אני אגיד "ערן זהבי", אתם תגידו את הדבר הראשון, השני והשלישי שעולה לכם לראש. מי לא אמרו "סביון"? מי לא אמרו "שערים"? מי לא אמרו "סין", "פנדל", "קורונה"? אוקיי, נדמה שאמרנו הכל - ולא כלום - כי הסיפור האמיתי של הכדורגלן הישראלי המצליח בעולם, אפילו בחודשיים הסוערים האחרונים בלבד, לא יכול להיות מסופר רק דרך שלל הפרשיות והקלישאות שנדמה שהציפו הכל סביבו.
כתבות נוספות למנויים:
ערן זהבי, 33, הוא סיפור גדול מזה. החודשיים האחרונים - והקורונה בפרט - היו רק משפך אליו התנקזו שלל עניינים, כשזהבי עצמו מסתחרר במהירות ומתחיל רק עכשיו לצאת מצידו השני ולבצע בקרת נזקים. "רכבת הרים מטורפת", הוא מעיד בעצמו. "חוויה מורכבת ומעיקה שכנראה סגרה לי פערים אחרי השקט הארוך שהיה לי בסין".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תקציר זריז של החודשיים האלה? נדמה שכמעט אין צורך, ובכל זאת: אחרי שהפך למלך השערים בסין, עשה כסף גדול, הגשים את חלומו לשחק באירופה וחתם בקבוצה ההולנדית איינדהובן, החמיץ פנדל גורלי בחצי גמר פלייאוף העלייה ליורו בגלזגו וגזר על נבחרת ישראל להישאר שוב מחוץ לתחרות, זהבי כבש שלושער מול סלובקיה, נדבק בקורונה והורד ממטוס הקבוצה בדרך לקפריסין לדרישת הממשלה המקומית. בתווך היה גם העיכוב לחקירה משטרתית בגלל תלונות על מוזיקה רועשת שבקעה מביתו השכור בסביון.
נדמה שבשביל חודשיים, כל זה הוא מעל ומעבר, וגם זהבי קצת מתקשה להתאושש. "אני בן אדם מאוד חזק מנטלית, לכן לא הייתי מגדיר את התקופה כסיוט אלא כאתגר", הוא אומר, אבל חותך מיד בכיוון קצת פחות חזק: "בוא אגלה לך משהו: יש רגעי משבר שבהם המשפחה הקרובה אליי והחברים שלי שומעים ממני את המשפט: 'כוסאמק הכדורגל, לא מעניין אותי כלום יותר, אני רוצה לפרוש עד לסיום הקורונה'".
מחשבה אמיתית?
"אני אחד שמשחק בשביל הקהל, האמוציות, האדרנלין, וכיום משהו נפגע במשחק הזה. מאז דצמבר אין משחקים עם קהל, זה כבר כמעט שנה, וזה חסר לי. יש כדורים ומצבים שלא הייתי מאבד או מחמיץ עם קהל. יותר מזה, אם היה קהל בסקוטלנד קשה לי להאמין שהייתי מחטיא את הפנדל. יש משהו מעבר, לא יודע להסביר. רק מי שהיה על מגרש וחווה את זה לאורך השנים יכול להסביר. כרגע יש אווירה לא מוסברת, שפוגעת במשחק".
70 דקות נסיעה מפרידות בין המלון במרכז אמסטרדם שבו שוכנה משפחת זהבי זמנית - בטרם תעבור לביתה הקבוע בפאתי העיר - לבין מתקן האימונים של מועדון הפאר ההולנדי שבו הוא חתום. זהבי עושה את המרחק מדי יום. החלום האירופי שלו אולי לא נראה עדיין בדיוק כמו מה שדמיין, אבל זהבי רגיל לחכות, ורגיל שהדברים לבסוף מגיעים בגדול.
משפחת זהבי חוותה תחנות רבות במהלך החודשים האחרונים. סין, חזרה לישראל, שיבה לסין, שוב חזרה לישראל, ועכשיו הם מגיעים - ערן, שי אשתו, הילדים רוי והתאומות דור וגיל - לאמסטרדם. "הבנות שלי למדו סינית וזה כבר יפה וחשוב, והולנד היא חוויה חדשה לכולם. העיר מדהימה, אשתי פתחה לעצמה את מותג הספורט 'רוז'ה' ומאוד עסוקה בזה, והילדים יחוו עכשיו את מערב אירופה. אמסטרדם היא כבר יעד שהרבה חברים שלי ירצו להגיע אליו".
סין הייתה, כמובן, אתגר קשה בהרבה לפיצוח, אבל אחרי שנרכש בשמונה מיליון דולר ממכבי ת"א על ידי גוואנז'ו ר.פ. הסינית לפני ארבע שנים, זהבי שבר את כל תקרות הזכוכית: הפך למלך השערים של הליגה הסינית בכל הזמנים (כשכבש 29 שערים בעונה אחת), נבחר לשחקן העונה בסין, ובחוזה האחרון כבר הרוויח למעלה מ-15 מיליון דולר לעונה, כולל בונוסים.
אפשר היה לצפות ממנו להתרווח בסין, אבל העניינים מול הקבוצה הלכו דווקא לכיוון הנגדי, וחיכוכים החלו להופיע, עד שזהבי הודיע על החלטתו לפרוש. "חד-משמעית מיציתי, קודם כל את הקבוצה שלי, שברגע שנסעתי לנבחרת לקראת המשחקים בליגת האומות הם ניסו להיפטר מהחוזה שלי, והשיח בינינו הפך לא טוב", הוא מאשר. "ובסופו של דבר כדורגל זה ביזנס, וכשאני רוצה לעזוב, אני עושה את זה. בפאלרמו לא עניין אותי כלום, רק רציתי לשחק. ועזבתי הרבה כסף והלכתי לשחק במכבי ת"א, ואז נלחמתי ועזבתי את מכבי למרות שהיה לי בה הכי טוב בעולם, אבל רציתי להמשיך הלאה. ובסין, אחרי שהפכתי למלך השערים בכל הזמנים, כשראיתי שהכדורגל הסיני לא הולך להתפתח והשכר עוד עומד לרדת, חיפשתי את האתגר הבא".
אבל נסיבות העזיבה לא היו קשורות רק בענייני כסף ואתגר, כי זהבי שיחק, בסופו של דבר, במועדון בינוני בליגה הסינית, ודרך המועדון חילחלו לתקשורת הסינית לא מעט ציטוטים והשמצות בעניינו - בעיקר סביב רצונו לעזוב את סין.
"ראיתי את זה, וזה מאוד כאב לי", הוא אומר. "אבל אני לא הולך ללכלך. הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל כולנו יודעים מה האמת; הייתי השחקן הכי גדול בהיסטוריה שלהם. הם לעולם לא יביאו שחקן ברמה שלי, ולעולם שחקן שלהם לא יעשה את מה שאני עשיתי. הם צריכים להציב פסל שלי בכניסה לאצטדיון, לתלות שם חולצה שלי עם המספר 7 בכניסה, ושאף אחד לא ילבש אותה יותר".
קשה לומר שאתה לא נשמע פגוע.
"אני כבר מזמן הבנתי שאין באמת סנטימנטים בכדורגל, והכל ביזנס. כשמגיע הסיפור של כסף, פתאום ינסו לגמד כל מה שעשיתי, או ללכלך או לנסות להביא אותך לצד שלהם. אני רק יכול להגיד להם תודה אחרי ארבע שנים מדהימות. המועדון התנהל איתי מעולה בחוזים, אבל לצערי אנחנו בדרך לתביעה בפיפ"א מולם. ללכלך ככה זה טיפשי. במקום להשאיר דלת פתוחה ולכבד, הם אפילו לא העלו תודה או פרידה בקליפ באתר של הקבוצה".
אתה מתחרט לפעמים על שהלכת לליגה הסינית דווקא בשיאך המקצועי?
"אפילו לרגע לא. בזכותה עשיתי דברים אחרים בקריירה ובחיים, הייתי בחוויה מטורפת ואני לא רואה בזה בזבוז. כשהלכתי לסין לא ידעו בכלל שיש כדורגל בסין, זו הייתה רק תחילת הנהירה הגדולה של הכוכבים הגדולים לסין. מבחינתי כשאני משחק בשתיים בצהריים שעון ישראל, ועשרות אלפי ישראלים יושבים ורואים משחקים בליגה הסינית ומסמסים לי אחריהם, זו הצלחה לא פחות מזה שהייתי משחק באירופה. והדברים שעשיתי שם - מלך השערים, שיאן השערים, שחקן העונה - זה לא פחות ממה שעושים בקבוצות גדולות באירופה".
ועדיין, בסופו של דבר חתם זהבי באחד ממועדוני הפאר של הכדורגל ההולנדי, פ.ס.וו איינדהובן - מעבר שהפתיע את הכדורגל ההולנדי בעיקר לנוכח העובדה שקיבל גם הצעה לחתימה באיאקס ושמדובר, אחרי הכל, בשחקן בן 33, שהוחתם לא מעט בזכות המאמן הגרמני רוג'ר שמידט, שהכיר אותו כמכונת השערים מסין.
החתימה הפכה את זהבי לשחקן המרוויח ביותר באיינדהובן, כשיחד עם בונוסים הוא עשוי להרוויח עד שלושה מיליון יורו לעונה. "עוד לא הספקתי להיות שבוע שלם עם הקבוצה, אבל התחברתי לשחקנים ולצוות וזה הדבר הכי חשוב", הוא אומר. "מתחילת ההתקשרות הם לא ממש הבינו איך אני עוזב את הכסף הגדול מסין, וידעו שהיו לי הצעות, כולל מאיאקס. אבל הבחירה שלי הייתה נטו איפה שהרגשתי שהכי רוצים אותי ובמקום שאני הכי יכול לבוא לידי ביטוי ולהתקבל כמו שצריך".
ביום ראשון האחרון כבש את שער הבכורה שלו בליגה ההולנדית מול דן-האג, ובמחצית קיבל משמידט בהפתעה את סרט הקפטן. "הייתי משוכנע שהוא ייתן את הסרט לאחד השחקנים שגדלו פה, אבל הוא נתן לי. אמרתי לו שאני לא רוצה את זה, כל הקריירה שלי לא אהבתי סרט על היד, ואני בכל מקרה מנהיג איתו או בלעדיו. אבל הוא התעקש ואמר שהכי מגיע לי ואני הכי ותיק, אז לקחתי את זה".
כשרצית לחזור לאירופה, חשבת שתגיע לליגה ההולנדית או שפינטזת על מקום אחר?
“אני יודע שהמועדונים הכי גדולים לא ריאליים, אבל תמיד אמרתי שאני רוצה מועדון גדול באירופה שמתחרה על תארים, וזו הסיבה היחידה שבחרתי באיינדהובן. מבחינתי זו בורות לזלזל במועדון הזה. הם לקחו המון אליפויות, ואתה יודע איזה כוכבי כדורגל שיחקו פה? רונאלדו, ואן ניסטלרוי, רומאריו, דה-יונג. בעוד שנתיים-שלוש אנשים יראו את הצעירים שמשחקים איתי בקבוצות הכי גדולות ויגידו, 'אלו שיחקו עם זהבי' וייפול להם האסימון מי השחקנים".
התאכזבת כשלא קיבלת הצעה לחזור למכבי ת"א?
"היו שיחות עם מכבי, הם לא הבינו את הסיטואציה ולא הבינו שזה אפשרי שאחזור, ועד שהבינו כבר היה מאוחר מדי. אני מעריך את מכבי והרצון שלהם, אבל זה לא יכול היה לקרות כי סיכמתי את כל התנאים שלי באיינדהובן, והיה לי חשוב לעשות את הניסיון באירופה לפני שאני מסיים, לא רציתי להתחרט כל החיים שאמרתי לא למועדון גדול כזה".
אגב, מה חשבת על ההחלטה של מכבי שלא לאפשר לדור מיכה ועומר אצילי להמשיך במועדון, גם אחרי שהפרקליטות החליטה לסגור את תיק החקירה בפרשת הקטינות?
"משטרת ישראל והפרקליטות זיכו אותם במאה אחוז מחוסר אשמה, אז על מה רצח האופי שהם עברו? כל אחד יכול היה ליפול לדבר כזה. אם מישהי שיקרה להם בנוגע לגיל, כמו שנטען בתקשורת, היא זו שהכשילה אותם ואולי היא צריכה להיענש בעצמה".
אם אתה היית מקבל ההחלטות במכבי, היית מתנהל אחרת?
"הייתה לי ביקורת על ההתנהלות שלהם, אבל על מה להעיף אותם? על איזה סעיף? כל הקבוצות האחרות שלא לקחו אותם פחדניות. הם מפחדים מהתקשורת".
7 צפייה בגלריה
זהבי והשוטרים בסביון. ''התאכזבתי מהקלות שבה אפשר לבוא בכל פעם מחדש לאחד כמוני הביתה''
העניין התקשורתי שיחק תפקיד מכריע גם כשזהבי עצמו עוכב לחקירה משטרתית לפני כחודש, בעקבות תלונות שכנים על מוזיקה בווליום מופרז שבקעה מביתו השכור בסביון. "התאכזבתי מהקלות שבה אפשר לבוא בכל פעם מחדש לאחד כמוני הביתה", הוא אומר, "והוכחתי שהגיעו אליי שוב ושוב בלי שבכלל הייתה מוזיקה. אלה היו תלונות שווא. אני אגיד משפט שאולי יטענו שהוא שחצני, אבל שטויות: כשמגיע שוטר פעם אחר פעם אליי הביתה, והוא יודע שזה אני, אני מצפה שידבר אליי בכבוד ולא בטון של מי אתה בכלל. כשכבר הגעתי לתחנה ועצרו אותי לכאורה, התייחסו אליי מצוין ובצורה הגונה ומכבדת".
ממה בעצם נבע הסכסוך?
"אין פה עניין של גזענות או אליטות, זו הייתה סיטואציה שגרמה לי להיות עצבני כשכל יום מגיעים אליי הביתה. הגיע שוטר שבלשון המעטה לא ידע לנהל את האירוע, וזה יצא מפרופורציה. תשמע, הוגשו נגדי 72 תלונות במשטרה, זה נראה לך נורמלי? נראה לך שעשיתי 72 מסיבות בסביון? וכל זה כשהייתי שם בדיוק שבוע אחד, שבעה ימים, כולל אחרי המקרה. בכל פעם הגיעו שוטרים, עשו סיבוב ויצאו החוצה".
טעית במשהו?
"כן, הגבתי בעצבים וכעסתי. עד שאני מגיע למדינה שלי ורוצה את השקט שלי, ושכרנו בית ענק - זה לא מטר מהשכן, ואפילו לא הייתה מסיבה באותו יום, זה היה מפגש מצומצם של חברים עם הילדים שלהם ושלי - באמת היינו המומים".
זה היה מבחינתך אירוע מביך?
"זה אירוע שהביך גם את המשטרה. הרי על מה עצרו אותי? רואים בסרטון שאני שואל למה צריך ארבעה שוטרים כדי להגיע לבית בגלל רעש של מוזיקה בין שתיים לארבע. השוטר היה חייב לעכב אותי לחקירה כביכול, אחרת למה הובלת את ערן זהבי בניידת".
מה הייתה הדינמיקה בינך לבין השוטרים בניידת?
"אז כבר הרמתי ידיים, הבנתי שאין עם מי לדבר, כל ההתנהלות הייתה בושה. בתחנת המשטרה התייחסו אליי כמו מלך. הם מקצוענים שעשו את העבודה שלהם. הרי גם אני וגם המשטרה היינו נבוכים מהאירוע. אתה יושב בחקירה עם החוקר והוא נבוך מה לשאול אותי, שנינו הבנו את זה. סידרנו את הדברים, ואני אומר לך שהגיעו אליי אחר כך תושבי סביון עם עוגות ותמכו בי".
תחזור לגור שם?
"יש לי שטח בסביון שאני מתכוון לבנות בו, רק לא יודע עוד מתי אחזור לארץ. רוב התושבים פירגנו לי, לא רוצה להאשים אף אחד, יש לי שם הרבה חברים. זה היה אירוע שיצא מפרופורציות".
בטרם הפכו חייו לסדרה מתמשכת של דרמות מתוקשרות, זהבי היה פשוט אחד משחקני נבחרת ישראל הגדולים בכל הזמנים. בשנתיים האחרונות השווה את מספר ההבקעות שלו לאלו של יוסי בניון ושייע פייגנבוים, המדורגים במקום השני עם 24 כיבושים כל אחד במדי הנבחרת (מוט'לה שפיגלר במקום הראשון עם 33 שערים), והיה סגן מלך השערים בקמפיין מוקדמות היורו - אבל רגע בודד מהחודש שעבר איים להרוס לו הכל.
זה קרה כשהגיע לבעוט את הפנדל הראשון במדי נבחרת ישראל בגלזגו מול נבחרת סקוטלנד, בתום 120 דקות מאופסות, החטיא ולמעשה סתם את הגולל על סיכויי הנבחרת להיכנס ליורו.
"לא הפריע לי להיות ראשון או אחרון לבעוט, אבל וילי רוטנשטיינר המאמן רצה שאהיה ראשון, כי לא תמיד האחרון מגיע לבעיטה. מה שהכי הפריע לי זה שכולם סמכו עליי בעיניים עצומות, לא הייתה שאלה מי יחמיץ - השאלה הייתה אם נפסיד, מי יחמיץ אחריי. כל החבר'ה והנבחרת אמרו, 'תכבוש את הראשון ואז תסתדר'. אם אני נותן לך את רשימת הבועטים שלנו בשנה נורמלית ולא ב-2020, אם היית מהמר שאחמיץ היו אומרים שאתה משוגע, אבל זה קרה".
7 צפייה בגלריה
זהבי במדי נבחרת ישראל מול סקוטלנד. ''אם היית מהמר שאחמיץ היו אומרים שאתה משוגע''
(צילום: רויטרס)
מה עבר לך בראש בדרך לנקודה הלבנה?
"רצתי בריצה קלה, הייתה לי הרגשה לא טובה. אמרתי: 'אני בוחר את הפינה שלי ובועט פצצה'. ידעתי שאולי השוער הסקוטי יקפוץ לפינה הזו, אבל לא רציתי לקחת סיכון בהחלפת פינה. בעטתי חזק מאוד, והוא זינק מצוין לפינה. בעטתי עשרות פנדלים, החמצתי אולי חמישה או שישה, האחוזים הם לטובתי".
ועדיין, ברגע שהבין שהחטיא, זהבי ידע ש"אני במו רגליי העפתי את הנבחרת". הוא לקח על עצמו אחריות אבל שיתף בה גם את היושב במרומים. "פניתי לבורא עולם: 'איך נתת לזה לקרות? אתה תמיד איתי, לא יכול להיות'. אבל למחרת קמתי בבוקר, הנחתי תפילין ואמרתי תודה לאלוהים שזה קרה, תודה על הכל, על הטוב ועל הרע. אני לא יכול להודות רק על הטוב, אמרתי תודה לאלוהים שהחמצתי, אולי לא הגיע לנו להיות שם, אולי אני צריך לעבוד קשה יותר. אני לא יודע מה התוכניות, משם יצאתי לאימון הבא".
ועדיין, בסיום המשחק התפרקת בחדר ההלבשה.
"שם כבר התרסקתי. מאוד רציתי את זה, ותבין: גם אם היינו מנצחים זה לא אומר שהיינו עולים ליורו, אבל לקחתי קשה כי רציתי לסיים את הקריירה עם טורניר גדול עבור ישראל. נכנסתי לחדר ההלבשה ראשון יחד עם מאמן הכושר ערן שדו, לא רציתי להראות שאני נשבר, רגילים שאני האדם הכי חזק, אבל הבנתי שגם לבכות מותר, גם להראות חולשה זה בסדר. להישבר ולהיבנות מחדש. נכנסתי לשירותים, הסתגרתי יחד עם שדו, הוא ניסה להרים אותי, שחקנים הגיעו אליי מעל התא, שחקנים אמרו שרוצים לחבק אותי. אני מספר לך עכשיו וכולי צמרמורות, יצאתי וחיבקו ונישקו אותי, האירוע הזה היה מבחינתי יותר מעלייה ליורו. הלכידות בנבחרת שהייתה ברגעים האלו זה משהו שקשה להבין.
זה עזר?
"הרגשתי כאילו ירד לי משהו מהכתפיים, כי יש לי נטייה לקחת כישלון על עצמי. כולנו מגיעים לנבחרת בלי תנאים, לא מקבלים כסף, לא מתנים בכלום. והשחקנים והצוות היו מדהימים, אמרו שבלעדיי לא היו מגיעים בכלל למקום הזה, הם הרימו אותי ובמשחקים שבאו אחר כך ראו את זה".
וחמישה ימים אחר כך, מול סלובקיה, אתה מתאושש וכובש שלושער.
"זה היה המשחק שהכי קל לוותר עליו, אבל זה לא אני. גם אחרי סקוטלנד אמרתי: 'ממשיך לעשות הכל'. והייתי חולה, הרגשתי לא טוב. הרגשתי עייף אחרי המחצית הראשונה נגד סלובקיה ועדיין עשיתי את זה".
היה העימות המצולם בינך לבין מונס דאבור בירידה לחדרי ההלבשה בסלובקיה, כשהנבחרת בפיגור 2:0.
"אלה אמוציות שהן חלק מהמשחק, אולי שווה לנו לביים בכל פעם אירועים כאלו, כי חזרנו שנינו חדים מאוד למחצית השנייה. הייתה פה אי-הבנה, ויכוח על מסירה לפה או לשם, נכנסנו כמו שני גברים לחדר ההלבשה, הבהרנו הכל, יצאנו החוצה והתחבקנו מול כולם וחזרנו לנצח. יש בינינו הערכה גדולה, אלו דברים שקורים בכדורגל".
אבל נדמה ששום דבר שקורה בכדורגל לא עובר בשקט כשמדובר בזהבי. הפרופיל התקשורתי והציבורי שלו פשוט גבוה מדי בשלב זה, וכל אירוע שבו הוא מעורב - החל מגול סטנדרטי בחו"ל, דרך השלכת סרט קפטן נבחרת ישראל ועד אירוע בסביון - יגררו בהכרח מהומה מקומית.
היחס הישראל לזהבי מעולם לא התקבע, ושומר על דו-קוטביות שנעה בין הערצה גמורה להסתייגות וביקורת קשה. כשמדובר בו, לא פעם הפרופורציות עוזבות את החדר, וזהבי מרגיש בדואליות הזו.
"זה מייצר עניין בי, וכל כותרת היא בומבה, זה חלק מהביזנס", הוא אומר. "אם השם לא היה מביא כניסות לאתרים וצפיות, הכותרות לא היו מגיעות לרמה כזאת. הבנתי שיש אנשים שמאוד אוהבים אותי ויבינו את הצד שלי בכל סיטואציה, ויש אנשים שלא אוהבים אותי למרות שהם בכלל לא מכירים אותי. כאלו שאם אם אבקיע שלושער בסלובקיה הם יגידו: 'למה הוא לא הבקיע בסקוטלנד'? זה תמיד יהיה הלמה לא".
אחרי החמצת בעיטת הפנדל ההיא בסקוטלנד, אכן נשמעו קולות שקראו להצעיר את הנבחרת. זהבי לא מבין: "זה מרגיז אותי כי בגילי, אני אחד משלושת השחקנים שרצים הכי הרבה על המגרש ובטח שנותן הכל. לדבר על גיל היום בכדורגל זו טיפשות - תראה מה עושה זלאטן בגיל 39 במילאן, והוא בדרך חזרה לנבחרת שוודיה. תשפטו שחקנים לפי מה שהם נותנים על המגרש ולפי מי שהם. זה לא מכבד אותי או שחקנים לפניי כמו בניון או בן חיים הבלם. אז אני מבין את הרצון לפעמים להצעיר, השאלה אם יש את הפריבילגיה או לא".
ואחרי הכל, זהבי שומע את הקולות ומקדיש מחשבה לנושא. "לא אגיד לך שלא עוברות בי מחשבות לסיים עם הנבחרת ולתת לשחקנים אחרים את הבמה. היו לי שיחות עם רוטנשטיינר בעניין, הוא שאל אותי אם אני חושב שיש לנבחרת את הפריבילגיה לוותר עליי. ואין לי בעיה לקום וללכת, אין לי אגו בדברים האלה - אני את הקריירה שלי עשיתי, ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממני. גם אם יעשו מאה שמיניות באוויר, כל העיתונאים, כשאפרוש יכתבו 'היה אחד הגדולים, אם לא הכי גדול'. נקודה, סימן קריאה".
לא קורץ לך להפוך בפועל לכובש הגדול בכל הזמנים - בכל זאת אתה במרחק תשעה שערים משפיגלר?
"עד לפני שנתיים זה לא היה בראש שלי. גם עכשיו, כל משחק אני רוצה להבקיע, לעשות את הכי טוב לנבחרת, והשיאים מגיעים תוך כדי. העניין הוא הדרך לאורך שנים, להיות יציב. ההצלחה שלי בקריירה הייתה יציבות לאורך שנים".
ובכל זאת, לפחות כדי לגוון או להכניס רגל לשלולית נוספת, זהבי יככב בקרוב ב"אבא'לה", פורמט דוקו-ריאליטי בריטי במקור שעומד לעלות בערוץ Hot real, וילווה ארבעה גברים ישראלים מפורסמים שנדרשים להתמודד משך שבוע עם ניהול משפחתם וביתם ללא עזרת נשותיהם.
לצורך הצילומים הגיעה המשפחה מסין לישראל, וזהבי נותר לבדו בבית עם הילדים בזמן ששי עזבה. הוא לקח את בנו לדרבי בבלומפילד המחודש, הצטרף לאימון קבוצת הילדים שלו, ארגן לאמו הפתעה מרגשת בעפולה, בילה עם התאומות ותפעל את הבית מכל הבחינות. "זה משהו שיכול להיות מזכרת לכל החיים לי ולילדים, ואני בכל מקרה אבא פעיל מאוד", הוא אומר.
ועדיין, הקריירה של זהבי - שמרחיקה אותו לתקופות לא קצרות מהמשפחה - קיבלה כאן קונטרה של שבוע, שלכל אורכו היה נטו עם הילדים. "הילדים שלי עושים מעברים ממקום למקום, זו תמיד חוויה קשה, והרבה פעמים אני לא נמצא בבית בגלל הנסיעות. ולכן כשהיינו שבוע שלם ביחד היה לנו כיף ומרתק ומלא פעילויות".
התקופה הסוערת בחייו של זהבי התחילה כמעט במקביל למגפה העולמית. כשבישראל טרם ידעו במה מדובר, זהבי כבר נחשף. "אני זוכר את היום הראשון שגילינו על זה, 22 בינואר. הגענו יחד עם המשפחה של דיא סבע לשדה התעופה בדרך לתאילנד. באותו בוקר אמרו שיש וירוס חדש, אמרו לעטות מסכות ולשטוף ידיים - ואני, ארבע שנים בסין לא עטיתי מסכה. בשדה התעופה עוד העלינו לרשתות החברתיות תמונות עם מסכות, צחוקים, אף אחד לא חשב שהנגיף ישבית את העולם, ווהאן זו בכלל עיר שרחוקה שעתיים טיסה מאיתנו. אבל תוך כדי החופשה ראיתי מה קורה בעיר שאמורה הייתה לארח אותנו למחנה אימונים לקראת פתיחת העונה בליגה הסינית. היו שם מקרי קורונה. שלחתי את זה לקבוצה וביטלו את מחנה האימונים".
הליגה הסינית נפתחה לבסוף באיחור של כמעט שמונה חודשים, בסוג של בועה בעיר דליאן. דיא סבע הגדיר את התקופה ההיא כבית כלא, וזהבי מאשר: "זה להיות חודשיים בחדר במלון בלי לצאת מלבד לאימונים או משחקים. וזה קשה. אבל בשורה התחתונה, לא היה נדבק אחד בליגה הסינית, ואצלי באיינדהובן יש עשרה, אז מי צודק פה? אולי זה כלא וקשה, אבל עובדתית, לשמור על השחקנים, הצוות והמשפחות הוכיח עצמו".
אבל לפני כשבועיים, עם חזרתו להולנד לאחר שהבקיע שלושער לנבחרת ישראל נגד סלובקיה, נמצא זהבי חיובי בבדיקת קורונה. "אני באמת לא יודע איפה נדבקתי, יש פה משהו מוזר", הוא אומר. "כשעשינו בדיקה בנבחרת ארבעה ימים קודם, לקראת המשחק מול צ'כיה, לדעתי כבר הייתי חולה, ולכן אני כועס על הבדיקות".
מה בעצם מכעיס אותך?
"הבדיקות האלו לא מייצרות מצג אמיתי בזמן אמת. גם באיינדהובן ובבדיקות בנבחרת הרגשתי לא טוב. כשאתה נכנס לקפסולה של נבחרת עם שחקנים ממדינות שונות, וכולם עשו בדיקה ויחד באותם אימונים, מלונות ומשחקים, ויש חולים בתוך הקפסולה הזו אפילו שיצאו שליליים בבדיקה, אז מה זה עוזר? עד שאתה מבין שאתה חיובי בבדיקה הבאה, אתה נמצא עם אנשים ומדביק אותם. גם כשאנחנו נכנסים לאצטדיון ומודדים חום, מה זה נותן? הייתי חולה ולא היה לי פעם אחת חום".
בשלישי שעבר עלה זהבי לטיסה של איינדהובן לקפריסין, לקראת משחק הקבוצה בליגה האירופית מול אומוניה ניקוסיה. הוא לא תיכנן לחוות דרמה נוספת, אבל כזו המתינה לו כבר במטוס. "אני יושב במטוס, מעלה לאינסטגרם תמונה, מתייג את הליגה האירופית, ואחרי חמש דקות מגיע אליי עוזר המאמן - הוא כבר לא יודע איך לגשת אליי, בכל פעם קורה לי משהו אחר בהולנד - ואומר לי, 'אתה צריך לרדת מהמטוס, הרשויות בקפריסין לא מאשרות שתיכנס'. ואז הגיע אליי גם המאמן שמידט, יצא איתי מהמטוס, והורידו גם את טזה. תבין למה הכל בלוף, חארטה או שקר; הם אומרים שאם אני מגיע, כל הקבוצה תיכנס לבידוד, אבל אני הרי ממילא כמה ימים איתם, אוכל, משחק ומתאמן. אם מישהו היה נדבק, הוא נדבק. אבל לא יכולתי לעשות כלום. כעסתי, התעצבנתי, זו הייתה הזיה, אבל גם רק ההתחלה".
מה קרה בהמשך?
"ביקשו ממני ומהחבר שלי טזה להגיע לשדה התעופה שוב ביום שאחרי בעשר בבוקר, כי מחכה לנו מטוס פרטי שיטיס אותנו למשחק בקפריסין. שנינו מתייצבים בשדה התעופה, ואז אומרים: לטזה יש אישור, לי אין. זה אבסורד; הבן אדם החיובי טס לקפריסין והשלילי נשאר. יש לי רק שאלה פשוטה, מה בודקים? תבין, אני שלילי לקורונה אחרי שתי בדיקות, אצלי אחרי חמישה ימים זה נגמר. אבל הכל כיסוי תחת, לכל מדינה והתאחדות יש חוק משלהן, וכל אחד מנצל את זה לטובתו ועושה מה שהוא רוצה".
לפחות הוא הרוויח תקופה מפנקת בבידוד. "אשתי הכינה לי אוכל טוב ומרקים כי היו לי סימפטומים. הרגשתי מוזר, כאילו שיש לי חום ולא היה לי. היו לי קור, חולשה ושיעול".
כמה קשה היה לחזור מזה?
"בפברואר, כשהייתי בארץ, הייתה לי שפעת של כמה ימים ולא יכולתי לקום מהמיטה. פה זה לא היה קרוב לזה".
