בעודם מתכוננים לצילומים, מצאו את עצמם אנשי ההפקה של "שעת נעילה" עומדים בפני אתגר מורכב. הם שאפו לשחזר באופן מדויק ככל הניתן את קרבות מלחמת יום הכיפורים, אבל תהו מהיכן ישיגו טנק מהסוג שלחמו בו ב-1973, כזה שכבר מזמן אינו נמצא בשימוש מבצעי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות על שעת נעילה למנויים:
אחת ההצעות שעלו הייתה לבנות דגם משוחזר של טנק מאותה תקופה, אבל היא ירדה מהר מאוד מהפרק. הפתרון הגיע בסופו של דבר במהלך סיור באחת האנדרטאות, שבו נתקלו בטנק מדגם "שוט". ההפקה פנתה לצבא כדי לקבל אישור להשתמש בו לסדרה, אך מסתבר כי זה לא היה מספיק. למרות הזמן שעבר, נדרש אישור גם מארצות הברית שסייעה בזמנו לרכוש את הטנק. לאחר קבלת האישורים הבירוקרטיים, הטנק עבר תהליך שיפוץ שכלל התקנת מנוע חדש כדי שיוכל לנסוע. עלות השמשת הטנק והטיפול בו לאורך הצילומים הגיעה לחצי מיליון שקלים. הטנק הנוסף בסדרה הוא טנק ללא יכולת נסיעה, שלמעשה נראה כמו טנק רק בחזית – צידו האחורי עשוי מקרטון. ומה לגבי טנקים שחוסלו בסדרה? אלו הם עיבודי מחשב מושקעים.
מבצע האיתור וההשמשה לא היה סוף הפסוק של אתגר הטנק. רק לפתוח את דלת הטנק לוקח לא פחות מארבע שעות. פעמיים נאלצו בהפקה לדחות את הצילומים כי לא הצליחו להביא את הטנק לסט. צוות תחזוקה צה"לי הוקפץ פעמיים לסט כדי לשמן ולתחזק את הטנק. היחידים שהורשו להסיע את הטנק היו אנשי מילואים מיומנים - ההפקה השיגה כאלו ושילמה להם. נוהלי הבטיחות הצבאיים המחמירים אסרו על השחקנים לעמוד על הטנק בזמן שהוא נוסע, ולכן הסצנה שבה עומר פרלמן (כספי) עומד על הטנק צולמה באמצעות כרומקי (מסך ירוק).
למרות משמעותה ההיסטורית הרבה והיותה פצע פתוח המסרב להגליד, מלחמת יום הכיפורים לא זכתה עד כה לעיבודים קולנועיים/ טלוויזיוניים רבים. יוצאי דופן היו סרטו של עמוס גיתאי "כיפור" וסרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים", שעסק בכשל המודיעיני. "שעת נעילה", עם זאת, היא ללא עוררין ההפקה הגדולה והמושקעת ביותר העוסקת במלחמה ההיא. מאז שעלתה לשידור לפני חודש, היא סחפה אחריה קהל רב שנחשף לזוועות המלחמה ולסיפורי האחווה והגבורה, נמכרה לשירות הסטרימינג היוקרתי HBO Max והציפה מחדש את האירועים הקשים והטראומטיים מהקרבות בחזית הצפונית.
הרעיון לסדרה שתעסוק במלחמת יום הכיפורים, אגב, אינו חדש. למעשה "שעת נעילה" הייתה אמורה לעלות כבר לפני עשור בערוץ 10 תחת השם "כיפור", אבל בוטלה בסופו של דבר בגלל העלויות הגבוהות. יהודה לוי ורן דנקר הוזכרו כמועמדים לתפקידים הראשיים. מי שסגר מעגל בסדרה הנוכחית הוא עופר חיון (מרקו). חיון ביצע אודישן לפני עשר שנים לסדרה הגנוזה – וחזר לאודישן נוסף אחרי שהוחלט להפיק את הסדרה בתאגיד.
רבים מהמבקרים שיבחו את איכויות ההפקה הגבוהות ואת סצנות הקרב המושקעות בסדרה, שמזכירות הפקות הוליוודיות מקבילות. בהתאם, גם עלויות ההפקה לא היו זולות. בסך הכול עלתה הסדרה 23 מיליון שקלים, הפקת הטלוויזיה הכי יקרה בישראל. בחישוב גס מדובר ביותר מ-2 מיליון שקלים לפרק (ראו גרף פירוט עלויות). תאגיד השידור מימן 11 מיליון שקלים מתוך התקציב, והיתר הגיע מהמפיקות מאיה אמסלם ושרון הראל ומאיש העסקים והקולנוע משה אדרי. אגב אמסלם, בעלה הוא ליאור אשכנזי המגלם בסדרה את מני בן-דרור, עיתונאי המחפש את בנו.
סצנות הקרבות הרבות דרשו מהשחקנים מאמץ פיזי לא קטן, שלפעמים ממש גבה מהם מחיר. במהלך הצילומים לפרק הרביעי, אביב אלוש (יואב) קפץ על סלע והחל להיאנק מכאבים. בהפקה חשבו תחילה שהוא פשוט משחק, אלא שבפועל אלוש שבר את הצלעות. הפציעה הגבילה את יכולותיו של אלוש לבצע סצנות מסוימות, כמו למשל הסצנה שבה שחר טבוך (אבינעם) סוחב אותו בשטח לאחר שנפצע. את הפתרון לבעיה מצאו בהפקה באמצעות השחקן הדרוזי פאדי חמאדה, שאמור היה לגלם חייל סורי. הצוות הבחין בדמיון המדהים בין חמאדה לאלוש – וגייס אותו לשמש כפיל.
אגב, טבוך המגלם את אבינועם, חייל המודיעין הידען והחרדתי, סיפר כי הגיע אל האודישן הראשון לסדרה בהתראה של יום אחד ולכן שכח את הטקסט. לפני האודישן השני הוא למד כל הלילה, ואף הלך לישון עם אוזניות שהשמיעו את הטקסט באוזניו. עם זאת, באודישן עצמו הוא חווה התקף חרדה והיפרוונטילציה (נשימת יתר), וכל זה כשהוא ללא המשאף הקבוע שלו. "יצא אבינועם אחד לאחד, קופי. אני רואה אותם בחדר מסתכלים אחד על שני, מבינים שיש להם את זה וגם מבינים שאני בהתקף חרדה. הבמאי אמר לי, 'אנחנו רוצים אותך'", סיפר טבוך בריאיון ל"ידיעות אחרונות". המלהקת, אגב, הייתה צריכה להתקשר לאימו של טבוך כדי לוודא איתה שהשחקן כשיר לשחק בסדרה. רק לאחר שהאם נתנה אור ירוק ניתן היה להתקדם.
טבוך, שאולי זכור לכם מהתוכנית "הכוכב הבא" שבה השתתף, היה צריך לעבור הכנה ארוכה לתפקיד שכללה לימוד ערבית. עופר חיון (מרקו), מאור שווייצר (מלאכי) ואמרי ביטון (אלוש), המגלמים את השריונרים המזוהים עם הפנתרים השחורים, למדו מרוקאית. חלק מהשחקנים נפגשו עם חיילים שנלחמו במלחמת יום הכיפורים כדי להגיע מוכנים יותר לצילומים.
בכלל, הסדרה דרשה מהשחקנים התמסרות יוצאת דופן. בזמן הצילומים ברמת הגולן, השחקנים לנו במקום מיום ראשון ועד לחמישי. כל יום צילומים ארך לפחות עשר שעות, והצילומים הכוללים נמשכו ארבעה חודשים. "עברנו ב'שעת נעילה' סוג של מלחמה. היו שלושה ימים שלא הוציאו אותנו מהבונקר", סיפר שווייצר בריאיון. "את התופעות הבריאותיות מכמות העשן והאבק והפיצוצים שעשו, כדי שנרגיש כמה שיותר אותנטי, נרגיש עוד כמה שנים. שיחקו לנו עם הראש לא מעט. בגלל זה הפרויקט הזה נראה כמו שהוא נראה".
ומה לגבי הקיפוד החמוד "צנובר" שאבינועם מגדל ומטפח בסדרה? שמו המקורי של צנובר, מסתבר, הוא שמוליק, קיפוד אפריקאי ננסי לבקן. הקיפוד הושכר מ"חוות החיות של שלמה" בעלות המוערכת בכ-1,000 שקלים לשבוע. כיאה לקיפוד-כוכב הוא זכה לנציג קבוע בסט מטעם חוות החיות שטיפל בו, ולתפריט עשיר הכולל חרקים או בשר טחון. כיום נהנה שמוליק/צנובר ממעמד של סלבריטאי בחווה, כפי שמספר בעל המקום שלמה: "כשאני עושה הפעלות ומספר שזה הקיפוד מ'שעת נעילה', הילדים מתלהבים וקוראים לו צנובר".
עוד אנקדוטות על "שעת נעילה":
- חמ"ל נפח, המפקדה בסדרה, מצולם בכלל במצודה נטושה בנס ציונה, ששימשה כלוקיישן גם בסדרה אחרת של "כאן", "שב"ס".
- חדי העין אולי הבחינו כי תגי היחידה של הלוחמים בסדרה אינם אמיתיים. מדובר בתגים שעוצבו במיוחד עבור הסדרה, ומשלבים בין טנק לקרני היעל, הסמל של פיקוד צפון.
- חלק מסצנות הטנקים המתרחשות בסדרה באותו המקום צולמו בפועל בשני מקומות שונים. את סצנות פנים הטנק צילמו בלטרון, שם נמצאו טנקים פתוחים יותר, שלתוכם היה נוח יותר להכניס מצלמה. כך למשל, סצנה אחת שבה עידו ברטל (אבירם) יושב מחוץ לטנק מצולמת ברמת הגולן – בעוד הקטע שבו שהוא נופל פנימה על אמרי ביטון (אלוש) כבר מצולם בלטרון.
