תבעה בגין אפליה אחרי לידה – וחויבה לשלם

העובדת טענה שפוטרה בתום החופשה, אבל מחומר הראיות עלה שהיא זאת שנטשה את התפקיד. בית הדין חייב אותה בהוצאות של 4,000 שקל

עו"ד טמיר כרמי | פסקדיןפורסם: 02.11.20 , 09:54

בית הדין לעבודה דחה לאחרונה תביעה לפיצויים שהגישה עובדת נגד החברה שבה הועסקה בטענה שבתום חופשת הלידה שלה הוצע לה לחזור למשרה בתנאים נחותים - ולמעשה היא פוטרה. השופטים קבעו שהוכח שהמעסיק הוכיח שאין בסיס לטענותיה ומתחו ביקורת על התנהלותה: "מדובר בניסיון לנצל תחיקת המגן על ידי 'כיפוף' העובדות והדין".

התובעת טענה ששימשה כמנהלת חשבונות בחברה מסוף נובמבר 2016 ועד יציאתה לחופשת לידה בסוף חודש יולי 2017. לדבריה, כארבעה חודשים לאחר מכן, כשביקשה לחזור לתפקידה, התעלם מנהל החברה מפניותיה. בפגישה שנערכה בתחילת דצמבר נמסר לה כי היא הוחלפה על ידי עובדת חדשה ומאחר שלא ניתן לפטר אותה הוצע לה לבצע עבודה חליפית כמו תיוק ומענה לטלפונים אם סתם לשבת במשרד.

היא טענה שדחתה את ההצעה וביקשה לקבל את משרתה הקודמת, ללא הרעה בתנאי ההעסקה. לדבריה, בשלב זה פיטרה אותה הנתבעת ללא שימוע או הודעה מוקדמת רק עקב הריונה והיותה אם.

(צילום: Shutterstock)

המעסיקה טענה מנגד שהתובעת היא זו שנטשה את מקום העבודה, משיקוליה וממניעים השמורים עמה. לדבריה, התביעה הוגשה בחוסר תום לב והיא ניסיון להעשיר את כיסה של התובעת שלא ביושר, תוך ניצול לרעה של זכויות המגן.

החברה הבהירה כי תפקידה של התובעת היה אדמיניסטרטיבי בלבד וכלל מענה טלפוני ללקוחות וספקים, תיוק מסמכי הנהלת חשבונות, תקשורת באמצעות דוא"ל/פקס, גביית תשלום מלקוחות ומעקב אחר חשבוניות שטרם שולמו.

היא הוסיפה כי במהלך היעדרות התובעת עקב חופשת מחלה ותקופת הלידה, התברר כי תחום הגבייה לא טופל כראוי. החברה נאלצה לשכור עובדת שכל תפקידה היה לטפל בגבייה שהתובעת לא ביצעה.

המעסיקה הבהירה כי בפגישה עם התובעת צוין כי היא מוזמנת לחזור לתפקידה הקודם באותם תנאים, למעט תחום הגבייה בשל התקלות הרבות בנושא. ואולם כבר בפגישה התובעת לא הביעה רצון כן לחזור לתפקיד ובהמשך התעלמה מהודעות מנהל הנתבעת.

השופטת שרה מאירי כתבה כי מכלל הראיות עולה שלתובעת הוצע לשוב לעבודתה, להיקף ההעסקה ולתנאי העבודה לפיהם עבדה בטרם יצאה לחופשת לידה, ולא הוכח שפוטרה. מאחר שלא שבה לעבודתה, ולא ענתה להודעות המנהל שהזמינו אותה לשוב, המסקנה היא שהיא התפטרה משיקוליה.

נקבע כי העובדה שהחברה לא רצתה שהעובדת תמשיך לעסוק בתחום הגבייה לא מהווה הפליה לפי חוק עבודת נשים. כמו כן, השופטת לא מצאה הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. היא הדגישה כי התובעת לא פוטרה, לא בזמן הריונה ולא במהלך חופשת הלידה או התקופה המוגנת, אלא בחרה שלא לשוב לעבודה.

בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה בגין הפליה. לטובת החברה נפסקו כ-8,000 שקל בגין זכויות סוציאליות. העובדת לשעבר חויבה בהוצאות של 2,500 שקל וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 שקל.