"רגע-רגע, רוני, תעשי לי טובה, לא התקשרת אליי, לא דיברת איתי, תתקשרי לאשתי". זו הייתה התגובה של ד', כאשר רוני ראם, הגננת של הבת שלו, התקשרה אליו במקום לאשתו, לעדכן שהילדה קצת חיוורת הבוקר. מה ש-ד' לא ידע זה שמדובר בניסוי יזום שערכו הגננות בפעוטונים של נעמ"ת. עכשיו, כשהקטנים חזרו לגנים (עד הגל השלישי, כן?) העניין הזה שוב עולה על השולחן: עד כמה אבות מעורבים בחיי הגן, ובכלל בחיי הילדים שלהם.
כתבות נוספות למנויים:
ומה ענית לאותו אבא מבוהל, אני שואלת את רוני, הגננת, והיא צוחקת: "שישכח מזה. שנוכח התשובה שלו - מהיום הוא על הכוונת שלי ואני ממש אמשיך להתקשר אליו כדי לבדוק מה הילדה אכלה, מה חסר לה בתיק ובכלל, שיתכונן לשמוע ממני יותר", משחזרת ראם, גננת ותיקה במעון ביאליק של נעמ"ת באשדוד.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
הוא בטח זרק את הטלפון לים.
"משהו כזה", צוחקת ראם, "אבל הוא בעיקר נבהל ואמר לי, 'רוני, אני תולה אותך אם זה אמיתי עכשיו'. אמרתי לו, 'זה לגמרי אמיתי ואין בעיה, תעמוד בתור'. רוב האבות הגיבו לניסוי הזה באופן דומה: 'מה את מתקשרת אליי? אשתי לא עונה? לא יודע מתי הוא אכל, רגע מה התעודת זהות?' והבנתי שגם אם הייתי שואלת אותו עכשיו איך קוראים לילד, לא בטוח שהיה זוכר".
"אני כבר 16 שנים גננת, את חושבת שפעם אחת בחיים האבות היו אלה שהתארגנו לקנות לי מתנה לסוף שנה? תראי לי רשימת קשר של גן שיש בה רוב של אבות", מוסיפה ח', גננת מהמרכז. "הפרקטיקה של היום-יום בגני הילדים היא פרקטיקה אימהית. אז מה הפלא שכאשר אני מתקשרת לאבא הוא מגמגם?"
כמעט כל האבות שקיבלו כזה טלפון מגננות נעמ"ת, במסגרת ניסוי שנערך במרחב דרום של נעמ"ת בשנת הלימודים הקודמת במטרה לבדוק את נכונות האבות להשתתף ביחסי הגומלין היומיומיים עם הגן, חטפו קוצר נשימה תפקודי. מה רוצים מהחיים שלהם? מי הזיז את המגבונים לכיוון שלהם? הרי זו בדרך כלל האמא שמג'נגלת בין הקריירה לבין ניהול מלאי הטיטולים. ואלה הן גם האמהות, בזמן הסגר השני והשלישי, שנושאות יותר במטלות הזום והכנת האוכל.
כעת, כאשר שנת הלימודים בגנים חוזרת לסוג של שגרה, אנחנו חושפים כאן גם את פרויקט הדגל "אבא - מרכז נעמ"ת לאבות". המרכזים הללו עתידים לקום ברחבי הארץ, והראשון שבהם נפתח החודש בתל-אביב. מטרתם להגביר את המעורבות של אבות בחיי ילדיהם, ולתת להם כלים להתנהלות אבהית מיטבית.
לפני שנצלול לתובנות ולצרכים, הנה כמה מהתשובות שתיעדו הגננות במרחב דרום של נעמ"ת במהלך הניסוי, כאשר התקשרו או שלחו הודעת טקסט לאבא במקום לאמא:
הגננת: "היי, מדברים מהמעון. איתי הגיע בלי טיטולים ובגדים להחלפה".
אבא: "אה, מה, איתי? טיטולים? אין לי מושג, תתקשרי לאשתי, למה את מתקשרת אליי?"
הגננת: "היי אבא, מתי ענבר אכלה?"
אבא: "לא יודע, אתמול בערב, איתנו, נישנשה".
הגננת: "מה נישנשה, ענבר בת חמישה חודשים".
אבא: "אה, חלב, לא יודע, רגע מתקשר לאשתי".
הגננת: "אבא, שכחתם למלא הצהרת בריאות".
אבא: "אה, אוקיי, מחייג לאשתי. תגידי, מדדנו חום בבוקר? כמה חום? מה התעודת זהות של אמרי? שואלים אותי מה התאריך לידה?"
את ד"ר יאיר אפטר, מרצה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן ומעתה גם המנהל המקצועי של "אבא - מרכז נעמ"ת לאבות", התכתובות הללו לא מפתיעות. "השיח הקיים פונה בעיקר לאמהות, גם מתוך הרגל וגם מפני שלגננות יותר קל לעבוד עם אמהות. אבל בדיוק את המציאות הזו אנחנו מבקשים כעת לשנות. לחזק את נוכחות האבות בחיי הילדים ולהעניק להם את הכלים שהם זקוקים להם, ולא רק כשהגננת מתקשרת", אומר ד"ר אפטר.
אבות שעימם שוחחנו לצורך הכנת הכתבה מברכים על כך שסוף-סוף מישהו סופר אותם, אבל בסתר ליבם מקווים מאוד שהטלפון מהגן לא יגיע. "לא, אל תכתבי לא יגיע. שיתקשרו באופן שוויוני גם לאמא וגם לאבא, לא צריך עכשיו לעשות העדפה מתקנת לכיוון האבות, לשגע אותנו ולהפסיק להתקשר לאמהות", אומר סהר בן הרוש, המייסד של קבוצת "אבא פגום".
נבהלת, אה?
"לא, לא. אבל באמת שאני מפוזר כזה, ואשתי הרבה יותר טובה ממני בלוגיסטיקה".
מפוזר סלקטיבית, כי אתה הרי מנהל עמוד פייסבוק עם מאות אלפי גולשים, אני אומרת לו, והוא מפנה את תשומת ליבי לסרטון ויראלי שרץ בספטמבר לפני הכניסה לסגר ב': "נו, האבא הזה שהביא את הילדה שלו לגן הלא-נכון. תחילת שנה, הגננות עוד לא ממש מכירות את הילדים, האמא אמרה לו תשים את הילדה בגן והוא השאיר אותה בגן והלך. רק שזה לא היה הגן שלה. בצהריים האמא באה לקחת את הילדה ואפשר לתאר מה הלך שם", הוא צוחק. אבל מיד אומר ברצינות שהוא מאוד שמח על היוזמה הזו, "כי הגיע הזמן להכיר גם בצרכים של אבות וברצון שלהם לקבל את הכלים המתאימים לגידול שוויוני של ילדים. אני לא רואה מישהו שיחשוב שהרעיון למרכזים שינגישו לאבות כלים להורות יותר טובה הוא רעיון גרוע.
"ב'אבא פגום' עשינו סוג של קבוצת תמיכה בלי להתכוון, ואני שמח שלוקחים את זה גם לעולם האמיתי. אבל האם אבות באמת יגיעו למקומות ויעשו סדנאות וקורסים - אני לא יודע. צריך לראות איך זה מתפתח".
ד"ר אפטר אופטימי. המרכזים, הוא אומר, יהיו ידידותיים לאבות ויאפשרו להם תמיכה לצד חוגים לאבות וילדים - בנים ובנות - כמו למשל קבוצת נגרות, סיירות שטח, צעידה משותפת בשביל ישראל ועוד.
השאלה האם חוג נגרות משותף יבטל את הפרצוף המתפלא כאשר מתקשרים אליהם מהגן.
"זה לא רק הגן. ברוב המקרים, גם כשילדים מתקשרים לאבא, אז מה התשובה שלו? תתקשר לאמא. או אבות שלא זוכרים ימי הולדת. אנחנו פשוט נעזור לגברים להיות נוכחים בחיי הילדים שלהם, ונייצר פעילויות שלאבות יהיה רצון להגיע אליהן".
מה מקשה עליהם היום להגיע ולהיות מעורבים יותר?
"סטיגמה. המערכת מדברת בשיח נשי והם מרגישים שאין להם שם מקום. חייבים לתת לאבות כלים משל עצמם".
מה חסר היום?
"המחקרים שערכנו מגלים למשל שחסרה תוכנית תמיכה לאבות בתהליכי גירושים. או למשל, חסרה תוכנית תמיכה לאבות שחוו לידה שקטה. הרי גם הם עברו אובדן של תינוק שציפו לו, הם לא צריכים קבוצת תמיכה? ומה עם גברים שהתאלמנו, ושמתמודדים בעל כורחם עם גידול ילדים יחידני? מישהו שאל למה הם זקוקים כדי לשרוד?"
"ילד לא מגיע לעולם עם תוכנית הפעלה, ולכולנו יש שאלות ותהיות, וכולנו רוצים להיות הורים מיטיבים", אומרת חגית פאר, יו"ר נעמ"ת. פאר מספרת שאת המהלך הזה התניעה מתוך בקשות שהגיעו מהשטח, מהגננות, ובעקבותיהן בוצעו שיחות עם הרבה אבות, בעיקר גרושים, ש"מהם למדנו שהם היו רוצים לקבל כלים כדי לשפר את חיי המשפחה ולהיות אבות מחוברים יותר".
ואין התנגדות שמי שעושה זאת הוא גוף שמזוהה עם נשים?
"יכול להיות שתהיה, אבל אנחנו רואות את המכלול, את טובת הילדים והמשפחה שכלפיה יש לנו אחריות", אומרת פאר.
היועצת הראשית לפרויקט הזה היא רונית לב-ארי, שידועה בעיקר מפעילותה גם מעל דפי עיתון זה, בתחום מניעת אלימות כלפי נשים, אולם כבר בשנת 1995 יזמה את הקמתה של תנועת "גברים נגד אלימות ובעד שוויון", יחד עם ד"ר חן נרדי, ונכנסה לנושא של הגבריות החדשה.
"את המודל שפיתחנו אז, אנחנו מיישמים היום ב'אבא - מרכז נעמ"ת לאבות', שיתחיל כמרחב חברתי-טיפולי עם טלפון שגברים יוכלו לפנות אליו לקבוע פגישה, או סדנה עם מנחה, לקבל כלים ותמיכה הדדית ולשתף אבות אחרים ואת אנשי המקצוע. אנחנו נהיה בית לגברים. למשל גברים גרושים, שלא נוח להם לארח את הילדים, יוזמנו לשהות במרכזים שלנו יחד איתם, במקום ללכת לקניון על תקן של ארנק. אחת הקבוצות הראשונות שתיפתח היא קבוצת תמיכה לאבות לנערות מתבגרות", אומרת לב-ארי ומדגישה שדווקא בהקשר הזה של הדרכה הורית - ההפרדה המגדרית חשובה.
"כאשר גברים נמצאים רק עם גברים ונשים רק עם נשים, נוצר מרחב שמוביל לביטוי אמיתי. אני גאה שנעמ"ת, כתנועת נשים שמקדמת את מעמד האישה כאג'נדה, החליטה להעניק מענה לשני הצדדים, כבסיס ליחסים שוויוניים של שיתוף פעולה ודיאלוג", אומרת לב-ארי. "הקבוצות במרכזים יהיו רק של גברים, ולא יסתכלו על המצב בראייה ביקורתית, או ישוו את האבות לאמהות ואז תראי שגברים כן יעזו לשאול ולהיעזר", משלים אפטר.
איזה לשאול. גבר שמתברבר בכביש לא נעזר באף אחד. הוא ממשיך לנסוע.
"נכון, וזה מאותו מקום. כדי להיעזר הם צריכים להבין שהם הורים רצויים. הרי לאורך ההיסטוריה, אבהות נתפסת כמקנה ערכים של דת וחינוך. במהפכה התעשייתית לאבא נוצר תפקיד של מפרנס שמרוחק מהמשפחה, שנוכחותו היומיומית נעלמה והוא משאיר את משימות הטיפול לאמא. בעקבות המהפכה הפמיניסטית, נולד האבא החדש, זה שצריך להיות נוכח כי אמא הולכת לעבודה, אבל הוא צריך קודם כל לבחור בזה והוא צריך גם כלים".
מפעילי אתר SomeBuddyTherapy מדווחים בחודשים האחרונים על עלייה דרמטית של פניות מצד גברים בבקשה למענה נפשי ולתמיכה רגשית עבור עצמם.
ד"ר שלי זיתוני, ממפעילות המיזם יחד עם הפסיכולוגית מיכל יערון, מסבירה שבימים כתיקונם, נשים מהוות 80 אחוז מהלקוחות, ואילו בשבועות האחרונים חלה עלייה דרמטית של 60 אחוז בפניית גברים לתמיכה נפשית ורגשית.
"רבים מהפונים משקפים מצב של איבוד סמכות הורית, ורוצים ללמוד איך להתנהל מול ילדיהם. עוד עולה מניתוח הפניות כי גברים רבים - למרות שהם עובדים, בעלי משפחות ומוקפים בחברים - חשים בודדים וזקוקים לתמיכה", אומרת זיתוני.
היא אף מציינת שהעובדה כי הפניות אל האתר נעשות באופן אנונימי באמצעות מילוי שאלון אינטרנטי או שיחת טלפון חינמית, ככל הנראה מקילה על גברים לתקשר ולבקש סיוע.
