ארבעה אחים נושלו מהצוואה, תבעו - והפסידו

אדם שהלך לעולמו השאיר עיזבון שכלל בין השאר 2 דירות בת"א. הוא בחר לא להותיר דבר לילדיו מנישואיו הראשונים, אלא רק לאשתו השלישית ולבנם

עו"ד ג'ולי דניאל | פסקדיןפורסם: 20.10.20 , 23:23

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה לביטול צו קיום צוואה שהגישו ארבעה אחים נגד אלמנתו של אביהם ונגד אחיהם למחצה. התובעים, שאביהם נישל אותם מצוואתו, טענו לזיוף, חוסר כשירות והשפעה בלתי הוגנת, אבל השופט מרדכי (מוטי) לוי לא מצא בסיס לכך והבהיר כי עם כל ההבנה לכאבם - הצוואה משקפת את רצון האב.

התובעים הם ילדיו של אדם שהלך לעולמו ב-2014. הם ביקשו לבטל צוואה שבמסגרתה הוריש את רכושו לאשתו השלישית ולבנם המשותף. העיזבון כלל בין היתר שתי דירות בתל אביב.

לטענתם, מדובר בצוואה "תמוהה ומוזרה" שכן אביהם הדיר אותם מכל רכושו מבלי שרמז על כך בחייו למי מהם. הם הוסיפו כי יש חשש לזיוף הצוואה וכי היא נגועה בפגמים חמורים.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

הזוכים על פי הצוואה, האלמנה ובן הזקונים, השיבו כי בין התובעים לבין האב היה קרע ארוך שנים בשל יחסם אליו, התנערותם ממנו, חוסר הכבוד שנהגו בו והתעלמותם ממנו ומצרכיו למעט במצבים בהם היו זקוקים לסיוע כספי. הם ציינו כי התובעים נושלו מהצוואה משום שהם נישלו את המנוח מחייהם.

עוד נטען כי הבקשה לביטול הצוואה מושתתת על הנחות קלושות ותלושות מהמציאות. הנתבעים טענו שעל אף גילו היה המנוח צלול עד יומו האחרון ואיתן מבחינה פיזית. עוד הובהר כי המנוח והנתבעת היו נשואים קרוב ל-50 שנה והיה ביניהם קשר זוגי יפה ואוהב.

התובעים השיבו כי כשהנתבעת נכנסה לחיי אביהם היא עשתה כל שיכלה כדי לנתק אותם ממנו. לדבריהם, היא הייתה מונעת מחמדנות והתאפיינה באובססיביות חרדתית הנובעת מחשש שלה שהם חלילה יזכו בירושה. הם הוסיפו כי אביהם היה בן 94 בזמן עריכת הצוואה ואין ספק שבגיל זה קיים חשש ממשי לכשירותו ולהשפעה בלתי הוגנת עליו.

השופט מרדכי (מוטי) לוי דחה את טענת הזיוף מאחר שהתובעים לא הגישו חוות דעת מומחה וזנחו את הטענה בסיכומיהם. ביחס לטענת הכשירות הוא הבהיר כי לא די בהעלאת ספיקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשירות. הוא ציין בהקשר זה שהתובעים לא הגישו חוות דעת רפואית כדי לתמוך בטענתם שהמנוח לא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית.

טענת ההשפעה הבלתי הוגנת נדחתה אף היא. השופט קבע שאין בסיס לטענות התובעים כי האב היה תלוי באשתו יתר על המידה או כי הוא היה מבודד מבחינה חברתית.

"התמונה המצטיירת היא של מערכת יחסים מורכבת של משפחה שסועה שהנתבעת היא רעייתו השלישית ובין המנוח לילדיו מנישואיו עם שתי נשותיו הקודמות והבן המאומץ (שאינו בתביעה) היו יחסים לא קלים לתובעים אשר רצו באהבת אביהם, אבל חוו תחושת החמצה", כתב.

הוא הוסיף כי מהעדויות עלתה תמונה של תסכול, כאב ורצון של ילדים לראות בחלק מעיזבונו של אביהם שייכות, ביטוי לחיבה והענקת אהבה חוזרת ממנו אליהם אך אין באלה כדי לאיין את רצונו בצוואתו עם כל הקושי שגורם הדבר לתובעים.

בנסיבות אלה דחה השופט את התביעה, אבל באופן חריג לא ניתן צו להוצאות. "לא מצאתי להשית עליהם הוצאות על ערגתם לאהבת אביהם", כתב.