"חלמתי על קורונה כזאת כל החיים שלי", אומר טריי, במאי עסוק בימים כתיקונם, "לבלות את כל היום בבית עם האישה שלי, רק להיות יחד". ובעוד הוא נושא את המילים המרגשות האלו, לארה, אשת חלומותיו ושחקנית שמנסה לעשות את זה בהוליווד, מגלגלת עיניים מאחורי גבו. "כל הזמן חשבתי שהבעיות שלנו נובעות מזה שאין לנו זמן איכות יחד", הוא ממשיך, לא שם לב לזה שאשתו נראית כאילו שהיא מעדיפה לבלות זמן עם גסטרולוג מאשר עוד דקה אחת איתו בבית. "אבל עכשיו בסגר, הנה אנחנו סוף־סוף יחד 24/7, ואני כל הזמן רוצה לומר לה, 'למה את כל כך עצבנית עליי? בואי תשבי לידי, תהיי איתי קצת'".
"לשבת לידך בשביל מה?" היא קופצת כמו חייל שרק חיכה להזדמנות להסתער על האויב, "בשביל להתבטל על הספה כמוך?"
כתבות נוספות למנויים:
על המופע הזה, גבר שרק רוצה להיות עם האישה שלו ואישה שמסתייגת ממנו ככל שהוא יותר רוצה, אומרת ד"ר אורנה גורלניק, המטפלת הזוגית שלהם: "מהניסיון שלי, רוב הגברים אכן אוהבים חזק יותר. יש בהם משהו שמזכיר כלב, נאמן ומסור לאישה שלהם. הם אוהבים טוטאלי, ממש כמו שילד נוהה אחרי אמא. אלה דווקא הנשים שמשתעממות בקלות, שכל הזמן מטילות ספק – הוא מספיק גבר כדי שאהיה איתו? אני אולי יכולה להשיג משהו יותר טוב מזה?"
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
כמה מרענן. סוף־סוף מטפלת זוגית שלא אוחזת בתיאוריית המד־מן, לפיה גברים הם לרוב מניאקים שמה שמניע אותם זה הג'י־פי־אס בין הרגליים. כשדברים מתקלקלים והגבר מתחיל להחליף סמסים עם אחרות, גורלניק בודקת קודם כל מה עשתה האישה כדי לחורר את האהבה שהייתה לגבר אליה, האם היא לא כיבתה לו יותר מדי סיגריות על התקוות?
4 צפייה בגלריה
ד''ר אורנה גורלניק בסדרה. ''כל זוג שנשאר אוהב בתנאים של היום הם צמד גיבורי-על''
(צילום: טיפול זוגי, באדיבות yes)
"אני לא מאמין שזה קורה לי", טריי אומר, "אנחנו אפילו לא עושים סקס'". כל כישורי המשחק שלה לא מועילים ללארה, והיא לא מצליחה להסתיר את הסלידה שלה ממנו. "אני מרגישה פחות סקסית, כי אני בחרדה מהמגפה ומהמצב", היא מתחילה דווקא בסדר, אבל אז זה יוצא, "אבל טריי יותר מושך אותי כשהוא מרוויח. עכשיו הוא מובטל, וזה לא מושך אותי כשהוא נראה חלש".
טריי: "לארה מנסה להתחמק ממני, דוחסת לעצמה כמה שיותר פגישות זום, כדי לא להיות איתי".
לארה: "סליחה, אבל אני מטפלת בשיט שלנו! וזה מתסכל אותי, אני לא אמא שלך. הוא מפחד אפילו למלא את טופסי האבטלה שלו. שתי דקות במחשב! הוא כמו ילד".
וזה בדיוק השלב בפרק 'טיפול זוגי: ספיישל קורונה' (yes דוקו ו־STING TV), שבו אני חושבת "טוב, זה גמור, היא כבר לא אוהבת אותו".
"מה פתאום גמור?!" גורלניק אומרת, "זה הפיך. ראיתי את זה מתהפך במו עיניי בקליניקה. לארה באמת לא מרוצה ממנו, אבל לא בגללו. אלא בגלל האישיוז שלה. עכשיו, כשאנחנו בבית, יש פיתוי להאשים את הבן אדם שמולך. זה קורה גם בלי קורונה, אבל הקורונה מביאה את זה למצבים מוגזמים, כמו על סטרואידים".
כלומר?
"אחת הדינמיקות הכי נפוצות בזוגיות היא שבן הזוג הוא דף חלק להשליך עליו את כל מה שלא נוח לך בתוכך. זה שלב התפתחותי שקורה יחסית מוקדם, שבו אנחנו מנסים להפריד בין טוב ורע, ולהחזיק את הטוב בפנים, כלומר להאמין שאנחנו נהדרים, ושהרע הוא בחוץ, אצל אנשים אחרים. זה שלב חשוב אצל ילדים, רק שבמצבי לחץ, והקורונה היא בהחלט כזאת, יש רגרסיה למקום הזה אצל אנשים מבוגרים. אפשר לראות את זה גם בפוליטיקה. במצבים של מתח פוליטי פתאום האויב נהיה איום ונורא, ואנחנו הטובים והצודקים. ראו את זה טוב בעידן טראמפ, ואולי גם בפוליטיקה שלכם בישראל כיום. הבתים מלאים באנשים שסבורים שהם נהדרים, רק האויב, בן הזוג, אשם. במקום להסתכל בחלונות ראווה אנשים מסתכלים על בן הזוג שלהם, שהוא היחיד שפתוח בסגר, וכל הזמן מול העיניים. זו אותה אובססיביות לפרטים כמו שאת מסתכלת על בגד, את תולה עליו הכול. אנחנו לא יוצאים לשום מקום אחר שנותן לנו פרספקטיבה".
התרגלנו לחשוב על בוז ולעג, בעיקר מצד האישה לגבר, כמצב מסוכן לזוגיות.
"תאמיני לי, כמעט הכול הפיך. זוגות שלא הייתי נותנת להם סיכוי לשרוד כשפגשתי אותם הפכו אחרי טיפול לזוג מרגש ואוהב. וכן, אני מדברת גם על סקס, אפשר להפוך זוג שכמעט לא שכב לזוג חושני. המצבים היחידים שבהם אני חושבת לעצמי 'נו, תיפרדו כבר', הם כשבן הזוג ממש מתעלל באחר".
גורלניק, פסיכואנליטיקאית וכוכבת טלוויזיה, יושבת בביתה בניו־יורק, ומאחוריה מתלה מעילים שעליו תלויים קפוצ'ונים של גולשים ומגבות. היא חובבת ים, אבל עכשיו אין מה לדבר על איזו חופשה בהוואי או אפילו בחוף גורדון. ''טיפול זוגי'' של שואוטיים האמריקאית שהיא מנווטת באינטליגנציה רגשית עילאית היא סדרה עמוקה, מרגשת. רואים בה זוגות מגוונים - כולל מעורבים גזעית, וטרנסית שהשלימה את תהליך המעבר לאישה ובת הזוג שלה. אלה נכנסים לייעוץ בקליניקה המרושתת במצלמות של ד"ר גורלניק, שהיא העתק מדויק של הקליניקה האמיתית שלה.
ספיישל הקורונה הוא פרק ארוך שעוסק בשאלה - מה המגפה עשתה ועוד תעשה לזוגיות שלנו? ואם חולפת בראשכם מחשבה על גירושים, גורלניק מרגיעה. "אני דווקא לא חושבת שיותר זוגות יתגרשו אחרי הקורונה. אצלי, למשל, אחרי שנה של קוביד אף אחד מהמטופלים לא נפרד. הרבה מהם דווקא נזכרו למה הם יחד. וגם אם נדמה לכם שזה אבוד, חייבים לזכור שחסרים עכשיו כמה דברים שממש חשובים לזוגיות ובעיקר לתשוקה - מרחק, ספייס, געגוע. ברגע שנצא מזה, זה יחזור, תחזיקו מעמד".
אז עושים פחות סקס בקורונה, אני מבינה.
"ללא ספק פחות עושים מין בסגר. צריך ספייס שיגרום לחסך, שיגרום לתשוקה להתעורר. כשהאובייקט שם כל הזמן, את לא רוצה אותו".
זוגיות ארוכה היא כזו לפעמים גם בלי קורונה.
"נכון, אבל מגפה וסגר הם הגזמה של המצב. אף אחד לא הולך לעבודה, אף אחד לא מתלבש יפה. הרבה אנשים גם השמינו בסגר, אצלנו בבית כולם אנורקטיים, אבל הכלבה שלי בפירוש השמינה".
מה את מציעה לעשות?
"גבולות־גבולות־גבולות. קובעים מראש שאחד יש לו את הבית לבוקר, והשני חייב לצאת. שיסתובב באוטו מצידך. קובעים, 'מהשעה הזו עד זו אנחנו עם הילדים, ואז עוברים לדבר אחר'. באופן מלאכותי לייצר טריטוריות ולו"ז. ובערב, כשהילדים הולכים לישון, במקום להתייבש מול הטלוויזיה, פשוט לשחק. מונופול, שח. זה מוסיף לסקסיות של בן הזוג, כשהוא משחק הוא נהיה תחרותי, או מתחבר לילד שבו, וזה תורם לתחושת המרחק ממנו, ומוסיף למשיכה".
ואם הוא מרמה, את יכולה להעניש אותו, אז בכלל.
"וגם לשמוע יחד מוזיקה, זה טוב".
זה מזכיר לי את אחד הזוגות שבהם גורלניק טיפלה בעונה הראשונה. האישה הרגיזה את הבעל כי "הפסיקה לרצות לעשות איתי סקס". "מה שאני רוצה זה שיהיה לי את כל הסקס שאני רוצה בלי שום מאמץ מצידי", הוא אמר, "משום סוג. אפס מאמץ, אפס חשיבה על זה. והסקס שלי צריך להיות מרהיב, ומלא התלהבות, וגם אותנטי". הם הגיעו לטיפול כי הוא היה מאוכזב מיום ההולדת שאשתו אירגנה לו. "עבדתי כל כך קשה ובסוף הוא אמר לי: 'תבטלי את מה שתיכננת לי, אני לא רוצה להיות איתך ביום הולדת' ונסע לבד לאיטליה, ביום ההולדת שלו", היא סיפרה.
מתברר שהיא תיכננה לו יום הולדת מיני, עם מלכת סאדו, ושולחן מלא בצעצועי מין, והשיא - שהם יעשו שלישייה עם בחורה זרה. "חשבתי שאתה רוצה משהו סקסי", היא אמרה. לקח לו זמן להסביר שכן, הוא רצה משהו סקסי, אבל רק איתה, בלי דילדואים, ובטח לא עם עוד אישה. "כשראיתי אותה בפעם הראשונה העולם נעצר", הוא אומר ומסתכל עליה, "אני רוצה לשכב עם האישה הזו ואיתה בלבד כל עוד אני חי". אבל היא כבר שנים לא רוצה אותו, ורק מעמידה פנים שכן. "יש את הסטריאוטיפ שהגבר הרבה יותר מיני, והאישה היא פריג'ידית, קרה, מאבדת עניין", אומרת גורלניק. "זה לא נכון, הן לא מאבדות עניין כי סקס הוא יותר הקטע של הגבר, הן נכבות כי משעמם להן במיטה".
נכון, אנחנו הרבה יותר פראיות מהקרדיט שהחברה נותנת לנו.
"נשים הן יותר פראיות, יותר רוצות דברים חדשים ומרגשים. גברים יכולים לעשות את אותו הדבר במיטה שוב ושוב, הם בדרך כלל שומרים על חיי הנישואים. סטטיסטיקות הגירושים מוכיחות שנשים יוזמות גירושים באחוזים הרבה יותר גבוהים מגברים. והן גם אלו שלא רוצות להתחתן אחר כך עוד פעם. אם הן כל כך ביתיות ורוצות רק משפחה חמה כמו שמציירים אותן, אז איך זה שהן לא מוכנות להתחתן שוב, שעה שהגברים מתחתנים שוב ומהר? בקליניקה אני עוזרת לגברים לצאת מהחשיבה הסטריאוטיפית. להבין כמה האישה היא יצור מיני".
לפעמים נדמה לי שנשים מאבדות עניין בסקס כי הן יצרו לעצמן מיניות מזויפת כרווקות כדי למצוא גבר, ואז כשמצאת אותו, פתאום את מפסיקה להתאמץ ורואה שאולי את לא בהכרח רוצה סקס איתו כל לילה.
"זה מאוד מסובך, אפרופו הסטריאוטיפים. לנשים יש פנטזיה על מהי גבריות, שמכריחה את הגבר לייצר איזה פרפורמנס, כשלאו דווקא יש לו את זה. כל הנושא של מגדר הוא מין חליפה כזו שלובשים. במיטה כולם עושים איזושהי הצגה. גברים צריכים להוכיח כל כך הרבה דברים לאישה, ולשאר הגברים בראש שלהם. יש קהל גדול שיושב אצלנו בראש כשאנחנו עושים סקס. הרבה תוכים, מקהלות יווניות, ואמהות שמקוננות, ואבות ששופטים, וכל הסרטים הפורנוגרפיים גם עושים שם מקהלה, צפוף שם במיטה. אהבה מתחילה איפה שזונחים את ההגדרות המיניות והמגדריות המסורתיות, ומתחילים לאהוב את הבן אדם שמתחת לתחפושת. צריך לייצר ספייס בין הפנטזיה לבין מי שאתה נמצא איתו".
לפעמים הקרבה הרגשית היא יותר של אח ואחות.
"נכון, יש זוגות שפחות זקוקים למין וזה בסדר גמור. דווקא בעבודה שלי עם להט"בים וקווירים, גיליתי שיש להם יחסים מאוד פתוחים עם סקס. למשל, היה לי זוג מדהים שלא עשה סקס אחד עם השני בכלל, רק עם אנשים אחרים. הייתה להם אינטימיות מדהימה, רק לא מין יחד. אבל אצל הרבה מהזוגות דווקא כן יש משיכה מינית, מה שחסר להם זה תיאום ציפיות".
כלומר?
"מיניות זקוקה להסחת דעת. חייב להיות בסקס איזה הרס של הנורמטיביות, צריך לקחת סיכון ולהיות מוכן להרוס את כל הקרבה הנפשית הזאת, ואז למצוא אותה שוב עם הסיגריה של אחרי".
איך מלמדים אנשים להרוס ולהסיח דעת מעצמם בסקס?
"מדברים איתם על לא לפחד. מסבירים להם שאצל כולם סקס הוא הגזמה של המחשבות שלך. הוא מעבר לחשיבה הרגילה. אם את רוצה שתהיה תשוקה, את צריכה להבין שבן הזוג חייב להיות זר בשבילך. את צריכה להרשות לו להפתיע אותך ולאפשר לעצמך להיות מופתעת מעצמך גם".
תמיד חשבתי שאם המיניות שבורה, אין טעם לתקן.
"כמובן שאפשר לתקן. כשסקס לא עובד זה לפעמים סימפטום של משהו אחר. לפעמים זה הפחד להודות שמשעמם במיטה. אנחנו מפסיקים לדבר אחד עם השני כשאנחנו מפחדים ממה שיש לנו לומר, ואסור לפחד, כי הסתרה מפרקת. מי שמסתיר את מה שהוא מרגיש מבן הזוג, הוא בעצם אויב מבית, של הזוגיות של עצמו. כמה חבל".
ומה לגבי בגידות? גם חייבים לספר?
"כשאני אומרת הסתרה אני מתכוונת ללא לחלק מעצמך כלום. אבל לא כל בגידה היא זהה. יש אנשים שלא יכולים להשתקם מזה. אנשים עם נטייה פרנואידית, להם אולי עדיף לא לספר. וכן, יש סודות בזוגיות. ויש סוג מסוים של בגידות שהוא מהעולם הפרטי. זוגות יודעים באופן אינסטנקטיבי מתי להניח לדברים להישאר כמשהו פרטי".
ומה לגבי צורות אוורור כמו פוליאמוריה?
"העמדה שלי כמטפלת היא שאין לי עמדה. אם זה מה שבחרת, אין בעיה. הדבר שאותי משעשע בפוליאמורים זה שעם כמה שהם מחפשים ריגוש וחופש, יש להם יותר חוקים מאשר להטרוסקסואלים הכי מיינסטרימיים. הם כל כך אנאליים! אפשר לצאת עם אחרים רק ככה וככה, ורק אם אתה מספר לי ברגע הזה והזה, ואם יצאת לדייטים שלוש פעמים בחודש? אה, זה כבר לא מה שסיכמנו".
לי הם נראים כמו חנונים שפיספסו את העלומים שלהם ועכשיו מאוד דחוף להם לצרוח שהם מיניים.
"לא, כי זה אופנתי היום גם אצל מילניאלז שהספיקו לצאת הרבה. יש להם קונפליקט גדול בין החיים החופשיים לרצון בביטחון".
כמה דקות לפני שראיינתי את גורלניק, חברה סיפרה לי שאתמול בערב בעלה קשר לה את העיניים בצעיף והוביל אותה למרפסת. כשהיא פקחה את העיניים היא ראתה שהוא ערך שולחן פיקניק ואז שלף את הגיטרה הישנה שלו, ושר לה שירים שהיא אוהבת. "זה היה מדהים", היא אמרה, "כי הוא הצליח לשגר אותי מהבית המסריח שלנו למקום אחר. פתאום נזכרתי שהוא תאום הנפש שלי. זה היה ממש נס, ויודעת מה היה הכי מדהים? שהוא עשה את זה בשבילי דווקא אחרי שבוע שבו אני מתנהגת אליו כמו מפלצת".
ניסים, ניסים קטנים ומופלאים, זה מה שאנחנו יכולים להיות בשביל בן הזוג שלנו. במקום לנבוח עליו, ללטף לו את הראש. גורלניק היא מאמינה אדוקה ביכולת של בני האדם להתעלות. "אני חושבת שכל זוג שנשאר אוהב בתנאים הבלתי אפשריים של היום הם צמד גיבורי־על", היא אומרת. "באהבה יש את היכולת להתעלות מעל לכל הדברים שמחזיקים אותנו צמוד לקרקע, הפחדים, הפרנסה, הילדות שלנו. אנשים רוצים להתרומם מעל הקטנוני והאנוכי שבתוכם. רק שזוגיות מוציאה את שני הדברים, את ההכי קטן ואת ההכי נשגב בנו".
אמרת פעם שאנשים מגיעים עם כל כך הרבה פנטזיות על מה שחיי הנישואים אמורים למלא, שפלא שלא כולם מתגרשים.
"השכבה הרחבה של זה היא סוציו־פוליטית. המדינה לוקחת פחות ופחות אחריות על הפרט. היא דוחפת את כל האחריות לקן המשפחתי. הזוגיות צריכה לטפל בצרכים הכלכליים, בצרכים הרגשיים. זה כמו קפיטליזם, רק ברומנטיקה. הוליווד, נטפליקס ואמזון פריים מייצרות אצלנו כאלו אשליות. מה שמוטל על התא המסכן והזעיר הזה של המשפחה, זה פשוט שובר לב. אין שום אופציה ששני אנשים יוכלו להגשים את כל החלומות האלו אחד לשני".
לפעמים את יושבת מול זוג שכל ילד רואה שהם לא מתאימים, ואז הם הולכים לטיפול זוגי ומושכים שנים במקום לחתוך.
"זה לא התפקיד שלי לשפוט אם משעמם להם או לא. מי אני שאקבע? זוגות שנראו לי בתחילת הדרך כמו משהו נוראי, פתאום אחרי 15 שנה הם זוג מדהים. או זוג שהיה מדהים 25 שנה, פתאום הכול מתפרק לו. את יכולה לראות זוג שנראה לך משועמם נורא, ומתברר שהם כבר 20 שנה עושים סקס כל לילה".
יש רק סוג אחד של זוגיות שבו גורלניק פחות מאמינה: זוגיות שיש בה הבדלי השקפות פוליטיות. שזה די מטורף, כי בסדרה היא מטפלת בזוג שהבעל לבן וכפרי והאישה שחורה ומשכילה, ועדיין היא לא דואגת לגורלם חצי ממה שהיא דואגת לזוגיות של מצביע טראמפ מול אשתו הדמוקרטית. "הסיבה שאנשים הולכים לכיוון של מישהו כמו טראמפ או ביבי, או לכיוון דמוקרטי, קשורה למקומות הכי עמוקים בנפש. זה יותר עמוק אפילו מגזע, עדה, או מעמד סוציו־אקונומי שונה. אחרי איזה סוג מנהיג נלך? אין משהו יותר עמוק מזה".
ברצינות?
"אנשים שהולכים לכיוון שמאלני יותר, הם אנשים שמכילים מורכבויות אנושיות. אנשים שהולכים לכיוון של מנהיג סמכותני, הם אנשים שמפצלים בין טוב לרע. אנחנו הטובים והנהדרים, 'הם' האויב. זה אחד החלקים הכי מוקדמים בנפש".
אז את אומרת שמצביעי טראמפ או ימין חזק הם טיפה פחות מפותחים רגשית?
"ממש. בני זוג ששונים בהצבעה הפוליטית, באים ממקום אחר בנפש ואין להם שום דבר משלהם ליישב סכסוכים. את יכולה לראות זוג כזה מתווכח איך להעמיס את המדיח, וישר להבין שאין להם שום דרך לדבר אחד עם השני. הטראמפיסט יגיד, 'או אני או את. אם את רוצה שנעשה בדרך שלך, אז את תעשי את זה'. והיא תגיד, 'בוא ננסה להבין למה הכוס מבחינתך צריכה לעמוד ככה, תבין למה אני צריכה את הצלחת ככה ונמצא מקום באמצע'. מה שאנשים מצביעים הופך אותם לשונים מהותית".
אני לא מסכימה איתה, אבל גורלניק ידועה כמטפלת זוגית ששמה דגש על היבטים פוליטיים ביחסים. בספיישל הקורונה, כשג'ורג' פלויד נרצח על יד שוטר ואמריקה בערה ממהומות, גורלניק שמטפלת בזוג מעורב, אמרה למדריכה שלה – מי אני כלבנה שאדבר איתם על דברים של שחורים? והלכה להתייעץ עם פסיכולוג שחור, כאילו שרק בן אדם עם אותו צבע עור יכול להבין אותך. "זה מסובך", היא אומרת. "למשל עם איליין ואנטוני, זה העלה מתחים ביניהם. היא פורטוריקנית ולא מזדהה כשחורה או כלבנה, והוא שחור ובענייני בלק לייבס מטר. הקורונה חידדה את ההשקפות הפוליטיות של בני הזוג. חרדה סביב הווירוס, כן או לא? לסמוך על הממשלה או לא? כל מה שהתרגלנו לראות בבן הזוג שלנו פתאום נטרף, ואל תשכחי שבנוסף יש את הדרכים השונות שבהן כל אחד מאיתנו מתמודד עם חרדה. אז זה מכביד על הזוגיות כי צריך להכיל גם את עצמנו מול מגפה וגם את 'האחרוּת' שפתאום רואים בבן הזוג".
לא שזה רק רע. "זה דווקא אחד הדברים הטובים שקרו עם הקורונה", גורלניק אומרת, "שנשאלו מלא שאלות קיומיות. למה אני עם הבן אדם הזה? למה אנחנו גרים או לא גרים יחד? לי אישית זה גרם לחשוב שאני חייבת להתכונן לזקנה. למצוא תחביבים. פתאום יש לך זמן לחשוב. כל הנתיבים שחרצנו כל השנים, פתאום אינם, וצצות שאלות מפתיעות. אני 20 שנה באותו משרד בסוהו וגרה בברוקלין, פתאום יש לי זמן לחשוב איפה אני רוצה שהמשרד שלי יהיה. ופתאום גם נראה לי שאני רוצה לבלות יותר זמן בישראל".
היא נולדה בארה"ב לישראלים שהיגרו לאטלנטה, ג'ורג'יה. אביה ניהל את אגף ההנדסה של אל על, ואמה הייתה אוצרת אמנות. כשהייתה בת שבע הם חזרו לישראל, לראשון־לציון. "אח, חוף פלמחים. איך אני מתגעגעת לחוף פלמחים", היא אומרת. "שנה וחצי לא ביקרתי". היא נשארה בארץ עד גיל 20, למדה קולנוע באוניברסיטת תל־אביב והשלימה שני תארים בפסיכולוגיה, ועברה לארה"ב לעשות את הדוקטורט. מהר מאוד היא נהייתה מטפלת מבוקשת. יש לה בן זוג אנגלי ושני ילדים, "כולם פה עכשיו, בגלל הקוביד".
מטפלים לאקניאנים כמוך מאוד מקפידים לשמור על המטפל כדף חלק שלא יודעים עליו כלום. ופתאום הסכמת לעשות דוקו־ריאליטי שבו את נחשפת.
"בעונה הראשונה ראו רק את הכלבה שלי, ניקו (האסקית סיבירית יפהפייה - ד"ס), היא תמיד באה איתי לקליניקה. עשיתי הכול שהבמאים יבינו למה ניטרליות ואנונימיות חשובות למטפל. אבל כשהתחלנו לצלם את העונה השנייה, הקוביד הגיע, והתחלתי לעבוד מהבית, וכל המטופלים גם, אז כולנו יושבים בחדרים אחד של השני. הם קולטים עליי כל מיני דברים. רואים ספר מאחורה, אומרים לי 'אה, הבת שלך הלכה לקולג' הזה'. או שפתאום החבר של הבת שלי עובר מאחוריי, איבדתי שליטה על הפרטיות שלי. אז פשוט זרמתי עם זה. אני כבר לא המטפלת המסתורית, אלא בן אדם במגפה, כמו כולם".
מה זה עשה?
"זה היה שיעור בענווה. איבדתי את השליטה שהייתה כה חשובה לי וקיבלתי משהו אחר: אינטימיות. ואני שואלת את עצמי, כשכל זה ייגמר, האם אחזור לשיטה הזו? כי למדתי מהבתים שלהם. את יודעת, הזנב הזה שחולף בפריים, שמזכיר לי שיש מתחת לבגדים של המבוגר שבא לטיפול ילד שאוהב את חיית המחמד שלו. עם מטופלת אחת עברתי את כל התהליך כשהיא מיניקה את התינוקת שלה, הטיפול כולו היה במיטה שלה עם הציצי, וזה היה מדהים. הייתה לי פציינטית שלא היה לה מקום בבית, אז עשינו את הסשנים בשירותים. מטופל אחד ישב בארון בגדים כדי שהילדים לא ישמעו אותו, הוא ישב שם מקופל, החליפות שלו תלויות מעליו, ודיבר איתי".
איך יודעים שזוגיות נגמרת? את יודעת לפניהם?
"לפעמים. אני מזהה שזה נגמר כשאנשים יודעים מה הם יכולים לעשות בשביל לשפר, אבל כבר לא בא להם. כשאנשים לא יודעים מה לעשות, זה בסדר, אבל כשהם כן יודעים והם אחרי טיפול, ולא עושים? זה הסוף".
זה לא בא גם כתוצאה מהרומנטיקה הזולה של טינדר, המהירות שבה מתגרשים היום?
"כשזוג בא אליי אני נכנסת לאמביציה לעזור להם להישאר יחד, אבל מחוץ לתפקיד, אין לי שום בעיה שאנשים ייפרדו. אם משהו מתקלקל ועוזבים, סבבה, למה לא? כשאנשים בחיי מספרים לי שהחליטו להיפרד, אני אומרת וונדרפול, אילו חדשות טובות. ומצד שני, היכולת להתגבר על קשיים מעמיקה את הקשר וגם נותנת המון השראה לבן אדם. הידיעה שהצלחת להציל את הקשר שלך במו ידייך, זה מחזק".
