"כבר שנים אומרים לי שאני בררנית, ותמיד הרגשתי לא בסדר על כך וצורך להוכיח שאני כן נותנת צ'אנס ועושה מאמץ. לאחרונה הבנתי משהו, אני כן רוצה להיות בררנית. בררנית לגבי איך שארגיש בקשר", אמרה לי מתאמנת ותיקה. "וגם", היא הוסיפה, "נמאס לי להיות אומללה. אני רוצה להיות מאושרת עכשיו, לא כשהחלום הזוגי שלי יתגשם".
מעבר לעובדה שלא נעים להיות אומלל, כאשר המטרה מושגת ממקום של לחץ ואומללות יש לכך השלכות מרחיקות לכת. למשל, המתאמנת שהזכרתי לעיל הייתה במשך שנים במערכות יחסים לא בריאות. היא פחדה לעזוב כי לא הייתה מסוגלת להתמודד עם המחשבה שתישאר לבד, ולמעשה שרפה זמן יקר וגם נותרה עם צלקות נפשיות, שמהן התקשתה להשתחרר.
עוד בנושא:
כשאנחנו תולים את אושרנו במטרה כלשהי, אנחנו חיים בהמתנה, וכל דבר אחר בחיינו הופך לאפור וחסר משמעות. בין אם זאת הצלחה בעבודה, בילוי עם המשפחה, מפגש עם החברים ואפילו זמן איכות עם ילדינו. למעשה, האומללות מרחיקה מאיתנו את מה שאנחנו שואפים להשיג, שכן העולם תמיד משקף לנו את מה שבתוכנו. לפיכך פחד, שליליות ואומללות יביאו לפתחנו עוד אנשים ואירועים שליליים, שבתורם רק יגבירו את התחושה הזאת.
רבים אינם מבינים שאומללות היא מצב תודעתי ולא פועל יוצא של הנסיבות, וכך, לאחר שהם משיגים את מה שרצו, במהירה הם מוצאים משהו חדש להיות אומללים בגינו. לא אחת אני שומעת מנשים פנויות אמירות כגון: "להיות לבד ולהיות מאושר זה משהו שלא הולך ביחד", "ללא זוגיות אי אפשר לחיות את החיים במלואם", "הזוגיות תמלא את הריקנות שבתוכי" ו"האומללות מדרבנת אותי למצוא בן זוג".
אותן נשים שוכחות שבדידות וריקנות, בדיוק כמו אומללות, אינן פועל יוצא של היעדר זוגיות, ובמצב של אומללות גם הזוגיות המוצלחת ביותר לא תצליח למלא את הבור העמוק שנפער. היא רק תייצר מצב שאותן נשים יידרשו עוד קרבה, עוד יחס ועוד אישורים, ורוב הזמן יחושו עצובות ומתוסכלות מהחיים.
באשר לטענה שהאומללות מהווה גורם מדרבן לחיפוש זוגיות, ובכן, ניסיוני האישי והמקצועי מלמד שהאומללות רק מדרבנת לבריחות הרסניות עבור רגע קט של שכחה. האומללות גם מובילה לפשרות, למלחמה עצמית, ולא פעם מדרבנת לחוסר עשייה.
ובכל זאת, איך תוכלי להיות מאושרת?
הצעד הראשון לאושר הוא להסכים להיות מאושרת, אף שעדיין לא השגת את מה שאת רוצה. אין תרגיל שיכול לגרום לכך, רק שינוי תודעתי. לפיכך, עלייך לחפש את המקום הזה בתוכך. את המקום שנמאס לו מהאומללות, את המקום שמבין את המחיר שאת משלמת כשאת מטפחת אותה. את המקום שפשוט רוצה להיות מאושר.
יש לי הרגשה שמרגע שתמצאי את המקום הזה, הכול ישתנה לטובה. קודם כל, את תתחילי לחיות כאן ועכשיו. לא עוד לשרוף שנים בהמתנה. לא עוד לפספס את כל הטוב שכבר יש לך. וכשתצליחי לשמור על אנרגיה חיובית, את גם תראי איך יגיעו אל חייך אירועים מיטיבים שיהדהדו את זה.
ובכל זאת, מאחר שהאושר אינו מגיע מהרציונל, לשבת ולמנות את הדברים הטובים שבחייך לא יעשה אותך מאושרת. מה כן יעזור לך? ראשית, אם תוותרי על הסיפוק הקטן שבלהתלונן – התלונה מגבירה את האומללות ולא באמת פורקת דבר. המלצתי היא שבשלב הראשון תפסיקי להתלונן בקול רם על נושא הזוגיות או על כל דבר אחר, ואחר כך תנסי לשים לב לתלונה המתמדת שבראשך. כשאת מבחינה בכך, פשוט שאלי את עצמך אם את מוכנה לוותר על כך כעת.
טיפ שני: צאי מהמסך – המסכים בהם אנו ממלאים כל רגע פנוי יוצרים ערפול תודעתי, הפרעות קשב, קנאה באחרים והתמכרות. לא סתם ממליצים להגביל משמעותית את "הבילוי" במסכים, ובמקום זאת למלא את הזמן בפעילויות משקיטות תודעה כגון: קריאת ספרים, ספורט, בישול ואפייה, גינון, יצירה, טיולים בטבע ותרגול מדיטציה.
הטיפ השלישי שלי הוא שתכבדי את עצמך – ללא כבוד לעצמך, להעדפותיך ולרצונותייך, לא תוכלי להיות מאושרת. חוסר הכבוד יכול לבוא לידי ביטוי בלכפות על עצמך לצאת עם מישהו שאינך רוצה, לקבל יחס משפיל מאדם כלשהו בחייך או לעשות עוד ועוד עבור מישהו שאינו מעניק דבר בתמורה.
ודבר אחרון - כבדי את אלו שמסביבך. לא ניתן לאהוב כל אדם, אבל בהחלט ניתן להימנע מלהתייחס לאחרים בזלזול ובחוסר התחשבות. מכיוון שהעולם משקף לנו תמיד את מה שבתוכנו, כשאנו מתייחסים בחוסר כבוד לאחרים, אנו מושכים לחיינו אנשים בעלי אנרגיה שלילית או כאלה שמתייחסים אלינו בחוסר כבוד - לא בדיוק משהו שיש לשאוף אליו.
בהצלחה!
