קצת לפני חמש בבוקר בשבת שעברה, נכנסה ויקטוריה לניידת מג"ב עם אחד מהלוחמים בצוות שלה, כדי לשמוע קצת מוזיקה ולהירגע. הם היו ליד בניין המועצה בטובא-זנגריה, אחרי עוד מבצע ביישוב. בשעות האחרונות הם איבטחו את המתחם, בעת שכוחות גדולים אחרים עברו בין בתים, ביצעו חיפושים נרחבים, מעצרים, החרימו מכשירים סלולריים ורכבים. בפשיטה הזו השתתפו לא פחות מ־300 שוטרים, כולל לוחמי ימ"מ, מג"ב, כוחות מיוחדים וכלבי חיפוש. ואם זה נשמע כמו מלחמה ונראה כמו מלחמה – זה בדיוק מה שקורה בצפון בשבועות האחרונים. במחוז החליטו למוטט כמה מארגוני הפשיעה הגדולים שהופכים את חיי האזרחים בצפון לסיוט. אבל הארגונים האלו – חזקים, עשירים וחמושים בכבדות – החליטו בתגובה לשבור כל קוד, לחצות כל גבול, לירות, לזרוק מטענים, לשרוף ניידות, לאיים על שוטרים, לפרוץ לתחנות משטרה, ויאללה, פאודה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
אלא שבאותה שבת בבוקר היה נדמה לויקטוריה (השם בדוי) ולכל שאר השוטרים, שהפעולה דווקא עוברת בשקט יחסי. חלק מהכוחות כבר עזבו את טובא עם העצורים, השאר עסקו בקיפול הציוד. "ואז זה התחיל", מספרת השבוע ויקטוריה. "פתאום שמענו קול ירי, וכדורים שהתחילו לפגוע בניידת. הירי היה ממש מדויק. אחד פגע ליד מושב הנהג, והשני בחלון בצד ימין, פיספס אותי בסנטימטרים. הסתכלתי על השותף שלי, ראיתי שהוא לא נפגע, ואז הוא צעק 'לפרוק! לפרוק!'".
ויקטוריה והלוחם השני יצאו עם נשקים שלופים, וניסו לאתר מאיפה הגיעה האש לעברם. לעומת היורים, הם היו במקום נמוך ובחשיכה מוחלטת. ומסביבם, מטח הכדורים נמשך. "עבדתי על אוטומט. נצמדתי לרכב, דרכתי את הנשק והתחלתי לירות. קודם באוויר. השותף שלי הגיע גם הוא לצד שני, והצטרף לירי. אז ראינו את הרשפים מהנשק שלהם, כשהם ממשיכים לירות לעברנו והכדורים ממש שורקים. היה ברור שהם מנסים לפגוע בניידת ובנו. ופתאום, הם הפסיקו את הירי והתחילו לברוח. דיווחנו בקשר על הירי, ואז הרגשתי את זה: כאב בבית החזה. הכנסתי את היד לתוך החולצה, והרגשתי משהו נוזלי, חם. עוד לא ידעתי בכלל שנפגעתי. רק כשהוצאתי את היד, ואני והשותף שלי ראינו מלא דם".
מה עשיתם?
"השותף שלי צעק בקשר ששוטרת נפגעה. למקום הגיעו המון כוחות. היסמ"ניקים התחילו לדבר איתי, רצו לראות אם נפגעתי בעוד מקומות, ומה אני מרגישה. ואז הם הוציאו אותי עם רכבים מתוך הכפר, וחברנו לאמבולנס שפינה אותי לבית החולים".
ומה גילו הרופאים?
"מתברר שהכדור שפגע ברכב התפרק, ושלושה רסיסים חדרו לי לפלג הגוף העליון ואחד ליד. הכניסו אותי לחדר ניתוח והוציאו אחד. שניים עדיין נשארו לי בגוף".
מפקד מחוז צפון, ניצב שמעון לביא, היה לכם שם ממש יום קרב.
ניצב לביא: "כל יום בצפון הוא יום קרב עבור השוטרים, וזה גאווה. לפני שהגעתי לכאן, הכרתי את הצפון היפה, את הנחלים, הנופים, אתרי הנופש. היום אני מכיר את החצר האחורית, והיא לא יפה. יש פה המון רוע. יש פה תושבים שרק רוצים לחיות, אבל יש פה אנשים רעים שלא נותנים להם לחיות".
לא רק התושבים. גם השוטרים שלך תחת אש. ניידות נשרפות. תחנות משטרה נפרצות. יש כאן מלחמה.
"כן, הבנו שכבר אין להם גבולות ברורים, ושגם אנחנו חייבים להסיר את הכפפות".
ובסוף?
"אנחנו ננצח".
ארבעה שבועות קודם, בשעות הבוקר המאוד מוקדמות של יום ראשון, 20 בדצמבר, הקפיץ ניצב לביא את כל צמרת הפיקוד של המחוז לתחנת המשטרה בטבריה. "תגידו", הרעים בקולו בזעם, והצביע אל עבר התחנה. "איך יכול להיות שדבר כזה קורה?! איך?"
הקצינים הוזנקו כדי לראות מה קרה שם במהלך סוף השבוע: פריצה של ארגון פשיעה לתוך תחנת משטרה. ולא תחנה אחת נפרצה, אלא שתיים: אחת בצפת, והשנייה בטבריה, שתיהן במהלך אותו סוף שבוע. שתי החדירות האלו לקודש הקודשים של משטרת ישראל, הזכירו לרבים מהם את הפריצה המפורסמת ההיא למטֶה המשטרה ביפו בינואר 1976, שהפכה למיתולוגיה בזכות סרט הקאלט "מתחת לאף". רק שכאן זה היה פחות מצחיק, והרבה יותר מסוכן.
לאף אחד מהחוקרים לא היה ספק כי הפריצות קשורות למאבק שמנהלת בחודשים האחרונים משטרת המחוז נגד ארגוני הפשיעה בצפון. אבל הפעם, נחצה עוד קו אדום: חיילי ארגון הפשע העזו לחדור לתוך שתי תחנות משטרה, כדי לנסות ולקחת את חומר החקירה הסודי שנאסף נגדם.
במשטרה חושדים שמי שעומד מאחורי הפריצות הנועזות האלו הם ה"טוּבַּאים", הכינוי שהצמידו לארגון פשע שבסיסו ביישוב הבדואי טובא-זנגריה. איך ארגון פשע מצליח לחדור בישראל של תחילת 2021 אל חדר החקירות שבו נאספות העדויות נגדו? על פי החקירה, חיילים מארגון הפשע תיצפתו על התחנות, אספו מודיעין מנחקרים, וידעו שבסופי שבוע הנוכחות שם דלילה. התחנה הראשונה שנפרצה הייתה בטבריה: הפורצים ידעו בדיוק איפה "השטח המת" של מצלמות האבטחה, הגיעו מאחורי התחנה, טיפסו לקומה השנייה, וחדרו למשרד החקירות. אחר כך הם יצאו באין-מפריע לצפת, וגם שם פרצו למשרד החקירות. בסופו של אותו לילה היו בידיהם תיקים, מחשבים שעליהם חומרי חקירה, כספת שאוחסן בה אקדח - ופגיעה קשה מאוד ביוקרתה של המשטרה. החשד הוא שהטובאים ביקשו לברר מה המשטרה יודעת עליהם, מיהם העדים נגדם, ואז אולי לנסות ולשבש את החקירה. למרבה המזל, התיקים והקבצים שחיפשו העבריינים לא היו במשרדים האלה. "אבל זה מעיד על התעוזה שלהם", מודה ניצב לביא.
אירוע מטורף. קיבלתם חתיכת מכה. תחנות משטרה הן קו אדום, ועשו לכם שם ממש "מתחת לאף".
"אין לעבריינים קווים אדומים. לפריצה לתחנות משטרה הייתה תכלית, להשיג מידע מסוים לגבי התיק שבחקירה. ברגע הראשון ששמעתי על הפריצות, האינסטינקט הראשוני שלי היה ללכת ולפרק לגורמים את כל כפר טובא. היה ברור לי שהם משם".
ואז?
"אחרי זה נרגעתי, והבנתי שזה חלק מכללי המשחק שלהם. מהניסיון שלנו, כשאנחנו פוגעים בטובא, הם יוצאים למרחב החקלאי, או מציתים עסק במקום אחר, כדי שנהיה קשובים במקום אחר. הם יעשו הכל להוריד אותנו מהגב שלהם".
בינתיים, חקירת הפריצות לתחנות המשטרה הועברה לידי היחידה הכלכלית בלהב 433, שכבר מצאה חלק מהחומר שנגנב מהמשרדים, ואת הרכב של הפורצים, שהוטבע באחד האגמים באזור הצפון. אבל המלחמה נמשכת. הנה סיכום ביניים חלקי של השבועות האחרונים: שתי פריצות לתחנות משטרה. שני אירועים של חילופי אש כבדים בין שוטרים לחיילי ארגוני הפשיעה, שבמהלך אחד מהם נפצעה השוטרת ויקטוריה, ובשני אחד היורים נהרג. 11 בנקים שספגו ירי מקלעים ואקדחים לאות אזהרה, ובנס לא כללו נפגעים. ארבע ניידות משטרה שהוצתו ונשרפו. עשרות עצורים. רימון רסס שהוטל על רכב של שוטר. אינספור כלי נשק שנתפסו. כוחות מיוחדים של הימ"מ, שהועלו השבוע צפונה. ומחוז אחד, בוער כולו.
סרטון וואטסאפ קצר אחד שהגיע השבוע לידינו, יכול לספר יותר טוב מהכל למה המלחמה הזו פרצה עכשיו, ועם איזו מציאות מתמודדים תושבי הצפון. בסרטון נראה גבר, שמכנה את עצמו "ג'וּבה" (סלנג ל"כסף"), אוחז ברובה צלפים אימתני, ועוטה מסכת דאלי, אולי בהשראת השודדים מהסדרה "בית הנייר". ג'ובה מאיים על מי שאליו נשלח הסרטון: "כשתשמע יריות, תדע שג'ובה הגיע".
הסרטון המפחיד הזה נשלח למספר אנשי עסקים, שככל הנראה לא הבינו מה באמת קורה בצפון הפרוע של מדינת ישראל. אז נסביר: בצפון, הדלק המרכזי של הפשיעה הוא הסד"ח, סחיטת דמי החסות. פרוטקשן. עד לפני כמה חודשים, המצב היה כזה: ארגוני הפשיעה בצפון חילקו ביניהם את המחוז לטריטוריות ברורות; וחלקם גם הקימו חברות שמירה, שכלפי חוץ הן לגיטימיות וחוקיות לגמרי. במקרים רבים, יזמים שמבקשים להקים עסק חדש, או קבלנים שמתכננים להקים פרויקט, יודעים מראש לאיזו חברת שמירה "כדאי" להם לפנות, ולקבל "הגנה" תמורת תשלום. אלו שיתבלבלו, יכולים לקבל מהר מאוד הבהרה: שיחת טלפון מאיימת, יריות אזהרה אל עבר העסק, הצתת רכבים וכלי עבודה, רימון הלם בפתח הבית ועוד. אנשי העסקים שקיבלו בוואטסאפ את הסרטון של ג'ובה עם רובה הצלפים, היו מאלו שהתבלבלו.
רבים מהנסחטים יעדיפו פשוט לשתוק ולשלם. כמה? תלוי בעסק או בפרויקט. בדרך כלל, בין 4,000 ל־10,000 שקל בחודש. אגב, במקרים רבים אפילו אין שומר בשטח. "רק הידיעה שהאזור שייך לכנופיות כאלה או אחרות עושה את שלהן, ואף אחד לא מעז להתקרב לאתר הבנייה או לכלים של הקבלן", מסביר קצין מודיעין שמעורה בפרטי החקירה.
כך התנהל הצפון במשך שנים: היזמים שילמו ושתקו, ארגוני הפשיעה התעשרו והתחזקו. רק מעטים העזו לפנות למשטרה. אחד המקרים הידועים בצפון היה של יזם, שביקש לפתוח בית קפה באזור צומת עמיעד. בוקר אחד, הוא גילה שמישהו ירה אל עבר זגוגיות העסק שלו. לחוקרי המשטרה היה ברור שמדובר באיתות של אחד מארגוני הפשע באזור. בתגובה, החליטו להצמיד ניידת משטרה לבית הקפה לאורך תקופה. "ברור שאי־אפשר לשמור על כל מקום ומקום כל הזמן", אומר חוקר במחוז הצפוני. "אבל זה היה משהו סמלי והיה חשוב לנו להיות שם".
על פי המודיעין המשטרתי, יש כרגע שני ארגונים צפוניים בולטים בתחום הפרוטקשן: הראשון הוא ארגון אבו-לטיף, ארגון הפשיעה הערבי שנחשב לשני בגודלו במגזר (אחרי ארגון חרירי), ובסיסו במועצה המקומית ראמה. הארגון פועל באזור טבריה, שפרעם ובכפרים ערביים ודרוזיים כמו דיר אל־אסד ומֻע'אר. הארגון השני הוא הטוּבַּאים. במשטרה טוענים כי הטובאים פועלים באזור חצור הגלילית, קריית-שמונה וכל הגולן. מלבד פרוטקשן, בארגונים עוסקים גם בסחר בסמים, נשק ועוד. אבל סחיטת דמי החסות היא שיוצרת את החיכוך העיקרי בין העבריינים לבין האזרחים הנורמטיביים בצפון, שבסך הכל מבקשים לחיות את חייהם.
הנזק הוא מטורף. "פעם היה לנו עדר כבשים גדול", מספר חקלאי באחד היישובים באזור טובא, שעד שלב מסוים הסכים לשלם דמי חסות. "אבל בגלל הגניבות והעבריינים היינו צריכים לסגור את העסק. זה פשוט לא השתלם".
איך מתחילה הסחיטה?
"הם לא באים ומאיימים עליך. זה מתחיל עם גניבות או נזקים, ואז אתה לבד פונה אליהם. פעם כיבו לנו את הגנרטורים ומפסקי החימום בלול. אם עובד שלי לא היה שם לב, זה נזק של שישה מיליון שקל. פעם אחרת עשו לנו נזק של 180 אלף שקל. אז לא הייתה ברירה, ופשוט שילמנו במשך תקופה ארוכה סכום של 10,000 שקל כל חודש על השמירה. האבסורד הוא שאף אחד באמת לא מגיע לשמור על העסק, או על הציוד. פשוט כולם יודעים לא להתקרב. אחרי שהמשטרה עשתה מבצע והכניסה כמה מהם לכלא, הפסקנו לשלם. יום אחד, הגיע אחד העבריינים על סוס עם אקדח. הוא שאל את אחד העובדים במשק, 'צריכים שמירה?' הוא אמר 'לא', ואז שוב התחילו הנזקים. כל יום פה מלחמה. היו ביישוב יריות על שמשות הרכב, משפחה אחת קיבלה שני כדורים בקרוון שלה ופשוט עזבה את היישוב".
מבין אותם. זה מפחיד.
"זה מפחיד, ברור שזה מפחיד. אני מאוד מקווה שעכשיו המבצע של המשטרה יהיה ארוך וממושך כדי לעקור את התופעה הזאת".
לפני כשנה, החליט ניצב לביא לשנות לגמרי אסטרטגיה במאבק מול גביית דמי החסות בצפון. לביא הוא איש גדל־גוף, שבעצמו ידע לא מעט מרדפים אחרי עבריינים בסמטאות אפלות. את כל הקריירה המשטרתית הארוכה שלו הוא עשה באזור המרכז. שם, 160 ק"מ מטובא־זנגריה, במאבק מול ארגוני מולנר ואברג'יל, הוא הבין שתאגידי פשע מתחילים ליפול כשהם נחנקים כלכלית. אז למה שזה לא יעבוד גם בצפון? במקום לנסות ולרדוף אחרי שומרים באתרי בנייה ולהציב ניידות ליד בתי קפה מאוימים – לביא החליט לתקוף את הבסיס הכלכלי של הארגונים. בלי כסף, לארגון אין חיילים, אין נשק, ואין דרך להמשיך ולהטיל טרור.
הוא הקים צוות מיוחד, שלצד חוקרים ובלשים פליליים בימ"ר צפון, כלל גם חוקרים כלכליים ואנשי טכנולוגיה. לא עבר זמן רב, וצצה ההזדמנות לפגוע כספית באחד הארגונים: למשטרה הגיע מידע על שני פרויקטי בנייה גדולים שיצאו למכרז, שארגון פשע ניסה לשים יד עליהם. איך זה עובד? פשוט: הארגון מקים חברות בנייה וקבלנות לגיטימיות, שניגשות למכרזים. קבלנים מתחרים, שמבקשים גם הם לגשת למכרז, מקבלים מסר מאיים: אל תיגעו בפרויקט, זה "שלנו". וכך, החברה שמקושרת לעבריינים זוכה במכרז, ומקבלת מיליונים. הכל כסף חוקי מהמדינה.
החוקרים של לביא קיבלו מידע על שני מכרזים כאלו: הראשון להקמת שכונת חיילים ביישוב הדרוזי כיסרא, והשני לבניית מרכז מורשת בג'ת-יאנוח. עלות שני הפרויקטים מוערכת בכ-55 מיליון שקלים. בחקירה סמויה גילו במשטרה קבלנים שקיבלו איומים שלא לגשת למכרזים הללו, כי הם מיועדים לקבלנים ספציפיים. חודש לאחר מכן, כבר התבצע גל מעצרים והוגשו כתבי אישום נגד המעורבים. במשטרה טוענים כי הם מזוהים עם ארגון אבו-לטיף.
תוך כדי כל זה, אספו בינתיים החוקרים עוד ועוד עדויות של קבלנים ובעלי עסקים, שעל פי החשד נסחטו ואולצו להשתמש ב"חברות השמירה" שמקושרות לארגוני הפשיעה. בסך הכל נאספו כ-80 עדויות על תשלום דמי חסות. "שילמתי לא פחות מ-300 אלף שקל", סיפר אחד הקבלנים בעדות שהגיעה לידינו. החוקרים שאלו אותו אם ניסה מתישהו לבקש מהסוחטים שיפסיקו. "אמרתי לו (לסוחט) פעם אחת", ענה הקבלן, "והוא אמר לי: 'זה לא יהיה בסדר בשבילך'... ואני פחדתי מהדיבור שלו ש'לא יהיה לך בסדר בעתיד'". החוקרים שאלו כמה זמן הוא שילם. "שלוש שנים", ענה הקבלן. "כל חודש. כמו הוצאה לפועל".
הקבלנים והיזמים שנסחטו מסרו את העדויות הרגישות שלהם בחדרי החקירות בתחנות צפת וטבריה. לכן, חושדים במשטרה שזה ממש לא מקרה שבדיוק שני חדרי החקירות הללו הם שנפרצו. אבל דבר אחד היה ברור אחרי הפריצות: החקירה הזו כבר ממש לא סמויה. כעבור ימים ספורים, פשטו עשרות בלשים ושוטרים על בתיהם של עבריינים בטובא-זנגריה, עצרו 23 אנשים והחרימו כספים, רכבי יוקרה וציוד נוסף.
התגובה ללחץ הכלכלי שהפעילו שוטרי המחוז על ארגוני הפשיעה לא איחרה לבוא. בזה אחר זה התחילו להתרחש מקרי ירי אל עבר בנקים. תוך כמה ימים, בוצע ירי לעבר סניפי בנק בדיר חנא, בעראבה, בשפרעם, בראמה ועוד. לפחות 11 מקרים כאלו, בחלקם בנס לא היו נפגעים חפים מפשע. היו גם מקרי ירי לעבר בנק בקריות ובג'דיידה-מכר.
ניצב לביא, למה בעצם הם יורים לעבר בנקים?
"זה בעיניהם סמל שלטון. אתם פוגעים בנו? אנו פוגעים בסמלי שלטון. המסר הוא: אנחנו ניצור לחץ בציבור, כדי שהמשטרה תרד מאיתנו".
כשהירי לעבר הבנקים נמשך, החליטו במחוז להציב מארבים סמויים סביב סניפי בנק בצפון, בתקווה ללכוד את אחת החוליות. הם לא היו צריכים לחכות הרבה.
שבת, 28.11, סניף בנק לאומי ביישוב מֻע'אר. הסניף שוכן מול חורשת עצים, שאיפשרה לבלשים במארב להסתוות היטב, החל משעות אחר הצהריים. בינתיים, בקשר, הם שומעים על עוד אירועי ירי בסביבה. בסביבות השעה 21:45 נעצר מול הבנק רכב טויוטה לבן, ומתוכו הגיחו שני צעירים חמושים בנשק אוטומטי, שפשוט פתחו בירי פרוע אל עבר הסניף. השוטרים הגיחו במהירות מהמארב, הספיקו עוד לצעוק לעברם לעצור ולהניח את הנשק, אבל היורים הסתובבו ופתחו באש לעברם. תוך כמה שניות, התפתח במקום קרב יריות, כשמסביב אזרחים תמימים: עשרות כדורים פילחו את האוויר, נתזים עפו לכל עבר. עד שבסופו של דבר השוטרים פגעו בפלג גופו העליון של אחד היורים, ביאן אסלאן שמו, והוא התמוטט. מאוחר יותר, מת בבית החולים מפצעיו.
היורה השני הצליח להימלט, אבל לפי מידע מודיעיני שהתקבל, הוא נפצע בידו, ולכן המתינו לו החוקרים בדרך לבית החולים פוריה. כשהתקרב לשם והתבקש לעצור, הוא ניסה להימלט, אבל הבלשים פתחו במרדף ממונע, ניגחו את הרכב שלו אל צד הדרך, והוא נלכד. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, מדובר ברונן אסלאן, בן דודו של ההרוג. אסלאן מכחיש כל קשר לאירוע.
ושוב, התגובה לא איחרה לבוא, והפעם ארגוני הפשע עברו לפסים אישיים. לפני כשבועיים הוצתו שני כלי רכב משטרתיים: רכב משטרתי בחצור הגלילית ורכב מג"ב בצפת. יומיים מאוחר יותר, הוצת ביסוד המעלה רכב נוסף של קצין חבלה. ניצב לביא הורה על צעד דרסטי: להסיר מכל רכבי המשטרה ה"לבנים" כל סממן זיהוי – צ'קלקות, מדבקות יחידה – ולהחליף מספרי רכב אדומים במספרים אזרחיים. זה לא ממש עזר, והעבריינים הצליחו לאתר רכב משטרתי נוסף, הפעם בקריית־שמונה, ששייך לאיש מג"ב, והשליכו לעברו רימון רסס. במחוז החליטו שאם מלחמה, אז עד הסוף – ולכן הוציאו בסוף השבוע האחרון את הפשיטה הגדולה על טובא, שהתפתחה לקרב היריות שבו נפצעה השוטרת ויקטוריה. נכון לכתיבת שורות אלו, היורים שפצעו את השוטרת טרם נתפסו.
אגב, אותו סוף שבוע הסתיים במחוז בסטטיסטיקה הבאה: 15 אירועי ירי, שבע הצתות, ארבעה בני אדם שנדקרו, שני אירועים של הטמנת מטען חבלה, שמונה תפיסות של כלי נשק, כמה עשרות אירועי אלימות, ובסך הכל 140 עצורים. זה מטורף. בינתיים, השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, מקבל עדכונים שוטפים מהמשטרה. "אנחנו ניתן את כל הסיוע הנדרש למלחמה בתופעה הפסולה של סחיטת דמי החסות", אומר אוחנה. "אחת המטרות היא קידום חקיקה, כך שעבירת הסד"ח באמצעות חברות שמירה תיכנס תחת ההגדרה של פעילות ארגון פשיעה, ואז העונשים כבר יהיו הרבה יותר משמעותיים".
ניצב לביא, למה זה בעצם כל כך קשה? הרי אתה המדינה. לכאורה יש לך את כל הכוח.
"כי גילינו שיש להם המון תחכום, וגם טכנולוגיות מטורפות. לי יש איש סייבר? גם להם יש. לי יש יחידה שמתמחה במעקבים? לו יש יחידה שמתמחה בהתחמקות מהם. ויש להם גישה לאמצעי לחימה ואנשי מקצוע מצוינים".
אתה עצמך מאוים אישית?
"לא. ממש לא. יש לי מספר שוטרים ובעלי תפקיד שמאוימים".
יהיו שיגידו: דמי החסות, הארגונים, כל זה לא חדש בצפון. למה נזכרתם רק עכשיו?
"המאבק בסחיטת דמי החסות הוא לאורך שנים. היו מספר הצלחות, לצד אי־הצלחות. המחוז הצפוני מאתגר מבחינת רמת הפשיעה שלו. הפשיעה בחברה הערבית כוללת סכסוכי חמולות, אירועי ירי ואלימות. ראינו את ארגוני הפשיעה עם ההיררכיה ועם העוצמה שלהם, שעוסקים בתחומים נרחבים מאוד, ומשפיעים בכלל על הפשיעה בצפון. מדובר בארגוני פשיעה גדולים, שיש להם קשרים ענפים עם ארגונים במרכז הארץ, ויש קושי רב לחדור אליהם. היו מספר ניסיונות לחדור למוסדות השלטון המקומי, שסוכלו על ידינו. לא נאפשר כניסה שכזאת, והשתלטות על כספי ציבור. במאבק בפשיעה המאורגנת, אין לי פה רצפט להצלחה מהירה, מדובר במאבק ארוך ועיקש, שבו אנחנו לוקחים בחשבון שנקבל מכות בכנף. אבל בסופו של דבר נמוטט אותם".
יהיה קשה לעקור כזו תופעה מהשורש בלי שיתוף פעולה מאנשי המגזר עצמו. אתה נפגש עם אישי ציבור ערבים באזור? הם מוכנים להושיט יד? מה הם אומרים?
"אני נפגש עם ראשי רשויות ובארבע עיניים הם מאוד מודים לי על הטיפול ומעריכים, אבל אני מזהה את החשש המשמעותי שלהם לצאת לציבור. אבל אני לא נותן ציונים לפוליטיקאים. האחריות לטיפול בפשיעה היא של משטרת ישראל".
יש לך הערכה מתי כל זה יסתיים?
"לא בזמן הקרוב. אבל נעשה הכל להחזיר את הריבונות לצפון. אסור לאבד את הצפון. זה חבל ארץ שצריך להילחם עליו".
אבל כאשר תתפוס את הארגונים האלו, יבואו אחרים.
"נכון, בפשע אין ואקום. לכן תמיד צריך להילחם".
