אין דבר שאגם רודברג שונאת יותר מהפתעות. אולי רק חומוס. כמו רוב האנשים שמשוכנעים שיש להם את כוח-העל לשלוט בכל פרט בחייהם, גם רודברג הייתה בטוחה שתנהל את ההיריון בלי לצאת מהקווים. "בשבוע ה-38 באתי לביקורת שגרתית ואמרתי לדור שיצטרף אליי. הייתה לו פגישה אחרי, הוא היה לחוץ בזמנים, אז קיווה שנתקתק את זה מהר. גם אני קבעתי לפגוש חברה להליכה. הרופאה בודקת אותי ואז אומרת, 'מזל טוב! את עולה לחדר לידה!' הכנה טובה לאימהות. זה פשוט קורה, ואין לך יותר מדי מה לעשות עם זה. תבין, היו לי צירים ואפילו לא הרגשתי".
כתבות נוספות למנויים:
היית כל כך דרוכה שלא הרגשת.
"דווקא במהלך ההיריון היו לי המון פחדים, חרדות, שדברים נוראים יקרו, ותוסיף לזה את הקורונה. כשעשו לי מי שפיר, מרוב לחץ, נתתי לפרופסור שלי ברכייה במפרק שלו, בזמן שהמחט בתוך הבטן שלי. ניסיתי להרגיע את עצמי, לעשות דברים שעושים לי טוב. מהרגע שנכנסתי לחדר לידה לקחו 17 שעות בערך עד שזה קרה. אמרתי לעצמי, את לא מכניסה לעצמך חרדות".
6 צפייה בגלריה
רודברג. ''עבר לי בראש שאולי אני לא במקום שמתאים לי, שאולי אני לא מוכשרת''
(צילום: גיא כושי, יריב פיין)
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
וזה עבד?
"הרגע הכי מפחיד שהיה לי בחיים היה ברגע שהלני יצאה לאוויר העולם ולא בכתה. כמו סצנה שכבר ראיתי אלף פעם בסדרות בית חולים, הניחו אותה עליי למאית השנייה ואחרי שקלטו שהיא לא בוכה, הרופאה לקחה אותה, אחריה באו עוד שלושה רופאים, וכולם רצו אחריה. האינסטיקט שלי היה לרוץ גם. אבל ידעתי שאני רדומה מהרגליים ומטה, ולא יכולה לקום ולרוץ איתם למרות שזה מה שרציתי לעשות באותו רגע. ידעתי שאם אני אנסה, אני פשוט אפול. אמרתי לדור, 'רוץ איתם'. אלה היו דקות מאוד טראומטיות".
מלחיץ.
"לפני שנייה הייתי המרכז של החדר. ובתוך רגע לא היה בו אף אחד. נשארתי לבד. בכיתי את חיי ודמיינתי את הגרוע מכל. אחרי כמה דקות שנמשכו כמו נצח, התברר שהיא בלעה מים מקוניאליים, ועשו לה שאיבה. אחרי זה לקחו אותה לניטור לכמה שעות. הפעם הבאה שנפגשנו הייתה למעשה הפעם הראשונה שהיינו איתה באמת, ואז התאהבנו. זה היה מאוד עוצמתי".
מפתה לתאר את האימהות החדשה כתפקיד חייה, אבל האמת היא שרודברג עושה תפקיד אפילו מוצלח יותר כרגע בטלוויזיה. אולי התפקיד הטוב ביותר שלה עד היום.
בקומדיה המצוינת "חזרות", שיצרו נועה קולר, ארז דריגס ואסף אמיר, ועלתה אמש בכאן 11 היא משחקת את מיה גוטמן - דוגמנית שהיא גם שחקנית עם אגו מנופח, מחסור בטקט והכנה למודעות עצמית. היא לא רואה אף אחד חוץ מאשר את עצמה, כך שהיא בכלל לא מבינה שהיא עומדת להשתתף בהצגה שהבמאי והמחזאית לא באמת רצו בה - אלא נאלצו ללהק אותה כי מנכ"לית התיאטרון התעקשה. לצד רודברג משחק איתי תורג'מן, גם הוא כוכב טלוויזיה שמגיע לתיאטרון בלית ברירה.
6 צפייה בגלריה
רודברג ותורג'מן ב''חזרות''. ''אם מישהו רוצה לחשוב עליי דברים מבאסים - שיחשוב''
(צילום: כאן 11)
למרות שרודברג לא משחקת את עצמה, ברור לגמרי שהיא משחקת גרסה מוגזמת ומופרכת של עצמה מהעשור הקודם. כוכבת טלנובולות שרק רוצה שהעולם יכיר כבר בכישרונה, ויפסיק להתרכז בכמה היא יפה, אבל מבלי שחלילה יפסיק להחמיא לה על זה. זה דורש אומץ, הומור עצמי, וממזריות.
היא כבר 20 שנה בעניינים. עשתה הכל מהכל, עברה את כל מסלול המכשולים, מבלי למעוד אפילו פעם אחת. לפני עשור, כשהרגישה שעשתה מספיק אבל לא מספיק כדי שייקחו אותה ברצינות, עזבה הכל, ונעלה את עצמה שלוש שנים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. מהצד זה נראה כמו טעות אסטרטגית. אף אחד לא יורד מגלגל הקריירה מבחירה. אבל רודברג התעקשה, וזה השתלם.
מאז סיום לימודיה היא חלק מנבחרת השחקנים של בית ליסין, מוערכת בזכות תפקידיה המעולים, ובשנים האחרונות הייתה מועמדת לפרס התיאטרון לצד פיגורות כמו תיקי דיין ואפרת בן צור. לצד הערכת המבקרים, היא ממשיכה לדגמן. בשנתיים האחרונות היא מובילה את הקמפיין למותג הספורט סקצ'רס ומוכיחה שאפשר להיות שחקנית רצינית וגם זולנדרית כשצריך.
במידה רבה "חזרות" לרודברג היא מה ש"איש חשוב מאוד" הייתה ליהודה לוי: פילינג עמוק לדימוי הציבורי שלה. "יש משהו מאוד משחרר להגיד בעצמך את מה שאחרים חושבים עליך. להתעמת עם מה שקורה כשאת עוזבת את החדר ואנשים מתחילים לדבר. אתה יודע, דוגמנית, לא עמוקה, שטחית, עשתה קריירה מהיופי שלה. היו שנים שלהתעמת עם הדימוי הזה היה גורם לי להשתבלל ולבעור מבפנים. היום אני כבר לא שם. אני מי שאני, ואם מישהו רוצה לחשוב עליי דברים מבאסים – שיחשוב. מה יש לי לעשות עם זה?"
זה אף פעם לא מגניב כשלא סופרים אותך.
"בסדר, אז את מנסה להוכיח את ההפך, אבל גם זה מעייף. היו לי כל מיני אסטרטגיות לגשת לזה. נגיד, היה במאי שלא רצה לראות אותי לאודישן, לא משנה כמה התעקשתי או שיגעתי את הסוכן שלי. בסוף, אחרי כל השיגועים שלי, סידרו לי אודישן. אבל אז מה קורה? את באה לפגוש במאי שלא רוצה לפגוש אותך, שאת לא מעניינת אותו, וכולם שונאים וסובלים בסיטואציה.
"אני עוד מעט בת 35. יש שלב בחיים שאת מבינה: במאי שלא רוצה לראות אותי, שילך להזדיין. הפסד שלו. זה לא אומר שאני לא אומרת לעצמי, 'הלוואי שהוא כן היה רואה אותי', אבל הקול הזה כבר פחות דומיננטי".
זו נשמעת חוויה מאוד מדכדכת לחיות בתוכה.
"כן, עבר לי בראש: אולי זה לא המקום שמתאים לי. אולי הם צודקים, אולי אני לא יכולה להוביל תפקיד ראשי. אולי אני לא מוכשרת. אבל החיים הם רצף אירועים שמעצבים אותך. דחייה של במאי אחד הובילה אותי להוכיח שאני מסוגלת לבמאי אחר. אני באמת חושבת שזה טוב שלא נתנו לי לעשות דברים כאלה לפני שלמדתי. הייתי מבזה את עצמי עוד יותר. אני זוכרת שבאתי לציפי פינס לפגישה. נכנסתי, היא אמרה, 'כן, איך אני יכולה לעזור לך גברת רודברג?' עניתי, 'אני רוצה לעשות תיאטרון'. היא הסתכלה עליי ואמרה, 'אז לכי ללמוד'. לחצתי לה את היד והלכתי. הפגישה נמשכה 40 שניות. חלום חיי היה להיות בתיאטרון, אבל טוב שלא נכנסתי לשם לפני שלמדתי קודם".
בסדרה הבמאי והמחזאית לא רוצים בך. הם לא חושבים שאת מספיק מוכשרת.
"היו תפקידים שמאוד רציתי לעשות, והבמאי שם וטו. שהוא חשב שאני לא מתאימה לתפקיד, שאני לא מספיק מוכשרת. אף פעם לא עמדתי בסיטואציה שבמאי אמר לי בפנים, 'גברת רודברג, את גרועה, ואם זה היה תלוי בי - לא הייתי מלהק אותך'. אבל אני כן קולטת מתי רוצים בי יותר ומתי פחות. היה פעם תפקיד שמאוד רציתי בתיאטרון. מאוד! העברתי את כל המסרים. חוץ מלשים שלט באיילון: קח אותי! עשיתי כל מה שיכולתי לעשות. ובסוף הוא לקח שחקנית אחרת. ברור שכאב לי. ברור שרציתי לרצוח אותו. אבל זה היה פעם. התבגרתי. פחות דחוף לי להכניע אבל אני כן אעשה מאמץ אם יש מישהו שאני מאוד רוצה לעבוד איתו.
"אני יודעת שיש לי דימוי מסוים שאנשים אימצו, אבל כבר לא דחוף לי לשנות את דעתם. כל אחד שיחשוב עליי מה שהוא רוצה, למרות שיהיה נחמד אם יחשבו שעשיתי חמש יחידות בפיזיקה ו-800 בפסיכומטרי".
את משחקת ראש בראש מול נועה קולר. היא בתפקיד המחזאית האיכותית. כמה חוסר ביטחון זה הציף?
"אין בינינו תחרות כי הפסדתי מראש. נועה היא לא הפייב-טופ בארץ, אלא הפייב-טופ בעולם. נועה הזכירה לי לאחרונה את הפגישה הראשונה שלנו. הוזמנתי לקריאה בתיאטרון גשר. זה היה לפני הרבה שנים, עוד לא ידעתי מי היא. היא ניגשה אליי בסוף והחמיאה לי. אמרתי תודה ושאלתי אם היא מהשיווק בתיאטרון. לא זכרתי את זה, אבל מתאימה לי מאוד הסיטואציה הסתומה הזאת. היא לא שכחה לי את זה, וגם הכניסה את הרגע הזה לסדרה".
לפעמים מרגיש שהייתה כאן תמיד. ילדת פלא שהתפרסמה בגיל צעיר מאוד, הרבה לפני שזה היה מקובל שילדים בני 15 הופכים לסופרסטארים. נכון, הרבה מאוד נועה קירל זרמו בים מאז, אבל בשנים ההן, כשמי-טו היה ביטוי נאיבי, רודברג הייתה בסך הכל נערה - בוגרת לגילה, אין ספק - בעולם שהינדסו עבורה המבוגרים. ככל שזה תלוי בה - הלני לא תחזור על הטעות של אמא שלה.
"על סמך מה שחוויתי, לא חושבת שאני אעודד את הבת שלי להתחיל במקצוע הזה בגיל כל כך צעיר. דור כל הזמן צוחק עליי: 'זה נס שנשארת בחיים'. הסיטואציות שעברתי בגיל צעיר היו קיצוניות. נגיד, מסיבת אפטר באומן בגיל 15. אני לא קשורה לסמים, אני לא שותה אלכוהול, הכי סחית שאפשר, אז מה היה לי דחוף להיות שם?"
מה?
"אולי הרצון להיות גדולה, להרגיש אחת מהמבוגרים".
וכשאת נזכרת בעצמך בימים ההם, מה זה גורם לך להרגיש?
"שתודה לאל שאף אחד לא אנס אותי. תחשוב, עזבתי את הבית בגיל 15. עברתי לגור אצל דודים שלי בתל-אביב. לא הדבר הכי נורמטיבי שיש. עבדתי המון. זה לא שכל יום חזרתי לבית ילדותי ולמשפחה שלי לארוחת ערב. ילד צריך ללכת לחוגים. לא לעבוד. לא לפרנס את עצמו. אבל עובדה שהיה לי צורך לעשות את זה. אף אחד לא דחף אותי לזה. לא חושבת שזה קשור לזה שאבא שלי נפטר לפני. פשוט כנראה רציתי להוכיח לעצמי, שאני יכולה להצליח, שאני ילדה גדולה".
ליחס אלייך היה מרכיב מחפצן. ראו בך סוג של לוליטה. קשה לך להיתקל היום בתמונות שלך מפעם?
"לא. עברו המון שנים מאז. יש דברים שמביכים אותי עכשיו, שבזמנו חשבתי שהם מדליקים, אבל זה נראה לי טבעי. יש לי הרבה חמלה כלפי האדם שהייתי. אני לא שונאת את מי שהייתי אז, למרות שעל בחירות מסוימות שעשיתי - שנאתי. בגדול אני אדם סלחן מאוד".
עד כמה התקופה הזאת טופלה?
"אני מטופלת פסיכולוגית מגיל 17 ברצף. עד היום יש לי חסכים ועניינים שאני מטפלת בהם. לפני כמה שנים קניתי שטח במושב שגדלתי בו, ועכשיו אני בונה בו בית. אני מגיעה למושב לא כל כך הרבה, אולי חמש או שש פעמים בשנה. זה מקום שאני מאוד אוהבת להיות בו, אבל הרצון שלי להצמיח בו שורשים, ולבנות בו בית שהוא שלי, הוא השקעה רגשית. ביטוי לחסך מהילדות שלי, אולי כי לא הייתי שם מספיק".
סביב הסרט שבו גילמת את ענת אלימלך סיפרת שחווית מערכת יחסים אלימה רגשית.
"זאת הייתה זוגיות שהייתה בה המון אובססיה. 40 שיחות ביום לברר איפה אני נמצאת. מה אני עושה ועם מי. לאמת כל דבר שאני אומרת. בגלל שאהבתי אותו, ניסיתי להעלים עין ולגונן ולראות את הטוב, עד שזה סגר עליי, והצלחתי לעזוב. אני זוכרת סיטואציה אחת מולו שהרגשתי בה לא נוח, לא בעור של עצמי, ממש הולכת על ביצים. את לא אמורה להרגיש ככה בשום מצב. בדיעבד, אנשים הופתעו לשמוע שגם אני הייתי במצב כזה, אבל זה לא באמת מפתיע.
"זה יכול לקרות לכל אישה. הרבה נשים הזדהו עם הסיפור הזה. חלקן שיתף אותי במערכות היחסים הקשות שלהן, אלה שעל הנייר נראות נורמטיביות אבל בפועל דפוקות והרסניות. עברו הרבה מאוד שנים מאז אותה מערכת יחסים, וחשוב לי להדגיש שזה לא הארוס שלי לשעבר, אלא מישהו מהעבר הרחוק שלי".
הכוונות היו טובות, אבל המבקרים היו מאוד קשוחים עם הסרט. כולכם חטפתם.
"הז'אנר הזה מאוד בעייתי. עוד לא פיצחו את האופן המדויק לעשות דוקו-דרמה בארץ. אף פעם לא כיף לקבל ביקורות לא טובות. בטח ובטח כשאת מאמינה בפרויקט ובחשיבות שלו להציף נושא כל כך חשוב לתקופה שלנו. אז אם הסדרה הצליחה לגרום אפילו לאישה אחת להתפכח - אני אסירת תודה".
מי שמכיר את רודברג יודע שמדובר במכונת אמביציה שממשיכה לפעול גם כשמנתקים אותה מהחשמל. ועדיין, כשהיא מתבקשת לסכם את השינוי הגדול ביותר שעבר עליה בחודשים האחרונים היא נושמת עמוק ומודה: "נרגעתי". את מה שלא הצליחו לעשות 20 שנה בביזנס, הצליחה לעשות תינוקת אחת פעלתנית.
"יש משהו פחות דחוף פתאום. שיחות על עבודה למשל. חברות יכולות לשאול אותי: 'עשית כבר את האודישן לסרט של ההוא?' כן, עשיתי, רוצה לעבוד, אבל לא באטרף. מדברים הרבה על הפרופורציות שמביא ילד לחיים. אני לא יודעת אם זה נכון. אני עדיין מתרגשת מאוד מהאפשרות שדברים יקרו לי מקצועית. אבל אני כן מרגישה שמשהו התאזן. יש גם הבנה עמוקה שזה לא מהות חיי. שזה לא יגדיר אותי".
6 צפייה בגלריה
רודברג ובן זוגה דור קרובינר בתמונת היריון. ''יש משהו פחות דחוף פתאום''
(צילום: גיא כושי, יריב פיין)
את רואה את עצמך חוזרת לתיאטרון כשהוא ייפתח מחדש?
"זאת שאלה שאני מהרהרת בה, ואני אצטרך להתמודד איתה כשיגיע הזמן. אני כן מתגעגעת".
עבור הרבה אנשים - הורות משמעותה רענון חלומות. אפילו לכבוש את העולם נהיה יותר מסובך.
"אם יהיה על הפרק תפקיד בחו"ל או הצעה עסקית לדור, נעשה את החושבים שלנו ואם זה יתאים לכולנו - אני לא רואה סיבה למה לא. אני עובדת מגיל עשר. עזבתי את הבית בגיל 15. אני בת 34. נראה לך שיש לי אישיו עם עבודה? אני מרגישה שבאתי מאוד מוכנה לשלב הזה של החיים שלי. אנחנו מדברים על הגשמה עצמית - אבל אני לא מרגישה שום פספוס. ובוא, מה כבר יש לפספס? סיימתי לצלם את 'חזרות' ב-12 במרץ. ב-13 התחיל הסגר. העולם עצר. אלוהים אמר, 'נשמה, מזל טוב שילדת, אני עוצר רגע את העולם בשבילך שלא תרגישי פספוס'".
הקורונה אולי הסתנכרנה עם חופשת הלידה, אבל מדאיגה אותה מאוד. "קשה לי לראות חברים שלי שאין להם פרנסה, שחזרו לגור עם ההורים, בגלל שביטוח לאומי משלם להם שקל וחצי למרות שכל החיים הם שילמו ביטוח לאומי. זה גומר אותי. אני במצב טוב, חסכתי לתקופות שאין, אבל מאוד קשה לי לראות חברים שלי, אנשים שאני אוהבת, במצוקה כלכלית אמיתית. יש לי הרבה חברים שנרשמו לעבוד כשליחים בוולט כי אין להם שום אופציה אחרת, אבל רשימת ההמתנה שלהם כל כך ארוכה, שאפילו את זה הם לא יכולים לעשות".
6 צפייה בגלריה
אלוהים אמר, 'נשמה, מזל טוב שילדת, אני עוצר רגע את העולם בשבילך שלא תרגישי פספוס'"
(צילום: אבי ולדמן)
עד כמה את מעורבת בהפגנות ובמחאות?
"לא הייתי בהפגנות, אבל כן היה שלב שהייתי מעורבת יותר, שרציתי לדעת, שהתעניינתי, שקראתי, שישבתי כל היום מול החדשות, ואז הבנתי שזה לא עושה לי טוב, ואני חייבת להתנתק קצת. אני לא מסוגלת לראות חדשות. בגלל שאני עוד עם הורמונים, ועם ילדה קטנה בבית, ומובטלת כרגע, אני צריכה לבחור את המלחמות שלי.
"אני מסכימה שהשלטון צריך להשתנות. זה לא טוב למדינה שאותו אדם עומד בראשות הממשלה כבר יותר מעשור. זאת לא מלוכה ואנחנו לא נתינים, וכוח הוא דבר משחית. נתניהו הוא איש חכם, עשה הרבה דברים טובים אבל אני חושבת שכשיש לך כל כך הרבה דברים להתמודד איתם ברמה האישית, אין שום דרך לנהל את המדינה באופן בהיר וממוקד".
חמישה חודשים אחרי הלידה, רודברג לא נראית בדיוק כמו האמא שצריכה להשלים שעות שינה או זו שישנה כבר חודש עם אותו טרנינג. היא מתעקשת שעדיין לא חזרה לעצמה, אבל נראית כאילו עברה השנייה פוטושופ. את הראיון אנחנו עושים במרפסת שלה, בקשר עין עם הלני - כמו הלנה רק עם י' - שמתאוששת בסלון מחיסון בטיפת חלב. כל פליטת מוצץ מוציאה את רודברג מריכוז. פעם היא הולכת לבדוק אם אכלה, פעם אם נוח לה, פעם אם המוזיקה ברקע לא חזקה מדי, פעם אם מספיק חמים בבית. יש מטפלת צמודה, אבל אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא לחוצה.
"בחודש הראשון כל מה שעניין אותי הוא שהילדה לא תמות. לעבור את היום ולהתחיל עוד אחד. ככל שהזמן עובר אני מבינה למה התכוונה אמא שלי כשהייתה תמיד אומרת לי, כשהילד שלך מאושר, אתה מאושר, ולהפך. כשהלני שמחה - אני נוגעת בשמיים. כשהיא בוכה, אחרי חיסון, בא לי שידפקו לי כדור בראש".
הפחד האמיתי מתעורר אחרי הלידה. כשנשארים לבד עם הילד ובטוחים שהוא יישבר כל רגע.
"נראה לי שלהפוך לאמא אומר בהכרח להיות אדם יותר חרדתי. נולדו לי הרבה חרדות חדשות. המון פעמים אני מדמיינת דברים איומים. שהיא נופלת משידת ההחתלה. שהעגלה מידרדרת לי ברחוב אל הכביש. הבנתי שזה משהו שעובר על הרבה אמהות. קראתי לא מזמן שזה סוג של מנגנון שמאפשר לך להגן על הילד שלך. לפני שיקרה משהו רע. אינסטינקט חייתי שפשוט נולד בתוכך".
וביחס למה שסיפרו לך על החודשים הראשונים עם תינוק חדש, כמה השינוי מסחרר?
"הכינו אותי לגרוע מכל", היא צוחקת. "אז אני מופתעת לטובה. אולי בגלל שעשיתי ילדה בגיל 34 באתי לזה מאוד מוכנה. מבינה שצריך לשים את עצמך על 'הולד', בלי להתמרמר. נכון, החודשים הראשונים קשים, באתי לחוויה הזאת מתוך רצון להתמסר לכל מה שזה אומר וליהנות מכל מה שיש לדבר הזה להציע. גם אם הוא לפעמים קשוח. בגלל שדור כרגע עובד ואני לא, אז אני קמה אליה בלילה. אבל יש לילות שאני כל כך עייפה כשאני קמה אליה שאני מעירה את דור: 'יואו, אני מפחדת שאני אפול מרוב עייפות אז תקום אתה'. אני מאוד קשובה לעצמי".
ויש חופשת לידה בימי קורונה.
"בשלושת החודשים הראשונים הייתי לבד עם הלני, וגם הנקתי. אחרי שהפסקתי, ניסיתי קצת לחזור לשגרה. הבריחה שלי הייתה לעשות כל יום הליכה, גם בסגר, שעה-שעתיים של ניתוק מוחלט".
דברים שרודברג חושבת עליהם בזמן הסגר בלי להתנתק: איך צולחים את השנה הראשונה כזוג פלוס אחת פלוס הדחף להירדם מול נטפליקס. "בגדול נגמרה הספונטניות. אין יותר, 'מאמי בוא נלך לאכול משהו רק אתה ואני'. יש 'מאמי, תפתח את היומן, אולי בשלישי נעשה לנו דייט? אבל בוא נתאם עכשיו כי צריך להביא בייביסטר'".
6 צפייה בגלריה
עם בן זוגה דור קרובינר. ''יש משהו מאוד נוח ומנרמל בזה שדור לא מהמקצוע שלי''
(צילום: שאול גולן)
את קרובינר, יזם היי-טק, הכירה חודשים ספורים אחרי שנפרדה מהשחקן גל אמיתי, שלו גם הייתה מאורסת. שלוש שנים אחרי הגיעה גם הצעת הנישואים ובשנה שעברה נישאו. "אם תעבור על כל בני הזוג שהייתי איתם - אתה תראה שאין שום קשר בין אחד לשני. לא באתי לדור כי יש לו סטארט-אפ. לפניו הייתי בזוגיות עם שחקן, ושנים חשבתי שזה דווקא מתבקש וטבעי שאנשים מאותו התחום יהיו יחד. מצד שני, יש משהו מאוד נוח ומנרמל בזה שדור לא מהמקצוע שלי. וגם ברמה הטכנית, הוא עובד עכשיו. אם הוא היה שחקן, שנינו היינו מובטלים כרגע".
אם הקורונה תמשיך, ומשחק יהפוך למקצוע פחות מבוקש, את חושבת שתהיי מסוגלת לעשות משהו אחר?
"לפני הרבה שנים הייתי חופפת במספרה. אנשים סיימו את החפיפה כאילו הם נכנסו למקלחת. רטובים לגמרי. אז לא יודעת אם כדאי לחזור לשם. עדיף שאני אמשיך לשחק".
פורסם לראשונה: 07:28, 13.11.20
