"בשנת 2002 נעצרתי על עבירות רכוש באריאל. בא אליי בחור שהיה אז ראש לשכת מודיעין בילוש ואמר: 'אתה הולך להיות עצור לפחות שנה עד ההעמדה לדין. אפשר לעשות איתך הסדר', ואז הוא הסביר לי מה זה מדובב. מיד אמרתי 'כן', כי רק חיפשתי דרך לצאת מהסמים שלקחתי אז.
"הייתי מדובב ישר, שלקח את החיים שלו ממקום נמוך ורצה להעלות אותם לחיים של אדם ישר. אבל הייתי רק אחד מתוך מאות אסירים, נרקומנים, שנהיו מדובבים, ואני מתאר לעצמי מה עשו איתם. למשטרה הכי נוח לקחת את האנשים האלו. קורה משהו? לא מצליח? 'המדובב נרקומן'. לקחו אותי והשתמשו בי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויים:
במשך 15 שנה היה אשר (שם בדוי, השם האמיתי חסוי ואסור לגילוי) מדובב משטרתי. לאחר שפרש מעיסוקו מצא עצמו במצב כלכלי קשה, איש לא מסכים להעסיקו. "מצורע", כפי שהוא מגדיר את עצמו בכנות. מאז פרש הוא מנהל מסע ריפוי אישי, שכולל גם וידויים בתקשורת. כחלק מכך הצטלבו דרכיו עם הבמאית הדוקומנטרית לימור פנחסוב, שמלווה כבר חמש שנים אסיר עולם בשם שמואל אטיאס, שהורשע ברצח עוזי לוי ויושב כעת באגף האיקסים של כלא באר-שבע.
אטיאס מסרב עד היום להודות בפשע שלדבריו לא ביצע, זאת למרות וידוי שלו שנעשה בתא המעצר מול מדובב. ניחשתם נכון — אשר.
"כבר בשנייה הראשונה שדיברנו", משחזרת פנחסוב, "הבנתי שאטיאס יושב בגלל עדות של מדובב. כשמצאתי את אשר הוא שאל, 'מה הסיפור הגדול? מה יש לך עם התיק הזה?'. מתברר שגם בזמן אמת הוא ידע שאטיאס מתרברב בפניו סתם ולא רצח, אבל כשאתה בפנים, בתפקיד, אתה רוצה להאמין שהכל בסדר, שהחוקרים יודעים יותר ממך".
אבל השנים עברו ואשר, שסחב בבטן את הדרך שבה הפליל את אטיאס, לא יכול היה עוד לשתוק. הוא נפגש עם פנחסוב ופרס בפניה הכל. "את יודעת מה אני עושה לו שם?" אמר, "שטיפת מוח. אני מביא אותו למצב שהוא מפחד ממני, אוהב אותי וסוגד לי. לא הייתה לו שום החלטה. אני החלטתי מה הוא מוציא מהפה. אתם יכולים לראות בצילומים איך אני מוביל אותו להודות".
וזה עבד. בשיחה מתוך הכלא מספר אטיאס לפנחסוב: "הוא משך אותי במילים, בסיפורים. רציתי להיות כמוהו. הוא מקצוען, לא עבריין פשוט. הוא ידע הכל. את תקראי ותביני איך הוא בעצמו יוצר את המצב".
כבר בתחילת הקשר אשר מיצב את דמותו כראש משפחת פשע, אחד שהסוהרים משרתים אותו, איש רב מעמד בכלא. אחד שכדאי להתחבר אליו. "עשיתי הכנה בדיוק את מי אטיאס מכיר, מי הוא בכלל, מי החברים שלו", הוא אומר. "בכל העבודות של הדיבוב אני מקבל תדרוך מי הבן אדם, מי המשפחה שלו, מה נקודות החולשה שלו, איך אפשר לתקוף אותו. ברוב המקרים אני רואה את הפרטים המוכמנים שרק החוקרים יודעים, רואה הכל".
בפגישה הראשונה, למשל, אשר נתן לאטיאס סיגריות. "אבל לפני זה דאגתי שייקחו לו את הסיגריות", הוא משחזר. "אני מהצוות חקירה, אני בונה את זה איך שאני רוצה. אחרי חצי שעה ביחד אני מתחיל לעבוד. זה מה שנקרא 'המסמר האחרון בארון הקבורה' - לשכנע אותו שיש סיכוי שהוא הולך למאסר עולם. מבחינתו אני נביא. כל מה שאני אומר ומייעץ לו, יש לזה אפקט. שתביני, אנחנו מסתכלים על זה כאילו זה סיפור, אבל בסוף זה מאסר עולם, זה מוות. כאילו שמתי אקדח מולו והוא לוחץ".
את הווידוי הזה חושף אשר לראשונה. ביום רביעי ישודר ב"כאן 11" חלקו הראשון של הדוקו־תחקיר "ספק סביר" בבימויה של פנחסוב (הפיקה: לילך שעיו). מצד אחד הסרט, בן שני החלקים, מביא את סיפורו של אטיאס אשר יושב באגף האיקסים של כלא באר־שבע ודורש משפט חוזר, על סמך מה שהוא מגדיר כעדות שקר של המדובב. ומצד שני סיפורו של אשר, המדובב, המודה כי השתמש במניפולציות שונות של שליטה מנטלית על מנת לחלץ מאטיאס — וגם מאחרים — הודאה, על אף שידע כי במקרה של אטיאס קיים ספק סביר באשר לאשמתו.
ה"חור" העיקרי בעדות של המדובב במשפט שבו הורשע אטיאס ברצח נגע לסוגיית כלי הנשק. "לאטיאס", הוא אומר, "יש חור אחד בתיק בקטע של הנשק. הוא אמר לי כל כך הרבה דברים וזרם, ודווקא על זה הוא לא אומר. שם הרגשתי שהוא לא יודע, אבל באמת לא יודע".
עדותו החדשה של המדובב נתמכת על ידי דבריו של חוקר מז"פ המופיע בסדרה. "אטיאס מספר למדובב: 'עמדתי, יריתי, החלפתי מחסנית', אבל כל זה לא מתיישב עם הזירה. כששואלים אותו מה עשית עם הנשק, הוא עונה, לדברי המדובב, 'הכנסתי למכנסיים' וזה לא יכול להיות. אם זה היה קורה, הוא היה חוטף כווייה כי הנשק היה חם. מבחינת חוקר מז"פ הנשק לא נבדק וזה לא יכול להיות".
3 צפייה בגלריה
אשר, המדובב (הדמיה באמצעות טכנולוגיית דיפ פייק)
(צילום: קיקרו הפקות וחברת De-Identification Ltd)
ובכל זאת, הגיע אטיאס למשפט. "אחרי כל מה שבניתי איתו", מסביר המדובב, "אין לו יכולת להגיד לי 'אתה טועה'. אני מכניס אותו לפינות שבפשע אסור להתנהג אחרת, והוא מודע לזה, מכיר. ואם הוא היה מתנגד, הייתי שובר לו, לא משאיר לו עצם אחת בגוף. מעיף אותו מהחדר דרך הסורגים".
אטיאס כן ניסה להתנגד, לא פיזית כמובן. "כבר לפני חמש שנים, בדיון במחוזי", אמר לפנחסוב אינספור פעמים, "סיפרתי להם שהוא משקר והפניתי אותם למצלמות, אבל בהחלטה השופטים לא כתבו כלום. בית המשפט ידע שהוא משקר ולא התייחס. כשצעקתי והשתוללתי אמרו שאני מתנהג ככה בגלל שאני אשם. המדובבים הם אנשים עם אינטרסים: סגירת תיקים, כסף, בונוסים. ואם זה לא מצליח, אז הם מכוונים לאן שהם רוצים. מנצלים שאתה חלש וטיפש ושאין לך כסף לעורכי דין טובים".
לטענתו של אשר, המדובב, במרבית המקרים זה מתנהל לא בצורה חוקית. "כי אם המדובב אומר את כל האמת בבית המשפט, התיק נופל. פה, בתיק הזה, הם עשו טעויות שאפשר היה לשחרר אותו. אבל יש פה אנשים שלא רוצים שהוא ישתחרר, ואני הייתי חלק מזה, אם ידעתי או לא ידעתי. לא היה עורך דין שיכול היה להתמודד איתי במשפט. אטיאס היה מסכן, ולא היה פה דין צדק. יש מצב שהוא התרברב, אבל אני הבאתי אותו למצב הזה, כי הכנסתי אותו, עשיתי לו היפנוזה שם. זה קל, במיוחד עם מפורקים שמאשימים אותם ברצח. הם בלחץ אטומי. ואני מודע להכל, מוכן להכל, בא אליו עם תחמושת. זה אונס. זה אונס מילולי, פסיכולוגי, אבל האונס שם. מסכן".
הבעייתיות של המדובבים אינה נחלתו של שמואל אטיאס. הבולט מבין המקרים שאף עומד כרגע על הפרק הוא רצח הילדה תאיר ראדה ותקפות — או אי־תקפות — הווידוי שרומן זדורוב נתן למדובב שהוכנס לתאו. הסיכויים של אטיאס בן ה־53, רווק ללא ילדים, שנמצא בכלא כבר תשע שנים, נטול סדנאות או טיפול ואפילו חופשות, לקבל משפט חוזר אינם גבוהים.
"מאז קום המדינה", אומרת פנחסוב, "התקיימו בארץ 32 משפטים חוזרים, רובם על עבירות תנועה, דברים מינוריים. בודדים התנהלו על פשעים חמורים. אפשר להגיד שזדורוב זה המקרה הכי דומה לזה של אטיאס. גם שם יש מדובב שבין השאר הוביל להרשעה ועכשיו זדורוב רוצה משפט חוזר".
"אני בכלא באר־שבע וזדורוב בשאטה", אמר השבוע אטיאס לאחייניתו בשיחה טלפונית מהכלא. "אני עוקב אחרי המשפט, וגם אצלו אני מאמין שמתעלמים מראיות. בית המשפט מכוון לאן שהוא רוצה. הוא רוצה למלא מכסה. אין לי משהו אחר לחשוב. אז במקרה עורך הדין שלי, דוד ברהום, לא שתק אפילו שלא ביקשתי. אבל יש הרבה אנשים שאין להם את לימור (פנחסוב) או את דוד. החלום שלי הוא שהאמת תצא לאור, ובמקביל שילמדו מהמקרה שלי למקרים עתידיים".
אי אפשר עוד להכריע האם באמת נעשה עוול לאטיאס או לא. מה שבטוח, שהמקרה שלו מצביע על בעייתיות שיטתית. עו"ד עופר ברטל, המתמחה במשפט פלילי, מכיר שלושה מקרים לפחות שבהם נשענה ההרשעה על עדות המדובב. הידוע שבהם הוא כמובן מקרה זדורוב, האחרים פחות ידועים, אך באחד מהם כבר התקיים משפט חוזר והנאשם יצא זכאי.
"המשטרה רוצה לקבל הודאות, כי כשמודים היא לא צריכה לבצע עבודות חקירה מסובכות ויכולה לעבור לתיק הבא", הוא אומר. "הבעיה שבמשך הזמן המדובב, שהתגלה כפטנט נהדר, הפך לשיטה בלעדית ואף אחד לא מנסה למצוא גם ראיות אחרות".
חשבת אולי על זה שעצורים לא צריכים לצאת בהצהרות?
"לא פשוט להתמודד עם חוקרים, בייחוד כשאתה במעצר ולא במיטבך, ומפעילים עליך לחץ ואומרים כי במידה שתודה זה ייגמר. אז אנשים חלשים ולא מנוסים אומרים 'אני אודה גם אם זה לא נכון, ובית המשפט כבר יבין את האמת'. וזה ממש לא קורה. המקרה של אטיאס הוא ההוכחה לכך".
לדבריו של ברטל, הרצון להצליח מצד המשטרה והרצון לרצות מטעם המדובב גורמים לעיגול פינות. "אסור באופן מוחלט לגלות למדובב פרטים מוכמנים על החקירה לפני הכניסה לתא", הוא אומר, "אלא שלשוטרים יש פיתוי רב לגלות פרטים קטנים למדובב כדי לקבל הודאה, ואז החשש הוא שהמדובב ילמד כל מיני פרטים ויכוון את העצור לאן שהוא רוצה".
עו"ד ברטל אומר שבמשך שנים היה מדריך את לקוחותיו. "הסברתי להם מה זה מדובב וכמה זה יכול להיות הרסני, ואז בניתי איתם סיפור כיסוי שלם לצורכי תא המעצר. הכל כדי שלא ידברו על האירוע האמיתי ואז יפילו אותם. את הלקוחות המוכרים יותר אני מזהיר לא לדבר על נושאי התיק, אלא רק על כדורגל, בחורות ומזג האוויר. או להגיד למי שמנסה לדבר איתך: 'נחקרתי כל היום, אין לי כוח לדבר על התיק'. להרבה לקוחות שלי סגרו את התיקים כי הם לא שיתפו פעולה עם המדובב, במקביל לזה שלא היו ראיות. אני זוכר שפעם מישהו אמר לי, 'יש לי כנראה מדובב בתא, כי הוא כל הזמן מברר ושואל שאלות'. ככה זה, לא כל המדובבים טובים ולא כל העצורים אטיאס".
"פגעו בי ברמה האישית כשהפכו אותי לחלק מהדבר הזה", אומר אשר המדובב. "אני הייתי שותף איתם בטרללת הזאת. שיקרנו את בית המשפט במשך עשרות שנים. הייתי איתם יד ביד, סמכו עליי שלא אפתח את הפה בחיים. אני חשבתי שאני עושה תיקון לחיים שלי. לוקח רוצחים ופושעים ומוציא אותם החוצה מעולם הפשע. בסוף יצא הפוך - אני הפכתי את אטיאס למסכן. הדבר היחידי שיעזור לכל המערכת וגם למשטרה זה אם אני אבוא ואגיד את כל האמת, ולא תהיה להם ברירה אלא לעקור את זה מהשורש. המערכת רקובה וכולם מפחדים לצייץ".
תגובת משטרת ישראל: "צר לנו על כתבה מגמתית של מקרה מלפני שנים רבות, הכוללת הכללות. נעשה שימוש במגוון רחב מאוד של כלים, ולא בכדי הניב מאבק זה תוצרים חסרי תקדים ובכללם חשיפת עבירות חמורות ומניעתן. נדגיש כי תוצרי החקירה, ובהם פעילות הדיבוב, נבחנים לעומק על ידי בתי המשפט והם אשר קובעים את מהימנותה. באשר לתנאי העסקה נדגיש, מבלי להתייחס למקרה ספציפי כזה או אחר, כי משטרת ישראל פועלת בסוגיה זו באופן מוקפד וסדור, כאשר הצד השני לחוזה מודע לכל פרטי ההסכם וחותם עליו מרצונו החופשי כאשר הוא מודע לכל זכויותיו. ראוי להדגיש שהמשטרה ביצעה תהליך משמעותי של חידוד נהלים והפקת לקחים כתוצאה מפסיקות בית המשפט".
