רגע אחרי שהשלימו את האימון המסכם בקפריסין לקראת המשחק הראשון מול מילאן ברבע גמר גביע אופ"א, הרגישו כמה משחקני הפועל תל אביב שאינם יכולים להתאפק. הם יצאו מחדר ההלבשה, וחזו בשחקני מועדון הפאר האיטלקי פותחים את האימון.
גם 18 שנים וחצי אחרי, סקירה של סוללת הכוכבים של מילאן מודל 2002 מעוררת התפעלות: אנדריי שבצ'נקו בשיאו, פיליפו אינזאגי, כריסטיאן אביאטי, פאולו מאלדיני, אלסנדרו קוסטקורטה, מאסימו אמברוסיני, דמטריו אלברטיני, קוסמין קונטרה, סרז'יניו, רוי קוסטה וגם המאמן המפורסם קרלו אנצ'לוטי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות בפרויקט "המסע המופלא":
לא פלא אם כך שכמה משחקני הקבוצה מצאו את עצמם בוהים בהתרגשות במי שלמחרת אמורים לחלוק איתם את כר הדשא. גולן חזני שדיווח ל"ידיעות אחרונות" מאותו אימון בניקוסיה מספר כי ברגע שרפי עגיב, אחד מבעלי הקבוצה, הבחין בנעשה, הוא מיהר להעלות את השחקנים על האוטובוס. הפועל של אותה העונה הוכיחה כבר שהיא אינה צריכה לתת כבוד מיותר לאף יריבה.
שבוע קודם לכן, דברים נראו אחרת לגמרי. מי דמיין שהפועל תל אביב תמצא את עצמה "מארחת" את המשחק החשוב בתולדותיה בקפריסין? רגע אחרי הניצחון האדיר על פארמה, ההנהלה בכלל התלבטה: האם לארח את מילאן הענקית באצטדיון בלומפילד הביתי והתומך או שמא להעתיק את המשחק לאצטדיון רמת גן המנוכר יותר אך הגדול – ולמכור יותר כרטיסים? בסופו של דבר, נוכח קולות האוהדים שהשמיעו מסר ברור וחד-משמעי בנושא, ההנהלה החליטה להישאר בבלומפילד.
"המשחק מול מילאן היה הפעם הראשונה באותה עונה שהחלטנו לבסס את המועדון מבחינה כלכלית", נזכר אחד הבעלים דאז משה תאומים בהיערכות למכירת הכרטיסים, "מכרנו כרטיסים קודם כל למי שרוכש מנוי לעונה הבאה. שכרנו את הקופות בגני התערוכה ואפשרנו לבעלי המנויים להזמין טלפונית קודם. המטרה הייתה להגיע לרכישה של 15 אלף מנויים".
בינתיים בישראל, המצב הביטחוני רק הלך והידרדר, פיגוע רדף פיגוע. במילאן, לפחות תחילה, הבהירו כי הם מתכוונים להגיע לישראל כמתוכנן. ב-5 במארס, תשעה ימים לפני המשחק הראשון, התראיין מנכ"ל המועדון אריידו בארידה והבהיר: "הדאגה היחידה של מילאן היא בהיבט הספורטיבי. אנחנו חוששים רק מעוצמתה של הקבוצה. הבעיות הביטחוניות אינן מדאיגות אותנו, כי אנחנו יודעים שנזכה לשמירה מעולה. וחוץ מזה, המשחק יתקיים בתל אביב שנמצאת מחוץ למעגל הפיגועים".
בעיתוי מצמרר, דווקא באותו לילה נכנסה גם תל אביב למעגל הפיגועים. ב-2:15 לפנות בוקר מחבל פלסטיני פתח בירי אל עבר מסעדת סי-פוד מרקט וזרק שני רימוני רסס שלא התפוצצו. שני אזרחים נהרגו ו-35 נפצעו מהירי הקטלני. המחבל עוד המשיך אל עבר מסעדת "מפגש הסטייק" הסמוכה, דקר אזרחים שניסו לעצור אותו וירה למוות בשוטר לפני שנוטרל.
באותה העת שהו בסי-פוד מרקט שלושה משחקני הפועל תל אביב: אסי דומב, יוסי אבוקסיס ושביט אלימלך. "זה היה מאוד טראומטי בשבילי. הגענו למקום והמחבל ירה צרורות וגלגל שני רימונים, שלמזלנו לא התפוצצו", נזכר דומב. "אני ואבוקסיס ישנו ביחד באותו החדר במלונות בארץ ובחו"ל. הפחד, הלחץ והריקושטים מהפיגוע ליוו אותנו. זה הקשה מאוד על המשך החוויה. הלכתי לפסיכולוג קצת, זו הייתה תקופה לא פשוטה, ובמקביל אתה צריך להמשיך לשחק בליגה ובאירופה".
הפיגוע בסי-פוד מרקט היווה נקודת תפנית ביחס של מילאן ושל אופ"א לעריכת המשחק בישראל. אם עד עתה מילאן שידרה עסקים כרגיל והבטיחה להגיע לתל אביב, לפתע סימן שאלה גדולה ניצב מעל קיום המשחק בבלומפילד.
ברגע אחד, במקום להתמקד במכירת כרטיסים, בהפועל נאלצו להילחם על השארת המשחק בתל אביב. שר הספורט דאז מתן וילנאי הצטרף למאמצים, והמריא יחד עם סמי סגול ורפי עגיב מהנהלת הפועל תל אביב לציריך כדי להשתתף בדיון מיוחד של אופ"א בנושא. אפילו ראש הממשלה אריאל שרון ושר החוץ שמעון פרס ניצלו את קשריהם הטובים עם ראש ממשלת איטליה ונשיא מילאן סילביו ברלוסקוני בניסיון להציל את המצב.
חרף המאמצים הדיפלומטיים, יומיים לאחר הפיגוע הגיעה ההודעה שממנה הפועל כל כך חששה – אופ"א אוסרת על קיום המשחק בישראל. הפועל תל אביב תיאלץ לארח את המשחק הגדול בתולדותיה במדינה זרה.
"שמו עלינו קצוץ", מסכם תאומים בקצרה את מה שהתרחש בדיון במשרדי אופ"א. "זו הייתה מכה נוראית. גם ככה הסיכוי לעבור הוא קלוש, אז לא נותנים לך לשחק בבית...". "לשחק מול מילאן עם כל הכוכבים בבלומפילד מול הקהל שלנו יכולה הייתה להיות החוויה הכי מטורפת שיש", מוסיף טועמה בצער. על אף שמילאן טענה כי לא הייתה לה יד בהזזת המשחק, בהפועל זעמו על המועדון האיטלקי. "כנראה שמילאן שיחקו אותה בתקשורת כאילו הם רוצים לבוא, ובתוך אופ"א הכוח שלהם ענק, והם הצליחו להשפיע", אמר אז אבוקסיס.
כשהבינו בהפועל תל אביב שאזלו הסיכויים לארח בישראל, מיהר אריה הרשקוביץ', מנכ"ל הקבוצה, להזמין את אצטדיון ה-GSP, מתקן בן 24 אלף מקומות בניקוסיה. המטרה כמובן הייתה לאפשר לאוהדים יעד קרוב יחסית, שיחסוך עבורם ככל הניתן עלויות נסיעה.
בינתיים גם בצד המקצועי דברים לא נראו כשורה. חמישה ימים לפני המשחק הראשון חטפה הפועל תל אביב סטירה מצלצלת ממכבי חיפה, שהביסה אותה 0:3 ועלתה על חשבונה למקום הראשון. נראה היה שהעומס הרב נותן את אותותיו ופוגע ביכולת הקבוצתית. מלבד המסע בגביע אופ"א, הפועל תל אביב נאבקה באותה עונה על האליפות בישראל וזכתה בגביע הטוטו. והייתה גם ליגת המילואים, זוכרים אותה? בדומה לנעשה במדינות רבות בעולם, בישראל החליטו להקים ליגת מילואים, שבה יוכלו שחקני ספסל לצבור כושר משחק ושחקנים פצועים לחזור בהדרגתיות. בגלל העומס הרב והתנגשויות הלו"ז, הפועל הצליחה בעונת 2001/2 לשחק שמונה משחקים בלבד בליגת המילואים. בסופו של דבר היה זה גם מה שהכריע ודחף את ההתאחדות לבטל את ליגת המילואים כליל.
"אחד הדברים שהכי זכורים לי מהעונה הזו זה העייפות", מספר החלוץ סרגיי קלשצ'נקו, "היו המון משחקים, המון טיסות ומעט מאוד זמן להתאושש". יעקב הלל מוסיף: "היינו חוזרים בשישי מהמשחק באירופה, ובראשון או בשני כבר משחק חשוב בליגה. קשה מאוד היה להביא את היכולות מאירופה גם לליגה. לדעתי קשטן ביצע לא נכון את הרוטציה, הוא הלך עם אותו ההרכב, ושחקנים כבר היו גמורים מבחינת יכולת".
איך מתייצבים חמישה ימים אחרי תבוסה בליגה המקומית למשחק "ביתי" בקפריסין מול אחד המועדונים המפוארים באירופה? כפי שלבטח הבנתם כבר, הפועל תל אביב של גביע אופ"א באותה עונה הייתה ישות נפרדת, שפעלה בניתוק מוחלט מהמתרחש מהמסגרות האחרות או מההיגיון הפשוט.
למרות ההתראה הקצרה, 3,000 אוהדים של הפועל תל אביב התייצבו באצטדיון GSP באי השכן. הם הגיעו מוכנים ולמדו את המעט שהיו צריכים בשפה האיטלקית. השיר ששלט ביציעים היה: "וופאנקולו איי סי מילאן!" (בתרגום חופשי מאיטלקית: ת**ייני מילאן!"). גם בישראל שרר טירוף מוחלט סביב המשחק, וממש לא רק בקרב האוהדים האדומים. שידור המשחק האמיר לרייטינג של 34% בשיא, נתון מדהים בשביל אירוע ספורט.
אלפי האוהדים הנאמנים שהגיעו לקפריסין ומיליון הצופים בבתים זכו לחזות בעוד מפגן מאלף של דיוק ומשמעת מבית היוצר של דרור קשטן. "ראינו מיליוני דולרים רצים ורוצים להבקיע, אבל לא מצליחים", תיאר קשטן את חוסר האונים של היריבה. ואכן, הגנת הברזל של האדומים שוב עשתה את העבודה, ופעם אחר פעם סיכלה את ניסיונות ההתקפה של מילאן, שבאופן טבעי החזיקה יותר בכדור ושלטה בדשא. גם כששחקני הרוסונרי כבר הצליחו לגבור על ההגנה המשומנת, הם נתקלו בחומה הבצורה בדמותו של שביט אלימלך.
כמו פעמים רבות בעונה הזו, הפועל לא הסתפקה רק בבלימת ההתקפות של היריבה – היא גם ידעה לנצל טעות אחת שלה, שבריר הזדמנות – לשער. בדקה ה-33 רוקה ג'וניור איבד כדור, אוסטרץ מיהר למסור לאבוקסיס שהגביה אל קלשצ'נקו, שמתוך הרחבה בעט כדור חזק מהאוויר לרשת. שער מרהיב, שבסיום 90 הדקות התברר כשער ניצחון סנסציוני על מילאן.
"אתה משחק בחוץ את משחק הבית שלך, ונותן לענק הזה מכה בראש עם השחקן הכי נמוך במגרש. אי אפשר להסביר את הניצחון הזה", נזכר בהתלהבות משה תאומים. "בהשוואה להיום זה כמו שקבוצה ישראלית תנצח את באיירן מינכן, ולא במשחק ידידות או אפילו בשלב בתים אלא בנוקאאוט. לא היה ולא יהיה דבר כזה בכדורגל הישראלי. 11 משחקים בשיטת נוקאאוט – ולא הפסדנו במשחק אחד".
הניצחון בקפריסין, יחד עם ההזדמנות המפתה לבקר בסן סירו ואולי-אולי להיות שותף לסנסציה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, יצרו טירוף סביב סוכנויות הנסיעות שלא זכור כמותו. "אנשים מנסים להשיג חבילות תיירות למילאנו בכל מחיר", סיפרו במשרדי התיירות. ההערכה הייתה כי בסביבות 6,000 אוהדים יתלוו לקבוצה במשחק הגדול בתולדותיה.
המציאות התעלתה על כל הערכה. יום לפני המשחק יצאו בתוך שלוש שעות 12 טיסות ישירות למילאנו, עמוסות באוהדים. מובן שעוד רבים הגיעו דרך יעדים אחרים. "המנצח זובין מהטה הגיע בטיסה של ארקיע כמעט בעמידה בגלל שלא היה מקום", נזכר בחיוך תאומים.
בסביבות עשרת אלפים ישראלים הציפו את איטליה, לא כולם אגב אוהדי הפועל. במשחק מול מילאן הגיעה לשיאה תופעת הטרמפיזם - אוהדים של קבוצות אחרות שרכבו על ההצלחה האדומה, ואולי גם על אווירת הלאומיות הגואה נוכח גל הפיגועים, והצטרפו למסעות של הקבוצה באירופה. עבורם זו הייתה הצלחה תוצרת כחול-לבן, אבל עבור הגרעין הקשה של אוהדי הפועל זו הייתה הצלחה תוצרת אדום-לבן. באותה העונה, אגב, נתלה לראשונה השלט המתנוסס עד היום ביציעים האדומים: "מייצגים את הפועל ולא את ישראל". "היו באמת בסן סירו אוהדים עם צעיפים של מכבי חיפה ומכבי תל אביב, אבל האווירה הייתה כל כך עילאית שלא היה אכפת לנו מכלום", נזכרת האוהדת ענבל ברנע. "היום לא יודעת אם הייתי רוצה אוהדים של קבוצות אחרות לידי...".
למרות הטירוף המקומי סביב המשחק, וחרף הניצחון הקטן של הפועל בקפריסין, במילאן היו משוכנעים שיהפכו את התוצאה בגומלין. "ביום חמישי נראה לכם מי זו מילאן האמיתית", אמר המאמן אנצ'לוטי. "עם אינזאגי בהרכב, אני משוכנע שנעבור את הפועל תל אביב". מנגד, הקפטן פאולו מאלדיני אמנם הביע ביטחון שקבוצתו תעלה לחצי הגמר, אבל הבהיר: "מילאן חוששת מהפועל תל אביב ועוד איך". סוכנויות ההימורים צידדו במאמן האיטלקי – וסימנו את מילאן כפייבוריטית המובהקת. בשבוע של המשחק הושק לראשונה משחק הווינר של הטוטו. היחס שניתן לניצחון של הפועל תל אביב היה 6.85, לעומת 1.2 לניצחון מילאנזי. בסוכנות "וויליאם היל" הבריטית היחס שנקבע היה 1.36 לניצחון של מילאן, ולא פחות מ-9 לניצחון של הפועל.
בהפועל ניסו, חרף המעמד הכה-רם והמפגש החריג עם אחת מהקבוצות המפורסמות בעולם, לשמור על איפוק ולשדר עסקים כרגיל. עם זאת, כשנכנסו לראשונה לאצטדיון סן סירו לאימון המסכם, הם כבר לא יכלו להסתיר את ההתרגשות. אוסטרץ, מלך השערים של הפועל באירופה באותה עונה, הביט סביב ואמר: "בתור ילד חלמתי לשחק באצטדיון הזה, עכשיו הגשמתי את החלום".
"במסיבת העיתונאים לפני המשחק נשאלתי איך אני מרגיש, ואמרתי שמאוהלי הבורקס הגענו להיכלי הפסטה", נזכר תאומים שהגיע למילאנו עם כל המשפחה כולל נכדו איתי, בן שנתיים דאז (אבל שולט בכל השירים של הפועל), נכדה בת שלושה חודשים, בנותיו וגם האמא שלו.
עם העלייה של שחקני הפועל תל אביב לחימום, עשרת אלפים אוהדים מישראל קיבלו אותם בעידוד ובשירה מחרישת אוזניים. "זה המראה הכי מטורף מהעונה הזו, היינו פשוט בהלם מכמות האוהדים שהגיעה לשם", נזכר טועמה.
הפתיחה הייתה עגומה. כבר בדקה החמישית רוי קוסטה סובב בערמומיות כדור חופשי מצוין לפינה הרחוקה, והעניק למילאן יתרון מוקדם. "לא ראיתי את הכדור, הסתירו לי", סיפר השוער שביט אלימלך לאחר מכן, "רציתי להיות ראש גדול ולא להיות ראש קטן ולעמוד בפינה". האם המעמד וההתרגשות הכריעו את האדומים? האם מכאן הם צפויים להתפרק? לא. לא הפועל. לא באותה העונה לפחות. הפועל ניסתה לכבוש את שער החוץ היקר, אבל בדקה ה-45 ספגה מהלומה מוראלית קשה כשקוסטה הגביה כדור לרחבה, שננגח על ידי שמעון גרשון לשער שלו. 0:2 למילאן. הפועל ידעה כי חרף הפיגור, היא זקוקה רק לשער אחד כדי לנצח בהתמודדות הכפולה – ולהעפיל לחצי הגמר. אסי דומב הגיע להזדמנות טובה כשנגח כדור חזק ליד העמוד, אבל עד לסיום הפועל לא הצליחה להשיג את השער המיוחל. הקמפיין האירופי המדהים הגיע לסופו.
"התאכזבתי מאיך שזה נגמר, הרגשנו שאנחנו יכולים. לא דיברנו אומנם על זכייה בגביע, אבל כן דיברנו על להמשיך את החוויה", נזכר דומב. הקהל האדום הרב סירב להתכנס בעצמו למרות ההפסד. עשרת אלפים האוהדים הריעו ללא הפסקה לגיבורים שלהם, שרו יחד עם השחקנים את ההמנון הלאומי והודו להם על מסע שכמוהו לא נראה ומי יודע מתי, אם בכלל, ייראה בכדורגל הישראלי. "נכנסנו לחדר ההלבשה מאוכזבים, ואז קראו לנו לצאת החוצה. אמרו לנו שכל האוהדים מחכים לנו ורוצים אותנו", מספר טועמה, "יצאנו החוצה וראינו עשרת אלפים אוהדים שרים לכל שחקן ושחקן, מודים על קמפיין מטורף".
"זה היה מחזה, כמו מסיבת סיום של אירופה", מעיד אבוקסיס. "כל האוהדים מריעים לנו ואנחנו מוחאים כפיים. זה נמשך דקות ארוכות אחרי סיום המשחק". "מפקד משטרת מילאנו אמר לי שהאצטדיון הזה ראה יותר קבוצות מכל אצטדיון אחר באירופה, ועדיין קהל כזה הם לא ראו בחיים. זו הייתה גאווה בלתי רגילה", מספר תאומים.
כשאני שואל את המעורבים באותו מסע מופלא אם דבר כזה יכול לדעתם לחזור בכדורגל הישראלי, הם נשמעים סקפטיים. "צריך שילוב של כל כך הרבה דברים כדי שדבר כזה יקרה", אומר אבוקסיס. "זה מאוד קשה, ובנוסף אני חושב שהרמה של הקבוצות הישראליות באירופה ירדה. קשה להן יותר לעבור שלבים". "היום כשאנחנו מגיעים לשלב הבתים, אנחנו צריכים להגיד תודה. הכדורגל הישראלי לצערי לא מתקדם לשום מקום", אומר טועמה.
"לא יהיה דבר כזה יותר בכדורגל הישראלי", פוסק תאומים. "החיבור של השחקנים, התפיסה החברתית של המועדון, הנכונות להשקיע כסף ולייצר תנאים מתאימים, צוות מקצועי ברמה הכי גבוהה וכמובן אוהדים שהם השחקן ה-12 וה-13. מבחינתי לא הייתי הבעלים של המועדון. מועדון לעולם לא יהיה שייך לבעלים - המועדון שייך לאוהדים שלו, אני יחד עם שותפיי מוטי אורנשטיין וסמי סגול, שאני מצדיע להם, הייתי בסך הכול היו"ר של האוהדים והייתי גאה להיות נציג שלהם. אני בן 75, ואין ספק שזה היה האירוע הכי מהנה בחיי".
"אוהדים חיים בשביל רגעים כאלה – כשהמועדון שלך משחק נגד המועדונים הכי גדולים בעולם", מסכם טועמה. "אנחנו בתור שחקנים הענקנו להם חוויה שהם לא ישכחו עד סוף חייהם".
פורסם לראשונה: 17:25, 07.01.21
