בן הוכיח: דירה שנרשמה על שם אימו שייכת לו

שופטת שוכנעה שהבן רכש את הדירה והצהירה עליו כבעלים אף שלא נערך הסכם בינו לבין אימו המנוחה. בקשת אחותו לכלול את הדירה בעיזבון נדחתה

עו"ד מיכאל בן לולו | פסקדיןפורסם: 17.11.20 , 09:42

בית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל לאחרונה תביעה להצהיר כי דירת עמיגור שנרכשה בשנות ה-90 ונרשמה על שם אם לעשרה שמתה ב-2005 שייכת לאחד מילדיה. זאת אף שלא נכרת ביניהם הסכם בכתב – ולפיכך לא נכללת בעיזבון שלה. השופטת פאני גילת כהן קיבלה את טענתו כי הדירה, שבה הוא מתגורר כבר 30 שנה, נרכשה באמצעותו ונרשמה על שם אמו המנוחה רק עקב המדיניות של "עמיגור" באותה תקופה.

האם התגוררה בדירה כדיירת ציבורית ובתחילת שנות ה-90 עודדה את ילדיה לרכוש אותה בעקבות מבצע שפרסמה "עמיגור" לרכישת דירותיה על ידי המשתכנים במחירים מוזלים.

לטענת הבן התובע, הוא היחיד שהרים את הכפפה והייתה לו אפשרות כלכלית לרכוש את הדירה והוא אכן שילם עבורה. הדירה לא נרשמה על שמו משום ש"עמיגור" אפשרה רק למשתכנים להירשם כבעלים ואף אסרה עליהם להעביר בה את הזכויות במשך 3 שנים.

(צילום: shutterstock)

התובע אכן עבר להתגורר בדירה עם אמו לאחר שהתגרש מאשתו והמשיך לגור בה גם אחרי שאמו נפטרה ב-2005. לפני כשנתיים הוא הגיש תביעה לבית המשפט למשפחה להצהיר עליו כבעלים הרשמיים של הדירה ולהחריג אותה מהעיזבון של אמו.

תביעתו נתקלה בהתנגדות של אחות אחת בלבד שמונתה כאפוטרופסית לאחות נוספת שלוקה בתסמונת דאון. בכובעה כאפוטרופסית היא שללה את טענת אחיה וטענה כי הדירה מומנה על-ידי אמה והוא השתלט עליה. בהמשך היא הוסיפה כי האם העניקה לו את הדירה במתנה בתנאי שידאג לאחותו המוגבלת ולאח נוסף שסבל אף הוא ממוגבלות ולימים נפטר.

אלא שהראיות והעדויות שהוצגו בפני השופטת פאני גילת כהן שכנעו אותה כי מדובר במקרה חריג שבו יש להכיר בזכויותיו של התובע בדירה על אף שלא נכרת בינו לבין אמו הסכם בכתב כנדרש בעסקאות מקרקעין.

השופטת ציינה כי גרסתה של האחות-האפוטרופסית לא הייתה עקבית והיעדר הקוהרנטיות "מטיל צל כבד על מהימנותה". כך, בהתחלה טענה כי התובע השתלט על הדירה, לאחר מכן טענה כי ניתנה לו במתנה בתנאי שידאג לאחיו ואילו בהמשך שינתה גם את הגרסה הזו וטענה כי לא נכרת הסכם מתנה.

מנגד, עדות של אחות אחרת ועדות מהימנה מצד בנו של התובע העלו כי כולם ידעו שהתובע הוא שרכש את הדירה. השופטת הוסיפה כי עובדה שלאורך שנים ארוכות אף אחד מהאחים לא התלונן על כך שהוא נוהג בה מנהג בעלים ולא תבע את פינויו.

עניין נוסף הוא שהתובע הציג שני שוברים על ביצוע התשלומים עבור הדירה דרך הבנק שבו ניהל את חשבונו וכן תדפיס חשבון בנק שמעיד על משיכות בסכום דומה. מנגד, אחותו לא הציגה את תדפיסי חשבון הבנק של אמה כדי להפריך את טענתו ולהוכיח שהדירה מומנה מכספי האם, אף שניתנה לה הזדמנות לעשות זאת.

לאור זאת קבעה השופטת שיש להכיר בזכויות התובע בדירה מכוח עקרון תום הלב, שיקולי צדק והגינות. עם זאת, השופטת שוכנעה כי הרצון של המנוחה היה להבטיח שלבתה בעלת המוגבלות תהיה קורת גג לאחר מותה. לפיכך, השופטת קבעה כי לאחות תהיה זכות לגור בדירה כל ימי חייה.