"אם היית אומר לי איזו קבוצה אני לא רוצה להגריל – הייתי אומר לך את לוקומוטיב מוסקבה",
יעקב הלל, מגן הפועל תל אביב בעבר.
כשפסטיבל הניצחון על צ'לסי היה בשיאו, נדמה שרק הגרלה אפורה במיוחד בסיבוב השלישי של גביע אופ"א יכולה הייתה לחסל את אווירת האופוריה בקרב האדומים ולהחזיר אותם לקרקע. מבין כל האפשרויות, לוקומוטיב מוסקבה הייתה המועמדת הטובה ביותר למשימה.
במובן מסוים, לוקומוטיב הייתה האנטיתזה של צ'לסי הסקסית – מועדון אפור, נטול כוכבים בעלי שם עולמי, המגיע מיעד קפוא ולא אטרקטיבי. דבר אחד בכל זאת היה לה במשותף עם צ'לסי – שתיהן היו קבוצות מעולות וטובות לאין שיעור מהפועל תל אביב.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
- עוד כתבות בפרויקט "המסע המופלא":
- אבוקסיס: "זה הסיפור הכי הזוי שקרה לי עד היום בכדורגל"
- "אלוהים סגר לשביט אלימלך את השער"
- "אני אומר לעצמי: כל המדינה צופה בך ואתה עם שוער ילד. אתה הולך לקבל בראש"
- "לא יהיה דבר כזה יותר בכדורגל הישראלי": אפילו מילאן נאלצה להזיע
"אמרו לנו שאם אפשר לקבל את החרא הכי גדול, אתם קיבלתם אותו", מסכם הבעלים דאז משה תאומים - "גם לא תרוויחו מזה כסף, וגם תיסעו לשחק בחורף במוסקבה מול קבוצה חזקה מאוד".
לוקומוטיב מוסקבה הגיעה לגביע אופ"א של אותה עונה אחרי שנשרה משלב הבתים של ליגת האלופות. גם במפעל הבכיר היא סיפקה כמה הופעות מעולות, כמו ניצחון 0:2 על הרכב חסר של ריאל מדריד ו-1:5 מזהיר על אנדרלכט הבלגית.
בתקשורת הישראלית היא סומנה כמובן כפייבוריטית מובהקת, ומי שהוצג ככוכב הקבוצה הוא השוער רוסלן ניגמטולין, שנבחר ב-2001 לשחקן השנה ברוסיה ונחשב אז לאחד השוערים המבטיחים באירופה. מי היה מאמין ששמונה שנים לאחר מכן הקריירה שלו תסתיים במדי אחי נצרת... לצד ניגמטולין הופנה זרקור גם אל מראט איזמיאלוב, קשר בן 19 שתואר אז כמטאור של הכדורגל הרוסי. איזמיאלוב אומנם הגיע בהמשך הקריירה שלו לפורטו ולספורטינג ליסבון, אבל הפציעות הרבות מנעו ממנו לממש את הפוטנציאל הגדול.
לוקומוטיב אומנם התקשתה להסתיר את שמחתה על ההגרלה (ניגמטולין: "ציפיתי ליריבה חזקה יותר, אבל אסור לזלזל בהפועל"), אבל בניגוד לצ'לסי היא לא זלזלה לרגע. הקשיחות והחוסן המנטלי הרוסי ניכרו היטב. אף שחקן לא העז להביע חשש בפומבי מנסיעה לישראל, בטח ובטח שלא לאיים לא להגיע. שבוע לפני המשחק, המאמן הקשוח והמופנם יורי סיומין סגר את הקבוצה במחנה אימונים בקפריסין כדי להתרגל למזג האוויר הים-תיכוני – ולצפות באין-ספור קלטות ממשחקיה האחרונים של הפועל תל אביב.
שלושה ימים לפני המשחק הראשון בבלומפילד, המצב של הפועל ת"א לא נראה טוב. האדומים סיימו רק ב-1:1 מול הפועל חיפה במשחק רע שלהם – וגרוע מכך, אבוקסיס שכבש באותו משחק מתח את המפשעה, ומצא את עצמו בספק גדול למשחק מול לוקומוטיב.
"לא האמנתי שאשחק, זו הייתה מתיחה מטורפת", נזכר אבוקסיס. "הרופא של הקבוצה ד"ר משה לוינקופף ביקש ממני לחכות עוד יום אחד, ובסוף קיבלתי זריקה יום לפני המשחק ועליתי לשחק".
ואז הפזמון המוכר של הפועל באותה עונה באירופה שוב התנגן. ברגע שהקבוצה הופיעה למשחקים בגביע אופ"א, משהו קרה. הילה מיוחדת עטפה אותה. דווקא מול יריבה חזקה הרבה יותר ובמעמד חשוב הרבה יותר, פתאום צצה לה הפועל תל אביב אחרת, הבדל של שמיים וארץ ביחס לקבוצה הנרפית שסיימה בתיקו מול הפועל חיפה.
מפתיחת המשחק הראשון מול לוקמוטיב, הפועל נראתה מצוין. יגאל אנטבי במבצע אישי מרהיב ברחבה היה קרוב להבקיע, אבל מי שכבש בסופו של דבר את השער הראשון היה - מי אם לא - מילאן אוסטרץ, שירד מצוין לנגיחה אחרי הגבהה של אילן בכר בדקה ה-42.
11 דקות מפתיחת המחצית השנייה, המומנטום נבלם. הפועל ספגה את השער שאסור היה לה לספוג, שער חוץ יקר מפז עבור לוקומוטיב מוסקבה, ששווה המון במפגש כפול. איזמאילוב, אותו מטאור רוסי מבטיח באותם ימים הכניע את שביט אלימלך בבעיטה יפה מתוך הרחבה לפינה הרחוקה.
12 דקות לסיום הפועל קיבלה הזדמנות חלומית להחזיר לעצמה את היתרון. אוסטרץ, מי אם לא 2X, הופל ברחבה, והשופט הצביע על הנקודה הלבנה. שמעון גרשון היה האיש שניגש לבעוט את הפנדל, אבל ניגמטולין הזכיר למה הוא נחשב אז לאחד השוערים הטובים ביבשת, זינק מצוין והדף את הכדור.
אחרי החטאה של הזדמנות כל כך קורצת בנקודה כל כך קריטית ומאוחרת במשחק, כל הסימנים העידו שההופעה המצוינת של הפועל תל אביב תסתיים בשורה התחתונה עם תוצאה לא מספיק טובה, שתקשה עליה מאוד בגומלין בכפור הרוסי. אלא שהפועל של אותה עונה לא הייתה קבוצה שפעלה לפי סימנים מקדימים. בדקה ה-89 יוסי אבוקסיס, שעוד מול צ'לסי הוכיח שהוא לעולם לא מוותר, הגביה כדור לרחבה. ההגנה הרוסית הרחיקה עד גאבור הולמאי, שהחזיר את הכדור לרחבת החמש. אסי דומב מצא את עצמו בלתי מכוסה, ומקרוב כבש את שער הניצחון היקר.
למרות הניצחון הנזיל, שלא הבטיח דבר לקראת הגומלין הקשה ברוסיה, התקשורת הרעיפה מחמאות על ההופעה האדומה המצוינת. הכותרת "ניצחון אדום" עם תמונת האוהדים החוגגים תפסה חצי מעמוד השער של "ידיעות אחרונות" באותו היום. גולן חזני שסיקר את המשחק לעיתון כתב: "הפועל תל אביב מביאה את הכדורגל הישראלי למחוזות חדשים. שיא אחרי שיא, ומי יודע היכן זה ייעצר. זה היה המשחק הטוב ביותר של קבוצה ישראלית באירופה, טוב יותר מהמשחק מול צ'לסי. זו הקבוצה הישראלית הטובה ביותר אי פעם, יותר ממכבי חיפה של ברקוביץ' ורביבו".
"כולם ראו במשחק קבוצה ישראלית מקצוענית. הפועל ת"א שוב עשתה שם טוב לכדורגל הישראלי ופיארה אותו", אמר בסיום קשטן. אפילו סמל צהוב כמו אלכסנדר אובארוב הודה: "משחק גדול וצריך להגיד כל הכבוד, אבל אני חושב שלוקומוטיב תעלה כי מספיק לה 0:1 קטן".
לצד חגיגות הניצחון הדרמטי, שני אירועים פחות חיוביים הדהדו בראשי האדומים: שער החוץ שכבשו הרוסים, וכרטיס צהוב שספג יוסי אבוקסיס, שמשמעותו הרחקה ממשחק הגומלין.
לפני שעולים על דובונים לקראת הקור הרוסי, חייבים לעצור ולדבר על מילאן אוסטרץ. החלוץ הסלובני נותר תעלומה בלתי פתורה. מול ההגנות הרעועות של הליגה הישראלית הוא כבש באותה עונה רק שער אחד – ובעיקר הרבה להחמיץ. מנגד, דווקא בגביע אופ"א, מול כמה מאריות היבשת, הוא כבש שבעה מתוך 17 השערים שכבשה הפועל. "לא ידעתי להסביר את זה אז, ואני לא יודע להסביר את זה גם היום", מודה אבוקסיס.
כשמבקשים מהשחקנים של אותה קבוצה להיזכר באוסטרץ, רובם מתארים חלוץ 9 קלאסי עם יכולת הבקעה מצוינת וכוח פיזי רב. "הוא לא היה שחקן ענק, אבל הכול נדבק אצלו, במיוחד באירופה", נזכר הלל.
"כקבוצה לא הגענו להמון מצבים באירופה, אבל כשהיינו מגיעים – הוא היה מבקיע. פשוט לא להאמין", אומר אבוקסיס. "לא ראיתי אחוזי הצלחה כאלה של חלוץ. כל שער שלו באירופה היה בינגו".
בחוליית ההתקפה אוסטרץ נהנה משיתוף פעולה מצוין עם קלשצ'נקו, והשניים ממש השלימו זה את זה – או כמו שמסביר החלוץ המולדובי בעצמו: "אני שחקן מהיר, והוא שחקן גבוה שכובש הרבה עם הראש. הוא היה צריך לידו שחקן כמוני – ואכן נוצר בינינו חיבור טוב".
גם סוגיית אישיותו של אוסטרץ היא חידה שטרם נפתרה. דומב מעיד על בחור עם אופי מצוין שהתחבר מאוד לקבוצה – ולראיה, עד היום השניים שומרים על קשר. תאומים לעומת זאת מספר על שחקן שפחות תרם למרקם הקבוצתי: "התרומה של אוסטרץ לא הייתה לרוח הקבוצתית. הוא היה בחור יחסית מתבודד. אני כמעט לא יכול להגיד משהו יוצא דופן לגביו, אבל בסוף היה לו את השפיץ של הנעל. מה שציער אותי זה שבסוף העונה, כשרצינו שיישאר, הוא היה בטוח שמה שעשה העונה יקפיץ אותו בכל מקום אחר. הוא עזב אותנו ושקע. אם הוא היה נשאר בהפועל, הוא היה הופך לסמל ולשחקן שהקריירה שלו הייתה הרואית".
מהתקשורת אוסטרץ העדיף לשמור מרחק. אחרי ההצגות הגדולות שלו בגביע אופ"א, הוא היה מסרב לבקשות כתבי הטלוויזיה לדבר. באחד הריאיונות הנדירים שהוא העניק באותה עונה ל"ידיעות אחרונות", הוא ניסה להסביר את התנהלותו: "אנשים חושבים שאני סנוב, אבל זה בכלל לא ככה. מעולם לא אהבתי להיות במוקד העניינים. אני תמיד אוהב להביט על דברים מהצד. כולם חושבים שבגלל שאני לא מדבר הרבה אז אני לא נהנה להיות כאן, אבל זה האופי שלי".
אולי המופנמות והאינדיבידואליות קשורות ברקע שממנו בא. אוסטרץ גדל בכפר קטנטן בסלובניה, כזה שלדבריו אפילו אינו מופיע על המפה, עם חמישה בתים בסך הכול – רחוק מכל ציביליזציה. הריחוק מהעיר גם עיכב את התפתחותו ככדורגלן. למעשה, רק בגיל 13 הוא החל לשחק בקבוצה, שכן עד אז לא היה מי שייקח אותו לאימונים. התחנה המשמעותית הראשונה שלו הייתה בנובו גוריצה הסלובנית, שם גם פגש את סרצ'קו קטאנץ', המאמן שהוא מחשיב כגורו שלו – ומי שלימים אימן אותו גם בנבחרת סלובניה שאיתה העפיל למונדיאל 2002.
להפועל הוא הגיע בעונת 2000/1. הוא אומנם כבש תשעה שערי ליגה באותה עונה, אך לא נראה מרוצה במיוחד. "הציפיות מהזרים בישראל עצומות. הם חשבו שהם מביאים מכונת שערים שכל הזמן תבקיע, חשבו שאני סופרמן, אבל זה לא כך. צריך זמן להתרגל לסביבה חדשה", הוא סיפר אז. בעונה השנייה בהפועל, ברגעי האמת באירופה, הוא כבר עטה על עצמו את הגלימה של הסופרמן. בליגה הישראלית הוא נשאר קלארק קנט.
רגע לפני משחק הגומלין מול לוקומוטיב, אוסטרץ היה מעורב בשערורייה שאיימה להעכיר את האווירה רגע לפני אחד המשחקים החשובים ביותר בתולדות המועדון, ואולי אף לפגוע בסיכוייו. באימון המסכם לפני משחק ליגה מול בית"ר ירושלים הופיע החלוץ כששיערו מחומצן וצבוע בצהוב פלטינה. טעות של טירון אצל מאמן קשוח ויסודי כמו דרור קשטן, או כפי שאמר אז אחד השחקנים: "אצלנו אפילו זקן צרפתי לא מגדלים".
אצל קשטן, משמעת היא לפני הכול. האוהדת ענבל ברנע, שלא הסתפקה בהגעה למשחקים ונכחה גם באימוני הקבוצה, זוכרת היטב: "השחקנים רעדו ממנו. היום אני רואה שחקנים שיוצאים לאימון אחרי המאמן, אצלו לא היה דבר כזה. אם מישהו היה מעז, הוא היה שולח אותו להקיף את המגרש או מוציא אותו מהאימון. מבחינתי הוא המאמן הכי טוב שהיה בישראל".
קשטן לא התכוון לעשות הנחות, גם לא לשחקן הכי לוהט של הקבוצה שלו. המאמן הציב לחלוץ אולטימטום ודרש להסיר את הצבע מהשיער תוך 48 שעות, אוסטרץ עמד על שלו וסירב – ובתגובה הוצא מהסגל למשחק מול בית"ר ירושלים. ההערכה הייתה שאם לא יסיר את הצבע ויתנצל, הוא גם לא ימריא עם הקבוצה למוסקבה.
ההתנצלות הגיעה למחרת, בשיחה בין השניים בטדי. "אני מאוד אוהב אותך כשחקן, אבל גם אם הבן שלי היה מגיע ככה, הייתי מעיר לו", אמר המאמן לשחקן שיצא מהשיחה דומע מהתרגשות. אוסטרץ הבין את המסר, והחליט מיוזמתו לשנות בחזרה את צבע השיער. "צביעת שיער זה דבר נורמלי שאנשים עושים. לא ציפיתי שזה ייצור כזה בלגן. הרגשתי כאילו רצחתי מישהו", הוא סיפר אז ל"ידיעות אחרונות". "אני משנה חזרה כי אני אוהב כדורגל, אם לא הייתי משנה לא הייתי משחק במוסקבה".
"לא הייתי אומר שהסיפור הזה יצר אווירה לא טובה", נזכר בדיעבד אבוקסיס, "כשחקנים ידענו מי זה קשטן וידענו שאוסטרץ ייענש. הוא התחכם קצת, נענש וקיבל את זה ברוח טובה. בסוף זה עבר בצחוקים".
כשפרשת אוסטרץ מאחוריהם יכלו בהפועל תל אביב להתכונן למשימה האמיתית – וזו הייתה חתיכת משימה. מעבר ליריבה החזקה, בהפועל היו צריכים להיערך לתנאים בלתי אפשריים. כל כך קר במוסקבה בתחילת דצמבר, שלוקומוטיב נאלצה להעביר את המשחק מאצטדיונה הביתי לראמנסקויה, עיר הנמצאת בפרברי מוסקבה – במרחק של שעה נסיעה ממנה בערך. זה לא ששם חיכה לאדומים מזג אוויר חמים ונעים - מינוס 15 מעלות כיבדו את הפועל תל אביב עם הגעתה.
התנאים יוצאי הדופן הצריכו הכנות מיוחדות. הפועל יצאה למוסקבה כחמישה ימים לפני המשחק כדי לנסות להתרגל לקור, כאילו שזה אפשרי. הציוד שעימו יצאו האדומים הזכיר יציאה למבצע של יחידת האלפיניסטים הצה"לית. "לא חסכנו בקניית ציוד. אריה הרשקוביץ קנה הכול – מגטקעס ועד מעילים מיוחדים, אתה לא יכול להאמין מה לקחנו איתנו", נזכר תאומים. "כל אימון היה עינוי ממדרגה ראשונה. אתה פשוט קופא. מינוס 15 מעלות, אבל זה מרגיש הרבה יותר נמוך בגלל הרוח".
"נתנו לנו את הציוד הכי מתקדם שיכול להיות, הגענו מאוד מוכנים, אבל כמה שאתה לא מתרגל, הכדורגל פשוט שונה. הכדור לא זז, אתה לא מרגיש את כפות הרגליים", נזכר דומב, והלל מוסיף: "לא הצלחנו באימונים לעצור את הכדור, אי אפשר היה לנשום".
גם מספר האוהדים לא הזכיר כמובן את המספר של אלו שהגיעו ללונדון. הפעם לא מדובר בטיול מפנק בבירה אירופית עם שופינג ברחוב אוקספורד, אלא במסע הישרדות בתנאים לא אנושיים. 800 אוהדים אדומים הביעו נכונות להרפתקה הזו – ויצאו לרוסיה. כ-30 מהם הגדילו לעשות, ואף שכרו אוטובוס כדי לעשות את הדרך המפרכת בשלג ממוסקבה לראמנסקויה ולצפות באימון המסכם. "זה היה אוטובוס כמו בשנות ה-20, עד היום אני לא מאמין שהוא הצליח להגיע למגרש", מספר האוהד אמיר פורת ומגלה: "מי שדאגה לנו לאוטובוס הייתה בתיה שהר שהייתה אז סוכנת נסיעות. היא התחייבה מראש שנגיע לאימון המסכם – ועמדה במילה שלה".
"ביום המשחק לא החזקתי מעמד ולמרות שאני לא שותה משקאות חריפים, שתיתי וודקה", מספר תאומים. "היה כל כך קר, לבשתי ארבע שכבות עם מעיל פרווה וכובע ולא יכולתי לנשום".
דווקא האוהדים ביציע אומרים שבאורח פלא כמעט שלא הרגישו את הקור העז. "אי אפשר להסביר את זה, אבל לא היה לנו קר במשחק", נזכרת האוהדת ענבל ברנע. "הייתי עם חרמונית ונעלי סקי, ואיכשהו עם החשמל הזה שעובר לך בגוף וכל הטירוף הזה, לא היה לי קר אפילו לשנייה".
אבוקסיס, שנאלץ לראות את המשחק מהיציע בגלל צבירת הכרטיסים הצהובים, נזכר בחוויה הקפואה: "חמישה ימים היינו בשלגים, ואני לא יכול לשחק בכלל... ישבתי 90 דקות בחוץ בקור ורק התפללתי".
כשביקשתי מאבוקסיס להסביר מה היה מיוחד בהפועל תל אביב של אותה עונה, הוא סיפר על קבוצת הגנה חזקה, ממושמעת, קבוצה של מאמן שמגיעה להישגים דרך משחק ההגנה. זו בדיוק הייתה הקבוצה שהופיעה על כר הדשא הלבן ברוסיה. כדורגל יצירתי אי אפשר לשחק בשלג כזה, ובמקום זאת הפועל הציגה משחק מסודר, ממושמע ואחראי. היא ידעה לא לספוג, ובדקה ה-48 הוציאה את כל הרוח מהמפרשים של לוקומוטיב עם שער ניצחון של, מי אם לא 3X, אוסטרץ.
סלים טועמה, שבישל את השער והיה מהמצטיינים של אותו משחק, נזכר: "לא היה שם דשא בכלל, היו מקומות במגרש שהיית דורך על קרח, זה כמו ליפול על אבנים או אפילו גרוע יותר. שחקן של לוקומוטיב ירד לגליץ' עליי – והפקקים שלו חתכו לי את העור של הנעליים מרוב שהיה קפוא. במחצית שתינו תה. במשחק כזה אתה צריך להילחם על כל כדור, לצאת למתפרצות ולהבקיע את השער האחד שישבור אותם. בסוף זה מה שקרה. זה באמת היה המשחק הכי טוב שלי בקמפיין. עד היום מזכירים לי אותו. נתנו משחק של החיים".
האווירה הכמעט סוריאליסטית של השלג הכבד ושחקני הפועל תל אביב שעטופים בשלל שכבות של צמר מכף רגל ועד ראש העניקו לחגיגות בסיום מראה מיוחד. בלי לחשוב הרבה, ותוך התעלמות מוחלטת ממד הטמפרטורה, שחקני הפועל תל אביב פשטו מעליהם את החולצות וחגגו כשהם חצי עירומים. "אנטבי היה מי שנתן את הטון. הוא פשוט התגלש על הדשא בלי חולצה. אבוקסיס קפץ מאושר מעל הגדר, השוטרים ניסו לעצור אותו אבל זה היה בלתי אפשרי", נזכר תאומים.
"אתה מוריד את החולצה, ובתוך הלהט והקפיצות של השיגעון אתה מרגיש כאילו אתה באילת ב-40 מעלות חום", מספר בלילי.
אולי כדי להמחיש את גודל ההישג הגיעה בסיום המשחק גם שיחת הטלפון המסורתית מראש הממשלה דאז אריק שרון - השיחה השמורה לניצחונות מתוקשרים במיוחד כמו זכיות באירוויזיון או במדליות אולימפיות. "שרון אמר לי שהוא לא מעריץ של כדורגל ולא אוהד הפועל, אבל היום עשינו אותו אוהד הפועל תל אביב, הוא דיבר על גבורת העם היהודי", נזכר תאומים. "הבעיה הייתה שכדי לשמוע אותו הייתי צריך להוריד את הכובע מהאוזן, וככל שדיברתי איתו האוזן פשוט הפכה לקרח".
פורסם לראשונה: 17:24, 07.01.21
