לדימיטרי פסקל יש הכל. הוא אוליגרך רוסי-ישראלי בן 45, שעשה את המיליונים הרבים שלו בעיקר בעסקי האנרגיה המשגשגים במזרח אירופה. עכשיו הוא חי על הקו שבין מעון הפאר שלו בסנט־פטרבורג לישראל. הוא יהודי-ציוני נלהב ופילנתרופ, שלמרות הצלחותיו הכלכליות והכספים הרבים שתרם למוסדות בארץ, מעדיף להישאר מתחת לרדאר. לכן, שמו ופרטיו לא מוכרים אפילו לגוגל. הבריאות שלו תקינה לחלוטין, אין לו מחלות רקע, אם כי כמו כולנו, הוא ממש מודאג מהקורונה, והיה רוצה לקבל כבר את החיסון המיוחל ולחזור לשגרה המפנקת והעסוקה שלו. סך הכל, פסקל הוא אדם שהחיים חייכו אליו. אולי חוץ מעניין קטן אחד: הוא לא באמת קיים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
- "קומבינציה של בורות ופחד": האיש שחוקר את מתנגדי החיסונים
- "זה עשוי להיות הפיתוח הגדול של המאה": המדען מאחורי החיסון של פייזר
- מתי תסתיים המגפה והאם אפשר יהיה להיפרד מהמסכות? המומחים משיבים
דימיטרי פסקל הוא פיקציה מוחלטת, דמות בדיונית שהמצאנו, רק כדי לבדוק שאלה אחת: האם הוא יקבל את החיסון הנכסף לקורונה? הרי הוא לא בן 60, לא סובל ממחלת רקע, לא עובד מערכת הבריאות, וכאמור, לא באמת קיים. אז אם הוא יבטיח תרומה של מיליונים לבית חולים, האם יקבל חיסון ויעקוף את כולנו בתור? ותוך כמה זמן?
ובכן, התשובה היא תשע דקות.
זה לפחות מה שקרה כשפנינו השבוע כנציגיו של דימיטרי פסקל בישראל לבית החולים מאיר בכפר־סבא. בשיחה קצרה עם ראש עמותת הידידים של בית החולים – הגוף שאחראי על איסוף התרומות – הצגנו את פסקל, והעלינו את האפשרות שהאוליגרך ירים תרומה של בין שלושה לחמישה מיליון שקל. "אבל", הוספנו, שיהיה משהו ש"מאוד יעזור לו להחליט לתרום דווקא למאיר".
"אוקיי".
הוא עוזב בסוף השבוע את ישראל, חזרה לסנט־פטרבורג, ורוצה להתחסן מהקורונה לפני שהוא יוצא מכאן. הוא לא כל כך סומך על החיסון הרוסי, ולא יודע אם יוכל לחזור לישראל בהמשך.
"הבנתי".
אני שואל קצת בעדינות: האם נראה לך שזה משהו שאפשר יהיה לדאוג לו?
"בדרך כלל בבתי החולים מחסנים רק את הצוותים הרפואיים. לא מחסנים אחד מבחוץ. אבל תן לי לבדוק".
אחרי השיחה, וכדי שהעניינים יהיו ברורים, שלחנו גם הודעת וואטסאפ: "בהמשך לשיחתנו הנעימה, שמי מעיין, נציגו של איש העסקים דימיטרי פסקל. הוא מעוניין להעמיד תרומה משמעותית לטובת מוסד רפואי בארץ... כפי שהסברתי, הוא עוזב את הארץ בסוף השבוע, ומעוניין להתחסן נגד קורונה לפני כן. על אף המורכבויות שבעניין, אני משוכנע שנוכל לפתור את המצב לשביעות רצונם של כל המעורבים. אשמח מאוד אם נוכל להתקדם בעניין בזריזות, אפילו עוד היום. תודה מראש ובריאות איתנה".
כעבור תשע דקות הגיעה התשובה מראש העמותה: "יש אישור לחיסון אצלנו. תדבר ותתאם מתי בדיוק. עדכן אם יש בעיות".
לא האמנו, אז הרמנו מיד טלפון לראש העמותה. "ראית את הוואטסאפ?" אמר, "נתתי לך שם של אשת קשר. תרים אליה טלפון, יעשו לו את זה".
יעשו לו את זה?
"כן".
ומה לגבי התרומה?
"ברגע שיהיה משהו לגבי התרומה, דבר איתי. הזריקה היא ללא קשר. על בית החולים, מה שנקרא".
תודה.
"אם אתה נתקל בבעיות, תגיד לי".
לא נתקלנו בבעיות. אשת הקשר התגלתה כסגנית המנהל האדמיניסטרטיבי של ביה"ח. היא הייתה מוכנה לקראת הטלפון שקיבלה מאיתנו, וכבר ביררה מתי נוח לנו להגיע.
רגע, מה זה כולל? מה זה מצריך ממני?
"אתה צריך להגיע לבית החולים ולהיות איתי בקשר לפני כן, כדי שאני אהיה יחד עם המזכירה שתקבל אותך. אתה מגיע עם תעודה מזהה, נותנים לך חיסון, ויכול להיות שתצטרך לחכות עשר דקות או רבע שעה, תלוי בעומס. ואז משחררים אותך וקובעים לך תור ל-21 ימים לאחר מכן, למנה השנייה".
זה משהו שאפשר לעשות עוד היום?
"כן".
אני לא יודע אם את מכירה את הסיפור, החיסון הוא לא בשבילי.
"כן, עבור תורם. הבוס שלי אמר לי".
אבל אנחנו גם ככה עושים את זה קצת אנדרקאבר, לא?
"זה נכון, אבל אנחנו עושים קצת יותר (חיסונים), לפי בקשות. בכל מקרה תוך פרק זמן קצר אין אזרח שלא יוכל להתחסן. אז אם יש בקשה מיוחדת, שההנהלה פה מאשרת, אנחנו מקבלים".
יש עוד אנשים שמקבלים את החיסון כי ביקשו?
"לא הרבה. מדובר בבקשות מאוד מיוחדות".
בסיום השיחה תיאמנו עם הסגנית שנגיע לקבל את החיסון בשעה שלוש אחר הצהריים. לפני שנפרדנו היא הוסיפה שאלה אחרונה: "אגב, מה השם של התורם?"
"דימיטרי פסקל", ענינו לה.
השבוע אמרו בתגובה בביה"ח מאיר כי: "הנהלת ביה”ח מצירה על המקרה. אירוע זה מנוגד להנחיות ואנו נקפיד על רענון שלהן (התגובה המלאה של מאיר – ראו בתחתית הכתבה)”. אבל מאיר לא לבד. היו עוד בתי חולים שהביעו הסכמה שהתורם הנדיב פסקל יקבל אצלם חיסון בהקדם, ואחרים שהשאירו את האפשרות הזו פתוחה. עוד מתברר כי האוליגרך שהמצאנו הוא אולי פיקטיבי, אבל הלחצים של בעלי ממון על אנשי מערכת הבריאות לקבל את החיסון – מציאותיים לחלוטין. "המון אנשים פונים, יש לחצים בלתי פוסקים לקבל את החיסון כאן ועכשיו", אומר השבוע בכיר באחד מבתי החולים במרכז. "ובגלל שכולם שברו את החוקים, אין לנו ברירה. בהתחלה אמרנו 'לא', ואז כל הזמן ראינו תמונות של אנשים מתחסנים בבתי החולים הסמוכים. נהייתה מין תחרות כזו. לא רק שכולם לא מתחשבים בכללי משרד הבריאות, אפשר לומר שפשוט שמים פס על משרד הבריאות, מה עוד שהמשרד בעצמו שלח את כל ההנהלה הבכירה שלו להתחסן, למרות שרוב העובדים שם הם בני פחות מ־60 ולא ראו חולה מימיהם. יש בוקה ומבולקה".
"גם תורמים אחרים מנסים לברר לגבי עצמם, זו לא הפנייה הראשונה", גילו לנו גם בבית החולים רמב"ם. "אתמול היה פה מבול של טלפונים של תורמים", אמרו לנו בתל השומר, "הם פשוט מחפשים לקבוע תור לחיסון".
אז מה אתם עושים?
"עובדים על זה, תאמין לי. יש לחץ מכל הכיוונים בעניין הזה".
אין ספק כי חיסון הקורונה הוא הגביע הקדוש, הצעד המשמעותי ביותר זה שנה לחזרה לחיי שגרה. במשחק המונופול שכפתה על כולנו המגפה, החיסון הוא כרטיס ה"צא מהכלא": הוא מאפשר להסתובב בחופשיות (אם כי תוך שמירה על כללי הריחוק); לחמוק מבידוד גם אם הייתם ליד חולה מאומת; לטוס בבטחה למדינות שפתוחות בחו"ל ולחזור ללא צורך בבידוד; ובכלל, לפחות להוריד דאגה אחת גדולה מהראש: אחרי שתי הזריקות הללו, לא תחלו בקורונה על שלל תופעותיה.
אלא שנכון לעכשיו, כמות החיסונים שהגיעה לישראל מוגבלת. לכן, מסמך רשמי של משרד הבריאות, קובע במדויק מי זכאי לקבל כאן ועכשיו את החיסון, על פי מדרג ברור. בעדיפות ראשונה - סגלים רפואיים, סטודנטים לסיעוד ולרפואה בסבבים קליניים, מד"א וארגוני הצלה. אחריהם מוסדות "מגן אבות ואמהות", מוסדות רווחה לחוסים ומטפליהם, בני גיל 60 ומעלה ואוכלוסיות בסיכון מיוחד, כמו מושתלי ריאות.
בעדיפות השנייה - קבוצות סיכון נוספות, כמו חולי סוכרת, סי-או-פי-די, מטופלים עם דיכוי חיסוני, מושתלי איברים, חולים המטולוגים וכו'. אחריהם יגיע תורם של קבוצות בחשיפה גבוהה, כמו מורים וגננות, עובדים סוציאליים, אסירים וסוהרים, מגיבים ראשונים (מגישי עזרה ראשונה, כבאים, שוטרים וכו').
כל זה נשמע הגיוני והוגן. רק שבמדינת הקומבינה, תמיד יהיה מי שינסה לעקוף בתור. זו הסיבה לזעם הציבורי שפרץ כשנחשף שידוענים שאינם עומדים בקטגוריות קיבלו פניות להתחסן, או לביקורת שנמתחה על ההחלטה התמוהה לחסן את משתתפי "הישרדות".
אלא שהתחקיר שלנו חושף כי יש עוד קבוצה רבת־עוצמה שמפעילה לחצים על מערכת הבריאות כדי לקבל עדיפות בדרך לחיסון: בעלי הון. "אני מקבל הרבה מאוד פניות בעניין הזה, של אנשים חשובים ומקושרים, כמו פוליטיקאים ואנשי עסקים", מאשר מנהל של אחד מבתי החולים. "הלחץ הוא בלתי פוסק. לפני כמה ימים פנה אליי מנכ"ל של אחת החברות הגדולות במשק בנימוק מקורי: הוא ביקש להתחסן כדי לשמש דוגמה לעובדיו, שילכו גם הם להתחסן ברגע שיינתן להם".
ואישרת לו?
"לא. אמרתי שאשמח לחסן אותו ברגע שמשרד הבריאות יתיר את זה".
אבל לא כולם עומדים בלחצים הללו, ובדיוק בשביל זה יצרנו את דימיטרי פסקל, ופנינו בשמו לבתי חולים. נאמר מיד: לצד בתי חולים שקיבלו את ההצעה, היו כאלו שדחו על הסף את הדיל "קבלו תרומה־תנו חיסון". אחרים ניסו להתפתל ולהישאר אמביוולנטיים.
בשיחה הראשונה עם בית החולים הדסה, למשל, אחרי שהצגנו בפניהם את האוליגרך ודרישתו, אמרו לנו שהם מקפידים מאוד על הנהלים המחמירים של משרד הבריאות להפרדה בין התורמים לבין השירות הרפואי שהם מקבלים. אלא שכעבור חצי שעה חזרה אלינו גלי יהב, שהגדירה עצמה כ"מזכירת הדירקטוריון של הדסה, ומי שמתעסקת בנושא בקרת התרומות וקבלת התרומות בהתאם לנהלים ולרגולציה".
יהב: "אני מבינה שיש איש עסקים רוסי, שקוראים לו דימיטרי פסקל, ושהוא רוצה שני דברים – גם לתרום וגם חיסון".
ניסחת את זה בצורה מאוד מדויקת.
"אני מבינה מהר. עכשיו אני אשאל אותך שאלות שונות ומשונות, ואתה תצטרך לענות לי. כל הנושא של חיסונים בישראל, כידוע לך, ניתן לפי קטגוריות, כי גם ככה אין הרבה חיסונים בארץ עדיין. כרגע מחסנים לפי קריטריונים – בני 60 ומעלה וכו'".
בשלב זה, ולאחר שהובהר לה כי מר פסקל אינו עומד בקריטריונים לקבלת החיסון, ביקשה יהב לקבל את מספר תעודת הזהות שלו, והבטיחה ש"אנחנו נבדוק אם זה אפשרי לעשות את זה בהדסה". בהמשך השיחה, ביקשה גם להדגיש ש"אנחנו כמובן מקבלים כל תרומה בברכה, ואנחנו הכי נשמח בעולם. אבל אנחנו לא יכולים לכרוך את שני הדברים (חיסון ותרומה) יחד. מבחינה רגולטורית זה אסור".
עזבי את הרגולציה. אני מדבר ברמה הפרקטית.
"אני אומרת עוד פעם. אנחנו מוסד רפואי גדול ומכובד במדינת ישראל, ואם אני מקבלת תרומה, אני מדווחת עליה. ואם אני מדווחת עליה ומדווחת על אותו תורם שגם קיבל אצלי חיסון באופן חריג שבחריג, אני לא יכולה להימנע מהקשר. לכן אני אומרת: זה לא שזה בלתי אפשרי לעשות את זה, אבל אנחנו נצטרך לעשות את זה עם איזושהי הפרדה מאוד ברורה – חיסון לחוד, תרומה לחוד. אין קשר בין הדברים".
כעבור שלוש שעות, חזרה אלינו יהב. "עשיתי את הבירור שלי פה עם ההנהלה, וניתן יהיה לחסן אותו בתחילת שבוע הבא, לא לפני".
עוד לא שלחתי לך פרטים מזהים.
"נכון, אבל אמרתי שאני אבדוק, אז אני חוזרת אליך".
יופי. מה זה אומר "תחילת שבוע הבא"?
"בין ראשון לשלישי. ברגע שזה יהיה רלוונטי ואקטואלי, נקבע לו יום ושעה".
והוא יכול פשוט להגיע עם תעודת הזהות ולקבל חיסון?
"כן".
וזה מאושר בידי ההנהלה?
"נכון. פשוט הייתי חייבת לקבל אור ירוק כדי שנוכל לקדם את זה".
אולי יותר מהכל, אפשר ללמוד מהתשובות של בתי החולים שהסכימו לדיל, או לפחות לא דחו אותו על הסף, על מצבה של מערכת הבריאות בישראל. מורעבת, סובלת מתת־תקציב, ותלויה מאוד בחסדי גורמים פרטיים בעלי כיס עמוק. מרבית התורמים הללו, חשוב לומר, הם בעלי לב רחב שעושים עבודת קודש. אבל היו ביניהם כאלו, כך עולה מהתחקיר, שביקשו לנצל את קרבתם, כדי להתקדם בתור לחיסון. "הטלפון לא מפסיק לצלצל", מספרת בכירה באחת מקופות החולים. "כל מי שהוא מישהו או מכיר מישהו שהוא מישהו מבקש לעקוף את התור, וחלקם גם מצליחים בזכות קשרים אישיים. היה אדם מוכר מאוד שהתקשר אליי בבקשה להתחסן, למרות שהוא צעיר בהרבה מגיל 60. אמרתי לו שבשלב זה לא נוכל לחסן אותו, אבל מאוחר יותר שמעתי שחוסן. אין לי מושג איך הצליח לסדר לעצמו תור".
נדמה כי לתורמים ולבעלי הון קל יותר להפעיל לחץ על בתי החולים הקטנים יותר, אלו שבפריפריה. זו אולי הסיבה לכך שגם בבית החולים יוספטל באילת הקשיבו בעניין להצעה של האוליגרך המדומה. "הוא לא סומך על החיסון הרוסי", פסק אמנון שפר, מנכ"ל עמותת הידידים של בית החולים, לאחר ששמע את הסיפור שלנו על איש העסקים פסקל.
בדיוק.
"טוב. תשמע, אני בתפקידי מנכ"ל עמותת הידידים, לא מנכ"ל בית החולים. את הדברים האלה אני צריך לבדוק עם מנהלת בית החולים. תן לי רגע לחשוב... איזה סדר גודל של תרומות הוא יכול להרים?"
הוא מדבר על שלושה-חמישה מיליון שקלים.
"הצבת לי אתגר רציני. אם אני יכול לקבל תרומה כל כך יפה ונאה, אז יש לי אינטרס לרוץ ולראות איך אני מקיים את רצונו של הבחור".
כעבור יומיים קיבלנו מייל עם פרטי חשבון הבנק של העמותה. חזרנו אל שפר כדי לשמוע מה בנוגע לחיסון. "אמרתי לך, זה סודר", השיב.
אז אפשר לבוא מחר ליוספטל?
"התשובה היא כן. אבל אתה יודע, תצטרך בעוד 21 יום להגיע עוד פעם".
בסדר. יש מישהו בבית החולים שאפשר לדבר איתו?
"אתה יכול לדבר עם הרבה אנשים. ברור לך שהדברים האלה לא מונחים על השולחן למעלה".
בהתכתבות המיילים בינינו הבהיר שפר כי ישמח שכספי התרומה יועברו לחשבון הבנק של עמותת הידידים. בהמשך היום התקשרנו אליו שוב, כדי להסביר לו שקודם כל אנחנו רוצים חיסון. "אתה צריך להבין שבית החולים לא יכול לכרוך תרומה במתן שירות", הסביר לנו. "לכן הדברים צריכים להיעשות בצורה אחרת. זו הצורה שבה אפשר ונכון להתנהל".
אני לא מעוניין לכרוך, אבל אני כן רוצה לדבר עם מישהו שיגיד לי, "בוא בשעה כזו וכזו, ניתן לך את החיסון".
"אני מרגיש בזה לא נוח קצת. בדרכים שבהן אני מנהל את העסקים, אני לא נתקל בבקשות דומות. אבל בסדר, אני יכול להבין. אם אתה לא סומך על המילה שלי. אני אתן לך איש קשר. תרים אליו טלפון, הוא מודע. אתה יכול להרים אליו טלפון ולוודא שבמידה שמפקידים את הכסף, באמת תקבלו את מה שאתם מבקשים".
איש הקשר הוא עידו גורן, מנהל הכספים של בית החולים יוספטל, ששייך לקופת חולים כללית. "אתה מכיר בטח את ההגדרות הקפדניות מאוד של משרד הבריאות לגבי העדיפות למתחסנים", אמר גורן בפתח השיחה. "אם אנחנו מתקדמים עם זה, אנחנו פועלים בניגוד להנחיות, אבל בוא נגיד שזה לטובת מטרה טובה. אני איש כספים, אני לא מתעסק בחיסונים עצמם לשמחתי, כי זה עכשיו באמת כאב ראש גדול".
7 צפייה בגלריה
בית חולים יוספטל. ''יש לי אינטרס לראות איך אני מקיים את רצונו של הבחור''
(צילום: שאול גולן)
זה משהו שאפשר לפתור?
"אני מאמין שכן. אבל אני צריך לשכנע באמת את מנהלת בית החולים. קיבלנו לא מעט פניות, לא כאלה, אבל בסגנון. אנשים שרוצים להתחסן, כי לחוץ להם, והם חוששים, כל אחד והעניינים שלו, ואנחנו נאלצים לדחות אותם. במקרה הזה, הסיבה שאנחנו מתקדמים, ולי כאיש כספים קל להגיד את זה, היא כסף. כל תרומה, במיוחד בהיקפים האלה, מבורכת".
לכאורה, הכללים של משרד הבריאות ברורים, ובמאיר, בהדסה וביוספטל היו אמורים מיד לגלגל אותנו ואת האוליגרך הפיקטיבי מכל המדרגות. אבל זה לא מה שקרה. גם מנהל בית החולים זיו שבצפת בכבודו ובעצמו, ד"ר סלמאן זרקא, שמע מאיתנו על בקשתו של דימיטרי פסקל, ואיך נאמר בעדינות? לא ממש טרק בפנינו את הדלת. "בן כמה הוא", חקר ד"ר זרקא.
45.
"הוא לא בקבוצת הגיל".
נכון, ואין לו מחלת רקע.
"אני חושב שאפשר לפתור את זה, אבל לא נכון לכרוך. ברגע שאתה כורך את זה, זה מתחיל להיות בעייתי. כשאתה אומר, 'נשקול לתת את התרומה, אבל בתנאי שתבטיח לנו חיסון', זה מתחיל להיות דיל בעייתי. אני כבר רואה את הכותרת בעיתון: מכרתי מנת חיסון בחמישה מיליון שקלים. זה ברור לך".
השאלה אם אפשר לעשות את זה בפרופיל נמוך.
"כשאתה מעמיד אותי בפינה, בסגנון שאתה לא מוכן לדבר איתי אלא אם כן אבטיח לך חיסון, זה לוקח אותנו למקום בעייתי. כשאני אומר לך ש'אני מאמין שנוכל לסדר לו חיסון', אני אומר את זה. אבל אתה יודע, יש שוני במסר, בשיח, גם באינטונציה וגם במרכיבים המשפטיים. (זה ההבדל בין זה) שאני הסכמתי לקבל תרומה בתנאי שאני נותן חיסון; לבין זה שנוצר קשר עם תורם שדי מוטרד מהקורונה, ומצאנו את הדרך לתת לו את החיסון בפרופיל נמוך, בלי להעלות את זה לתקשורת ובלי לקשור את זה בשום מקום".
אבל אתה חושב שאפשר יהיה, ברמה הפרקטית, לעשות את זה עבורו?
"הפתעת אותי. לא חשבתי שהחיסון נגד הקורונה הופך לאישיו בתרומה למען הפריפריה וחולי סרטן. אני לא אומר את זה ממקום ציני ומזלזל, אלא ממקום של הפתעה. אתה לגמרי מפתיע אותי שאתה אומר את זה בתוך השיחה, כי לי זה נשמע כמעין התניה. אני לא שולל את זה, אני לא אומר שזה לא יקרה. אבל אני חושב שצריך למצוא את הדרך".
אוקיי. אני אחזור אל דימיטרי ואעדכן אותו בשיחה שלנו, ואני מאמין שנהיה בקשר.
"אין בעיה. עזוב את החיסון כרגע. זה לא שהתשובה היא 'לא'. בוא נתקדם. נמצא את הדרך".
אני רק אגיד לך שבבתי חולים אחרים דיברו איתי על האפשרות להתחסן עוד השבוע.
"כשאתה כורך את זה, אז אני אגיד לך 'סליחה'. אתה מבין את הסגנון שלי, אני לא אגיד לך, 'תבוא עם צ'ק ואני אביא מזרק'. אנחנו לא במסר הזה. לכן אני אומר: בואו, תתעניינו לגבי חיסונים, נמצא את הדרך. לא אמרתי שאני מתנגד או שזה לא יקרה. אני צריך לחשוב איך הדבר הזה... אני יודע שהרעיון הכולל של מדינת ישראל ומשרד הבריאות זה לחסן את כלל אזרחי המדינה. ברגע שאמרת לי שהוא אזרח מדינת ישראל, הסוגיה הזו קצת נרגעה מבחינתי. עכשיו נשארה סוגיית התזמון. אני מאמין שאני אוכל לפתור את זה".
גם בלניאדו בנתניה לא השיבו בתחילה בשלילה, וביקשו לבדוק רק איך מפצחים את סוגיית הדיל תרומה־תמורת־חיסון. "תראה", אומר בכיר בבית החולים, "אני לא חושב שזה קשור אחד לשני. אנחנו נעשה את המאמץ שזה יקרה. הוא יודע לְמה הוא רוצה לתרום?"
זה לא משנה לו. לא משנה לו מחלקה. מה שיעזור. הוא רוצה לתרום למוסד רפואי והוא לא רוצה לקבל את החיסון הרוסי.
"שוב, אני אומר שאני לא קושר בין אחד לשני אבל אני צריך לבדוק כרגע את ה… כרגע מה שעושים זה שמתכננים לחסן את צוותי בתי החולים".
כן, ו...?
"אני מתחייב לחזור אליך עם תשובה אם יש אפשרות לעשות את זה גם. אנחנו לא תולים את זה אחד בשני. אנחנו פשוט מנסים לעזור לאנשים. אני לא תולה אחד בשני, עם כל הכבוד שבן אדם רוצה לתרום, אני מבקש להדגיש את זה. אני אעשה את כל המאמץ".
המאמצים כנראה לא הועילו. כשחזר אלינו הבכיר, הוא הודיע: "לא נעבור על החוק, וכרגע, על פי הוראות משרד הבריאות, אין לחסן אנשים שהם לא עובדי בית החולים".
אז יש גם נקודת אור בתחקיר: היו, כאמור, בתי חולים שסירבו להצעה – גם אם אחרי התפתלות כזו או אחרת – ואמרו שחד וחלק הם לא מתכוונים להפר את הנהלים. זאת, למרות הלחצים הכבדים שמופעלים כרגע על המערכת. "יש הרבה אנשים שהיו מאוד־מאוד שמחים להתחסן, רק לא נותנים להם כרגע, בגלל סדר העדיפויות הלאומי", אומר מנהל של אחד מבתי החולים.
ובכל זאת, אתם מחסנים בבית החולים אנשים שהם לא עובדים שלכם. חלקם גם לא מספיק מבוגרים.
"זה עניין של גבולות. אפשר ללכת על הגבול המחמיר ביותר, ואפשר קצת לעגל פינות. בכל זאת המטרה היא לחסן כמה שיותר אנשים. אבל גבול הגיל הוא מאוד ברור, ואותו נשתדל לא לעבור. השאלה הגדולה היא כמה חיסונים יש במדינת ישראל. אם יש מספיק, למה לא לתת למי שמעוניין להתחסן כבר עכשיו? אנחנו באמת במרוץ נגד הזמן".
בתל השומר, למשל, אמרו לנו כבר בשיחה הראשונית, שכרגע אין להם אפשרות להיענות לבקשתו של האוליגרך. "אני יכולה לשים אותו בעדיפות עליונה וברגע שנקבל אישור (לחסן גם אנשים מתחת לגיל 60), אנחנו יכולים לזמן אותו מיד", אמרה לנו הנציגה של עמותת הידידים. בסורוקה סירבו גם, אבל תוך שהם מתבססים על ניסיון עבר. "בדקתי את זה השבוע לגבי תורם שלנו, תורם ותיק שלנו שהוא לא מהארץ - ולצערי אנחנו לא יכולים לסייע", אמרה הנציגה. "אסור לנו לעשות את זה. לא נפר את החוק".
גם בתי החולים פוריה בטבריה, בית החולים לגליל בנהריה, העמק בעפולה, איכילוב בתל־אביב, רמב"ם ובני ציון בחיפה ובילינסון בפתח־תקווה, שלחו אותנו לדרכנו, לאחר בירור זריז עם ההנהלה. "בדקתי בהנהלה, בשלב זה אין שום אפשרות לחסן אזרחים, אלא רק עובדי בית החולים", הסבירה גלית אלון, מנכ"לית אגודת הידידים של רמב"ם. "אנחנו לא מפרידים בין בעל הון לבעל פרוטה". בעמותת הידידים של בילינסון חזרו אלינו והתנצלו: "לקח זמן לבדוק, כי זה משהו שמצריך אישור מיוחד. אבל לא הצלחנו. זה לא אפשרי בשלב הזה. אסור לנו להתנות תרומה בשירות. לכן הצעתי להם לעשות את זה בתשלום, לא כהטבה. גם בתשלום זה לא משהו שניתן בשלב זה לעשות".
אז נוותר.
"אם זה התנאי, אין לנו ברירה".
בבית החולים הלל יפה בחדרה מצאנו את הצוות הערני ביותר. "בית חולים שיקשור תרומה לחיסון, בניגוד לתקנות משרד הבריאות, ימצא עצמו יפה בכותרות", אמרה לנו דקלה רוזנפלד, סגנית מנהלת אגף גיוס ופיתוח משאבים. "אפילו יש לי הרגשה שאתה עובד במערכת תקשורתית. אם זה הדיל ברייקר, זה נשמע לי נורא מוזר. אנחנו יותר מנשמח לפגוש את התורם, להציע פרויקטים סופר־חשובים להשקיע בהם, אבל זה לא ייקשר למתן חיסון. אוי לחיבור בין תרומה למתן חיסון".
גם בבית החולים קפלן, התעוררה חשדנות בריאה. זאת למרות שבתחילה, דווקא הראו שם סימני התלהבות, אחרי שהצגנו את האדון פסקל והדיל שלו. "אני אדאג לזה", הבטיחה בכירה בבית החולים. "איך אמרת קוראים לו?"
דימיטרי פסקל.
"שנייה אחת, אני מחליפה כבר עכשיו מילה עם מנהלת המרכז הרפואי. יש לו אזרחות ישראלית?"
כן. אם תעשו גוגל ברוסית תמצאו אותו.
"כן, כן, אלה האנשים שאני הכי אוהבת, את התורמים האלה... תגיד לי עוד דבר, עד מתי הוא בארץ?"
הוא רוצה לעזוב כבר ביום שני הבא.
"אז אנחנו צריכים שהוא יתחסן השבוע".
אני רק רוצה להגיד לו כשאני מדבר איתו שיש חיסון ביום חמישי, צריך לתרום כך וכך, לבוא מוכנים.
"לבוא עם הצ'ק (צוחקת)".
אלא שבהמשך צהלות ההתלהבות התחלפו בחשדנות. "דיברתי עם המנהלת", אמרה לנו הבכירה בשיחת טלפון. "אנחנו מנסים לעשות גוגל על האיש, ולראות שזה לא איזה פייק אבל אנחנו לא מוצאים אותו. איך נדע שאתה לא מבלבל לי את המוח?"
רק לאחר שבקפלן התקשו לאתר את התורם, נזכרו לערב את הייעוץ המשפטי. "לא לוקחים צ'אנסים פה", הסבירה הבכירה. "זה לא בית חולים של אבא שלנו. זה בית חולים ציבורי וצריך לקבל אישור על זה. צריך להראות שהאיש הזה מוכר וידוע".
החשדנות גברה עוד יותר בקפלן אחרי שקיבלו שם מידע על איש עסקים רוסי שמבקש לתרום כסף גם לבית חולים אחר של הכללית, יוספטל. ואז הודיעה הבכירה: "אני יכולה להגיד לך שאנחנו לא נעשה שום דבר שהוא לא חוקי".
בבית החולים שמיר, הידוע יותר בשמו הקודם אסף הרופא, החליטו להעביר את הדיל שהציג האוליגרך הפיקטיבי לבחינת משרד הבריאות. "אם הוא היה מעל גיל 60 זה היה יותר קל לעשות את זה. כי מבחינת ההוראות, זה הגיל שאתה יכול לחסן כרגע", אמרה מנכ"לית אגודת הידידים של בית החולים.
אם הוא היה יכול להתחסן הוא לא היה צריך את עזרתך.
"הוא יכול להתחסן (אם הוא מעל גיל 60), אבל זה הרבה יותר קל כשאתה מחובר לבית חולים שיכול לסייע, אין ספק".
אני אשמח אם תבדקי את העניין. אני כרגע בקשר עם עוד כמה בתי חולים.
"אני בטוחה שכולנו נגיד לך כן בסוף. אני חושבת שזה משהו שהוא אפשרי. זה לא כזה סיפור לדעתי".
כעבור שעתיים חזרה אלינו, והתברר שזה כן סיפור. "התייעצתי. בגלל שזה נגד הנחיות משרד הבריאות, אנחנו צריכים לבדוק שהם מוכנים להתגמש בעניין הזה. כרגע ההנחיה היא לחסן את הסגל, ואם יש מישהו שהוא מעל 60, זה לפי מה שמשרד הבריאות החליט".
לא הבנתי.
"האדון שאתה מייצג הוא בן 45. כרגע לחסן אותו על דעת עצמנו זה נגד ההנחיות של משרד הבריאות. אז אנחנו פשוט רוצים לקבל מהם את האישור לזה".
אני אשמח שתפנו למשרד הבריאות. אולי הם יזרמו.
במשרד הבריאות לא זרמו. למחרת קיבלנו הודעה ממנכ"לית העמותה: "נשמח מאוד שמר פסקל יבוא לביקור וישקול לתמוך בנו בלי קשר. לצערי לעניין החיסון לא קיבלנו אישור ממשרד הבריאות".
בינתיים, כך מעידים השבוע בכירים במערכת הבריאות, הלחצים נמשכים. "כן. היו שני תורמים שפנו בבקשה לסייע להם להתחסן", מגלה ד"ר מיקי הלברטל, מנהל רמב"ם.
ומה ענית להם?
"שאהיה מוכן לחסן אותם אחרי שנגמור לחסן את הצוות. ואז, אתם יודעים מה קרה?"
אנחנו יכולים לנחש.
"אחרי כמה שעות הם התקשרו להודיע שקיבלו תור באחת מקופות החולים". "המון אנשים פונים, יש לחצים בלתי פוסקים לקבל את החיסון כאן ועכשיו", אומר השבוע בכיר באחד מבתי החולים במרכז. "ובגלל שכולם שברו את החוקים, אין לנו ברירה. בהתחלה אמרנו 'לא', ואז כל הזמן ראינו תמונות של אנשים מתחסנים בבתי החולים הסמוכים. נהייתה מין תחרות כזו. מה עוד שמשרד הבריאות בעצמו שלח את כל ההנהלה הבכירה שלו להתחסן, למרות שרוב העובדים שם הם בני פחות מ–60 ולא ראו חולה מימיהם"
מבית החולים מאיר בכפר־סבא נמסר בתגובה: “הנהלת ביה”ח מצירה על המקרה ומבקשת להדגיש כי מדובר באירוע נקודתי שנעשה בתום לב ומתוך רצון לסייע מבלי לקבל את האישורים המתאימים שהיו מונעים את הטעות. אירוע זה מנוגד להנחיות ואנו נקפיד על רענון שלהן”.
מבית החולים הדסה בירושלים נמסר בתגובה: “הנהלת המרכז הרפואי הדסה רואה בחומרה מצב שבו כסף קונה חיסון ציבורי. בירור שנעשה לגבי התורם ההיפותטי והבקשה לקבלת חיסון העלה, כי קצינת הציות לתרומות הבהירה ל’תורם’ כי יש ‘חומה בצורה’ בין קבלת תרומה לקבלת שירות רפואי. תשובת בית החולים דרך קצינת הציות לא הייתה חדה דיה. המרכז הרפואי ילמד את הלקחים ממה שנראה כמו פאשלה והנושא ילובן בדיון ההנהלה הקרוב”.
מבית החולים זיו בצפת נמסר בתגובה: “תחילה ולפני הכל ייאמר כי מנהל המרכז הרפואי זיו, פרופ’ סלמאן זרקא, פעל במקרה זה על פי הנחיות משרד הבריאות וכפי שהוא נוהג לעשות בכל דבר ועניין. גם במקרה המדובר, הבהיר פרופ’ זרקא לתורם הבדיוני, שהתנה את מתן התרומה למרכז הרפואי זיו בתמורה לקבלת חיסון נגד נגיף הקורונה, כי הדבר בעייתי לנוכח הנחיות משרד הבריאות.
“המרכז הרפואי זיו המעניק שירותי בריאות מצוינים לכל אזור הגליל והגולן, אינו משופע בתרומות שיסייעו לו לרכוש ציוד טכנולוגי מתקדם וחדיש שעלותו עשרות מיליוני שקלים. אחד המכשירים אותו אנו חפצים בכל מאודנו לרכוש עבור מרכז הסרטן של הצפון המצוי במרכז הרפואי זיו, הוא מאיץ קווי נוסף לטובת הטיפול בחולי הסרטן שיזכו לטיפולים קרוב לבית ויסייע להצלת חייהם של אלפים.
“לאחר שנפלה לידינו ההזדמנות לתרומה מכובדת שתסייע ברכישת המאיץ היקר, חשבנו שנכון יהיה לבחון מול משרד הבריאות ורק באישורו, את החרגת המקרה המדובר, על מנת שלא נפסיד את התרומה החשובה הזו. על הכף עמדה תרומה משמעותית שתציל חיים של אלפי חולי סרטן תושבי הצפון אל מול הקדמה של ימים ספורים בקבלת החיסון.
“משרד הבריאות מעודד את כל אזרחי מדינת ישראל ללכת ולהתחסן מפני נגיף קורונה ולכן במוקדם או במאוחר כולם יחוסנו. יצוין כי התורם הבדיוני הציג עצמו כאזרח ישראלי, מה שמעניק לו את הזכות להתחסן בישראל וכל רצונו היה להקדים את החיסון במספר ימים בודדים.
“בכל מקרה ולמען הסר ספק, המרכז הרפואי זיו לא היה פועל על דעת עצמו ולא היה מחסן את התורם הבדיוני ללא אישור משרד הבריאות, כפי שהבהיר לו פרופ’ זרקא בשיחה ביניהם, באומרו ‘שזה בעייתי וכי צריך למצוא את הדרך’, כשהוא מתכוון כמובן להבאת הסוגיה להכרעת משרד הבריאות”.
דוברות בית חולים יוספטל ומרחב אילת מקבוצת כללית: "אכן נעשתה פניה כזו דרך עמותת הידידים, ואנו כמובן סירבנו להיענות לה. החיסונים ניתנים על פי הנחיות משרד הבריאות והקדימויות שקבע".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: “התעדוף לחיסון נקבע על ידי ועדה תעדופים מקצועית בראשותו של ד”ר בעז לב ובאישור מנכ”ל משרד הבריאות. חריגים לכך נקבעים על ידי משרד הבריאות. אין שום מקום לתת חיסון שלא לפי התעדופים שנקבעו. משרד הבריאות יקיים בירור עם בתי החולים”.
