנית הניווט Waze. גיליתי שאם נצא ביום ראשון בשעה שבע בבקר משיקגו נגיע בשעה 9:00 בלילה לבוסטון -ארבע עשרה שעות נסיעה הן ברות ביצוע. תזזית אחזה בי והחלטתי לנסות לדבר עם בעלי. בקשתי ממנו שננסה לנסוע בבקר יום ראשון. אם מזג האויר ישתף פעולה, התנועה בכבישים תהיה סבירה וניתן יהיה למלא דלק ניסע לבוסטון. אם התנועה תהיה סואנת ומזג האויר יהיה סוער נצא לטיול קצר באינדיאנה דיונס, נחזה בנשרים ונשוב הבייתה. בעלי נעתר לבקשתי. ארזנו שתי מזוודות עם בגדים לחג, כמו כן ארזנו את מחצית האוכל הקפוא בצידניות, מלאנו את האוטו ויצאנו לדרך. מזג האויר היה פנטסטי, הכבישים המהירים היו ריקים. היינו המכונית היחידה על הכביש בין משאיות רבות שהובילו סחורה. היינו אחים לדרך ונופפנו את יידינו לשלום. שלטים פוריטניים נישאו בדרכים "תודה נהגי משאיות", "סעו בשלום" ועוד.

חגים בצל הקורונה. צילום: אלבום פרטי

בדרך התגלה לנו שלמרות הקורונה, כל תחנות השירות על הכבישים המהירים היו פתוחות, גם בתי הקפה והשירותים היו פתוחים. נסענו בנחת על הכביש, הקשבנו למוסיקה ונהנו מהנסיעה. באינדיאנה על גבול אוהיו, בעלי החליט לשנות את המוסיקה. תנועה בלתי מכוונת אל הדיסק גרמה לו לאבד שליטה על האוטו. באמצע הכביש המהיר החל האוטו להסתובב שבעה סיבובים במהירות מסחררת מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, עד נפילתו אל השוחה בין שני המסלולים. חומת יריחו לא נפלה אך עשן עלה מהגלגלים. מי היה מאמין? היינו המכונית היחידה בכביש המהיר והמשאית שהייתה מאחורינו במרחק כעשרה מייל צפתה בנו והאטה. חשבתי שזה סימן אלוקי לשוב הבייתה. אך בעלי יצא מהשוחה והמשיך לנהוג בביטחון מלא. כשמלאנו דלק באוהיו, החלפתי אותו ונהגתי ארבע שעות, חלפנו על פני אוהיו, פנסילבניה והגענו לבאפלו ניו יורק בשעה 6:00 אחר הצהריים. אמרתי " שהחיינו וקיימנו לזמן הזה וקפצתי משמחה כי ידעתי שמדינה זו גובלת במסטוסאס ועוד פחות משלוש שעות נגיע למטרה. הובהר לי מהר מאד שאנו רק במחצית הדרך והמרחק מבאפלו ניו יורק לבוסטון יארך עוד שמונה שעות. וכך היה, הודענו לבן שנגיע בתשע בלילה והגענו ב- 00 : 1 לפנות בקר עייפים אך מרוצים. עם כל תלאות הנסיעה היה לנו פסח נפלא בחיק המשפחה.

ראש השנה

פורים, היה התאריך האחרון בו הלכנו לבית הכנסת והנה הגיע ראש השנה, "יום הדין" ו"יום התרועה". חג בו תמיד היינו בבית הכנסת, חשים צמרמורת בהישמע הפיוט "נתנה תוקף" ובתפילת מלכויות זיכרונות ושופרות המיוחדת הנאמרת בתפילת מוסף . הקורונה נטלה מאיתנו את היכולת לצפות, לתכנן ולשבת בבית כנסת. בהיותנו חלק מקבוצת הסיכון לא יכולנו להצטרף לאחד המניינים, שהוקמו באוהלי השכונה. בעלי למד לתקוע בשופר בגיל 16 ותקע בשופר בבית הכנסת עד גיל 30 החליט להתאמן מחדש ולתקוע בשופר. הזמנו ארבעה זוגות חברים לחצר האחורית, הנשים ישבו בגלריה על הדק והגברים ישבו על הדשא. הקדושה הורגשה כשנשמעה תקיעת השופר הייחודית, זו הייתה חוויה עילאית וחגיגית במהלך ראש השנה.

יום כיפור – כל נדרי

הבלוק בשכונה בה אנו גרים השתנה בשנה האחרונה. קשישי הרחוב בני מאה ויותר נפטרו ובתיהם נמכרו למשפחות צעירות יהודיות. ברחוב נותרו זקן הבלוק ואשתו. אשתו פנתה אלי ושאלה אם נוכל לקיים תפילת "כל נדרי" בחצר הבית. בעלי התנדב להוביל את התפילה וללמוד את הניגונים. זוג שכנים בעל חצר גדולה התנדב לארח, לערוך כיסאות במרחק בטוח ולהציב תאורה. הורגשה התלהבות בשכונה, כל אחד חשק בפיסת תפילה בציבור ובהרגשה של שייכות לקהילה היהודית. נותרו שתי סוגיות: האחת מציאת מניין והשנייה תפילה למזג אויר בהיר. סוגיית המניין נעצרה בשמונה גברים – שמונה זוגות. נאמר לי שלחלק מהמשפחות הצעירות מחויבות קודמת באוהלים שונים של בתי הכנסת. ביום חמישי בבקר, יצאתי מהבית וצעדתי מדלת לדלת בניסיון לגיוס אנשים. אמרתי: "אין לנו אהל, אין לנו ספר תורה ואנו חפצים להתפלל במניין את תפילת "כל נדרי". הסברתי שהם יוכלו להתפלל את תפילת המוסף ותפילת הנעילה בכור מחצבתם. שלושה זוגות נעתרו לבקשתי. סוגיית המניין נפתרה. עתה נותרה פתוחה סוגיית מזג האוויר. תחזית מזג האוויר תעתעה כלוח שחמט. יום אחד נאמר שירד גשם משעה שש בערב עד חצות ויום אחר נאמר שיהיה מעונן. רק ביום ראשון בבקר הובהר שהגשם ירד משעה 8:00 בערב. תפילת כל נדרי הרקיעה שחקים, יופייה ועוצמתה הרעידה את ליבות כול הנוכחים. התפללנו בחיל, עוצמה ורעדה.

בעלי הודה למארחים, אחרי כן הודה לי ובטרם הודה לקבוצה השלישית אמר " במקום לדבר על כיפורים, בחרתי לדבר על פורים. שתי המילים "ונהפוך הוא" הן מהות המגילה. שנאמר "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". המן תכנן להשמיד את היהודים ובסופו של עניין, היהודים הרגו את המן ועשרת בניו נתלו על העץ.

למרבה הצער, בפורים האחרון למישהו הייתה כוונה יתרה שגרמה לעולם כולו להפוך לתוהו ובוהו. מאז פרוץ המגפה בנוסף לשיעור התמותה הנורא. ילדים הפסיקו ללמוד בבית הספר, ישבו בחדר השינה או בסלון ולמדו בזום. הן, המבוגרים שלא אבדו את עבודתם עבדו גם הם מהבית בזום. אפילו בתי הכנסת אינם פועלים במתכונתם הרגילה. רובם הקימו אוהלים, וחלקם מתפללים תחת כיפת השמיים. עניין זה מביא אותנו לקבוצה השלישית. לקבוצה שהיו לה אפשרויות תפילה במקומות אחרים. אנחנו אסירי תודה שבחרתם להשתתף איתנו ב"כל נדרי "שאפשרתם לנו לטעום את טעם התפילה בציבור. בעצם הצטרפות זו הפכתם את "הנהפוך הוא" מרע לטוב. בשנה רגילה כל אחד מאיתנו היה יושב בבית כנסת אחר ואילו עכשיו הבלוק שלנו נהפך לקהילה יהודית אמיתית לאורך שנת תשפ"א. יהי רצון שנחתם בספר חיים טובים, שופעים בריאות מן השמיים בם מושג ה"נהפוך הוא" יהיה רק לטובה ושנעטה מסכות רק בפורים.

עכשיו אנו בחג הסוכות יושבים, אוכלים, מברכים על ארבעת המינים בסוכה. הסוכה מהודרת, תמונת האושפיזין על הקיר. בעבר הזמנו חברים לסעודת החג ושמחנו בחגנו ביחד. הקורונה מחתה את הקהילתיות ובכול זאת בזמן הזה, ליקטתי את זיכרונותיי, ומחשבותיי ואני רוצה להודות על המשפחה, העבודה, הבריאות, יפי הסתיו, העלים משנים צבעם ועל התקווה המסתתרת מעבר לאופק שתיעלם הקורונה.