2002 הייתה שנה איומה בישראל. מספיק דפדוף קצר בשערי העיתונים מאותם ימים כדי להיזכר. תמונות קורעות לב של משפחות בוכות על קברים וצילומי זוועה מזירות פיגועים קטלניים התנוססו בעמודים הראשיים על בסיס יומיומי.
העולם פקח את עיניו והתעורר למציאות חדשה חודשים ספורים אחרי שמחבלי אל-קאעידה הפילו את מגדלי התאומים בניו יורק, בעוד שבישראל הטרור הכה ללא הפסקה. השיא היה בחודש מארס הנורא שבו בוצעו שורה ארוכה של פיגועים, בהם הפיגוע במלון פארק בליל הסדר שגבה את חייהם של 30 איש – והביא ליציאה למבצע חומת מגן ביהודה ושומרון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות בפרויקט "המסע המופלא":
דווקא בתוך הצער והיגון שאפיינו את האווירה באותה תקופה, מסע קסום, בלתי נתפס במרחק הזמן, של קבוצה אחת היפנט מדינה שלמה. אחת למספר שבועות, למשך 90 דקות אווירת הדכדוך התחלפה בתחושת גאווה או לפחות בהתפעלות מצפייה במשחקיה של הפועל תל אביב בגביע אופ"א. פעם אחר פעם הקבוצה הנחושה והמלוכדת של דרור קשטן ריסקה את כל הקלישאות שלמדנו לדקלם על כישלונותיו הרבים של הכדורגל הישראלי.
הפועל תל אביב של עונת 2001/2 לא הייתה קבוצה מושלמת. בליגה המקומית היא לא פעם חרקה – ולא זכתה באליפות. אבל נדמה היה שבכל פעם שהתייצבה למשחק בגביע אופ"א, המפעל האירופי השני בחשיבותו דאז, אלוהים נגע בה. בזה אחר זה היא הדיחה מועדוני פאר כמו צ'לסי ופארמה, שרדה את הכפור האיום של רוסיה בתחילת דצמבר ונתנה פייט אדיר גם למילאן הענקית של קרלו אנצ'לוטי ופאולו מאלדיני.
תחושת החד-פעמיות של אותו קמפיין אירופי חריג מהדהדת עד היום, 19 שנה אחרי שהתחיל. באמצעות שיחות עם שחקנים, אנשי הנהלה, אוהדים, עיתונאים וקטעי ארכיון, ניסינו לשחזר בסדרת כתבות עבור מנויי +ynet את אחד מרגעי הקסם הגדולים ביותר של הכדורגל הישראלי מאז ומעולם. בשש כתבות, אחת על כל סיבוב, סקרנו את הסיפור מראשיתו ועד לסופו - מצמד משחקים כמעט נשכח מול יריבה קיקיונית מארמניה ועד ליציעים הגועשים של אצטדיון הסן סירו המפורסם במילאנו.
אחת לשנה בסביבות סוף יולי-תחילת אוגוסט זה קורה. הגרלת הסיבובים המוקדמים בגביעי אירופה. שעתם היפה של חובבי הטריוויה והאזוטריה. שעתם הפחות יפה של מנהלי הקבוצות, שצריכים לארגן נסיעות מורכבות ליעדים מרוחקים בפריפריה של אירופה.
אם התמזל מזלך, תיסע לפגוש קבוצה קיקיונית מנסיכות עשירה ומפוארת דוגמת לוקסמבורג או ליכטנשטיין, ולפחות תיהנה מאווירת היוקרה והמודרנה מסביב. אם איתרע מזלך, תתכונן למסע מתיש של שלושה קונקשנים בדרך ליעד אפרורי בקצה המזרחי של היבשת.
סביר להניח שבקיץ 2001, אף אחד לא חייך בהפועל ת"א למשמע ההגרלה שקבעה להם מפגש מול אררט ירבאן הארמנית. זו לא זהות היריבה שהטילה מורא על האדומים, אלא הזיכרונות מהמסע הקודם לארמניה בדיוק שנתיים קודם לכן, למשחק מול FC ירבאן. זו הייתה טיסה מסויטת. היא כללה נחיתת ביניים לתדלוק בטורקיה, עיכוב ממושך ובלגן ביורוקרטי בהמראה משם בגלל היחסים הרעועים בין טורקיה לארמניה. גם כשהמטוס כבר יצא לדרכו, כיסי האוויר הרבים בטיסה גרמו לבלם ישראל כהן להקיא, ולקשר ההונגרי אישטוון פישונט לחשוב על אסון מינכן ב-1958 שבו נהרגו 11 מאנשי מנצ'סטר יונייטד בהתרסקות מטוס. לא פלא אם כך שכששמעון גרשון שמע על ההגרלה, הוא לא התייחס ליריבה אלא למסע הממתין להם: "מה עוד פעם ירבאן? מקווה שתהיה לנו הפעם טיסה נעימה יותר".
אך לצד הזיכרונות הלא נעימים, הייתה להפועל ת"א גם סיבה מסוימת, סימבולית, לאופטימיות. הפעם הקודמת שבה העונה שלה נפתחה במסע לירבאן הסתיימה בדאבל ראשון זה 62 שנה. אולי ההגרלה הזו הייתה רמז לגבי העתיד לבוא?
על אררט ירבאן, יריבתה הראשונה של הפועל ת"א בגביע אופ"א בעונת 2001/2, אין הרבה מה לספר. היא נחשבה לקבוצה חזקה בימי ברית המועצות, אבל נחלשה מאז התפרקות המעצמה הסובייטית – והשקת הליגה הארמנית העצמאית. רק פעם אחת היא זכתה באליפות ארמניה, אי שם ב-1993. הקבוצה, אגב, נקראת על שם הר הגעש אררט הנמצא בצפון-מזרח טורקיה, סמוך לגבול עם ארמניה ואיראן. באותו ההר, על פי הסיפור המקראי, עגנה תיבת נוח לאחר תום המבול.
מלבד ההקשר התנ"כי, המאמצים לאתר בכל זאת פיקנטריה סביב אותה יריבה קיקיונית עולים בתוהו. סריקת סגל הקבוצה דאז מעלה לכאורה שם אחד בולט ומעניין, האמלט מחיטריאן. שמו זהה לזה של אביו המנוח של כוכב הכדורגל הנריק מחיטריאן. נקודת עניין? מתברר שלא. בדיקה מדוקדקת מגלה שהאמלט, האבא של הנריק, אומנם שיחק באררט בשנות ה-80 אבל מת ב-1996. להאמלט מחיטריאן של אררט ב-2001, שלו עבר קצר במכבי הרצליה, אין קשר משפחתי לשחקן המצוין של רומא. נדמה כי אררט מנסה ממש בכוח לנער מעליה כל סיכוי קלוש לעניין כלשהו.
גם כשפניתי אל השחקנים שלקחו חלק בעונה ההיא וביקשתי מהם להעלות זכרונות מירבאן, הם מבקשים ממני "להתקדם הלאה". "ירבאן זה לסמן 'וי' וזהו", מסביר לי הבלם יעקב הלל. אפשר להבין אותו, בעונה עמוסה בכל כך הרבה זיכרונות אמוציונליים מהאצטדיונים המפורסמים בעולם כמו סטמפורד ברידג' וסן סירו, קשה להמשיך ולאפסן במוח, 19 שנים אחרי, משחק מנומנם שכזה שהתפאורה של שלב הבתים בגביע הטוטו מרגישה כמו אווירת מונדיאל לידו.
נראה כי סיפורם של הסיבובים המוקדמים בגביעי אירופה הוא לפני הכול סיפורם של האוהדים השרופים, אלו שהולכים אחרי הקבוצה באש ובמים ומוכנים להוציא ממיטב כספם ולטוס עימה אפילו לארמניה כדי להיות לצידה בכל רגע.
10,000 אוהדים ליוו את הפועל תל אביב לסן סירו למשחק הגומלין ברבע גמר גביע אופ"א. שבעה אוהדים בלבד, לעומת זאת, הגיעו עם הקבוצה לאצטדיון הרפובליקה בירבאן, בירת ארמניה, כדי לצפות במשחק הרשמי הראשון של הקבוצה באותה עונה. מדובר, אגב, בזינוק של 600% ביחס למשחק הראשון של הפועל תל אביב אי פעם באירופה בעונת 1995/6, אז נסע איתם למולדובה אוהד אחד - גל סוקולובסקי.
אותו סוקולובסקי היה גם אחד משבעת האוהדים שהמריאו לארמניה. מרגע שהגיע לירבאן הוא היה חדור מטרה להשיג תיעוד מצולם של המשחק. צריך להבין, באותן שנים משחק חוץ של קבוצה ישראלית בסיבוב כה מוקדם בגביע אירופי לא שודר בארץ. על טלפונים חכמים עם מצלמה כמובן אין מה לדבר. "מרגע שהגעתי לארמניה חיפשתי חנויות עם וידאו, עם מוכר שקצת יודע אנגלית. היו כמה שאמרו לי שזה בעייתי כי הם סוגרים ב-17:00 והמשחק מאוחר יותר, אז נתתי להם 100 דולר כדי שיצלמו את המשחק, זה היה הרבה מאוד כסף בארמניה אז. נתתי ככה 100 דולר לארבעה אנשים במקביל, כדי שאם שלושה יפספסו אז הרביעי יקליט. ההקלטה שהשגתי שם היא בעצם התיעוד היחיד שיש למשחק הזה. היא הגיעה באיכות כל כך ירודה שרק לערוץ הספורט היו בכלל האמצעים להמיר את זה לקלטת רגילה".
כשאני שואל את אמיר פורת, אוהד נוסף שעשה את הדרך לארמניה, מה הניע אותו להוציא ממיטב כספו על טיסה למשחק זניח בארמניה, הוא מתקשה להבין את השאלה. עבורו זה מובן מאליו, איפה שהפועל משחקת – הוא נמצא, ולא משנה אם זה דרבי לוהט בבלומפילד או משחק בסיבוב המוקדם של גביע אופ"א ביעד אפור ורחוק כמו ירבאן. "זה שילוב של רצון, הנאה ותחושת מחויבות", הוא מסביר. עבורו ירבאן היא יעד מוכר - כן, גם בביקור הראשון של האדומים בבירה הארמנית ב-99' הוא נכח.
הדרך לארמניה לא פשוטה. זה לא ממש היעד שתמצאו אליו דילים אטרקטיביים בדקה ה-90. "עוד בארץ נדרשתי לנסוע לנציגות של ארמניה באיזה חור במזרח ירושלים כדי להוציא ויזה למדינה", נזכר פורת, שנסע למשחק יחד עם האוהד המפורסם של האדומים עו"ד ארי שמאי: "לא היה מקום עבורי על המטוס של הקבוצה, אז ניסיתי בכל מיני דרכים למצוא דרך להגיע לשם, ובסוף נעזרתי באיזה משרד נסיעות שלא הכרתי עד אז בשם אמסלם טורס.
"ירבאן, לפחות אז, הייתה עיר מאוד פרימיטיבית. נהגי מוניות החנו את האוטו ברמזור...", הוא מספר על החוויה האנתרופולוגית. "ממה שנראה בחוץ, החשמל לא דלק בדירות בערבים".
על אף שהפועל תל אביב סומנה כפייבוריטית ברורה בהתמודדות, המאמן של הארמנים ארקדי אנדריאסיאן טען כי הסיכויים שווים, והבטיח שהוא "מכין להפועל כמה הפתעות".
למרות שאררט אפשרה לאוהדיה כניסה חופשית למשחק, רק 5,000 צופים הטריחו את עצמם לאצטדיון שיכול להכיל 14,000 צופים. "אפשר היה ממש לשמוע את השחקנים – והם שמעו אותנו", נזכר פורת. מבחינה מקצועית הייתה זו הבכורה המחודשת הרשמית של יוסי אבוקסיס שחזר למועדון נעוריו מבית"ר ירושלים, וגם המשחק הרשמי הראשון במדים האדומים של בן לוז שעבר מבני יהודה ושל החלוץ המולדבי סרגיי קלשצ'נקו שהגיע ממכבי חיפה. גולן חזני, שסיקר את המשחק ל"ידיעות אחרונות", זיהה כבר שם את הפוטנציאל ההתקפי הגלום בשיתוף הפעולה בין קלשצ'נקו ואוסטרץ.
בניגוד לרוב השחקנים שכבר שכחו כמעט לגמרי מהמשחק ההוא בארמניה, מי שדווקא זוכר אותו היטב הוא סלים טועמה, שחגג באותו היום את יום הולדתו ה-22. אולי זיכרונו רענן בזכות שער היתרון המרהיב שכבש בבעיטה לחיבורים. "סבלנו שם", הוא מספר, "התנאים לא היו מי יודע מה. המטוס היה צפוף ומפחיד, המגרש היה על הפנים. אני זוכר שגם במשחק עצמו הם לחצו אותנו".
למרות הלחץ, ניסיונות ארמניים ממשיים כמעט שלא נרשמו. שביט אלימלך וחוליית ההגנה האדומה היו מחוסרי תעסוקה. שש דקות אחרי השער של טועמה, מילאן אוסטרץ כבש בנגיחה אחרי הגבהה של יגאל אנטבי. היה זה הקדימון של הקדימון למה שהחלוץ הסלובני עוד יעניק להפועל תל אביב בהמשך המסע האירופי.
זה נגמר ב-0:2 שלמעשה סגר סיפור. ספק אם גם בחלומות המתוקים שלו ביותר המאמן הארמני אנדריאסיאן חשב שקבוצתו מסוגלת להגיע לבלומפילד ולנצח 0:3.
מעט האוהדים שהגיעו לארמניה אומנם לא ראו כדורגל גדול, אבל לפחות יכלו ליהנות מעט מהתוצרת המקומית ולרכוש לעצמם שטיחים, מגאוות התעשייה הארמנית. הבעיה הייתה שכשהגיעו עם השטיחים לשדה התעופה, התברר להם כי החוק המקומי רואה בשטיחים נכס תרבותי לאומי שאסור להוציא משטחי המדינה. לאחר ויכוחים קולניים עם שוטרים מקומיים שלא ממש יודעים אנגלית או מתייחסים לתיירים, ואחרי שכבר כמעט נכנעו והשאירו את השטיחים בשדה התעופה, התאפשר לאוהדים להעלות אותם על המטוס – וגם בגזרה הזו נרשם ניצחון. משחק ראשון של העונה וכבר הביאו דאבל.
אף שעל הנייר הגומלין שנערך שבועיים לאחר מכן היה כמעט לפרוטוקול, דרור קשטן כמו דרור קשטן התייחס אליו במלוא הרצינות. כשהבחין באימון המסכם בשחקני ירבאן מגיעים לבלומפילד, הוא מיהר לשרוק לסיום ולפזר את שחקניו. מהצד השני הקשר ארתור מיניסיאן, ספק אם מתוך לוחמה פסיכולוגית או מתוך כנות גמורה, אמר ש"ההפסד 2:0 במשחק הראשון סגר את הסיפור".
מיניסיאן צדק. הגומלין עבר ללא בעיות מיוחדות, והסתיים ב-0:3 חלק לטובת האדומים משערים של אוסטרץ, אסי דומב וכפיר אודי. למחרת הכותרת במדור הספורט של "ידיעות אחרונות" הייתה: "הרבה להחמיץ: אוסטרץ". עוד נחזור אל אותו "מחמיצן", עוד נחזור...
פורסם לראשונה: 17:22, 07.01.21
