צומת מסוכן: זוכה נהג שהורשע בהריגת רוכב

הנהג פגע ברוכב אופנוע בן 21 בכביש בין עראבה לסכנין. ביהמ"ש לתעבורה הרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות, אבל שופטי המחוזי מצאו ספק

עו"ד גל שר טוב | פסקדיןפורסם: 03.01.21 , 07:07

בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה לאחרונה נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות של רוכב אופנוע, ובכך קיבל ערעור שהגיש על הרשעתו בבית המשפט לתעבורה.

על פי כתב האישום, באפריל 2017 נסע הנהג במכונית שלו מצפון לכיוון העיר עראבה. הוא התקרב לצומת שבו קיימת פניה שמאלה לדרך שירות צדדית המקבילה לכביש ומובילה לסכנין. באותו זמן נסע בכביש הנגדי המנוח, שרכב על אופנוע והרכיב נוסע. בכתב האישום צוין כי קיים שיפוע קל בכיוון נסיעת האופנוע.

כשהגיע הנהג לצומת הוא החל לפנות שמאלה, תוך שהוא חוסם את דרכו של האופנוע. המנוח הבחין בנהג ובלם בלימת חירום. כתוצאה מכך הוא התהפך, פגע ברכב ונפל על הכביש. נהג האופנוע מת במקום והנוסע נפצע.

לשימוש מקומונים בלבד! אילוסמיינט אור ירוק תאונה אופנוע (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בית המשפט לתעבורה בחיפה קבע שהנהג היה צריך להבחין באופנוע ולתת לו זכות קדימה. הוא הרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות ובאי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה וגזר עליו בין היתר שמונה חודשי עבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה לשבע שנים ופיצוי להורי המנוח בסך של 10,000 שקל.

הנהג ערער על פסק הדין וטען שניתוח נכון של המִמצאים היה צריך להוביל למסקנה כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת מבחינתו בצומת מסוכן עם שדה ראייה מוגבל. הוא הוסיף שבעקבות ריבוי התאונות בצומת, לאחר התאונה נאסרה הפנייה שמאלה בשל מגבלת שדה הראייה.

המדינה טענה מנגד כי כאשר מבקשים לפנות שמאלה, יש להתקדם, ובמידה ויש מגבלה, יש להיזהר כפליים, ואולי אף לעצור, כדי לוודא שהמגבלה אינה חושפת את הנהג לסיכון של רכב אחר המגיע בנתיב אותו מבקשים לחצות.

היא הוסיפה כי מהעדויות עלה שהנוסע על האופנוע ראה את המערער טרם הפגיעה כך שאין שום סיבה שהנהג לא היה יכול לראות אותם.

אבל הרכב השופטים במחוזי קיבל את הערעור ברוב דעות. השופט יגאל גריל ציין כי לא ניתן היה להסתמך על עדות הנוסע ונהג המשאית באשר למהירות האופנוע כך שלמעשה הנתון הזה חסר. הוא ציין כי צפה בסרטון וידאו המתעד את ניסוי שדה הראיה, וממנו עולה שקשה להבחין באופנוע מתקרב אלא רק לאחר שרואים את רובו.

בנסיבות אלה, ההתרשלות המיוחסת למערער מתבטאת בכך שהוא לא חידש את מבטו לכיוון הנסיעה בנתיב אותו חצה בפניה שמאלה. השופט קבע בהקשר זה כי המערער ידע שמדובר בצומת מסוכן, ושדה הראיה מוגבל יחסית, כך שהיה עליו לשוב ולהפנות את מבטו לכיוון הנסיעה.

ואולם, גם אילו היה המערער מפנה שוב את מבטו לאחר שהחל בפניה, עדיין אין מספיק נתונים כדי לקבוע שהוא יכול היה להבחין באופנוע. זאת, משום שמהירות האופנוע והמרחק שלו מרכבו של המערער לא הוכחו.

השופט סיכם כי אין די בתוצאותיה הקשות של התאונה כדי להצביע על אשמתו של המערער ונותר ספק סביר בדבר קיומה של רשלנות מצדו. השופטת שושנה שטמר הצטרפה לתוצאה. השופטת אספרנצה אלון סברה בדעת מיעוט כי יש להותיר את ההרשעה על כנה.