הרגע שבו אולריך לארסן פחד באמת היה בחדר בבית מלון בספרד. אלחנדרו קאו דה בינוס, הנוכל שפיתה אותו להיכנס לעסקת מיליונים פלילית עם צפון-קוריאה והפגיש אותו עם ראשי תעשיית הנשק במדינה, התקרב אליו עם מכשיר שמזהה ציוד וידיאו שהוסלק. ללארסן הייתה סיבה טובה להילחץ: הוא נשא על גופו מצלמה נסתרת ואמצעי הקלטה, והמכשיר החל לצפצף בעצבנות. זה הסוף, הוא אמר לעצמו, סיפור הכיסוי שתיחזק בכל השנים שבהן היה "החפרפרת" ייחשף בעוד רגע. הוא לבד, רחוק מהבית, ללא שום הגנה. והספרדי, שבין שאר עיסוקיו גם מחזיק באוסף אקדחים ענק, כבר הוכיח בעבר שקשה לצפות את תגובותיו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
"הייתי עצבני", מספר לארסן בשיחת זום מדירתו בקופנהגן. "זה היה אחרי שבע שנים שבהן אני מנסה לחשוף מה מתרחש בצפון-קוריאה, וכל התקופה הזאת אלחנדרו סומך עליי לגמרי, הוא בטוח שאנחנו החברים הכי טובים וששנינו נאמנים למטרה. ועכשיו הוא מתקרב אליי עם המכשיר הזה שעושה צפצופים. היו לי עשר שניות כדי להחליט מה להגיד, אז אמרתי לו שהצפצוף הוא בגלל השלט רחוק של המכונית השכורה שלי. והוא האמין לזה. זה היה המזל שלי. אבל מאז הגברנו את אמצעי האבטחה סביבי. מאותו רגע, אנחנו קבענו איפה יתקיימו הפגישות, ותמיד היה בסמוך צוות מוכן לפעולה למקרה שיתרחש משהו שיעמיד אותי בסכנה".
4 צפייה בגלריה
אולריך לרסן עם המתווך דה בינוס. סיפור שאי אפשר להמציא
(צילום: באדיבות HOT8 ו-yes דוקו)
לארסן (44), שף לשעבר שחי על קצבה ממשלתית אחרי שהתגלתה אצלו מחלה כרונית, הוא האחרון שמישהו ילהק לתפקיד של סופר-הירו. אין שום דבר בחזותו שיכול לרמז על כך שבמשך יותר מעשור הוא היה חלק ממזימת הונאה משוכללת, שאפתנית באופן כמעט חסר סיכוי, שנועדה לחשוף את הכוונות השטניות של צפון-קוריאה. הוא משדר ביישנות, אפילו חוסר ביטחון, מדבר בקול שקט, כמעט מתנצל על קיומו. מצד שני, הוא מתחבב בקלות ומעורר אמון והנוכחות הלא־מתבלטת שלו מסתירה נחישות, אינסטינקטים מדויקים וכושר אלתור.
"כל ילד חולם להיות ג'יימס בונד או ג'ייסון בורן", הוא אומר עכשיו. "מלכתחילה נאמר לי שככל שאהיה יותר עצמי ואיראה כמו אדם נורמלי, ככה אנשים יתנהגו באופן נורמלי לידי. וזה מה שעזר לי לתפקד כל השנים בתור החפרפרת".
הכישרון הטבעי של לארסן מככב בפרשה שכמו יצאה מסרט אקשן. בשיאה, הוא הצליח לגרום לנציגי השלטון הצפון-קוריאני להגות פרויקט עברייני להקמת מפעל שייצר נשק מתוחכם ואת הסם מטא-אמפטמין - עסקה שהייתה אמורה להביא למשטר בפיונגיאנג הרעב למזומנים, עשרות מיליוני דולרים. הסיפור נפרס במלואו בסרט הדוקו "חפרפרת בקוריאה הצפונית" (משודר בימים אלה ב-HOT8 וב-yes דוקו), כאשר לצד לארסן מופיעה גלריה של טיפוסים חד-פעמיים כמו הספרדי המפוקפק עם גלאי הציתות, סוחר סמים דני שהתחזה למשקיע בינלאומי, איש עסקים ירדני נכלולי שלא ממש אוהב אותנו, וקבוצה של בכירים צפון-קוריאנים שנעקצו בצורה משפילה, מול המצלמות, בזמן שהיו בטוחים שהם מרמים את כולם. במשך כל התקופה שבה התנהל המבצע ניווט במאי סרטי הדוקו הדני מאדס ברוגר את לארסן כאילו היה מפעיל סוכנים אמיתי. ואולי הפרט הכי מדהים בפרשה הוא שבלי הסרט שלו, החפרפרת מעולם לא הייתה מתגלה.
מה גורם לאדם לסכן את חייו בליבה של המדינה המבודדת והעוינת ביותר בעולם? במקרה של "החפרפרת", זה התחיל לפני שנים ארוכות. כשלארסן היה בן 12 הוא ניהל קשר מכתבים עם ילד מזרח גרמני בן גילו. שבוע אחרי נפילת חומת ברלין הוא נסע להתארח אצלו בעיר רוסטוק. איחוד גרמניה היה במרחק של כמה חודשים, ו-40 שנות דיקטטורה קומוניסטית לא נעלמות ברגע. המדפים בסופרמרקט השכונתי היו ריקים, האנשים שפגש נראו לו המומים ומפוחדים, וכשהעז להעלות שאלות על החיים במדינה מארחיו סימנו לו שעדיף שישתוק, אף פעם אי־אפשר לדעת מי מאזין מעבר לקיר. רשמי הביקור הזה נשארו אצלו במשך שנים והגדירו את הזהות הפוליטית שלו. הקומוניזם, עבורו, היה התגלמות כל הרע. המאבק ברודנות בכל מקום שבו היא נוכחת - הפך לייעוד.
יותר מ־20 שנה אחר כך, כשלארסן כבר נשוי ואב לשתי בנות, הוא צפה בסרט הדוקו של ברוגר, "הכנסייה האדומה", שמתעד מסע הופעות של שני קומיקאים דנים ממוצא קוריאני במולדת שמעולם לא הכירו. הסרט — שמתעד גם את ההתערבות האובססיבית של הפונקציונרים של המשטר בהופעות — הפך את ברוגר לאישיות לא רצויה בצפון-קוריאה. והוא גם העלה את המדינה על הרדאר הפרטי של לארסן - כדוגמה העדכנית של אימפריית הרשע שהעסיקה אותו מאז הביקור אצל החבר המזרח גרמני.
לארסן פנה לברוגר בפייסבוק, והודיע לו שהוא מעוניין להמשיך את פועלו בחשיפת הטירוף של צפון-קוריאה. כצעד ראשון הוא החליט להסתנן לאגודת הידידות הדנית-צפון-קוריאנית – ארגון קטן שרוב חבריו, כך גילה, הם פנסיונרים שמתרפקים בנוסטלגיה על הסיקסטיז - כדי לראות מה גורם לאנשים שגדלו באחת המדינות העשירות במערב להעריץ את השלטון הרצחני בצד השני של העולם. "בתקופה ההיא חשבתי שבחיים לא אתעסק יותר עם המדינה הזאת", אומר הבמאי. "ההתעסקות איתם גורמת לך לחיות בחרדה, ואתה חושש שהמשטר יתנקם באנשים שדיברת איתם. זה הרבה לחץ. אבל יחד עם זאת חשבתי לעצמי, זה הרי לא עולה לי כלום. סביר להניח ששום דבר לא ייצא מזה ועם הזמן אולריך ייאבד עניין, אז אמרתי, 'לך על זה ונראה מה יקרה'".
"חפרפרת בקוריאה הצפונית" - הטריילר
הטוויסט הראשון בעלילה נרשם, באופן הולם, בביקור מאורגן של לארסן בצפון-קוריאה. בביקור הזה הוא פגש את אותו אלחנדרו קאו דה בינוס, נצר למשפחה אריסטוקרטית מספרד העומד בראש ארגון עולמי בשם KFA ובו אלפי חברים שמעריצים את קים ג'ונג און. לארסן ערך כמה ביקורים אצל קאו דה בינוס, צפה יחד איתו במשחקים של ברצלונה ורכש את אמונו. הספרדי גמל לו כשמינה אותו לנציג הארגון במדינות סקנדינביה.
במסגרת התפקיד לארסן היה אמור להעלות לרשתות החברתיות תכנים שישפרו את תדמיתה המפלצתית של צפון-קוריאה במערב. אבל אז קאו דה בינוס – מן הסתם מונע על ידי הצורך להוכיח את נחיצותו לפיונגיאנג - הפציר בו למצוא משקיעים ל"שלושה פרויקטים מעניינים בצפון־קוריאה. אם יש לך חברים שיכולים להשקיע בין 50 אלף יורו למיליון יורו, נוכל לעשות משהו", כתב.
לארסן וברוגר התקשו להאמין למזלם הטוב. "כשפגשתי את אלחנדרו בצפון־קוריאה חשבתי שהוא ליצן", לארסן מספר. "הוא הסתובב עם מדים של הצבא וענד על החזה הרבה מדליות, ניסה לדבר קוריאנית ושר אופרה. ויחד עם זאת ראיתי שהוא כל הזמן מוקף באנשים שנראו בכירים ועושים לו כבוד. בשנים הבאות פגשתי אותו עשרות פעמים בכנסים של הארגון במקומות שונים באירופה והוא כבר לא נראה לי כל כך מצחיק. מצאתי שהוא די אינטליגנטי וגם מסוכן. אדם שלא כדאי להסתכסך איתו. גיליתי שבעבר הוא גרם למעצר של אנשים, שהוא האשים עיתונאי אוסטרלי בריגול. ובעיקר הבנתי שהוא לא סתם מתפאר בקשרים הטובים שיש לו בצפון-קוריאה".
ברוגר הקפיד להישאר מאחורי הקלעים. "עד כמה שאני יכול לשפוט, אלחנדרו מאמין באמת באידיאולוגיה הקומוניסטית ויש לו חיבה אמיתית כלפי המנהיגים של צפון־קוריאה", הוא אומר. "הוא מתפקד כנציג של המדינה בעולם המערבי, ג'וב שנותן לו גם יוקרה וגם לא מעט כסף מעסקאות שהוא מעורב בהן. ועדיין, התקשורת הספרדית מתייחסת אליו כאל בדיחה".
כך או כך, הלחץ שהפעיל קאו דה בינוס על לארסן לגיוס משקיעים סידר לברוגר את העוקץ שמתועד בסרט. ברוגר היה צריך לגייס מישהו שיתחזה למשקיע עשיר ויגלה עניין במיזמים העסקיים שהשליח הספרדי דיבר עליהם. כאן נכנס לעלילה "מיסטר ג'יימס" – שמו האמיתי הוא ג'ים מהדי לטרצ'ה-קבורטרפ – בן לאם דנית ולאבא שהיגר ממרוקו, התנדב לליגיון הזרים הצרפתי, ואחרי שסיים את הפרק הצבאי בחייו הפך לספק הקוקאין הראשי של אליטת הבליינים של קופנהגן. כמה מהסלבס הכי מוכרים בדנמרק היו בזמנו על החיוג המהיר בנייד שלו. הוא נעצר, ישב שמונה שנים בכלא, ואחרי שהשתחרר החליט לברוא את עצמו מחדש כאזרח שומר חוק.
אם אולריך לארסן הוא בחור צנוע ולא ממש מרשים, "מיסטר ג'יימס" הוא ההפך הגמור: גבר כריזמטי בעל אישיות מוחצנת, מתפקעת מביטחון עצמי, מבנה אתלטי ולוק הוליוודי. "ערב אחד הייתי במועדון בקופנהגן והוא זיהה אותי, ניגש אליי והתחלנו לדבר", נזכר ברוגר. "הוא סיפר לי על חייו, אמר שהיה בכלא, היה מאוד פתוח וכן. בדיוק אז ניסיתי לגייס מישהו שימלא את תפקיד המשקיע, ואחרי ששני אנשי עסקים דנים לגיטימיים שהכרתי אמרו לי לא, הבנתי שאצטרך להביא מישהו מבחוץ. חיפשתי אדם שהוא ג'אנקי של אדרנלין, שאוהב סיכונים ויודע איך להתמודד עם פחד. כמה ימים אחרי הפגישה במועדון התקשרתי אליו והצעתי לו את התפקיד. הוא אמר מיד: 'אני בפנים, מתי מתחילים?'"
המפגש הראשון בין לארסן, "מיסטר ג'יימס" וקאו דה בינוס התרחש באוסלו ב-2016. "מיסטר ג'יימס" עשה במהלכו רושם משכנע מאוד כמיליונר שמייצג משפחת משקיעים עם חיבה לעסקאות מהצד הפחות לגיטימי של עולם הביזנס. "מינימום ההשקעה שלנו הוא 50 מיליון יורו", הצהיר. הספרדי בלע את הפיתיון, התפאר שהקשרים שלו מגיעים עד קים ג'ונג און והסביר שצפון-קוריאה נאלצת למצוא דרכים יצירתיות לעקוף את הסנקציות שהאו"ם הטיל עליה. "אנחנו בצפון-קוריאה לא חייבים לציית לחוקים", אמר, "אנחנו יכולים לייצר דברים שמדינות אחרות לא יכולות". הוא חשב שעסקת נשק גדולה היא האפשרות המועדפת. התעשייה הצפון־קוריאנית מעדיפה להימנע מלמכור כלי נשק ישירות לאדם פרטי, הסביר, אבל תשמח לספק טכנולוגיה, רכיבים ומומחים כדי לבנות במדינה שלישית מפעל שייצר טנקים, צוללות, טילים ומערכות נשק מתקדמות.
כמה חודשים אחר כך הוזמנו החפרפרת ו"מיסטר ג'יימס" לפיונגיאנג. במרתף של חורבה באזור תעשייתי מתפורר של הבירה הם פגשו כמה טיפוסים מסתוריים שהעבירו להם אוצר נדיר: קטלוג רשמי של מערכות נשק מייצור מקומי – טילי סקאד, טילי נ"ט מונחי לייזר, טנקים, רחפנים, צוללות ומה לא – שמעולם לא נחשף במערב. המפגש כולו הועבר בסקייפ לקאו דה בינוס, שבלי קשר נעצר בינתיים בספרד על סחר בנשק ודרכונו הוחרם. "בדרך חזרה לדנמרק עשינו עצירת ביניים בסין", מספר לארסן. "בחדר במלון בבייג'ינג, פרסתי את כל דפי הקטלוג עם צילומי מערכות הנשק והפירוט הטכני שלהן, צילמתי, שלחתי לעצמי במייל וגם העליתי לפלאש דרייב. במקרה שמישהו יעצור אותנו ויחרים את החומר הזה, יהיה לי תיעוד".
זה המשטר הכי פרנואידי בעולם. איך הם לא חשדו בכלום?
"צריך להבין שבמשך השנים פגשתי את הבכירים הקוריאנים פעמים רבות. אלחנדרו סמך עליי, הוא בטח בי, והוא זכה לאמון מלא של המשטר. היו מספיק פעמים שהוכחתי את עצמי כחייל טוב. אבל לא רק שאלחנדרו האמין בי, הוא גם זה שאמר לקוריאנים שאפשר לעשות עסקים עם 'מיסטר ג'יימס'. הם לא העלו בדעתם שהיינו מחדירים לשם אדם שיסכן אותם".
"הצפון-קוריאנים בטח עשו גוגל על 'מיסטר ג'יימס' וראו שהיה בכלא. אבל זה לא הפריע להם", אומר ברוגר. "עבור מדינה שמתנהלת כמו מאפיה של גנגסטרים – יש כאלה שמכנים אותה 'מדינת סופרנוס' – טיפוס כמוהו זה בדיוק מה שצריך. הרי מדובר בהרפתקה קרימינלית שמנוגדת לחוקים בינלאומיים. מה יותר טוב מפושע? העובדה שהיה בכלא רק מוסיפה לו אמינות".
עדיין, בסרט הכל נראה כל כך קל.
"אחת החולשות של משטרים כאלה היא שברגע שנכנסת פנימה, לא רק שמאמינים בך, קשה לאתגר את זה וזה אפילו הופך להיות מסוכן. המערכת כל כך קשיחה, שלא מאפשרת מקום לדיון, לאופוזיציה".
גם ישראל הסתננה לתסריט כאשר בשלב מסוים "מיסטר ג'יימס" נשאל האם תהיה לו בעיה לספק נשק למדינות מוחרמות כדוגמת סוריה. מבלי שהתכונן לשאלה הזאת מראש, כשהוא מאלתר על המקום, "מיסטר ג'יימס" הודיע שישמח לספק נשק לאויבות של ישראל "כדי להגיד 'פאק יו' לאמריקה".
המפגשים עם הבכירים הקוריאנים – שהוצגו בשמות "מיסטר קאנג", "מיסטר דני" ועוד אחד, שתקן במיוחד, שקיבל את הכינוי "פני אבן" - התמשכו על פני כמה שנים. לפעמים עברו חודשים עד שלארסן ו"מיסטר ג'יימס" היו שומעים מהם. אבל ב־2017 נרקמה סוף־סוף העסקה: הקמת מפעל שייצר מערכות נשק מתקדמות, וגם מטא־אמפטמין, במדינה שלישית. כל מה שנשאר הוא למצוא את המדינה שתסכים לארח את המיזם הלא-חוקי.
המדינה שנבחרה היא אוגנדה. "הכושים הם כאלה, ברגע שאתה לא מסתכל עליהם הם יגנבו ממך", הסביר קאו דה בינוס לחפרפרת במפגש שכמובן צולם. "הם חייבים שמישהו יפקח עליהם. אם לא, הם רק ישנים או גונבים".
התוכנית הייתה לרכוש אי באגם ויקטוריה, ובעזרת אנשי עסקים מקומיים וחבריהם בשלטון להיפטר מהאוכלוסייה שמתגוררת שם. לאחר השלמת הרכישה, הצפון־קוריאנים היו אמורים לבנות שם את המפעל התת-קרקעי. כסיפור כיסוי, סוכם שמעל מתקן הייצור ייבנה אתר נופש, עם בריכות שחייה, מסלול גולף, מסעדות גורמה ואפילו שדה תעופה קטן שיטיס את התיירים העשירים לחופשה היוקרתית שלהם בלי תחנות ביניים. לתושבים נמסר שבמקום יוקם בית חולים ושהם גם ייהנו מאספקה של ביגוד ומזון.
נשק וסמים באותו מפעל? זה מוזר.
ברוגר: "גם לי זה נשמע מוזר, אבל הם חשבו שזה רעיון נהדר ומי אני שאתווכח איתם. הצפון־קוריאנים השקיעו זמן ומאמץ בתכנון המתחם ושלחו את התוכניות לשגרירות שלהם בשטוקהולם. לי זה נראה כמו תפאורה של סרט מדע בדיוני מהסבנטיז. אבל מתברר שהם טובים מאוד בייצור מטא-אמפטמין. המדענים הכי טובים שלהם עוסקים בזה. אומרים שיש להם את החומר הכי טוב בעולם".
להבדיל מצילומי הפגישות עם הצפון-קוריאנים שמתודלקות בהרבה אלכוהול ומצטיינות באיכות קומית נדירה, תיעוד הביקור באוגנדה שובר לב. תושבי האי, שלא יודעים שנציגיהם מתכוונים לפנות אותם מהבית היחיד שהכירו, מקדמים בשירה ובריקודים את האורחים שהבטיחו להקים עבורם בית חולים. "באוגנדה ממש הרגשתי שאני מעורב במשהו לא מוסרי", אומר לארסן. "הרגשתי זעם על כך שאנשי העסקים האוגנדים משקרים לאנשים שלהם, ועוד מבקשים מהם להתפלל בשבילנו. והם באמת זקוקים לעזרה. הילדים רזים מאוד, המבוגרים סובלים משיניים רקובות, בית חולים במקום היה יכול להועיל להם. זה היה עצוב. הייתי חייב להזכיר לעצמי שאנחנו לא באמת הולכים לשלם עבור האי הזה חמישה מיליון דולר כדי לא להרגיש כל כך אשם".
בפגישה נוספת הציע קאו דה בינוס עסקה משולשת, שבמסגרתה "מיסטר ג'יימס" ישלם את המיליונים שלו לסוחר ירדני המיודד עם המשטר בשם הישאם אל-דסוקי, שיספק נפט לצפון־קוריאה - והיא בתורה תעביר לג'יימס את החומרים, הידע והטכנולוגיה הדרושים להקמת המפעל. ההסכם הסופי נחתם בעמאן ב־2018. "חשבתי שאל-דסוקי הוא נוכל אמיתי, ממש הטיפוס של פושע שמכירים מהקולנוע", אומר לארסן. "כשפגשנו אותו בפעם הראשונה הוא התנהג כמו ילד חנפן כי הוא באמת רצה את העסקה הזאת. והוא דיבר בחוסר כבוד על ישראל. בשלב מסוים בארוחת הערב הוא אמר שישראל היא האויבת של כל העולם ושהוא שונא ישראלים".
רגע לפני שהיה אמור להעביר חמישה מיליון דולר לרכישת האי, "מיסטר ג'יימס" נעלם וניתק מגע. העסקה המשולשת כמובן לא יצאה לפועל. אבל גם אז הצפון-קוריאנים וקאו דה בינוס המשיכו להאמין בחפותו ובמסירותו של החפרפרת, בטוחים שהוא עצמו נפל קורבן לרמאות של "המשקיע" שהבריז. "הוא לא כיבד אותך, הוא התנהג אליך כאל משרת", אמר לו קאו דה בינוס. ברוגר ולארסן חשפו בפניו את האמת בשיחת סקייפ. כשהבין שהולך שולל, קאו דה בינוס סגר את המחשב, ואחר כך שיחרר הצהרה שבה טען שהוא ידע כל הזמן שמדובר בהתחזות, שהיה מודע לכך שהוא מצולם לסרט ובסך הכל שיחק את המשחק.
"אני לא מאמין לזה", אומר ברוגר, "אבל אם גם הוא רימה את הצפון-קוריאנים, כל עניין המעצר שלו והדרכון שהוחרם יכול לשמש כסיפור כיסוי לעובדה שהוא לא מבקר יותר בצפון-קוריאה. זו דרך להגן עליו כסוכן כפול. זו ספקולציה, זה כנראה לא נכון, אבל אם הוא חפרפרת בעצמו, זה הופך את הסיפור לעוד יותר מעניין. הסיפור כל כך ביזארי גם ככה, שלא אתפלא אם יש לו עוד רמה של ביזאריות".
אבל עוד לפני שנחשף מול המתווך הספרדי, לארסן היה צריך לבשר לאשתו במה בדיוק התעסק בעשר השנים האחרונות, להסביר מדוע נעדר לתקופות ארוכות מהבית ולמה גם כשכבר היה בסביבה - הקדיש כל כך מעט תשומת לב לה ולבנותיהם. "בהתחלה היא הייתה בשוק, אחר כך כעסה. היא הרגישה מרומה. לקח לה כמה שבועות לעכל שזו הסיבה לכך שבמשך שנים הייתי כל כך מנותק מהמשפחה – והיא הייתה די מדוכדכת. רק אחרי הפרמיירה של הסרט היא סוף-סוף הבינה מה עבר עליי. אמרה, 'יכולת להיהרג אם היו תופסים אותך'. וזה נכון. אבל אני חי עכשיו. ואני מאושר שהצלחתי לשקם את היחסים עם אשתי".
בעצם קיבלת הזדמנות לככב בסרט אקשן פרטי.
"נכון. בשלב מסוים, כשהעניינים התחילו להיות מסוכנים באמת, הפגישו אותי עם סוכן לשעבר בסי-איי-איי, שהדריך אותי מה לעשות במצבים שונים, נניח אם אקדח מכוון אליי. שם ממש הרגשתי כאילו הגשמתי איזה חלום ילדות. אבל מה שהכי חשוב זה לזכור שבעולם האמיתי יכול להיות 'מיסטר ג'יימס' שיממן עסקאות נשק למדינות מסוכנות ולארגוני טרור, ושזה בעצם די קל לעשות עסקים כאלה בעזרת מתווכים שרוצים להרוויח כמה דולרים".
הפכת לסלבריטי?
"כשאני יוצא החוצה אנשים מזהים אותי ומצביעים עליי ומבקשים סלפי. אבל למזלי אנחנו עכשיו הולכים עם מסכות אז זה כבר לא קורה כל כך הרבה. אנשים אומרים שמגיע לי לקבל מדליה מהמלכה על האומץ שגיליתי. לפני שהסרט שודר היו לי אולי 20 עוקבים בטוויטר. למחרת היו לי 4,000. במשך זמן רב החפרפרת הפכה להיות חלק ממני, ולא באמת חשבתי שמיליוני בני אדם בכל העולם יראו את זה. היום אני יודע איפה הוקרן הסרט לפי כמות העוקבים שמצטרפים אליי פתאום ממדינה מסוימת. כמובן שקיבלתי גם הודעות נאצה ואיומים, בעיקר מספרד, כנראה מהחברים של אלחנדרו".
אתה חושש מנקמה?
"לצפון־קוריאה אין היסטוריה של התנקשויות באזרחי מדינות אחרות. קרה לא פעם שהם חיסלו אנשים שלהם - קים ג'ונג און הרי רצח את אחיו בנמל התעופה במלזיה לפני כמה שנים. עדיין, סוכנים של המודיעין הדני ביקרו אצלי בבית ועשו כל מיני פעולות מנע כדי להבטיח את ביטחון המשפחה שלי. נכון להיום הכתובת ומספר הטלפון שלי לא נמצאים בשום מקום. יש מקומות שאני נמנע מללכת אליהם ואני יותר זהיר משהייתי. כשאני חוזר הביתה ומשהו נראה לי לא כרגיל, אני עושה עוד סיבוב ברחוב. ואני משתדל לא לעמוד יותר מדי בתור בסופרמרקט. מה שכן, אחרי שהסרט שודר בטלוויזיה אבא שלי אמר לי בפעם הראשונה שהוא גאה בי".
בעוד אלחנדרו קאו דה בינוס ירד למחתרת והצפון-קוריאנים שומרים על דממה, "מיסטר ג'יימס" סוחט את 15 דקות התהילה שלו. "הוא חוגג במסיבות, מאוד נהנה מכל תשומת הלב שהוא מקבל", מספר ברוגר, האיש שהפך אותו לכוכב, "ואני מאמין שבקרוב יפנה אליו מישהו מהוליווד וילהק אותו לסרט אקשן. יש לו כל הנתונים להצליח. הסרט שלי ימצה את הפוטנציאל המסחרי שלו רק אחרי שיוקרן בארה"ב, ביפן ובדרום-קוריאה. בינתיים אנחנו נמצאים בדיאלוג עם הגוף באו"ם שאחראי על אכיפת הסנקציות נגד צפון-קוריאה".
לארסן מחכה לסוף משבר הקורונה כדי שיוכל לבקר בדרום־קוריאה, ולראות איך התושבים שם יגיבו לפעולותיו נגד האויבת מצפון. הוא הכין הרצאה שמיועדת לחברות מסחריות וארגונים ומתכוון להתחיל לכתוב בקרוב ספר על קורותיו. "אולי אהיה מעורב בעוד סרט תיעודי", הוא אומר, "אם כי ברור שאני לא יכול להפוך שוב לחפרפרת. אבל הדבר הכי חשוב זה להשקיע במשפחה שלי אחרי כל השנים שלא הייתי שם בשבילם".
