מהרי לושי ועשי עוגות
קורותיה של המשפחה העברית הראשונה נפרשות בפסוקי פרשת השבוע. כראוי למשפחה עברית טובה וכרמז לדורות הבאים, חלקים רבים של הפרשה מוקדשים לאוכל.
המלאכים עוברים ליד אוהלו של אברהם, הוא מציע להם מנוחה ומעט מזון, "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם", אבל מגיש כיד המלך: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ".
אגב אורחא מעידה התורה על החלוקה המגדרית המסורתית בהכנת המזון, חלוקה התקפה בבתים רבים עד ימינו: גברים מכינים בשר ונשים מכינות את האוכל הצמחוני; לחם, מאפים ותבשילי ירקות.
אני אוהבת ללוש בצק, בימי הקורונה לישת בצק השמרים היא התרפיה שלי. הלישה מחברת אותי אל שרשרת נשים המגיעה עד לשרה אמנו ממנה ירשנו את התנועות המסורתיות האלה.
מדלגים בין סעודות
מביתו של אברהם עוברים המלאכים לעיר החטאים של אחיינו. לוט מציע למלאכים אכסניה בלי סעודה - וגם הוא מספק יותר ממה שהציע - אבל איזה פער בין סעודת אברהם לזו שהגיש לוט: "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ".
ברצונו להצדיק את השמדת העיר, משווה המספר המקראי את הכנסת האורחים של אברהם להכנסת האורחים של גדול צדיקי סדום. ובהשמדה עצמה - אמא הופכת לנציב מלח והבנות ממשיכות במשתה סדום של אביהן ומשקות אותו יין לשכרה.
כמה צעדים קדימה ואברהם יסרסר בשרה ויצא מגרר ברכוש גדול. שרה תהרה ותלד בן. היא תחגוג את עדנתה המאוחרת במסיבה ובשירת הודיה על שפע החלב בשדיה: "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה".
אב שמסרב לשלם מזונות
תיאורי שפע האוכל בבית אברהם ושרה הם הקדמה לדרמת המזון האמיתית. סיפור עתיק ועדיין מוכר על אב עשיר ומכובד שלא משלם מזונות, על אם קשת יום ועל ילד שכמעט מת ברעב: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם ... כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. ...וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר".
קל להבין לליבה של שרה שרצתה לגרש את הגר, אבל אין דרך לקבל את המעשה שלה. מתוך פצעי הקנאה היא הציבה דרישה אכזרית: "גרש האמה הזאת ואת בנה". אלוהים תובע מאברהם לציית לשרה, ואברהם, שידע להתמקח על סדום, מקבל את הדין ומבצע את צו הגירוש.
גבר שיודע לחתוך עניינים
מרגע שאברהם קיבל על עצמו את גזר הגירוש של הגר וישמעאל, הוא הסיע אותם מליבו, נאטם וביצע מעל ומעבר לנדרש. שני דברים עשה אברהם על דעת עצמו: האחד, הוא לא סיפר להגר שאלוהים הבטיח לישמעאל עתיד מזהיר ולכן אין סיבה לדאגה, הילד לא ימות במדבר (גם לשרה הוא לא סיפר על הבטחת הלידה שנתן לו ולה אלוהים והיא נאלצה לצותת למלאכים כדי לגלות זאת). המספר מבהיר שהגר לא עודכנה בעתיד של ישמעאל, כשהוא מתאר את חרדתה, "אל אראה במות הילד".
דבר שני וקשה במיוחד, אברהם שולח את הגר אל מותה במדבר. שתי הפעמים בהם שלח אברהם את שרה אל מיטות מלכים הביאו לו רכוש רב. הוא היה יכול להרשות לעצמו לשלוח את הגר וישמעאל אל מקום מבטיח יותר מהמדבר, או לפחות לצייד אותם באורחת גמלים נושאת כל טוב. מי ששולח אישה אל המדבר ומניח לה על שכם אחת ילד ועל השנייה כיכר לחם וחמת מים, יודע שהאוכל והמים הם כסות עיניים ולמעשה הוא שולח אותם אל מותם.
אברהם חותך עניינים. יש לו אינסטינקטים של גבר עוקד. הוא לא יוותר על אישה וילד שאולי ילכו ויהיו לגבר אחר – אם פרידה אז עד הסוף. עד המוות.
שתי נשים וגבר עוקד
פרשת השבוע מפגישה אותנו עם שתי אימהות, הגר ושרה, שבניהן ניצלו בדרך נס מגבר עוקד. הגר הייתה שפחה מצרית, מגורשת ומבוהלת, היא לא ידעה לעמוד על שלה ולא היו לה כלים לתבוע מזונות מאבי בנה.
אני מדמיינת את התמונה האיומה של אם מוחלשת וחסרת כל שיודעת שהגבר שלה שולח אותה ואת בנם אל מותם, והיא לא מאמינה שיש לה אפשרות לפצות את פיה נגד הגזירה. היא כל כך מוחלשת הגר, שאפילו אל אלוהים היא לא פונה בבקשת עזרה. כדרכן של נשים במעמדה היא מקבלת את הדין ומגנה על עצמה מייפחות המוות של בנה. כנראה שסדום נמצאת לא רק בסדום.
האישה שתבעה מזונות
קריאת ההפטרה הולמת בלב. אל מול צעידתה הדמומה של הגר מציבה ההפטרה אישה ממעמד חברתי אחר, שתבעה והשיגה מזונות.
"וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן. ויּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ וְהִיא מוצקת וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵךְ וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִחְיִי בַּנּוֹתָר" (מלכים ב', ד').
ייתכן שבני הנביאים הם חבורה של נביאים מתלמדים שהתלקטה סביב אליהו ואלישע. מדובר באנשים בחרו בדרך ששכרה החומרי אינו בצידה, יחד עם זאת היא מזכה בחוויות חיים ומעמד ייחודי. בעלה של האישה הצועקת, היה נטול רכוש בחייו והותיר את משפחתו חסרת כל לאחר מותו. בקרוב יילקחו בניו היתומים לעבדות. בניגוד להגר, אלמנת פרח הנבואה מודעת למעמדה, לזכויותיה ולחובותיו של המנהיג כלפיה.
מי שהצמיד את ההפטרה הזו לפרשת "וירא", ביקש לתת ביטחון עצמי, קול ומעמד להגר. מול הגר המוחלשת הוא מציב אישה שתובעת מהמנהיג להציל אותה ואת שני בניה. ברגע הראשון אלישע מבוהל, הוא רגיל לנשים כמו הגר, ולא לנשים שצועקות עליו (הוא עוד יתרגל) אבל הוא מבין שאין לו ברירה והוא לא יכול להפגין חוסר אונים מול אלמנת תלמידו הזועקת לעזרה.
מי שהצמיד את ההפטרה הזו לפרשה, תובע מאיתנו, גברים ונשים שמעיזות לצעוק להיאבק על זכויותיהן של אחיותינו השבויות, הפליטות, המוחלשות והמנוצלות.
רק אבא בשמים
בסופו של דבר הגברים בפרשה ובהפטרה לא מוכנים או לא יכולים למלא את תפקידם ולהוציא לחם מן הארץ. הנשים והילדים, התלויים בהם, ניצבים על סף מוות ואלוהים, האב העליון, נדרש לצאת שוב לפעולת חילוץ.
והמספר? הוא בוחר לשאול אותנו איך אפשר לסמוך על גברים שמבקשים להלך בגדולות; להנהיג "גוי גדול" או להיות נביאים, אבל לא מסוגלים לדאוג ללחם ומים לילדים שהביאו לעולם.
היום כבעבר, מנהיגות צריכות להיבחן ביכולת לדאוג לצרכים הבסיסיים ביותר של הקהילה. יש משפחות רעבות בישראל. זקנות וזקנים שנדרשים להכריע בין אוכל לתרופות. מנהיגות רצינית היא זו שתספק לכולנו מזון, מדור ובריאות.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בואו נעשה סדר. יש טענה שחוזרת ועולה בכל פעם שאנחנו מפגינות או כותבות נגד ביבי. את הטענה הזו העלה בשבוע שעבר בבית המדרש אריאל. "הוא ילך - כשהאל יגיד לו או ציבור הבוחרים - לא את וקומץ חברותיך. מה זו ההשוואה ההזויה בין צו האלוהים לרצונן של כמה "גראציות" שסבורות שהן מורמות מעם. קולך אינו יותר מכל קול אחר בבחירות ורק ציבור הבוחרים יחליט".
אריאל יקר, אני באמת לא יודעת איך אלוהים קשורה לסיפור ומדוע החלטת שהיא בחרה בביבי. בקשר לטענה שראש ממשלה יוחלף רק בבחירות – זה די נכון (ויש כמובן חריגות חוקיות לכלל הזה), אבל אני לא מבינה היכן נולדה הטענה שאסור להעביר ביקורת חריפה על מנהיג נבחר ואסור לקרוא לו להתפטר. ביבי נבחר בצורה דמוקרטית ואני מבקרת אותו בצורה יהודית ודמוקרטית ומקווה ששלטונו יסתיים במהרה. כך נראית דמוקרטיה.
שבת שלום!
