בן 6 שנחטף לארץ לא יחזור לאביו שבגרמניה

האם נסעה עם בנה לארץ בעוד אחיו התאום נשאר עם האב. ביהמ"ש אישר שמדובר בחטיפה, אבל משום שהשתלב בישראל – הוא יוכל להישאר בה

עו"ד אורן פרץ | פסקדיןפורסם: 20.11.20 , 09:10

בית המשפט למשפחה בנצרת דחה לאחרונה תביעת חטיפה שהגיש תושב גרמניה לאחר שאשתו נסעה עם אחד מילדיהם לחופשה בישראל וסירבה לחזור. השופט אסף זגורי קבע כי אף שהאם אכן חטפה את הילד - אין להחזיר אותו משום שבשנה שחלפה עד שהאב הגיש את התביעה הוא כבר השתלב בארץ.

ההורים, שניהם מוסלמים, עברו לגרמניה ב-2003 ושם נולדו ילדיהם (אחת מהם כבר בגירה והתחתנה בישראל). ביולי 2019 טסה האם לחופשת קיץ בארץ יחד עם עם בנם בן ה-5, בעוד אחיו התאום ובן נוסף נסעו עם האב לחופשה בירדן. אב והבנים שבו לגרמניה כעבור שלושה שבועות, אבל האם והתאום לא חזרו.

בתביעת החטיפה שהגיש האב כשנה לאחר מכן הוא טען שהופתע כשבתו התקשרה להודיע לו שאשתו לא מתכוונת לחזור לגרמניה. לדבריו, הוא ניסה להגיע איתה להבנות אבל בסופו של דבר התגרש ממנה ופנה לעזרת הערכאות בגרמניה ובישראל.

האם מסכות פנים משפיעות על הגעת חמצן לגופם של ילדים? (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

האם טענה מנגד כי כלל לא מדובר בחטיפה שכן האב ידע שהיא לא מתכוונת לחזור. היא טענה שהיחסים ביניהם לא היו תקינים לאורך שנים בשל אלימותו כלפיה וכשעזבה לקחה איתה את כל החפצים שלה ושל הילדים בהסכמתו. לדבריה, יום לאחר שהגיעה לישראל האב כבר הודיע לה על הגירושים ועל חלוקת המשמורת בין הילדים.

האם הוסיפה כי גם אם מדובר בחטיפה מתקיימים כאן החריגים לפי חוק אמנת האג שמצדיקים להשאיר את הילד בישראל. ראשית, משום שהאב הגיש את התביעה יותר משנה אחרי החטיפה והילד כבר השתלב כאן. שנית, משום שהחזרתו תזיק לו נפשית ושלישית משום שהאב הסכים והשלים עם מגוריו בישראל.

השופט אסף זגורי דחה את הטענה שלא מדובר בחטיפה וקבע כי האם הודתה בעדותה שההחלטה שלא לחזור לגרמניה הייתה חד-צדדית והאב לא היה מודע לה אלא לאחר מעשה.

עם זאת, האם הוכיחה כי חל כאן אחד החריגים מבין השלושה שהעלתה והוא "חריג ההשתלבות". חוק אמנת האג, הסביר, קובע שני תנאים לקיומו של החריג: האחד, התביעה להשבת הילד הוגשה יותר משנה לאחר החטיפה והשני, הילד כבר השתלב בסביבה החדשה.

השופט מצא ששני התנאים מתקיימים שכן האב הגיש את התביעה כעבור יותר משנה לאחר החטיפה והוכח שהילד השתלב בארץ. בהקשר הזה הפנה השופט בין היתר לתסקירי עובדת סוציאלית שהוזמנו במסגרת ההליך שמהם עלה כי רכש חברים, החל לדבר ערבית שוטפת וניכר כי הוא נהנה מחום ואהבה, טוב לו כאן והוא לא מעוניין לשוב לגרמניה למרות הגעגועים לאחיו ואביו.

עוד ציין השופט כי הילד מאוד קשור לאימו ולמשפחתו שבישראל, קיבל אזרחות ישראלית ובמסגרת תביעת משמורת שהגישה האם בבית הדין השרעי הומלץ לשלב אותו במסגרות חינוך כפי שנעשה בפועל.

לפיכך התביעה להשבת הילד לגרמניה נדחתה והאב חויב בהוצאות בסך 4,000 שקל.