זה סיפור הרפתקאות נפלא. יש בו גבורה ותעוזה, ניצחון של מעטים מול רבים ותחושה עזה של צדק. ולא – לא מדובר בעלילות המכבים, אלא בסיפור אחר שנקשר למסורת של חנוכה – סיפורה של יהודית.
כתבות נוספות למנויים:
- "הרבנים מתיישרים עם מה שהציבור קובע"
למי שאינו מכיר, ספר יהודית – אחד הספרים החיצוניים שנכתבו ברובם בתקופת בית שני ולא נכנסו לתנ"ך – מספר איך הצילה אישה אמיצה בשם יהודית את העם מהכיבוש האשורי. והיא עשתה זאת עם לא מעט עורמה ואכזריות. איך שרד סיפור לא שגרתי שכזה במסורת שלנו? ד"ר נגה ליבי כהן מסבירה כיצד קשורים לנושא המכבים, אבירים נוצרים ובעיקר הצורך בסיפר טוב.
ד"ר כהן, שעובדת במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת תל אביב, חקרה את הנושא. מחר (ה') היא תקדיש את הרצאתה בבית אבי חי לסיפור שמאחורי ספר יהודית.
"היהדות של תקופת בית שני ריתקה אותי", היא מסבירה איך הכול התחיל. "להבדיל מהחינוך הדתי שבו גדלתי - שיש דתיים ויש את כל היתר, חילונים או רפורמים או קונסרבטיבים, והכול נורא גרוע - פתאום הכרתי יהדות שהייתה דבר נזיל ומשתנה עם מגוון פרשנות. היו שם צדוקים ואיסיים ופרושים, והם ראו את עצמם כולם כמחויבים לגמרי למצוות. אני זוכרת שהתחלתי להגדיר את עצמי כיהודייה הלניסטית באוניברסיטה.
"כילדה בבני עקיבא, גדלתי על התודעה שהמתייוונים היו היהודים הרעים, אלה שהמירו את דתם. הם היו יהודים בני תרבות כפולה, יהודים בדתם והלניסטים בתרבותם. כמו יהודי אמריקני היום, כולל יהודי אורתודוקסי אמריקני. הם היו מחויבים להלכה, אבל התלבשו כמו יוונים והכירו את השפה. היא לא באה בסתירה בכלל לדת. הגילוי הזה, של הקבוצה שהייתה 'הרעים של חנוכה', היה מדהים. זה מאוד נחמד שהמכבים יוצאים נגד המתייוונים, ובסוף בשושלת החשמונאית את רואה את השמות שלומציון אלכסנדרה ואריסטובולוס וינאי. בסדר, יש מתייוון ויש מתייוון".
אל סיפור יהודית, שנכתב במקור בעברית אך השתמר בהמשך בזכות תרגומים לשפות אחרות, הגיעה לגמרי במקרה. "קניתי אותו בחנות ספרים. להוצאת בבל היו אז ספרי כיס שעלו עשרה שקלים, וזו הסיבה שקניתי אותו - היה לי מטבע של עשרה שקלים. מה שהחזקתי ביד היה תרגום של שלושה ספרים חיצוניים: ספר יהודית, ספר אדם וחוה וספר שושנה. זה סקרן אותי. לקח לי זמן להבין מה אני קוראת - ספר יהודי עתיק בתרגום עברי מודרני של תחילת המאה ה-20 - ונגנבתי. אמרתי, על זה אני כותבת את התזה שלי, שבהמשך הפכה לדוקטורט".
יהודית היא גיבורה יוצאת דופן במסורת העברית. סיפורה מתחיל עם ההגעה של שר הצבא האשורי הולופרנס לישראל, במטרה לכבוש אותה. הוא הטיל מצור על העיר שבה חיה יהודית, אלמנה עשירה ויפה, והיא החליטה לעשות מעשה – יצאה מהעיר והגיעה למחנה הצבא האשורי, בטענה שהיא מעוניינת בחסות שלו. מפקד הצבא אישר לה להישאר במחנה, ולאחר כמה ימים הזמין אותה למשתה. הוא השתכר ונרדם, ויהודית כרתה את ראשו בחרב ויצאה מהמחנה עם הראש הכרות בתוך תיקה. כשהגיעה לעיר שלה הוציאה את הראש הכרות, ויעצה לצאת למלחמה. כשהצבא האשורי גילה שמפקדו נרצח, הוא נסוג – וכך הצילה יהודית את כל העם.
"כבר במאמר שנכתב לפני 30 שנה, סיפור יהודית הוצג 'כסיפור בבואה מתקן למגילת אסתר' - יש בין שני הסיפורים האלה קשרים ברורים", אומרת כהן. "מצד אחד יהודית יותר חתרנית, מודל יותר פמיניסטי, אני מעיזה לומר. אסתר היא אשתו של, בסך הכול. הדמות של יהודית מוצגת בספר כבת לשושלת, הבת של זה וזה וזה. לעומת זאת, במגילת אסתר היה מרדכי שהיה הבן של זה וזה, ואסתר מוצגת כאחיינית שלו. היא הגיבורה, אבל הוא זה שמוצג. אסתר נאלצת לשכב עם אחשוורוש, ואילו יהודית לא שוכבת עם אף אחד. לכן היא מכונה סיפור מתקן".
הסיפור כאמור לא נכנס לתנ"ך ומשתייך, בדומה לספרי המכבים, לספרות החיצונית – ספרים שנכתבו ברובם על ידי יהודים, וחלקם תורגמו והפכו מקודשים לדת הנוצרית והוכנסו לברית הישנה. "יהודית הייתה יכולה להיות חלק מהתנ"ך בלי בעיה", פוסקת כהן. "יש חוקרות שטוענות שהוא לא נכנס לתנ"ך בגלל שהוא היה 'פמיניסטי מדי', אני לא מסכימה עם הטענה הזאת. זה כמו ששיר השירים הוא טקסט מאוד חתרני וארוטי. זה שהנוצרים קידשו את ספר יהודית לא הפך אותם לדת סופר-פמיניסטית. ועל מה שהסטודנטיות שלי יכולות לחפור שנה שלמה - אבל למה היא לא נכנסה לתנ"ך - אין תשובה אחת ואין דרך לדעת באמת".
בסופו של דבר אנחנו מקבלים את הדמות של יהודית מבעד לטקסט. היא הייתה דמות ממשית?
"לא הייתה, אם את שואלת אותי. הוא ספר מלאכותי, הוא לא מתיימר להיות היסטורי. ספר יהודית כתוב כנובלה היסטורית, אבל המחבר מבקש שלא נבלבל אותו עם עובדות. הוא אומר - זה קרה בימי נבוכדנצר מלך בבל שמולך באשור, אין כזה דבר. וזו הדרך של המחבר להגיד שזה לא קרה. זה סופר שכותב סיפור הרפתקאות על אישה חזקה ודרכה מעביר מסר של אמונה דתית, של אקטיביזם דתי וגם מסר שלפיו נשים יכולות להנהיג ולהושיע".
מה הקשר של הסיפור הזה לחנוכה?
"הספר לא קשור לחנוכה בכלל. המחבר מעלים כל קשר לתקופה החשמונאית ומשייך את עצמו לתקופה מוקדמת יותר, אבל הספר אכן התחבר בתקופה החשמונאית. יש פה אידיאולוגיה חשמונאית, לא מידע היסטורי. הוא נעלם מהתרבות היהודית בתקופת חז"ל, ומה שיש בידינו אלה נוסחים עבריים של הסיפור החל מהמאה ה-11. המקור שלהם, לטענתי ולטענת חוקרים נוספים, הוא תרגומים של הספר מהקורפוס הנוצרי. זאת אומרת, יהודים יודעי לטינית ואולי גם יוונית, יהודים שיש להם קשר עם נוצרים מלומדים, נחשפים לספרים החיצוניים, ומגלים שיש ביכולתם להעשיר את העולם היהודי באמצעות הספרות היהודית שנשמרה על ידי הכנסייה הנוצרית. והסיפורים האלה מוצאים חן בעיניהם והם מתרגמים אותם, אבל די מהר הוא הופך מנוסח כתוב לאגדה שמתגלגלת בעל פה".
יהודית הפך לסיפור שמספרים לילדים יהודים בערבי החורף, כשהנרות דולקים והמלאכה אסורה. "זה סיפור הרפתקאות מעולה. תדמייני משפחה יהודייה תחת שלטון בגולה, באשכנז, באיטליה, בתוניס. כשיש חלום על אוטונומיה יהודית ולא להיות מיעוט נרדף, ופתאום מגיעים להם סיפורים על יהודים גיבורים, יהודים מלכים, יהודים מנצחים. הם מכירים סיפורים כאלה רק מהשכנים שלהם, סיפורי אבירים שנגמרים בניצחון של רצח יהודים. פתאום יש סיפור שמתאר מערכת יחסים דומה של מיעוט מול רוב, אבל כזה שמסתיים במרידה מוצלחת ובניצחון".
וכשהניצחון מגיע מידיה של אישה – הוא מעורר הזדהות בקרב הקהל. "הם בעמדה של חולשה, והסיפור הוא נשק החלש. איך אישה מנצלת את החולשה שלה, היופי שלה והתשוקה של הגבר לשכב איתה, את החולשות שלה. הרי איך היא מצליחה להוריד להולופרנס את הראש? כי הוא רוצה לשכב איתה. הוא מודיע לשומרים שלו, היא משתפת פעולה, הוא שותה המון יין והיא מנצלת את זה ומורידה לו את הראש. אם הוא לא היה רוצה אותה, היא לא הייתה יכולה לעשות את זה. אז מקור החולשה שלה הופך למקור הכוח. ועבור עם שנמצא בדיכוי מתמשך בלי ודאות ובלי ביטחון, יש משהו קוסם בזה".
בעבר, מספרת כהן, חנוכה היה חג שונה. "אנחנו לא יודעים מה היה עם חנוכה בתקופת חז"ל. הייתה אולי קריאה בתורה, אבל זה לא היה החג המגניב של היום, הוא היה קצת כמו ט"ו בשבט, וצבר תאוצה בהמשך.
על יהודית לחז"ל לא הייתה ביקורת, אבל על החשמונאים דווקא כן, ובכל זאת הם הפכו לגיבורי החג הבלתי מעורערים.
"נכון. אבל גם גבורת המכבים היא אחרת. הגיבור שלהם הוא בכלל יוחנן בן מתתיהו כהן גדול, שזו דמות שהיא לא בדיוק היסטורית. מערבבים שם שמות ודמויות. הציונות הפכה את יהודה המכבי לגיבור.
"בימי הביניים נוצרו הרבה מדרשים על מתתיהו, אלעזר, יהודה ויוחנן כהן גדול, שהושפעו מספרות בית שני. וסוף סוף יש משהו מתאים לחנוכה לקרוא בבית הכנסת. ואז, בתוך תהליך של היווצרות מסורות על חנוכה, נכנס סיפור יהודית. בימי הביניים יהודית אפילו הייתה הסיפור המרכזי, יותר מהמכבים. יש לי כתבי יד מימי הביניים שתורגמו מילה במילה מלטינית - ושם היא לא קשורה לחנוכה - אבל הגרסה שתפסה היא זו של חנוכה. זה העניין בפולקלור, העם הוא המסננת הגדולה של סיפורי העם, ואם הסיפור לא עונה על הצרכים והזהות והערכים של העם - אז הוא לא יישאר".
לדברי כהן, גם כיום מספרים את סיפור יהודית בגרסאות שונות - בספרי הלימוד החרדיים. "סיפור יהודית מופיע ב'ספר ילדותנו' (מקראת הספרות של החינוך העצמאי החרדי) של כיתה ג'. לשרה שנירר, שהקימה את רשת בתי הספר בית יעקב, היה קטע עם יהודית. יש עליה אגדה מהממת, סיפור חצי היסטורי על איך היא יזמה את בית יעקב בחנוכה: היא אספה כמה ילדות, סיפרה להן את סיפור יהודית ואז התחילה ללמד אותן. ככה התחיל בית יעקב. שנירר הייתה גם מחזאית שכתבה מחזה על יהודית ביידיש. מצאתי אותו מסופר יותר בקהילה החרדית מאשר בדתית-לאומית".
בגרסה שמסופרת בבתי הספר החרדיים, שר הצבא רצה להתחתן עם יהודית – "לא שום דבר אחר כמובן", אומרת כהן. "הסיפורים האלה מסופרים כהיסטוריה. סיפור יהודית עבר תהליך מדהים מלהיות ספר אסור, ספר חיצוני, שאסור לקרוא, לדמות משמעותית של חנוכה. בכל מיני כתבי עת חרדיים מסבירים שיש 'ספר יהודית' החיצוני, ושלא נלקח ממנו כלום כי התפיסה היא בגדול שזה נוצרי ולכן אסור, אבל זה לא נכון. מצד שני, כתבי היד העבריים של הסיפור נדפסים כמו ספר קודש. זה נתפס כמדרש של חז"ל, ככה יש לנו את יהודית 'מבפנים'".
כהן סבורה שהסיפור עבר שינוי מזווית נוספת. "ההיבט הפמיניסטי העיקרי כיום בתודעה שלנו זה שיש אישה שהורגת גבר שמאיים עליה. הוא מאיים עליה מינית, והיא מונעת את האיום ומתנקשת בו לגמרי לבד. הסיפור עצמו עבר לדעתי תהליך פטריארכליזציה, כלומר התאמה למסורת הפטריארכלית. כל מיני מוטיבים בספר החיצוני הועלמו ממנו. לא כי ישבו חבורת גברים ואמרו 'בואו נמחק', אלא שאם זה היה פמיניסטי מדי זה לא היה עובר אצל העם, העם היה מפסיק לספר אותו".
למשל?
"מאלמנה עשירה שלא מתחתנת, הדמות שלה הופכת לעלמה צעירה בתולה שאמורה להתחתן, לא סרבנית נישואים שלא יולדת ילדים ומתה בגיל 105 בלי בעל ובלי ילדים כמו בספר החיצוני. או כשהיא יוצאת החוצה מהמחנה ונוזפת בזקנים - אומרת להם 'אני הולכת ואל תשאלו למה', והם אומרים לה 'לכי לשלום'. בגרסה 'המעודכנת' השומרים לא נותנים לה לצאת להולופרנס. הם מאשימים אותה שהיא הולכת לבגוד בהם איתו, היא צריכה להתחנן לצאת. היא חוזרת עם ראש כרות והם לא מאמינים לה באחת הגרסאות. נראה להם יותר סביר שאישה אספה ראש כרות בדרך מאשר שהרגה את האויב. אז הסיפור עובר שינוי שמאפשר לו להיות פחות חתרני - ועדיין, הוא משאיר גיבורה הורגת".
הצעד של יהודית הוא בהחלט נדיר, אפילו חד-פעמי. "עשיתי מחקר על דמויות ספרותיות של נשים יהודיות שנמצאות בעימות עם גבר לא יהודי. האלימות מופנית כלפיהן, הן הורגות את עצמן. כאשר אישה מתמודדת מול איום של אונס, היא מפנה אלימות כלפי עצמה או דרך גבר אחר, כמו אסתר המלכה. אין כאלה שהורגות בעצמן. יהודית היא אחת ויחידה".
הרצאתה של ד"ר כהן - "ספר יהודית – בזכות אישה קרה הנס! סיפור יהודית בחברה החרדית", תועבר בזום על ידי בית אבי חי ב-17 בדצמבר. ההרשמה מראש וההשתתפות ללא תשלום.
