📷
ירדן (40), עובדת בתחום הנדל"ן מדרום הארץ ואמא לשלושה (7, 9, 12), הייתה משוכנעת עד לפני חמש שנים שיש לה חיי נישואים טובים. "בעלי ואני היינו נשואים כבר עשר שנים", היא מספרת, "ולפחות מבחינתי לא קרה שום דבר יוצא דופן. ניהלנו חיי שגרה".
עד שערב אחד נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד שליח שהגיש לה מסמכי גירושים מבית הדין הרבני. "אני זוכרת שפתחתי ולא הבנתי מה זה. בעלי עמד לידי. שאלתי אותו לפשר הדבר, והוא אמר לי, 'אני רוצה להתגרש'. הייתי בשוק".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
הוא הסביר למה?
"במסמכים היה כתוב שאני מתרועעת עם גברים אחרים. זה היה שקר הזוי. כשהבת הקטנה נולדה סיכמנו שאני אעזוב את העבודה כדי לגדל את הילדים, ובזמן שבעלי עבד מבוקר עד ערב בעסק שלו אני הייתי איתם כל הזמן. בדיעבד התברר לי שהוא החליט להתגרש כי הייתה לו מאהבת, אבל עורכי הדין שהוא שכר יעצו לו להאשים אותי".
ירדן (שם בדוי כמו שמות רוב המרואיינים בכתבה) שכרה עורך דין ובינה ובין בעלה החל מאבק גירושים, אלא שמבחינתה זו הייתה רק תחילתו של הסיוט. במשך שלוש שנים היא נאלצה להמשיך לחיות עם הפרוד שלה תחת קורת גג אחת. "בהתחלה אפילו התעודדתי מזה שהוא לא ממהר לעזוב את הבית. עוד לא ידעתי שיש לו מישהי. אהבתי אותו וחשבתי שהוא נשאר וממשיך לישון איתי באותה מיטה כי הוא לא סגור על עצמו. אמרתי לעצמי שזה רק משבר ובסוף הוא ישנה את דעתו. נאחזתי בתקווה".
אלא שזמן קצר אחרי זה הוא הפסיק לישון לצדה ועבר לחדר האורחים. "הוא גם התחיל לצאת יותר ויותר בערבים, ולפעמים היו לילות שבהם בכלל לא חזר הביתה. התחלתי להבין שכנראה יש לו מישהי. הרגשתי עצבות, חרדה, בחילה. קרסתי נפשית. בגלל הילדים הייתי חייבת להמשיך לתפקד, אבל פעלתי על אוטומט. בשלב זה כבר התחננתי בפניו שיעזוב את הבית, אבל הוא לא הסכים".
למה?
"כי עורכי הדין שלו יעצו לו לא לעזוב עד שתוסדר חלוקת הרכוש. אם הוא היה יוצא, הוא היה צריך לשלם על דירה שכורה וגם לשלם לי מזונות בעוד אני ממשיכה לגור בבית. עורכי הדין אמרו לו שבמצב כזה לא אמהר להתגרש והוא בינתיים יפסיד כלכלית. לעומת זאת, הם אמרו לו שאם הוא יישאר בבית ויאמלל לי את החיים, אז אני ארצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר ואסכים לכל הסעיפים שסירבתי לקבל: למשל, לוותר על מזונות תמורת משמורת משותפת".
אז הוא בחר לאמלל לך את החיים?
"לא היו ריבים או צעקות, אבל הוא אמלל אותי נפשית. כל הזמן שררו בבית מתח ותחושת קרירות נוראית. את חיה עם גבר שאת יודעת שלא אוהב אותך, שלא רוצה בך. לא רק שכבר אין לך יחסי אישות, אין לך שום אינטימיות, אפילו לא ברמה של לדבר איתו על איך עבר עלייך היום. בנוסף, בכל פעם שהוא יצא ידעתי שהוא כנראה נמצא במיטה של מישהי אחרת".
גם את יכולת לצאת עם אחרים.
"לא העזתי. כל הזמן הרגשתי שאני נמצאת תחת מעקב. לא רציתי לתת לו נשק, שהוא יגיד, 'הנה, יש לה מישהו, היא יצאה איתו גם לפני כן'".
למה את לא עזבת את הבית?
"זו בכלל לא הייתה אופציה. מעבר להשלכות המשפטיות, עם שלושה ילדים זה לא היה ישים מבחינתי. לאן הייתי הולכת איתם? בתקופה הזו לא עבדתי. לא הייתה לי כל הכנסה. הרגשתי כלואה. אלה היו שלוש שנים שחורות שגבו ממני מחיר נפשי כבד מאוד".
מתי בסוף הוא עזב?
"לפני שנתיים הוא החליט פתאום להפסיק להיאבק. עורכי הדין שלו יזמו פגישה והודיעו שהם מסכימים לכל הסעיפים שהייתה עליהם מחלוקת. תוך כמה ימים הוא עזב. רק אחרי שמסמכי הגירושים נחתמו קיבלתי אישור סופי לזה שבאמת הייתה לו מישהי כל הזמן הזה. אני מאמינה שהוא החליט לזרז את ההליכים כי היא הציבה לו אולטימטום. היא כבר לא הייתה מוכנה שהוא ימשיך לגור איתי. אבל לי זה כבר לא שינה. כל מה שרציתי זה שהוא רק יעזוב את הבית. אני זוכרת את הבוקר שהוא עזב. הרגשתי הקלה מטורפת. כאילו נטל כבד ירד לי מהגב".
ניצן (50), איש היי-טק מרעננה ואב לשלושה (10, 16, 18), עבר אותה חוויה מתישה וכואבת. "היינו נשואים 13 שנה והתחלתי לחשוד שאשתי מנהלת רומן", הוא מספר. "פתאום היא התחילה להסתגר בחדר עם הנייד, נתנה כל מיני תירוצים למה היא צריכה לחזור מאוחר מהעבודה או למה היא צריכה לצאת בערב. התקנתי לה האזנות, ולצערי הרב הן אישרו את החשד. גיליתי שהיא מנהלת רומן עם קולגה מהעבודה.
"זו הייתה תחושה איומה, אבל אחרי השוק והכעס הבנתי שאני לא רוצה לפרק את המשפחה. הצבתי לה תנאי - או שהיא תסיים את הרומן, נתחיל טיפול זוגי ונעבוד על הנישואים, או שאנחנו מתגרשים. להפתעתי היא אמרה שהיא רוצה להתגרש.
"אחרי שהבנתי שאין מנוס מגירושים, סיכמנו שנעשה זאת בתהליך של גישור אבל היא שוב פעלה מאחורי גבי. היא שכרה עורך דין, ויום אחד קיבלתי תביעה לגירושים. משם הידרדרנו למאבק משפטי ארוך".
למה נשארת בבית?
"עורכת הדין שלי יעצה לי לא לצאת מהבית. היא אמרה שאשתי תוכל לטעון שאני אבא נוטש, וזה עלול למנוע ממני משמורת משותפת על הילדים וגם לפגוע בחצאים שהייתי זכאי להם על הבית והרכוש המשותף. גם חששתי מאוד לילדים באותה תקופה, כי אשתי לא התנהגה כרגיל. אבל הייתי בטוח שזה ייקח חודש־חודשיים. לא תיארתי לעצמי שאצטרך להמשיך לגור איתה קרוב לשנתיים".
ואיך חיים במצב הזה?
"לא חיים. זה ללכת לישון עם האויב. ביום אתם מתכסחים בבית המשפט ובערב מתראים בבית. זה להתהלך כל הזמן על ביצים. אתה מפחד שהיא תנצל כל פליטת פה שלך לצורך המאבק שלה. שאולי היא מקליטה אותך וכל דבר שאתה אומר יוכל לשמש נגדך".
איך הייתה הדינמיקה בבית?
"מלבד ארוחות עם הילדים, לא הייתה בינינו אינטראקציה. כמובן גם הפסקתי לישון איתה. בהתחלה הייתי ישן עם אחד הילדים, עד שבשלב מסוים עברתי למרתף. לילדים הסברנו שזה בגלל שאמא זזה הרבה מתוך שינה. לא רצינו לבלבל אותם: להגיד להם שאנחנו מתגרשים בזמן שהם רואים אותנו ממשיכים לגור יחד. אבל עם הזמן הם הבינו שמשהו לא כשורה. הם שמו לב שאנחנו לא מדברים. בסופי שבוע היא הייתה הולכת איתם להורים שלה או שאני הייתי הולך איתם להורים שלי. בסוף הילדים שאלו מה קורה ואמרנו להם את האמת. התקופה הזו השפיעה עליהם מאוד לרעה. עד היום הם בליווי פסיכולוגי".
מה לגבי הרומן של אשתך?
"היא המשיכה להיפגש עם המאהב שלה. היו לילות שהיא בכלל לא הייתה חוזרת הביתה. אני הייתי נשאר לשמור על הילדים כשאני יודע שבזמן הזה אשתי עושה מה שהיא עושה. המזל שלי שאני מאוד חזק נפשית. יש לי חבר שקרה לו לאחרונה מצב דומה והוא התמוטט.
"בהתחלה כמובן גם היו משחקי כוח. צעקתי עליה. דרשתי ממנה שלא תחזור הביתה, שתישאר אצל המאהב. אבל היא איימה שתזמין לי משטרה ותגיד שאני מתעלל בה מילולית. אמרתי שאני חייב לשמור על איפוק עד שנסיים את ההליכים".
לא רצית לצאת בעצמך לדייטים?
"לקחתי החלטה שעד שהסאגה הזו לא נגמרת, אני לא יוצא עם אף אחת. גם כי הרגשתי שנפשית אני לא מסוגל, וגם כי הבנתי שזה מצב לא אידיאלי להכיר. לך תסביר למישהי שאתה פרוד מאשתך אבל עדיין גר איתה".
מה הטיפ שהיית נותן לאנשים שנקלעים למצב דומה?
"אם אתה מזהים שאין ביניכם הסכמה ושההליך המשפטי עלול להיות ארוך, תצאו מהבית כמה שיותר מהר. בדיעבד לא הייתי מקבל את ההחלטה הזו שוב. זו סיטואציה כל כך קשה נפשית, שהיא הותירה בי משקעים עמוקים עד היום".
כמובן יש מקרים שבהם זוגות מוכיחים שאפשר להמשיך להתגורר יחד תקופה ממושכת גם אחרי הפרידה. זה למשל המצב אצל שירי ניר (45), קוסמטיקאית ומלבישת תיאטרון מהוד־השרון ואמא לשלושה (7, 9, 11). היא נפרדה מבעלה לפני שלוש שנים וחצי, אבל הם המשיכו לחיות יחד קצת יותר משנה.
"נפרדנו כי לשנינו היה ברור שכבר אין בינינו אהבה או תשוקה", היא מסבירה. "חיינו כמו שתי ישויות נפרדות שמנהלות משק בית משותף. יום אחד אמרתי לבעלי שלשנינו מגיע יותר. שמגיע לילדים שלנו לראות אותנו מסתכלים על מישהו עם ניצוץ בעיניים ולהבין איך זוגיות צריכה להיות באמת. בעלי הסכים איתי מיד כי לא חידשתי לו דבר".
אז למה המשכתם לגור יחד?
"התגוררנו אז בבית שכור. לא רציתי לצאת מהבית. לא רק שזה היה הבית שבו נולדו ילדיי ומאוד אהבתי אותו, בבית הייתה גם הקליניקה שלי. מצד שני, לא יכולתי לעמוד לבד בתשלומי השכירות. גם לבעלי היה נוח להמשיך להתגורר בבית באותו זמן. שנינו הרגשנו שאנחנו לא רוצים להרעיד את כל עולמנו בבת־אחת: גם להיפרד, גם להפריד בתים, גם להתחיל לחלק את הימים עם הילדים.
"די מהר התחילו בינינו ימים קבועים שאחד יכול לצאת והאחר נשאר עם הילדים, אבל לא התלוו לזה שום תחושות קנאה. כשהוא היה יוצא, לא הפריע לי אם הוא נפגש עם מישהי. הלב שלי כבר היה בחוץ ופרגנתי לו. אם כבר, זה רק עשה אנרגיה יותר טובה בבית כי שנינו היינו יותר מאושרים".
וגם לפרטנרים שיצאתם איתם לא הייתה בעיה?
"אחרי שנפרדנו התחלתי לצאת עם מישהו שהיה מודע למצב, ואני חושבת שבסופו של דבר מה שאת מרגישה זה מה שאת משדרת: אם לך זה לא רלוונטי, אז זה לא רלוונטי גם לזה שאיתך".
למה בכל זאת הפרדתם בתים?
"כעבור שנה כל אחד הרגיש שהוא זקוק לספייס שלו, ובדיוק הודיעו לנו שלא מאריכים את חוזה השכירות. נפרדנו בצורה מאוד מפרגנת ותומכת. גם עבור הילדים זה היה מצוין כי הייתה להם הכנה. ברור לי שזה עבר בלי קשיים כי הפרידה הייתה הדדית ולשנינו לא היו רגשות רומנטיים זה כלפי זו כבר הרבה מאוד זמן".
יעל (45), פיזיקאית מיהוד, נאלצה להמשיך לגור עם האקסית שלה שנה וחצי אחרי שהחל תהליך הפרידה. למרות שחיו יחד 14 שנה והביאו ארבעה ילדים במשותף ("היינו ידועות בציבור לכל דבר"), המאבק הגיע לרמות כאלה שפרודתה הזמינה לה משטרה והאשימה אותה כמסיגת גבול. "להסביר לשוטרים שהיא אשתי, שהילדים שלה הם גם שלי, ושזה למעשה גם הבית שלי, לא הייתה משימה פשוטה בכלל", היא אומרת בעצב.
הזוגיות שלהן התחילה כסיפור אהבה. חצי שנה אחרי שהכירו עברו לגור יחד, ועם הזמן החליטו להקים משפחה. היום הן אמהות לארבעה (6, 8, 11, 13). "נעזרנו בתרומת זרע", היא מספרת. "אני ילדתי שניים והיא ילדה שניים. אני אימצתי את ילדיה והיא אימצה את שלי, כך ששתינו רשומות בתור ההורים החוקיים שלהם".
לפני חמש שנים הזוגיות החלה לצלוע. "היחסים בינינו נסובו רק סביב הילדים ותחזוקת הבית. במקביל היא התחילה להתעמר בי. בדיעבד אני מבינה שהיא עשתה את זה כי היא רצתה שלא יהיה לי טוב ושארצה לעזוב את הבית. המחשבה הזו באמת עלתה לי לעתים קרובות, אבל תמיד בסוף עצרתי בעצמי".
למה?
"הייתי הצד הכלכלי החלש בזוגיות. המשכורת שלה הייתה יותר גבוהה משלי. ובניגוד אליי, ההורים שלה גם יכלו לעזור לה. כשהכרנו, גרנו בדירה שהייתה בבעלותה. אחרי שכבר היו לנו שני ילדים החלטנו להרחיב את המשפחה, למכור ולקנות דירה גדולה יותר. הצעתי להוסיף סכום כסף משלי אבל היא סירבה בתוקף. היא העדיפה שגם הדירה החדשה תהיה רשומה רק על שמה, והוריה השלימו את החסר.
"לאורך כל השנים גם לא היה לנו חשבון משותף כי היא סירבה. מה שכן, כל חודש המשכורת שלי הלכה לטובת המשק המשפחתי, ולא רק שלא הצלחתי לחסוך אלא שלפעמים נקלעתי למינוס. לא ידעתי איך אוכל לשכור דירה שתתאים לחמש נפשות והעדפתי לסבול בשקט".
מה הוביל לפרידה?
"לפני שנתיים היא אמרה לי שהיא רוצה שנפרק את הזוגיות ושאצא מהבית. היא הוסיפה שאם אמצא דירה קרובה, היא תעזור לי בתשלום שכר הדירה. אמרתי לה שזה לא כל כך פשוט. לא רק שגם עם הסכום שהיא מציעה לא אוכל לעמוד בזה כלכלית, הרי שחיינו יחד 14 שנה ויש לי זכויות. היא התחילה לצעוק עליי שהקשיים הכלכליים שלי לא מעניינים אותה ושאני צריכה להגיד תודה שהיא בכלל מציעה עזרה בשכר דירה.
5 צפייה בגלריה
''היא החליפה את הסיסמה של הוויי-פיי כדי שלא אוכל לעבוד מהבית'' (אילוסטרציה)
(צילום: shutterstock)
"הבנתי שאין לי ברירה ופניתי לעורכת דין. היא אישרה בפניי שאנחנו נחשבות כמו זוג נשוי לכל דבר ושאני זכאית לדמי מזונות ולאיזון משאבים. כשחזרתי הביתה והראיתי לפרודה שלי את טיוטת ההסכם, היא התפוצצה. היא מיד שכרה עורכת דין משלה והתחיל בינינו מאבק משפטי שנמשך קרוב לשנתיים. בזמן הזה המשכתי לגור בבית כי לא הייתה לי אופציה אחרת, אבל היא דאגה להפוך את חיי לגיהינום".
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"היא החליפה את הסיסמה של הוויי-פיי כדי שלא אוכל לעבוד מהבית והחביאה את השלטים של הטלוויזיה. אם הייתי מוזגת לי קפה ומניחה על השיש, היא הייתה שופכת לי בכוונה. באותה תקופה עברתי לישון על הספה בחדר העבודה והיא הייתה משליכה את המצעים על הרצפה ודורכת עליהם בכוונה. ערב אחד חזרתי מהעבודה וראיתי שהיא הוציאה את כל הבגדים שלי מהארון וארזה אותם בתוך שקיות זבל. חיכיתי שהילדים יהיו בבית הספר והיא בסידורים, והתחלתי להחזיר את הבגדים. כשהיא חזרה וראתה מה אני עושה, היא הזמינה משטרה. לקח זמן והרבה דמעות עד שהצלחתי להסביר לשוטרים מי אני עבורה.
"הכי גרוע שהיא גם הסיתה את הילדים נגדי באופן שיטתי. עם השניים הגדולים זה היה ממש ברמה של ניכור הורי. הילד הגדול למשל תקף אותי ואמר, 'למה את תובעת את אמא? אפילו אם החוק אומר שמגיע לך, אני מזלזל בך ובחוק'".
איך זה נגמר?
"לפני חצי שנה, אחרי שורה של דיונים משפטיים, בית המשפט נעתר לטובתי בכל מה שקשור לאיזון משאבים, משמורת משותפת ודמי מזונות. כבר באותו יום חיפשתי דירה ותוך פחות משבוע עברתי אליה. נמלטתי כל עוד נפשי בי".
