בגלל שיפוץ ומשכנתה: תבעה מחמותה זכויות בבית

לאחר הפרידה טענה הכלה שהבית שלה ושל בעלה נרשם על שם אימו רק למראית עין. אבל שופט קבע שלא הוצגה בפניו כל ראיה משמעותית לכך

עו"ד יעל זקס מנשרי | פסקדיןפורסם: 07.11.20 , 10:16

בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה בנפרד ואימו, שבמסגרתה ביקשה להצהיר עליה כבעלת חצי מהזכויות בבית של חמותה שבו התגוררה במשך פחות מארבע שנים עד הפרידה. היא טענה שהבית למעשה שייך לבעלה ונרשם רק למראית עין על שם החמות, אבל השופט בן שלו קבע שהיא לא גיבתה זאת בראיות משכנעות.

בני הזוג נישאו לפני כחמש שנים ועברו להתגורר ביחידה שבנו בבית של אם הבעל. קצת פחות מארבע שנים לאחר מכן פתחה האישה בהליכים נגד בעלה. אחת התביעות שהגישה הופנתה גם כלפי חמותה ובמסגרתה ביקשה להצהיר עליה כבעלת חצי מהזכויות בבית. תביעה זו הוגשה לאחר שהחמות הגישה נגדה תביעת פינוי.

האישה טענה כי הבית נרשם על שם חמותה רק למראית עין, ושבפועל בעלה רכש אותו. לדבריה, היא ובעלה נשאו במחצית תשלומי המשכנתה עבור הבית ומימנו מכספים משותפים את בניית יחידת הדיור.

(צילום: Shutterstock)

מנגד טענה החמות כי רכשה את הבית לפני כ-20 שנה באמצעות הון עצמי ומשכנתה – והוא שייך לה בלבד. לדבריה, עד 2012 נשאה לבדה בתשלומי המשכנתה אבל לאחר שחוותה קשיים כלכליים ומצבה הרפואי הידרדר, בנה עזר לה כתחליף לדמי שימוש על המגורים. לדבריה, היא הרשתה לבני הזוג להתגורר בביתה כדי לסייע להם אבל מעולם לא התכוונה להעניק להם זכויות בבית.

הבעל הוסיף כי ממילא לא הוכחה כל כוונה לשיתוף בנכס שכן בינו לבין אשתו לא היה שיתוף כלכלי ותקופת החיים המשותפים קצרה. בתוך כך הוא הדגיש כי המשכנתה והשיפוץ מומנו מכיסו.

ואכן, השופט בן שלו קבע כי האישה לא הציגה ראיות משכנעות להוכחת זכויות בבית. הוא הפנה לגרסתה בתביעת הפינוי שהגיש חמותה, שם בהתחלה טענה שניתנה לה בסך הכל רשות מגורים ורק בשלב מאוחר יותר עלתה לפתע הטענה לזכויות קנייניות. השינוי הקיצוני הזה לא הוסבר על ידה.

באשר לטענה כי הבית שייך למעשה לבעלה השופט ציין כי "טוב היה לולא נטענה", שכן "מכלול שלם של ראיות... מלמד על זיקתה ההדוקה (של (החמות) לבית. כפי שנפסק לא פעם, טענה בדבר רישום זכויות במקרקעין למראית עין בלבד מצריכה נטל שכנוע כבד במיוחד. משלא הוצגה ולו ראשית ראיה שיש בה כדי לבסס טענה זו, הרי שאין כ לעילה או הצדקה לקבלה".

בנוגע לתשלומי המשכנתה, ציין השופט כי התובעת עצמה אישרה שהיא ובעלה התנהלו בחשבונות נפרדים וכי לא שילמה דבר מכיסה. למעשה, בעלה שילם לאימו שנים לפני שנישאו וודאי שלא עשה זאת במחשבה שביום מן הימים אשתו העתידית תייחס לעצמה זכויות מכוח התשלומים.

מעבר לזה, בתקופת החיים המשותפים הקצרה שולמו סך הכל 37 אלף שקל. חלקה של התובעת עומד על מחצית וודאי שסכום כזה לא מקנה לה זכויות בבית. קביעה דומה נפסקה גם לגבי השיפוץ שעלותו הסתכמה ב-40 אלף שקל סך הכל ונעשה ללא היתר. לפיכך התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות של 10,000 שקל.