אֶנֶס קאנטר רגיל לכך שעצם העובדה שהוא קם בבוקר הוא סוג של עלבון עבור חלק גדול מתושבי טורקיה, אלה שבחירתו במקום השלישי בדראפט ה-NBA הייתה עבורם רגע של גאווה לאומית. הוא היה רק בן 19, ומאז, כמעט בכל אחת מתשע העונות שלו בליגה – בקבוצות כמו יוטה ג'אז, אוקלהומה סיטי ת'אנדר, ניו-יורק ניקס, פורטלנד טרייל בלייזרס ובוסטון סלטיקס – שיפר את הממוצעים שלו, את המעמד ואת הכבוד שהוא מקבל. אבל שום דבר מזה לא עוזר לו עכשיו. בארבע השנים האחרונות הפך קאנטר לאויב האומה, מושמץ ומאוים ונרדף, מטרה אישית של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
- מפטרוביץ' עד דונצ'יץ': האבולוציה של השחקן האירופי ב-NBA
- פיני גרשון: "מאמנים כיום מגיעים לדקות ההכרעה עם חיתולים"
ובכל זאת, קאנטר לא ציפה שתמונה אחת שלו עם שגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, תקפיץ את ווליום השנאה אליו ל-11. כשידידה משותפת הציעה לקאנטר, מוסלמי גאה, לפגוש את ארדן, הוא לא היסס. "מאוד התרגשתי", הוא אומר עכשיו מחדרו במלון בפורטלנד, "זו הייתה הזדמנות לשבת ולפתוח דיאלוג. התארחנו אצלו בבית בניו-יורק, יש לו משפחה חמה, הילדים אוהדי NBA. ישבנו, דיברנו, אכלנו טוב, שמענו מוזיקה. הרגשתי בבית, כאילו פגשתי קרוב משפחה".
טורקים וישראלים הם אותם אנשים.
"נכון. הבנתי את זה רק בתקופה האחרונה".
קאנטר העלה תמונה שלו עם ארדן לחשבונות המדיה החברתית עמוסי העוקבים שלו וחיכה לראות מה יגידו הטרולים. "כמעט כל מי שידע על הפגישה הזו אהב את הרעיון", הוא אומר, "אבל כשהתמונה פורסמה הייתי המום מכמויות השנאה המאורגנת שהגיעה מטורקיה, כולל השגריר הטורקי בארצות־הברית. הם חילקו את התגובה לשני סוגי קמפיינים: אחד כוון לאנשים בתוך טורקיה, והשני לאמריקאים. בטורקיה אמרו שאני בובה של המוסד ושל ישראל, ושקיבלתי כסף כדי להיפגש עם השגריר. ובדיוק אותם אנשים אמרו לאמריקאים שאני בכלל אנטישמי".
אתה לא יכול לנצח.
"לא חשוב מה אני עושה, אפילו אם זו עבודת צדקה הכי תמימה בעולם, התגובות תמיד ארסיות. אני רגיל להתקפות האלה, אבל הרגשתי רע שהשגריר ארדן היה צריך גם לעבור את זה. שלחתי לו הודעת טקסט וכתבתי, 'חבר יקר, נראה שהרגזנו כמה אנשים, זה מראה שאנחנו עושים את הדבר הנכון'. חששתי שהוא יכעס, אבל התגובה שלו הייתה מקסימה והוא אמר שהוא מקווה שנמשיך לעבוד יחד וניפגש שוב".
למדת משהו חדש מהחוויה הזו?
"בגלל השלטון של ארדואן, הדור הצעיר בטורקיה גדל אנטישמי. עוד כשגרתי שם כולם סביבי שנאו את ישראל ושנאו יהודים. כבר אז הרגשתי שמשהו לא בסדר, אתה לא יכול לשנוא כל כך הרבה אנשים שאתה לא מכיר בכלל רק בגלל הדת שלהם. אבל ארדואן שולט במדיה וזה כל מה שאנשים בטורקיה מקבלים. אמרתי לארדן שמאז שהגעתי לאמריקה ופגשתי כל כך הרבה יהודים, העיניים שלי נפתחו לגמרי".
קאנטר הוא אזרח של אף מדינה. לפני שלוש שנים נשלל ממנו הדרכון הטורקי, באמריקה הוא גר ומשחק כדורסל עם גרין קארד, ועד שיקבל את האזרחות במהלך 2021 הוא אפילו לא יכול לצאת מארה"ב, כי הזרועות של ארדואן מחכות לו בכל מקום.
שום דבר מזה לא אמור היה להיות ככה. קאנטר היה שחקן נבחרת הנוער של טורקיה, הספיק לשחק במשחק אחד נגד נבחרת ישראלית צעירה שלא הותיר בו זיכרונות, ובגיל 17 הגיעו 208 הסנטימטרים שלו לארה"ב כדי ללמוד ולהתמקצע בכדורסל. הוא נבחר שלישי בידי יוטה ג'אז בדראפט של 2011 ויצא למה שהייתה אמורה להיות קריירת NBA לא רעה, מכניסה היטב ובסך הכל שגרתית. הכל השתנה במחי כמה ציוצים ב־2013.
"היה סקנדל שחיתות גדול בטורקיה שבו היו מעורבים מקורבים לארדואן", הוא נזכר, "הוא התחיל לכלוא אנשים ועבר לסגור בתי ספר ואוניברסיטאות. שמתי לב יותר ויותר למה שקורה במדינה שלי. אמרתי, 'הלו, מה אתה עושה, גנבת מאנשים ועכשיו אתה שולח לכלא את מי שתפסו אותך'? זה עשה כותרות גדולות כי כבר הייתי מפורסם".
היססת לפני הציוצים?
"אפילו לא לרגע, זה היה הדבר הנכון לעשות".
עד 2016 קאנטר בעיקר המשיך לשלוח ציוצי מחאה וספג קללות בטוויטר. זה לא היה נעים, אבל הוא עוד לא הרגיש סכנה. ניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה ביולי 2016 הפך גם את חייו של קאנטר. ארדואן האשים את פטהוללה גוּלן, האופוזיציונר הטורקי שחי בגלות בפנסילבניה, בתכנון ההפיכה. קאנטר קרוב מאוד לגולן וכששיחק בניו-יורק ניקס נהג לבקר אותו בכל כמה שבועות. "הוא איש חינוך ושלום שהקדיש את חייו לשיפור האנושות וקידום דיאלוג", אומר קאנטר, "הוא לימד אותי שכולנו בני אדם".
קאנטר ביקר את גולן גם בליל ניסיון ההפיכה. "כמה מהסטודנטים שלו הביאו לו אייפד עם החדשות על מה שקורה", הוא נזכר, "הוא היה המום, התקשר לכל האנשים שלו וביקש מהם להתפלל בשביל טורקיה. כולנו התפללנו יחד בשביל המדינה שלנו. ואז ארדואן האשים אותו בארגון ניסיון ההפיכה. אין לזה שום אחיזה במציאות. כבר לא יכולתי לשתוק, הלכתי לכל תחנות הטלוויזיה באמריקה ודיברתי על זה, וככל שדיברתי יותר, כך קיבלתי יותר איומים. בפעם הראשונה שבה נפגשתי עם סוכני FBI הם אמרו לי לעשות צילומי מסך של איומים, אבל בשלב מסוים כבר היו כל כך הרבה שהפסקתי לעשות את זה".
החיים הנוחים של קאנטר הפכו מהר מאוד לסיוט, שכלל גם חשש גדול לגורל בני משפחתו בטורקיה. "אבא שלי פוטר. אחותי סיימה בית ספר לרפואה ועד עכשיו היא לא יכולה למצוא עבודה. אחי, שגם הוא כדורסלן, נאלץ לעבור ליוון. המשפחה הייתה צריכה להוציא הודעה שבה למעשה היא מתכחשת לי. את לא יכולה לדמיין מה הרגשתי באותו יום".
השלב הבא כבר היה הטרדה פיזית של ממש. כוחות של ארדואן פשטו על בית הוריו של קאנטר והחרימו מחשבים בניסיון למצוא הוכחות כי הם עדיין בקשר איתו. "הם לא מצאו כלום כי הקפדתי לא להיות בקשר", הוא אומר, "ובכל זאת לפני שנתיים לקחו את אבא שלי לכלא, האשימו אותו בטרור ודנו אותו ל־15 שנות מאסר. רק בחודש יוני האחרון בוטלו ההאשמות נגדו והוא שוחרר. ניסינו להביא את ההורים לאמריקה, אבל לא נותנים להם לעזוב את טורקיה. הם מחזיקים את המשפחה שלי כמו בני ערובה".
ב־2017 לא רק נשלל ממנו הדרכון הטורקי, השם שלו גם הוכנס לרשימות של האינטרפול. "אם אתה בטורקיה ומדבר נגד הממשלה", אומר קאנטר, "תיכנס למחרת לכלא. אם אתה מחוץ לטורקיה ונמצא ברשימה של האינטרפול, כל מדינה חייבת להסגיר אותך, אז מאוד מסוכן לי לצאת מאמריקה. בעונה שעברה, כשלבוסטון סלטיקס היה משחק נגד טורונטו בקנדה, היינו צריכים להגיע עד ללשכה של ג'סטין טרודו כדי שיבטיחו שלא יעצרו אותי".
אם יתפסו ויסגירו אותך לטורקיה, אתה הולך לכלא?
"באותו יום. יש כל כך הרבה דוחות של אמנסטי וארגוני זכויות אדם על עינויים בבתי כלא בטורקיה. אני שם גדול אז אולי לא יענו אותי, אבל בכל מקרה זה יהיה מצב מאוד מכוער".
השהות בארה"ב אולי מגינה על קאנטר מפני חוויות אקספרס של חצות, אבל גם כאן לא תמיד נעים לו. כשהצטרף בעונה שעברה לבוסטון, חיכו לו תומכים של ארדואן מחוץ למסגד שבו נהג להתפלל וקיללו אותו. "יש אנשים שאומרים שאני לא אוהב את המדינה שלי", הוא אומר בקול שקט שלא מסגיר שום דבר ממה שמתחולל אצלו בפנים, "אין דבר רחוק יותר מהמציאות. אני מסתכן כל יום דווקא משום שאני אוהב את טורקיה, אני אוהב את האנשים שלי. אני מתנגד לממשלת טורקיה ולארדואן, אבל ברגע שהם יעזבו אשמח לחזור".
אתה חושש לצאת לרחוב?
"לפני שנתיים היו כל כך הרבה איומים שה־FBI המליץ לי לעבור לגור במלון, כי זה יהיה יותר בטוח. במשחקי חוץ סוכנים באים למלון של הקבוצה ומחברים לחצן מצוקה למקרה שארגיש בסכנה. בכל מקום שאני גר תמיד מסתובבת בחוץ מכונית משטרה, ואנשי האבטחה בקבוצות שלי עוקבים אחריי. אז כן, אני מביט לאחור ולצדדים, אבל לעולם לא אתחבא בבית".
אין בארה"ב עוד ספורטאי בקנה המידה של קאנטר שהקריב מעצמו כל כך הרבה למען מטרה גדולה. היחיד שדומה לו הוא שחקן הפוטבול קולין קאפרניק, שאיבד את הקריירה בגלל מחאתו נגד אלימות שוטרים כלפי שחורים. האירוניה היא שבמדינה המתיימרת להיות מודל לחופש ביטוי ולהתנגדות אזרחית בלתי אלימה, קאפרניק הפך שנוא בידי נשיא ארה"ב ותומכיו. לעומת זאת קאנטר, שנאבק בממשל רצחני בטורקיה והפך שנוא על בני עמו, דווקא נערץ בארה"ב. לאחר שנלקח ממנו הדרכון הטורקי, אמר מראיין בטלוויזיה לקאנטר כי אם יתחתן עם אישה אמריקאית, זמן ההמתנה שלו לאזרחות יתקצר. למחרת הוצפו הרשתות בהצעות נישואים מצעירות. קאנטר – האדם הכי נחמד, עדין ונעים הליכות שתפגשו – הסתובב סמוק וקצת המום, ודחה בנימוס את כל ההצעות.
קאנטר אוהד גדול של קאפרניק, וחש השנה הקלה כשחבריו ל־NBA הצטרפו לעגלת המאבקים החברתיים והפוליטיים. "בשנתיים הראשונות שלי בליגה", הוא אומר, "כל מה שהיה לי אכפת זה לשחק כדורסל וליהנות. אבל אז הכל השתנה והיו לי שתי ברירות, או להמשיך לשחק ולשתוק, או לדבר ולעשות משהו. החלטתי שלהתרכז רק בכדורסל זה פשוט אנוכי, אני מאמין שיש סיבה שקיבלתי את הפלטפורמה הזו. אני חושב שהשנה כולם הבינו שלשחק כדורסל זה רק כלי לדברים גדולים יותר. זה נתן לי גם עוד מוטיבציה ככדורסלן כי ידעתי שככל שאהיה יותר טוב, למילים שאומר מחוץ למגרש תהיה יותר עוצמה".
חברים בקבוצות שלך שאלו למה אתה עושה את זה?
"אלה שיחות מאוד מסובכות, כי אנשים שנולדו באמריקה לא מבינים. בחודשים הראשונים הם קצת מתביישים, אבל עם הזמן מרגישים יותר נוח לשאול מה קורה. ואחרי שהם שומעים, התגובה היא תמיד, 'זה מטורף, איך אנחנו יכולים לעזור?'"
קאנטר לא רק איבד את האזרחות, ומשפחתו איבדה כמעט הכל, הוא גם הפסיד הרבה כסף. החוזים האחרונים שלו נעו בסביבות חמישה מיליון דולר בעונה, אבל הניסיונות להשיג לו חוזי פרסום נתקלו שוב ושוב בקשיים. "היו אנשים שאמרו לי להפסיק", אומר קאנטר, "'לא תקבל חוזים גדולים, לא תקבל פרסומות', ובאמת הפסדתי כסף וקמפיינים, אבל לא משנה לי אם אני מרוויח שלושה מיליון או חמישה מיליון, אני לא צריך חופשה כל חודש, אני לא צריך בתים מפוארים, יש לי מספיק. הרבה יותר חשוב לי לעזור לאנשים חפים מפשע שחיים תחת ממשל מדכא וברוטלי".
עם הוריו לא שוחח קאנטר כבר שנים. את העדכונים הוא מקבל מקרובי משפחה בדרכים עוקפות. "המשפחה שלי גרה בצד האסיאתי של איסטנבול", הוא אומר, "אבל הם ספגו כל כך הרבה הטרדות שהיו צריכים לעבור לצד האירופי. ירקו על אבא שלי בסופרמרקט, קיללו את אמא שלי ברחוב, עכשיו הם לא יוצאים הרבה מהבית".
אתה מתחרט לפעמים שהעמדת אותם במצב כזה?
"אחרי שאבא שלי השתחרר מהכלא, חברים אמרו לי שאני יכול עכשיו להירגע ולהתרכז רק בכדורסל. אמרתי להם, 'המאבק שלי רק מתחיל. אם אפסיק לעסוק בזה עכשיו כי אבא שלי סוף־סוף שוחרר, זה יהיה מאוד אנוכי'. המשפחה שלי סובלת, אבל הם רק כמה אנשים. יש כל כך הרבה חפים מפשע בכלא, כל כך הרבה נשים עוברות עינויים ואונס, יש כל כך הרבה רציחות מסתוריות, כל כך הרבה אסירים פוליטיים, טורקיה כולאת יותר עיתונאים מכל מדינה אחרת בעולם. כשהייתי בן תשע אמא שלי אמרה לי, 'לא משנה לאן החיים ייקחו אותך, תאמין במשהו גם אם תצטרך להקריב מעצמך'. 20 שנה מאז אני מנסה לעשות אותה גאה ולא מתחרט על כלום".
בסוף החודש יחל קאנטר בן ה־28, שחקן קבוצתי יעיל (ממוצע קריירה של 11.6 נקודות ו־7.6 ריבאונדים ב־21.7 דקות במשחק) את העונה העשירית שלו ב־NBA. כשישחק במדי פורטלנד, שאליה חזר לקדנציה שנייה, נגד וושינגטון וויזארדס הוא יפגוש את דני אבדיה. קאנטר, מתברר, הוא אוהד.
"בכל פעם ששחקן בינלאומי בא לכאן זה מרגש אותי", הוא אומר, "אבל כשהכריזו על השם של דני שמחתי כאילו אחי נבחר. יש לו פוטנציאל להיות כוכב בליגה, לא רק בגלל הכישרון אלא גם בגלל האופי. הוא בא ממשפחה נחמדה, תמיד נשאר צנוע, תמיד רעב, בכל משחק שראיתי אותו הוא נתן הכל".
תן לו טיפ מעשר שנים בליגה.
"תהיה חבר טוב לקבוצה, תהיה חיובי בחדר ההלבשה, לא משנה כמה דקות אתה משחק, אין דבר יותר חשוב מאשר להיות שחקן קבוצתי. אני חושב שהוא יכול לעשות הרבה רעש בוושינגטון, זו עיר בינלאומית וכל העולם יראה אותו".
היית פעם בישראל?
"לא, אבל כשאקבל את האזרחות, ישראל תהיה המדינה הראשונה שאסע אליה. כבר דיברתי עם השגריר ארדן על עריכת מחנה כדורסל בקיץ. יש לי חברים יהודים שמדברים איתי כל הזמן על האוכל והתרבות ומזג האוויר, וחוץ מזה אני מאוד אוהב את המוזיקה של עומר אדם".
די מדהים שאחרי כל מה שעברת ועובר, אתה יושב כאן ונראה כל כך רגוע.
"אני שומר את הכאבים והפחדים לעצמי, אסור לתת לאנשים האלה לראות שום דבר".
פורסם לראשונה: 07:20, 11.12.20
