ניצולת שואה מתה בבית מעופש - הביטוח חויב לפצות

בביתה של הקשישה התגלתה רטיבות, אך AIG והקבלן מטעמה כשלו בפתרון הבעיה. לאחר מותה הגישו ילדיה תביעה, והם יפוצו בכ-175 אלף שקל

עו"ד אורי לוגסי | פסקדיןפורסם: 10.12.20 , 07:52

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו יורשיה של קשישה סיעודית נגד החברות AIG והקבלן מטעמה, "שחר נזקי צנרת", שבמשך שנתיים לא תיקנו בעיות רטיבות קשות בדירת האישה, שבינתיים הלכה לעולמה. השופט עדי הדר קבע כי שתי הנתבעות התנהלו ברשלנות והורה להן לפצות את הילדים ב-175 אלף שקל.

התובעים סיפרו שבינואר 2015 התלוננה דיירת שגרה בדירה שמתחת לדירת אמם על כתמי רטיבות וטפטוף. הם פנו למבטחת והיא הפנתה אותם לקבלן. נציג הקבלן הגיע לדירת האם, פירק את דלת המסדרון, עקר כמה רצפות והודיע שתיקן את הבעיה. הוא הותיר את הכל מפורק ועזב.

כשלא שב, הם פנו לקבלן ששלח נציג אחר אך גם הוא לא פתר את הבעיה. בדירה התפשטה רטיבות, הקירות התנפחו, התקלפו והתפוררו. עובש התפשט ברחבי הבית ובתוך הארונות. כל זאת, כשבדירה גרה אימם הקשישה, ניצולת שואה סיעודית, ששואפת לריאותיה את החיידקים.

רק כעבור שנה ולאחר פניות רבות ביצע הקבלן פעולות ייבוש. בזמן הזה נאלצה אימם לגור במקום אחר. לאחר שהקבלן מסר שהנזקים תוקנו הם השיבו את אימם לדירה. אך זמן קצר לאחר מכן שבה הרטיבות והתפשטה וריח טחב קשה שב לשרור בכל רחבי הבית.

המצב הוביל להתדרדרות במצב האם, שהחלה לסבול מהתקפי חרדה קשים, שוטטות וחוסר שינה בלילות. בנוסף נגרמו לה תאונות בבית שהביאו לשברים בחוליות וביד, ולא ניתן לשלול את הקשר בינן לבין המכשולים שנותרו בדירה ומצבה הרעוע. בפברואר 2017 נפטרה האם. התובעים סיפרו שפנו למבטחת וביקשה לתקן את הרטיבות בדירה אך נענו בתשובות סתמיות ולאקוניות.

המבטחת טענה שהקבלן פעל באופן רשלני ובאדישות בטיפול בנזילה ויש להטיל עליו את מלוא האחריות. הקבלן טען מצדו כי ביצע בדירה את כל העבודות הנדרשות ותיקן את הצנרת והתובעת חתמה על טופס שביעות רצון. לדבריו, אין כל קשר בין נזק הצנרת שאותר ב-2017 לעבודות שביצע ב-2015 והתובעים מבקשים למעשה לשפץ את הצנרת הישנה על חשבונו.

השופט עדי הדר מינה מומחה מטעמו על מנת לבדוק אם הקבלן התרשל בעבודתו. המומחה קבע כי שיעור תכולת הרטיבות בדירה גבוה משיעור הרטיבות המותרת וציין כי איתר בדיקה נפיחויות בקיר וקילופי צבע כמו גם סימני עובש. הוא הוסיף כי הרטיבות שאותרה כשנה לאחר התיקון הראשון נובעת מהעדר ייבוש אקטיבי או פירוק הריצוף לאחר התיקון הזה.

לנוכח ממצאים אלה נקבע כי הנתבעות נכשלו באבחון הבעיה, ביצעו תיקון חלקי בלבד, ובכך גרמו להחרפת הבעיה. השופט הוסיף כי אין לראות בטופס שביעות הרצון אישור שהנתבעות ביצעו עבודה תקינה שכן אין לצפות שאדם שאינו מומחה יידע להבחין אם בעיית הרטיבות תוקנה כראוי.

בסופו של דבר נקבע כי המבטחת לא עמדה בהתחייבותה החוזית לתקן את הנזילה, הקבלן ביצע עבודה רשלנית ושניהם התרשלו בהתנהלות כלפי המנוחה וילדיה.

הנתבעות חויבו לפצות את היורשים ב-150,026 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 18 אלף שקל והוצאות בסך 8,464 שקל.