הרבני הגדול: מזונות שוויוניים – נגד דין תורה

בערעור שהגישה אם לשתיים על הפחתת מזונות מתחו הדיינים ביקורת על ההלכה של בית המשפט העליון מ-2017. המזונות הוחזרו לסכום המקורי

עו"ד שני פינקלשטיין-מרום | פסקדיןפורסם: 27.12.20 , 08:01

בית הדין הרבני הגדול בירושלים קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אם לשתי בנות וביטל את החלטת בית הדין האזורי להפחית מזונות שנקבעו בהסכם הגירושין מ-2,400 שקל ל-1,500 שקל. הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב צבי בן יעקב והרב דניאל אדרי מתחו ביקורת על כך שההחלטה התבססה על ההלכה של בית המשפט העליון שקבעה מזונות שוויוניים להורים לילדים מעל גיל 6, שסותרת לשיטתם "דין תורה" שלפיו חובת המזונות מוטלת על האב לבדו.

לפני שנתיים וחצי אישר בית הדין הרבני האזורי הסכם גירושין שחייב את האב לשלם לבנותיו מזונות של 2,400 שקל כולל הוצאות מגורים ולשאת בחצי מהוצאות החינוך והרפואה החריגות. בהסכם נלקח בחשבון שנושא המשמורת עוד לא הוכרע אבל זמני השהות בפועל כמעט שווים. בהחלטה מאוחרת יותר נקבעה משמורת משותפת.

בשנה שעברה הגיש האב תביעה לביטול המזונות בטענה שהוא קורס כלכלית. הוא הדגיש שהוא נושא בכל צורכי הבנות כשהן אצלו, וכי האם נישאה בשנית ומתגוררת בדירה ששייכת לבעלה כך שהוצאות השכירות שלה ירדו.

בית הדין הרבני(צילום: עמית שאבי)

האם ביקשה לדחות את התביעה והבהירה כי בינה לבין בעלה יש הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית, מה גם שהיא משלמת לו עבור מגורי הבנות. עוד ציינה האם כי הסכימה למשמורת משותפת בתנאי שהמזונות לא ייפגעו.

בתחילת השנה קיבל בית הדין את תביעת האב והפחית את המזונות ל-1,500 שקל. ההחלטה התחשבה במצבו הכלכלי, בכך שבעת החתימה על הסכם הגירושין עדיין לא נקבעה משמורת משותפת ובנישואיה של האם. כמו כן נקבע שלפי ההלכה של בית המשפט העליון אבות פטורים ממזונות כשזמני השהות שווים, המשמורת משותפת והכנסות ההורים דומות.

אלא שההחלטה התהפכה כאמור בעקבות הערעור שהגישה האם לבית הדין הרבני הגדול. הדיינים קבעו שבית הדין האזורי טעה כשהסתמך על ההלכה שסותרת את דין התורה. "חובה עלינו להבהיר מושכלות יסוד שמשום מה נתעוותו בשנים האחרונות", כתבו. "האב הוא שחייב במזונות ילדיו על פי הדין ולא האם".

הדיינים ציינו כי אמנם מגיל 6 המזונות הם מ"דין צדקה" אבל החיוב העקרוני נותר עדיין על שכם האב ואילו האם חייבת במזונות רק אם יש לה ממון – וזהו לא המקרה. בפרט, כשהאם ממילא נושאת במזונות הבנות שכן ברור ש-2,400 שקל לא מכסים את הוצאותיהן.

עוד נקבע כי הבעל לא חייב לבנות דבר, וכי בהסכם הגירושין כבר נלקח בחשבון שזמני השהות כמעט שווים. מעבר לזה, בעת הגשת התביעה מצבו הכלכלי של האב לא השתנה באופן שעלה כדי שינוי נסיבות קיצוני שמצדיק התערבות במזונות שנקבעו בהסכם שנבדק ואושר בבית הדין.

לפיכך הדיינים החזירו את החיוב המקורי על כנו. עם זאת, הם ציינו כי האב אכן נקלע למציאות קשה בעקבות מגפת הקורונה, בפרט מאחר שהוא מחזיר לאם 950 שקל בחודש עבור חוב משותף. לכן הוחלט להתחשב בו לפנים משורת הדין ולהקפיא את החיוב בהוצאות החריגות עד שיסיים את התשלומים.