שתף קטע נבחר

הבן טען: נכס שנתתי לאימי – עסקה פיקטיבית

לאחר מות האם דרש הבן לבטל את עסקת המתנה של הדירה בנימוק שחתם עליה רק מחשש שהבנק ישתלט עליה בשל חובותיו. ביהמ"ש דחה אותו

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש בן לביטול עסקה שבמסגרתה העניק לאמו לפני מותה את זכויותיו בדירה שהוא חולק עם אחיו. ענת הלר-כריש לא קיבלה את טענתו שלפיה מדובר היה בעסקה פיקטיבית שבוצעה מחשש לנקיטת הליכים של הבנק.

 

ההורים רכשו את הדירה לפני כ-50 שנה ורשמו אותה על שם הילדים בחלקים שווים. ב-1996 העניק אחד הבנים את זכויותיו בדירה לאימו בעסקת מתנה וב-2012 היא עברה להתגורר בה יחד עם אחיו (בעלה מת ב-2006). כשנה לאחר מכן היא מתה וב-2019 הוצא צו ירושה לטובת שני האחים.

 

כעבור שלושה חודשים הגיש הבן תביעה נגד אחיו לבטל את עסקת המתנה וטען כי הזכויות בדירה עדיין שייכות לו ולכן לא נכללות בעיזבון. לדבריו, בתקופה שהעסקה בוצעה הוא היה על סף פשיטת רגל וצפה שהבנק ינקוט נגדו הליכים, ולכן העביר את הזכויות בדירה לאימו, בדיוק כמו שעשה עם הזכויות בביתו שהעביר לאשתו. ההעברה, הדגיש, נעשתה למראית עין כדי למנוע מהבנק להשתלט על זכויותיו, ואימו הבטיחה להחזיר לו את הזכויות לאחר שיסדיר את החוב.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

אחיו טען מנגד שלא היו דברים מעולם וכי התובע העביר את הזכויות לאם משום שקיבל ממנה כספים רבים ולא היו לה נכסים אחרים, ולאחר שנקלע לקשיים כלכליים הוא חשש שתישאר ללא כלום וביקשה ביטחון כלכלי. מעבר לכך, הוא הוסיף שטענה בעל פה לא יכולה לסתור עסקת מקרקעין שנערכה בכתב.

 

ואכן השופטת פסקה כי "בעצם תביעתו מבקש התובע לאחוז במקל משני קצותיו – מהצד האחד ביקש התובע להציג מצג לפיו אין לו זכויות בדירה ומהצד האחר אותו תובע מבקש כעת לטעון כי יש לו זכויות בדירה".

 

היא ציינה כי לפי הדין התובע מושתק מלהעלות את הטענה שהזכויות בדירה שייכות לו אחרי שבהליך אחר זכה בהפטר בתנאים מקלים בהסתמך על טענה סותרת לגמרי.

 

היא התייחסה לחוסר האמינות של התובע, שמלבד הטענות הסותרות התגלה ששיקר בנוגע להעברת הזכויות לאשתו שנעשתה במסגרת הליכי גירושים ולא כחלק מתוכנית להבריח נכסים.

 

עוד נקבע שהתובע לא הציג כל ראיה שיכולה לתמוך בטענתו כי העסקה נעשתה למראית עין ואף נמנע מלהעיד את עורך הדין שטיפל בה. בנוסף, התובע הגיע להסדר עם הבנק ב-2005 ואם כך, לא ברור מדוע מאז ועד היום לא פעל לביטול המתנה.

 

בסיכומו של עניין השופטת ציינה כי מהראיות והעדויות בתיק עלה כי הכוונה מאחורי עסקת המתנה הייתה אמיתית וכפי שטען הנתבע – המטרה הייתה "להבטיח לאם שקט וביטחון כלכלי נוכח התדרדרות במצבו הכלכלי של התובע".

 

לפיכך התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם לאחיו הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים