לאחר שבועות ארוכים בשטח, חזרה בשבוע שעבר רב-סרן (במיל') מוריה איילון-שחר (38) לביתה בקיבוץ חולית שבעוטף עזה, שם חיכו לה הילדים המתגעגעים - אלה בת הארבע ויואב בן השנתיים. עם פרוץ הקורונה באמצע חודש מרץ גויסה איילון-שחר למילואים בתור סגנית מפקד גדוד רפואה של מחוז דן בפיקוד העורף, אלא שהיא לא תיארה לעצמה שעד אוקטובר תספיק לצבור 130 ימי מילואים.
במסגרת תפקידה ניהלה איילון-שחר מוקד של פיקוד העורף וסייעה לבתי חולים במרכז הארץ ולמרכזי גריאטריה שונים. בנוסף, פיקדה על חיילים שעסקו בהסברה ובאכיפה. בגלל העומסים שהביא עמו התפקיד, ומחשש שתדביק את הילדים או את חבריה לקיבוץ, היא כמעט לא יצאה הביתה. "היו תקופות שלא ראיתי את הילדים שלושה שבועות ברצף, זה היה ממש קשה עבורי וגם עבורם. לאורך התקופה הזו בעלי היה איתם לבד, אבל הקהילה בקיבוץ מאוד תמכה", סיפרה.
כשאינה במילואים, איילון-שחר עובדת כאחראית על שירות משמעותי בצה"ל מטעם התנועה הקיבוצית. "היו לי חיילים וקצינים שמקומות העבודה שלהם לא ראו בעין יפה את העובדה שהם מגויסים באמצע משבר הקורונה", סיפרה. "אבל אצלי, בעיקר בגלל שהעבודה שלי שמבוססת על ערכים כמו ערבות הדדית ונתינה למען המדינה - מאוד התחברו ותמכו בגיוס". מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, סיפר כי "מוריה היא לא רק פעילה בתנועה, אלא סמל של תרומה לצה"ל ולחברה הישראלית".
לאחרונה, כאמור, שחר חזרה סוף סוף הביתה, אך לאחר בקושי שלושה ימים של שהות בבית, קיבלה שיחת טלפון מצה"ל לפיה עליה להתייצב שוב למילואים בעוד כמה ימים. גם הפעם, היא יודעת מתי יתחילו ימי המילואים, אבל מתקשה להעריך מתי יסתיימו. "הילדים ובעלי מודעים למצב ומאוד תומכים. הם הכוח שלי", סיפרה בחיוך.
