המחצית הראשונה של המאה ה-20 לא הייתה תקופה טובה לאיטרים, אנשים שכותבים ומבצעים פעולות ביד שמאל. בארה"ב, למשל, שלל סטיגמות שליליות לגבי שמאליים הכתיבו את הטון של מערכת החינוך שדיכאה בנוקשות ילדים שכתבו ביד שמאל. אברהם בלאו, ששימש באותם ימים כפסיכיאטר הראשי של מערכת החינוך בניו יורק, טען כי אם לא ילמדו את הילדים הללו לכתוב ביד ימין, הם יסבלו בהמשך חייהם מבעיות נפשיות וקוגנטיביות ארוכות טווח. בהתאם לגישה הזו, עונשים גופניים כולל קשירה של יד שמאל היו דבר שבשגרה כדי לחנך את הילדים מחדש לכתוב ביד ימין.
- לא רוצים להחמיץ אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- כשהמוח ער והגוף משותק: התופעה הכי מפחידה בשינה
- "ברגע שהוא הוריד את הגבס הייתי בשוק": האנשים שהתאכזבו מניתוח פלסטי
הגישה השלילית כלפי שמאליים לא הייתה נחלתם הבלעדית של האמריקנים. יפן אפשרה לגברים להתגרש מנשותיהם אם גילו שהן שמאליות. אסקימואים ראו בשמאליים מכשפים. גם בישראל, אגב, נהגו לגעור בתלמידים שכתבו ביד שמאל. "שמאליים בעבר נחשבו למוקצים, נחותים, נכים ומוגבלים. הם ממש סומנו כמצורעים", אומרת הפסיכוכירולוגית סיגל אחיטוב, שעוסקת באבחון ביומטרי.
כיום, המדע רואה דווקא באותם "טיפולי המרה" הליכים פוגעניים. אנשים שעוברים "היימנה" (הפיכה מאולצת משמאליים לימניים) עלולים לסבול מהשלכות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות. זה לא אומר, אגב, שהאפליה נגד שמאליים אינה קיימת: ביטויים שליליים כמו "שתי ידיים שמאליות" עדיין נמצאים בשימוש בשפה העברית, אם תנסו להשיג מספריים לשמאליים תגלו שמדובר במצרך נדיר ויקר, וכמובן ישנו גם השירות הצבאי, שבו החיילים צריכים לירות בנשק המותאם לימניים.
עדויות לאיטרות קיימות עוד משחר האנושות. כבר במערות האדם הקדמון נמצאו ציורים של אנשים המבצעים פעולות שונות ביד שמאל, וכך גם בפירמידות במצרים. ההערכות הן שבתקופת האבן לא היה הבדל גדול בין מספר האיטרים למספר הימניים. כיום השמאליים הם מיעוט ברור - ההערכות הן שרק כ-10% מכלל האוכלוסייה האנושית הם שמאליים. אותו מיעוט צריך להתמודד עם עולם שמותאם בעיקר לימניים. "אומנם לא מוקיעים או מנדים כיום שמאליים, אבל תנאי הסביבה לא מותאמים לצרכיהם הייחודיים", מרחיבה אחיטוב, "מה שעלול לייצר פערים לימודיים ותחושת תסכול ולסלול את הדרך לקשיי הסתגלות במערכות ובארגונים שונים. אני רואה חשיבות באיתור ילדים שמאליים עוד מגיל ינקות, ובמתן מענה לאקלים הסביבתי-לימודי ולצרכים הייחודים שלהם".
אף שמדובר כאמור בתופעה הקיימת מראשית התפתחות המין האנושי, המדע עדיין לא פענח לגמרי ממה נובעת השמאליות. "אנחנו יודעים שלבחירת היד הדומיננטית יש בסיס תורשתי", מסביר יואב מה-טוב, חוקר מוח מהאוניברסיטה העברית ומנהל הבלוג "סיור מוחות". "לאדם שנולד לשני הורים שמאליים יש סיכוי גבוה יותר להיות שמאלי, בעוד שהסיכוי להיוולד שמאלי כששני ההורים ימניים הוא קטן מאוד. עם זאת, בסיס תורשתי הוא לא בהכרח בסיס גנטי, יש הבדל בין השניים. תאומים זהים למשל, שחולקים אותו הדנ"א, יכולים להיות בעלי יד דומיננטית שונה. על כן עדיין לא ניתן לשים את האצבע בוודאות על גורמים שמכריעים אם אדם ייוולד שמאלי או ימני".
ב-1991 פרסם פרופ' סטנלי קורן מאוניברסיטת קולומביה הבריטית ספר בשם "תסמונת האיטר", שבו העלה טענות הקושרות בין שמאליות לפתולוגיות כמו מצוקת היריון או לידה, אך הטענות הללו נחשבות לשנויות במחלוקת וחוקרים רבים אינם מכירים בהן.
תיאוריה מקובלת יותר קשורה למוח. מה-טוב מסביר כי מערכת היחסים בין המוח לגוף היא קונטרה-לטרלית - הצד הימני של קליפת המוח אחראי על השליטה בצד שמאל של הגוף ומעבד את המידע המגיע ממנו, ולהיפך. כך למשל, אזורי השפה שבמוח נמצאים אצל רובנו המוחלט בעיקר בחצי השמאלי של קליפת המוח. בגלל שהחצי השמאלי, שכאמור בו נמצאים אזורי השפה, שולט על יד ימין, ייתכן שנוצרה העדפה אבולוציונית לתקשורת ביד ימין – מה שהפך אותה לדומיננטיות יותר. "זו אולי יכולה להיות הסיבה שבגללה דומיננטיות ידית לא מופיעה כמעט אצל אף אחד מאחינו הקופים, אלא רק אצל בני האדם", סובר מה-טוב.
ממצא המחזק את התיאוריה הזו הוא העובדה שאצל יותר מ-99% מהימניים אזורי השפה אכן נמצאים בצד שמאל של המוח, בעוד שאצל שמאליים מדובר רק ב-70%-80%. אצל היתר הם נמצאים בצד ימין או בשני הצדדים של קליפת המוח.
בתחומים שונים, היותך שמאלי בעולם של ימנים עשוי להיות יתרון. אחד המיתוסים בנושא הוא סיפורו התנ"כי של אהוד בן גרא, שנשא את חרבו בצד ימין (כדי לשלוף אותה ביד שמאל) בעודו עומד בפני התנקשות במלך מואב. שומריו של המלך היו רגילים לאנשים ימניים, ולכן בדקו אם ישנה חרב בצד שמאל. הם אכן לא מצאו חרב אצל אהוד, מה שאפשר לו להגיע למלך חמוש מבלי שיעצרו בעדו.
גם בספורט המודרני, שמאליים יכולים להציג טכניקה שונה שתפתיע מתחרה ימני. בג'ודו למשל, ענף קרב המבוסס רבות על אחיזה, לספורטאי ימני לא פשוט להתמודד עם יריב שמאלי, שאוחז בצד ההפוך ולא כפי שהוא רגיל. גם בענפי קרב אחרים כמו אגרוף או MMA ישנם כוכבים שמאליים רבים, כמו למשל המתאגרף מני פקיאו או המתאבק קונור מקגרגור. "בבייסבול רבים מהחובטים הטובים בעולם הם שמאליים, הרבה מעל שיעורם באוכלוסייה, וגם בענפי ספורט מים יש הרבה שמאליים בגלל שהם מסתגלים מהר יותר לראייה מתחת למים", אומר מה-טוב.
רבים מבין שועי עולם לאורך ההיסטוריה היו שמאליים, בהם שמונה מנשיאי ארצות הברית כמו ביל קלינטון, ג'ורג' וו. בוש וברק אובמה. אליהם ניתן להוסיף גם שחקנים מפורסמים כמו ג'וליה רוברטס, אנג'לינה ג'ולי וג'ים קארי, ומדענים בעלי שיעור קומה כמו אלברט איינשטיין, צ'רלס דרווין ורבים אחרים. "ניתן לשער שבגלל עצם מיעוטם באוכלוסייה חלה עליהם חובת הוכחה, ולכן הם מעין 'שורדים שמתאמצים', כך שההישגים שלהם נובעים גם מהשלכות סוציולוגיות ופסיכולוגיות", אומרת אחיטוב.
האם אפשר לייחס לשמאליים גם יצירתיות או תבונה יוצאות דופן? המדע חלוק בנושא הזה. היו מחקרים שטענו שהצורך להתאים את עצמם לעולם של ימניים מעודד את ההתפתחות היצירתיות אצל שמאליים, אך מחקרים אחרים לא מצאו קשר בין הדברים. אותו הדבר נכון גם לגבי יתרון אינטלקטואלי.
עד כמה שהשמאליים הם מיעוט, ישנה קבוצה אפילו נדירה יותר – אמבידקסטרים, אנשים שהם גם ימניים וגם שמאליים. אלו הם כ-3%-4% בלבד מהאוכלוסייה הכללית. אחד מהם היה הצייר המפורסם מיכאלאנג'לו. ישנם גם אנשים שאומנם דומיננטיים יותר בצד מסוים, אך מבצעים פעולות מסוימות בצד הנגדי. "בהחלט יכול להיות מצב שבו אדם כותב ביד ימין אבל מצחצח שיניים ביד שמאל. זה לא אומר שהדומיננטיות החליפה ידיים, אלא שאפשר לאמן את היד הלא-דומיננטית לבצע פעולות ביעילות ממש גבוהה, אפילו יותר גבוהה מביד הדומיננטית", מסביר מה-טוב. "אם נצחצח שיניים כל חיינו ביד הלא-דומיננטית, נבצע את הפעולה הזו טוב יותר ביד הלא-דומיננטית מאשר ביד הדומיננטית. זו לא יכולת ששמורה ליחידי סגולה, שכן כל אחד יכול לעשות את זה עם מספיק אימון - וזה מזכיר לנו שוב כמה המוח שלנו גמיש, וכמה הוא מסוגל להסתגל לשינויים שמתרחשים בחיים שלנו".
