פתאום, דווקא בשיא המחאות בתקופת הקורונה, שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי, נעלם. זה קרה רק כמה שבועות אחרי שעלה לבלפור, לשביתת רעב מול בית ראש הממשלה, והפך לסמל המאבק של עולם התרבות. קולות בענף אמרו שנתניהו קנה אותו, ושניתן לו פיצוי חריג תמורת הפסקת הבלגן. שורה ארוכה של מיילים, שמאשימים את מזרחי בהפקרת החברים מהתעשייה לטובתו האישית, הגיעו אל החתום מעלה. מעטים ידעו את האמת: מזרחי היה כפסע משיתוק והתמודד עם תקופת החלמה שהוא קורא לה "גיהינום". תוך כדי כך אמו נעמי שסבלה מבעיות לב נכנסה ויצאה מבית החולים. בחודש שעבר הלכה לעולמה, בגיל 74. "בדיוק לפני שבוע נגמר השלושים של אמא. אז לכל המקטרגים עם סיפורי הסבתא, תדעו שבזמן הזה עברתי ניתוחים ומוות של אמא שלי".
מה שמעת שאומרים עליך?
"עשרות סיפורי רכיל. שקנו אותי, שסתמו לי את הפה, שביבי ואני נהיינו חברים. אז לכל האפסים שידעו להלבין את פניי ברבים, עצתי לכם, תשאלו אותי ותקבלו תשובה כנה".
מה היה לך?
"אחרי המאבק שניהלתי בקורונה, התחלתי להרגיש חוסר תחושה בידיים וברגליים, אבל המשכתי להעסיק את עצמי רגיל".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
למה בעצם?
"כי לא הבנתי שיש בעיה. כשהתחלתי להרגיש גם כאבי גב קשים, הלכתי לחברה של אשתי, רופאה. היא מסתכלת ואומרת, 'שאול, אתה הולך עקום, גש תבדוק'. אני הולך לרופא ומגלה שיש לי בעיה חמורה בגב, צריך ניתוח. שאלתי את הרופא, 'זה יפתור לי את הבעיה של חוסר תחושה בידיים וברגליים?' הוא מסתכל עליי בהלם ושולח אותי דחוף ל־MRI. אני מגיע עם התוצאות והרופא אומר, 'אם לא הייתי יודע מי אתה, הייתי בטוח שבן־אדם משותק נכנס לי למרפאה'".
התברר שמזרחי סבל מפריצת דיסק כפולה באזור העורף "ובגלל זה חוט השדרה שלי הלך ונסגר. היה לחץ של החוליות, ואם זה היה ננעל, הייתי נהיה משותק מהצוואר. למעשה, עמדתי להיות משותק וניצלתי בנס כי הלכתי להיבדק בטיימינג קריטי. הרופא פשוט היה גאון. בתחילת ספטמבר נכנסתי לניתוח בהול. סיימתי עם הניתוח, נהייתה בצקת בגרון ולא יכולתי לאכול למעלה משבועיים. לקח לי כחודשיים עד שהחלמתי".
איך מרגישים?
"אתה לא יכול לעשות כלום, כאבי תופת, טירוף. לא ישנתי, ראיתי את הגיהינום, חייתי על מורפיומים, הייתי מת מהלך, זומבי מטורף. אני בא לאכול ונחנק, וזה אחרי ששיחררו את הבצקת באמצעות כדורים".
בדיקות חוזרות גילו בצווארו שני גושים, "גוש אחד של עשרה סנטימטר שנשען על קנה הנשימה, לכן היה קשה לי לנשום, ועוד גוש של שמונה סנטימטר שיושב על הוושט, בגלל זה נחנקתי".
איך לא גילו אותם קודם?
"לא יודע. נכנסתי שוב לניתוח בהול להוריד את הגושים, שתודה לאל לא היו ממאירים, ואז גילו גם שבלוטת התריס שלי לא מתפקדת, והורידו אותה. היום אני על כדורים שלמעשה מחליפים את הבלוטה. אז יש המון עייפות ונשירת שיער, אבל אני לפחות לא נחנק".
במקביל לכל זה, בתחילת אוגוסט הבהילו את אמו לבית החולים שיבא בתל השומר. כשמזרחי מגיע חרד ונסער למיון, הוא מתעמת עם המאבטח בכניסה, תקרית אלימה שהתיעוד שלה הגיע למהדורות החדשות. "שואל אותי המאבטח בקול מאיים, 'לאן אתה'. אני אומר לו, 'אמא שלי הובהלה לכאן, היא בין חיים למוות'. שאל אם יש מישהו בפנים, אמרתי שכן, אחותי. אמר שאי־אפשר להיכנס והרים את הקול. אני מרים טלפון לאחותי ומבקש שתתחלף איתי. אחותי יוצאת החוצה. אני בא להיכנס, והוא עוצר אותי בצעקות. אמרתי לו, 'בתפקידך במקום הזה צריך להפגין טיפה יותר רגישות ולדבר לאנשים בצורה יותר נינוחה'. הוא הדף אותי פיזית בפעם הראשונה. אחותי נכנסת בינינו ואומרת לו, 'אמא שלו עומדת למות, תבין את אחי, הוא נסער', אבל הוא ממשיך לדחוף אותי. בדחיפה הרביעית הוא כבר העיף אותי והכה בי בחזה".
ואז הגבת.
"קוראים לזה הגנה עצמית. חזרתי והורדתי לו סטירה. הוא הוציא אקדח פלפל, כיוון לי לפנים, ותוך שניות הגיעה משטרה ונהיה סימפוזיון. הגשתי תביעה נגד בית החולים שיבא בטענה ללשון הרע והפרת זכויות, כי הם הוציאו וידיאו משם שעושה לי עוול. אני אלך עד בג"ץ. לא יעלה על הדעת שהפכתי להיות העבריין והערס. אני מנהל עסק של מועדון הופעות, ולאף מאבטח שלי אסור להרים יד".
בינתיים אמא שלך נלחמה על חייה.
"קיבלתי צו הרחקה מתל השומר כשאמא שלי מאושפזת שם. לא יכולתי לבקר אותה כמה ימים".
(מהמרכז הרפואי שיבא נמסר בתגובה: "המרכז הרפואי שיבא רואה בחומרה רבה כל גילויי אלימות ותוקפנות. כבוד וסבלנות הם דרכנו ואנו מצפים מכל אחד, בכל מצב, לנהוג כך").
אם כל זה לא הספיק, כחודשיים אחר כך מזרחי עבר תאונה. "באוקטובר נכנסתי במשאית. למזלי, הייתי עם הסד לצוואר, אבל האוטו התפרק. חודש אחרי אני מגיע למשטרה, אומרים לי שיש חשש שנסעתי באדום. הקצינה יושבת מולי ואומרת, 'תגיד לי למה לא לקחת לך את הרישיון'. אמרתי לה, 'גברתי, לקחו לי את העבודה, את הכבוד, את שגרת יומי, את הזכות להתפרנס, את העצמאות. אם גברתי תיקח גם את הרישיון שלי, אני אהיה כבר ממש תלוש. אני מבקש להבין אותי'. הייתי עם דמעות בעיניים".
אותי שיכנעת.
"היא מסתכלת עליי ואומרת, 'סע בזהירות בבקשה'. אחד המעשים הכי נאצלים שחוויתי מהמשטרה בתקופה הזאת".
עכשיו מזרחי חוזר לעניינים, אבל מועדון הבארבי שבבעלותו, לא. עד הקורונה עבד המועדון המיתולוגי בדרום תל־אביב, 27 שנה ללא הפסקה, כשהוא מאכלס מאות הופעות בשנה. המגפה השביתה הכל, אבל למרות שהמתווה הנוכחי מאפשר קיום הופעות, מזרחי החליט לא לפתוח החודש את הבארבי. "המתווה הרי לא כלכלי. חילי טרופר עושה עלינו סיבוב רק כדי לנסות לקושש כמה קולות ולעבור את אחוז החסימה. ראית אתמול את הסמרטוט בני גנץ בטלוויזיה במתווה החרא של התרבות? הבן־אדם מצטלם וברקע קטורזה על הבמה, בן־אדם לבד, בלי נגנים, בלי אף אחד על הבמה, שזה בסדר, כבודם של הסטנדאפיסטים במקומם מונח".
אבל?
"מאחורי כל אמן מוזיקה יש עשרה אנשים לפחות, ואלה האנשים השקופים של התעשייה, שאמורים לחזור לעבודה, אז מה החזרת את קטורזה? אתה מסתלבט עליי? את ליאור שליין? מה הסיפור? אתה רואה את זה ונגנב".
אבל הנה הזאפה פותחים.
"אי־אפשר להשוות את הבארבי לזאפה. אני מאמין שאם אתה פותח, תיאלץ לעבור על החוק לא פעם ולא פעמיים כדי לקושש כמה שקלים".
מה זה אומר?
"אתה תמכור בירה ואוכל לאנשים בטייק־אווי, הרי אסור בהופעה. אז תשמע פתאום מבחוץ, 'משה, פטוצ'יני אלפרדו הגיע'. מי שיעמוד בתקנות המתווה יפסיד את התחת שלו, אלא אם יעשוק את הציבור בכרטיסים במחירים מופרכים. אני צריך להושיב אנשים בסמיכות של ארבעה רק אם הם גרים באותה דירה. אני אשאל אותם אם הם גרים ברחוב ברנר 2 או 20? כזו רזולוציה? ביבי לא הפסיק לפמפם שהוא הביא מיליוני חיסונים כדי שנחזור לחיים. אז הבאת חיסונים וחזרנו למתים".
אז איך זאפה בכל זאת פתחו?
"בוא אני אתרגם לך. הם גם פתחו מתחם של הופעות בפארק, ואחרי כמה ימים סגרו. הפסידו שם. בלי אוכל ושתייה אין אפשרות להרוויח על 250 איש".
מה בעיניך התנאי המינימלי לפתיחה?
"אני חלל של 1,200 מ"ר, ולא יעלה על הדעת שלבארבי ייתנו להכניס 300 איש מקסימום. דברו איתנו באחוזים לפי גודל המקום, לא באנשים. בבית כנסת מדברים על 50 אחוז, למה לא אצלנו? אני צריך 500 איש ואלכוהול במינימום. אנחנו מופעי רוקנרול, למה אנשים צריכים לשבת סחי בלטה? מה, אמן יעלה לבמה אחרי קצת אלכוהול בכיף, ומולו יישבו אנשים על תה ונענע? מה מונע מכם לגרום לאנשים כיף, מה כואב לאמא שלכם?"
אולי ככה שומרים על הבריאות.
"של מי? הקורונה היא סמן של שפל, הבנו שמקבלי ההחלטות לא יודעים לקבל החלטות. אם בן־אדם עם ידע של שנים כמו נתניהו ואין עוד מלבדו, מתנהל ככה, מה נגיד? ממרומי 52 שנות חיי אני חרד לילדיי ולדור הבא. כי אם במשבר הזה, האנשים שהגדירו אותם כגאונים, לא הצליחו להביא את זה - אני חרד מהמשבר הבא".
למה בכל זאת יש מקומות שפותחים?
"לבריאות, לא יודע. תשמע, אם ל־300 איש הוא מביא שישה סדרנים ועוד אחד לאבטח את השירותים כמו שמבקשים ולא מוכר שתייה ואוכל, ונותן 70 אחוזים ממכירת הכרטיסים לאמן כמו בדרך כלל, כל ילד בן ארבע יסביר לך שאין פה מתמטיקה כלכלית. כשקיבלתי את המתווה, שקלתי לקנות חשבונייה ולשלוח לחילי טרופר לשאול אותו אם הוא יודע מתמטיקה".
דווקא אביב גפן מופיע, אמן גדול.
"הם פותחים את המקום כדי שאביב יעשה להם יחסי ציבור. אין פה כלכלה. זה שופוני. במקום שיש בו אגו אין שכל. אם הציבור משלם את המחיר, שיהיה לו לבריאות".
זה לא קצת דופק אתכם?
"אני חי את המקצוע 24/7. חילי טרופר שר בלי אוויר ועוד מעט פייד־אאוט, יש לי ניסיון יותר ממנו, ויותר ניסיון מהבעלים של הזאפה ואני לא יהיר. אז תהיה תצוגת תכלית של אדון גפן, ואחר כך עם כמות ההופעות שמגיעות לבמות, נראה אם צדקתי או טעיתי. הציבור ישלם את המחיר בכרטיסים יקרים וכבר שילם במחירים גבוהים בהופעות של גפן. אם המתווה בא לעזור לעולם התרבות, אז חטאנו למטרה".
אז מה המינימום שלא תפסידו?
"זאפה, שיעבדו עם אוכל ושתייה. הרי אם אנשים מחוסנים, מה הבעיה? הבארבי, נרד לאלף איש בישיבה והציבור ישלם 90־100 שקל לכרטיס. את האלכוהול אני לא חייב כדי להרוויח, אבל אני חייב אותו לאווירה".
בזאפה עשו מיזם הופעות עם קשת. נתנו לאמנים במה.
"אם האמן קיבל בסופו של דבר 600 שקל והנגנים אותו דבר, אז מה הרווחנו פה? וזה שוטף פלוס 200 שנה, אז איפה הכסף פה? בן־אדם אין לו מה לאכול, בא להופיע ומקבל שוטף פלוס שלושה חודשים, איזה דבר זה?"
בפורים בדיוק לפני שנה התקיימה בבארבי הופעה של פורטיס. "זה היה הפורים הכי עצוב שראיתי בחיים שלי", נזכר מזרחי. "אתה יושב פה אחר הצהריים, יש באלאנס של הופעות ושומע את המרכזייה קורסת מביטולים כאילו אנחנו בצ'רנוביל. עצרנו את הכל".
מה ההפסד הכלכלי שספגת?
"תחשוב שב־2019 היינו בצמיחה. הבאנו מערכות סאונד ומערכות מיזוג חדשות. לקחנו הרבה הלוואות ואני עדיין גורר אותן. היינו משובצים עד אוגוסט 2020 עם הופעות בינלאומיות. כל מי שקנה לבינלאומי, קיבל כסף בחזרה. לגבי הישראלי - החזרנו כספים ללמעלה מ־40 הופעות ונשארנו עם 12 הופעות שיש להן תאריך חלופי במתווה הבא שאמור להיות כלכלי, ואם הוא לא יהיה כלכלי, נהפוך את המדינה".
הפעימות עזרו?
"כן אבל היינו צריכים לריב ולשבות רעב. לא קיבלנו בקלות. לאורך כל הדרך הבטיחו לנו פיצוי ושום דבר לא קרה. הבטחות חסרות שחר. פתאום שר האוצר כץ, הבן־אדם היהיר הזה, מספר במסיבת עיתונאים בטלוויזיה שיש מספיק כסף, רק תגידו איפה לשים אותו. כאילו הגיע מונטיפיורי ומוציא צ'ק אישי. הרגשתי שאני מתפוצץ. ב־30 במאי הייתה מסיבת העיתונאים הזאת, ולפנות בוקר עליתי לבלפור כדי לפתוח בשביתת רעב. לא הייתי מתואם עם אף אחד, רק שניים ידעו - מנהל האמנים אור דוידסון ודודו טסה. ארזתי בגדים, גזיבו וגנרטור ועליתי לירושלים".
ואז המאבק התחיל רשמית.
"כן, חמישה ימים לא אכלתי כלום, רק מים. ברגע שהגעתי לשם, לא הייתי דקה אחת לבד. זה היה דבר שאי־אפשר לתאר בעוצמה שלו. לא קראתי לעלות לירושלים כי לא הרגשתי שיש לי את הזכות לבקש מאנשים משהו, ופתאום התחלתי לקבל טלפונים ועלייה לרגל. פוליטיקאים הגיעו בהמשך, אבל הם מגיעים רק להצטלם איתך, נגיד אביגדור ליברמן או עמיר פרץ. הם לא מסתכלים לך בעיניים אפילו".
ניצול?
"אתה סוג של גלויה עבורם, אובייקט ליחסי ציבור. בשלב מסוים אתה קולט את ערוצי הפינס למיניהם, שאומרים, 'תגיד לי איזה אמנים היו שם'. לא מעט אמנים מכובדים הגיעו להביע סולידריות, אבל לא הוצאנו את זה, מאחר שאז היינו מאבדים את המהות. זה היה הופך לפסטיבל".
למה הפסקת את שביתת הרעב?
"אחרי חמישה ימים קיבלנו שיפור בתנאים לפתיחת המקומות, וגם הייתה החלטה שמאשרים תקציבים לפיצויים במרץ ואפריל. אבל יותר מהכל, אמא שלי התקשרה אליי כשראתה בטלוויזיה שמגיע למקום אמבולנס אחרי שהתמוטטתי קצת. התקשרה בשש ורבע בבוקר בהיסטריה והתחננה שאני אפסיק. יום לפני זה היו שוטרים שהתחילו לאבד את הסבלנות ולהתנהג בצורה אגרסיבית. איבדתי את היציבות שלי והזעיקו אמבולנס אבל סירבתי להתפנות. לא ידעתי שזה עלה בטלוויזיה. אמרתי לה, 'אמא אני בסדר', והיא אומרת, 'איזה בסדר' ומתחילה לבכות לי. זה שבר אותי והייתי חייב לחתוך".
ואחר כך?
"לאורך כל הדרך נאבקנו. אור דוידסון ואנוכי עתרנו לבג"ץ נגד המדינה בטענה לאפליה, כי המתווה של יוני היה אמור להיטיב עם אולמות האירועים ולעשות נזק לנו כאולמות הופעות. הבג"ץ התקבל והמדינה נדרשה להשיב. ב־14 ביוני עשינו בבארבי חתונה דמה עם דודו טסה במחאה. הודיעו לנו שהמדינה לא הולכת להשיב אלא פותחת אותנו עם 500 איש בישיבה בקפסולות, עם אלכוהול, אז פתחנו בהופעה, דודו טסה מארח את נצ'י נצ'. אחרי עשרה ימים, כל יום סולד־אאוט, מודיעים לנו שחייבים לסגור.
"שבוע אחרי ההופעה פתאום משרד הבריאות מעלה לאתר שלו שהיה בבארבי חולה מאומת. אבל לנו לא הודיעו כלום. שלושה ימים היינו על הטלפון ואין תשובה, ואנשים שהיו שם רוצים לדעת מה לעשות. בשלב מסוים העליתי סרטון שאנחנו מחפשים חולה קורונה שהיה בבארבי. נשמע כמו אגדה אורבנית, אבל זה ככה. בסוף מנהלת המחוז של משרד הבריאות בתל־אביב איתרה אותו והתברר שהוא עמד בפינה. אף אחד לא נכנס בגללו לבידוד. אבל רק אחרי עשרה ימים יכולנו לתת תשובה לאנשים. מאוחר מדי".
בתחילת יולי סגרו אתכם שוב.
"מהיום למחר, כולל את אולמות האירועים. אבל בגלל שהסקטור של אולמות האירועים מקורב לצלחת, הם קיבלו ארכה עד יום לפני תשעה באב, שאז ממילא אין חתונות. את ההופעות סגרו מהיום להיום, כאילו אנחנו מצורעים. את אולמות האירועים, שם גילו כמויות של נדבקים, לא סגרו. זו עוד נורה אדומה".
מרוב נורות אדומות ותסכול, לפני כשבועיים נשבר לו לחכות לממשלה, למתווה, למשהו. בפוסט נוקב שפורסם בדף הפייסבוק של הבארבי הבטיח מזרחי לפתוח את המועדון, בסוג של מרד. "נסעתי להביא את הבן שלי מרחובות, וראיתי שבצומת בילו הכל פתוח כאילו כלום. השתגעתי. אמרתי, אם זה המצב, בוא נפתח. כתבתי הודעה בפייסבוק, וקיבלתי הודעות מהאמנים 'יאללה חוזרים'. ופתאום שלחו מתווים ל־23 בחודש, והאמנים התחילו לחזור בהם, קיבלו רגליים קרות. אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אבל אם אני עובר על החוק ומכניס 500 אנשים, גם האמן עובר על החוק. אני לא יכול לקחת אחריות על זה. אמרתי עצרו את הכל, לא נפתח".
הרבה כעסים הופנו כלפיך כשכתבת "התחסנת נכנסת".
"זה היה תמים, 'תתחסנו, תיכנסו'. בן־אדם שלא רוצה להתחסן זה עניין שלו, אז תבקש ממנו לעשות בדיקה לפני הופעה. קיבלתי טלפון מבעל חברה שיש לו אישור לבדיקות מהירות, 99 אחוז דיוק, אבל משרד הבריאות לא מאשר את זה. אחת מצוות העובדים שלי לא יכולה להתחסן בגלל מחלה. הודעתי לה שגם בלי חיסון היא תיכנס לעבוד. אז היא תהיה מרוחקת מכל השאר, אבל לא יעלה על הדעת שנגביל אנשים שלא מתחסנים ונדביק להם אות קין. אגב, המתווה לא מחייב אמנים להתחסן, לא סדרנים ולא עובדים".
גדעון סער בא לא מעט לבארבי עם גאולה. הוא עזר לכם?
"לא תפקידו להגן כרגע על התרבות, אבל אלמלא גדעון סער, בארבי לא היה קיים. פעם עמידר רצתה לפנות אותי מפה באצטלת פלישה. גדעון סער הפנה אותי למשרד עורכי דין שהסדיר חוקית את הנוכחות שלנו פה".
אז אתה מצביע לו?
"הוא בן־אדם ראוי שלא רץ לספר לחבר'ה כמו ביבי, והוא עשה עוד הרבה דברים מאחורי הקלעים עבור התרבות".
6 צפייה בגלריה
''הוא לא רץ לספר לחבר'ה כמו ביבי''. גדעון סער וגאולה אבן במועדון הבארבי
(צילום: שאול גולן)
אתה רואה את עצמך בחיים הפוליטיים?
"בחיים לא. אני בז לנושא הזה. לא רוצה לשמוע הצעות אפילו".
מזרחי, נשוי ואב לשלושה, גדל ברמת־גן לאב נהג מונית ולאם שעבדה בבורסה ליהלומים. בצבא שירת בנח"ל. "הגענו ללבנון, התחילה האינתיפאדה כשהתגייסנו, נכנסנו לשטחים גם. תקופה אפלה. יום אחד זרקו עליי בלוק באמצע סיור ובנס ניצלתי. זה היה איך ששמתי את הקסדה. אלפית השנייה לפני אין קסדה, אין בן־אדם. ארבעה ימים לא הצלחתי להזיז את הסנטר. ברחתי כשרצו להוריד לי פרופיל, כדי לחזור למוצב".
אחרי הצבא חזר לאהבתו בנעורים, תנועת הצופים, ריכז את שבט צופי צהלה, ונפגע בתאונת עבודה. "הרמנו מתקן של למעלה מחצי טון ביער הזורע. בשלב מסוים הוא עמד ליפול. רצתי להחזיק אותו והקיר התרסק עליי. הרגל יצאה מהמקום והייתי צריך ללמוד ללכת מחדש. עד היום אני סוחב רגל בשינויי מזג האוויר".
את הבארבי פתח ב־1994 כפאב ברחוב יונה הנביא. ב־1998 עברו לסלמה, ומשם לרחוב קיבוץ גלויות למבנה הנוכחי.
בכל שנות העבודה האלה הצלחת להרוויח?
"הצלחתי לשים כסף בצד, קלף לבן ליום שחור. מה שחסכתי חזר לעסק".
מאינדי הפכת עכשיו למיינסטרים, קיבלת חיקוי ב'ארץ נהדרת'.
"אני עדיין שוליים. לא קיבלתי חיבוק מהמיינסטרים, על כל עודד בן עמי שמראיין אותי יש עשרות מלחכי פנכה שמטנפים עליי מאחורי הגב. תן לי לחזור למחוז חפצי מאחורי הקלעים. אם אני לא נאבק וקם, אני מתמוטט נפשית. זה מפעל החיים שלי. בשלבים הקיצוניים ראיתי את עצמי מתבצר עם בלוני גז, ועוד שנייה מעלה את המקום באש. בן־אדם במשך 27 שנה קם בבוקר, הלכו וריסקו אותו ואת הענף שלו".
ואת האמנים.
"כאב לי לא לשמוע אותם. אני מוקיר ומעריך את מירי מסיקה, עידן עמדי ואת קרן פלס שדאגו לצוותים שלהם, לא התביישו לדבר. לא יעלה על הדעת שנחשוש לומר דברים במדינה דמוקרטית. יש המון אמנים שתמכו, אבל אם היה לנו איזה חיים כהן באמן, היינו מגיעים להרבה יותר. אנחנו סקטור עם הרבה כוח שלא השתמש בו. בגלל זה אנחנו האחרונים שחוזרים".
מתי הבארבי ייפתח מחדש?
"אני מאמין שב־9 במרץ, עם המתווה של האולמות, כלומר 500 איש לפחות. ההופעה הראשונה תהיה של דודו טסה. עשרות הופעות כבר משובצות, דברים שאף פעם לא היו בבארבי".
פורסם לראשונה: 07:42, 26.02.21
