איור של מקלחת זוגית, תחת זרם מים רותחים שלאישה הוא סבבה אבל לגבר מרגיש כאילו נפל לתוך מנגל, הפך את מאיה ויהודה דביר לכוכבים. הם היו אז שני בוגרי בצלאל במערכת יחסים ארוכה, שמשרבטים רגעים זוגיים מוכרים ומעלים אותם לפייסבוק, בלי ציפיות גדולות.
עוד כתבות למנויים:
- קומיקס ישן ונשכח הפך למפעל חייו של מנהל בנמל אשדוד
- מכת ברק: איך הפך פוקימון למותג המדיה המצליח בהיסטוריה
- "פעם דוקו היה גטו תל אביבי, היום הוא מדבר להרבה אנשים"
"איזה גבר אומר לא כשהאישה שלו צועקת לו, 'מאמי, אני נכנסת להתקלח, רוצה להצטרף אליי?'", אומר יהודה. "ברור שאני רוצה, אבל לא בשביל לעמוד שעה מחוץ לדוש או במים רותחים שגורמים לך לכוויות. הבדלי הטמפרטורות מטורפים! אני מרגיש שאני הולך למות שם במקלחת. מתחת לברז אמרנו שחייבים לצייר את זה".
מאיה: "לא ידענו אז איך מעלים עבודות כמו שצריך, אז העלינו לעמוד של יהודה באינסטגרם את הציור עם לוגו קטן ובלי שם. כמה שבועות אחר כך אנחנו מגלים שהאיור נגנב וצובר מיליוני לייקים בעולם. אתרים גדולים שמו עליו את הלוגו שלהם, וסלבס כמו אליסה מילאנו, צ'ארלי שין, הראפר אייקון והפלייבוי דן בילזריין שיתפו אותו".
כל זה ואף אחד לא יודע שהאיור הזה שלכם.
יהודה: "זה שובר את הלב, כאילו שינו לילד שלך את השם בתעודת זהות. זה גם מחמיא, אבל מה זה שווה אם אף אחד לא יודע שזה אתה? אתה מבין מה טסלה הרגיש כשאדיסון לקח לו את הקרדיט".
מאיה: "כתבנו לאתרים, 'תוכלו להגיד שזה שלנו?' ואף אחד לא טרח אפילו לענות".
יהודה: "זה גרם לי להחליט שאני לא מעלה יותר דברים שלי לרשת. האינטרנט הרגיש לי כמו מקום רע ואפל. אבל למזלי, יש לי אותה".
מאיה: "אמרתי לו שאם הצלחנו לייצר דבר כזה בפעם הראשונה, נצליח להביא עוד. מאז גם למדנו לשים לוגו גדול".
פאסט-פורוורד לבסך הכל ארבע שנים אחר כך, ואיור המקלחת הפך לשלט חוצות שמקדם את הביקור שלהם כאורחי כבוד בכנס קומיקס בבולגריה. העמוד שלהם באינסטגרם הפך אותם לרוקסטארים וטינאייג'רים עם מבטא זר צועקים להם "מאיה ויהודה!".
מאיה: "אנשים שפוגשים אותנו צורחים או בוכים מהתרגשות, מרגישים את הרעידות שלהם בגב כשהם מתקרבים להצטלם. ברומניה חזרנו מאירוע קומיקס למלון, הלכנו ליד הכביש המהיר ורכב עצר לידנו בחריקת בלמים כזאת שחשבנו שרוצים לחטוף אותנו. יצאו ממנו שני אנשים שביקשו סלפי. היינו בהלם, באמת זיהיתם אותנו עכשיו מהכביש המהיר? בארץ בקושי יודעים את השמות שלנו. מי שמזהה אותנו בקניון, קורא לנו 'אלה מהאינסטגרם'".
יהודה: "בהודו סידרו לנו שיירה מאובטחת שתלווה אותנו וג'יפ נשיאותי. הזמינו אותנו ואת ממציא ההאשטאג (כריס מסינה - ט"ג), להיות אורחים בשבוע העיצוב. אתה יושב בטקס ליד הודור מ'משחקי הכס' ושחקנים מה'ויקינגים', אל באנדי מ'נשואים פלוס' והדמות מוריארטי מהסדרה על שרלוק הולמס. והאנשים האלה מתחילים לדבר איתך על הזוגיות שלהם! מבינים שאתה ההוא מהקומיקס ואומרים לך, 'וואי, אתה לא מבין, קרה לי בדיוק אותו הדבר עם אשתי'".
מאיה: "כשפוגשים אותנו מסבירים לנו שמעבר לזה שאנחנו ריליישנשיפ גורוז, זה כמו לראות את בארט סימפסון במציאות. אנחנו דמויות מצוירות שמתעוררות לחיים".
מבית צמוד קרקע בקיבוץ בית אלפא, שבו הם מתניידים בקלנועית ישנה, מאיה (31) ויהודה (32) דביר, שבזמן פגישתנו מצפים להולדת ילד שני כל רגע, מנהלים ישות וירטואלית ששווה באינסטגרם שבעה וחצי מיליון עוקבים. יותר מבנימין נתניהו, בר רפאלי ונטע אלחמיסטר יחד, ובלי להיות האיש הכי חשוב במדינה או להצטלם בבגד ים. ליהודה, 5.6 מיליון עוקבים. למאיה, 1.2 מיליון. לבתם אריאל בת השנה ותשעה חודשים, כמעט 370 אלף עוקבים ("יש הורים שצוברים לילדים שלהם נדל"ן, אנחנו יוצרים לאריאל נכס דיגיטלי. בגיל 16 כבר יהיה לה עמוד עם מיליון עוקבים בינלאומיים"). לדף שפתחו לקומיקס שלהם יש 119 אלף מעריצים. "בגיא פינס הייתה רשימה של חשבונות האינסטגרם הכי חזקים בארץ, היינו בעשירייה הפותחת", אומר יהודה. "מה זה עושה לנו להיות ברשימות עם בר רפאלי? כלום בגדול. עדיין שואלים אותנו כל הזמן בקיבוץ ממה אתם בעצם מתפרנסים".
התשובה היא הקומיקס שלהם, One Of Those Days, שעולה ביום ובשעה קבועים מדי שבוע. יהודה הוא הצייר, ומאיה על תקן המנהלת האמנותית, שגם סוגרת להם הופעות בטד ויודעת מה יקפיץ את הלייקים. בנוסף יש סדרת רשת על חייהם ומערך מרצ'נדייז של קפוצ'ונים, מאגים, פרינטים ובובות בדמותם, כולל בובה של בתם אריאל. השנה הבינו את הפוטנציאל בהוצאת 'פינגווין רנדום האוס' היוקרתית וביקשו להוציא לאור את ספרם, שבמקביל יוצא כעת בעברית בהוצאת כתר תחת השם 'כל כך אנחנו'. הקורונה בינתיים העבירה את מפגשי המעריצים שלהם לאונליין, אבל זה לא פשוט כשאתם מותג בסדר גודל כזה. "על הרצאת הזום הראשונה שלנו, עם אלף אנשים מכל הגילים, כולל ילדים, השתלט האקר אפגני", מתכווצת מאיה. "הוא שידר את הפורנו הכי מלוכלך, עם סטיות קשות ברמה שאי-אפשר להסתכל על זה. ולא לדקה, הוא השתלט על המסכים ל־17 דקות, שהרגישו כמו 17 שנים! הרגשנו שאונסים אותנו ברשת. פירסמנו התנצלות בסטורי ולקח קצת זמן להתאושש".
איך דווקא זוג ישראלי שעשה את "המסלול" המקובל - הכירו בצבא, עברו לגור בתל־אביב, יצאו ממנה כשרצו ילדים ואז עשו להם משפחה - הגיע להצלחה בינלאומית כזאת? גם הם שואלים לפעמים את עצמם. "טייכר וזרחוביץ’ צחקו עלינו בתוכנית שלהם שאנחנו זוג סחים שמציירים על כלום, ושאני נראה כמו מתקין מזגנים ולא החתיך מהקומיקס. בסדר, אנחנו יודעים שאנחנו סחים, בואי".
ואכן לא מעט מרגעי ה"גם אשתך ככה?" שבציורים, עם האישה שמפחדת מג'וקים והגבר שתמיד בכוננות ספיגה, יכלו להיות פאנצ'ים של אדיר מילר. אלא שלצרוך תוכן שמתאר בדיוק את המציאות שלנו, זה כיף - אבל לא מסקרן כמו הצצה לזוגיות של אחרים, במקרה טובה יותר. כן, נשמח להזדהות, אבל אחר כך נשמח גם לקנא. למשל ברגעים אלו שהוא קם לפתוח לה את הדלת כשהוא שומע אותה מתקרבת, גם אם יש לה מפתחות. "יש לו קטע ג'נטלמני שהוא אוהב לפתוח לי את הדלת, לוקח ממני את התיק, ונותן לי חיבוק ונשיקה.
יהודה: "אתה חייב להתנהג למלכה שלך בצורה שמתאימה למלכה".
מאיה: "בבית העתידי שנבנה מתישהו נעשה שני מנעולים רק בשביל זה".
יהודה: "אנחנו מציירים זוגיות שהיא החיים האמיתיים, לא הזוגיות שרואים באינסטגרם, של אישה שמחבקת את הגבר בזמן שהוא עושה כפיפות בטן בבהאמס. כשאתה בזוגיות אתה יודע שלא רק שלא חיים ככה, גם אלה מהאינסטגרם צעקו אחד על השני תוך כדי שהם הצטלמו ככה. היא אומרת לו, 'נו, בוא נצטלם' והוא אומר לה, 'בשביל זה הבאת אותי עד לפה?' החיים הם הקו המונוטוני של המוניטור, כולם עושים את אותו הדבר, קמים בבוקר, שותים קפה, הולכים לעבודה ואז חוזרים לנטפליקס ולישון. זה כמו מוניטור של איש מת, עם סימני חיים שמקפיצים אותו, הרגשות".
מאיה: "ואת הרגשות אנחנו מציירים, עוצרים לחשוב מה קרה לי היום שגרם לי לשמוח אקסטרה, או לריב או להתאכזב".
יהודה: "זה כמו הרגע של הרגליים הקרות. רואים טלוויזיה ומאיה רוצה לחמם את הרגליים שלה עליי, או להיכנס למיטה ולדחוף את כפות הרגליים שלה בין הרגליים שלי, כי ייקח זמן עד שהן יתחממו לבד. הייתי יכול לומר, 'די, נו, קר לי, תורידי את הרגליים', ולהמשיך עם קו המתים, אבל אני מתעכב על זה, ובציור מגזים את זה לגמרי, הופך את עצמי לאיש קרח. איפה שאתה מרגיש את הביפ של המוניטור, שם קורית הזוגיות".
השילוב של קומיקס ואהבה הפך את התוכן שלהם לכזה שמצליח לטרגט את כולם. "חברה של אמא שלי סיפרה לנו שציור המקלחת הצחיק אותה כי זה קורה גם לה ולבעלה, והיא אולי בת 70 פלוס", מספר יהודה. "היה לנו קשה לדמיין את זה, זה היה החיוך הכי מזויף שנתתי אי פעם (צוחק), אבל הבנו באותו רגע שהתוכן שלנו פוגש כל אחד. האיורים הם לא על זוגיות, אלא על מערכות יחסים. כמו ב'סקס והעיר הגדולה' ו'חברים', אתה נהנה למצוא את עצמך בין התכונות האנושיות האלה".
מאיה: "אלמנה מטרינידד בקריביים שלחה לנו הודעה באינסטגרם שלא נשכח אף פעם. היא גרה בשכונות הקשות של טרינידד ובעלה נרצח שם ברחובות לפני כמה שנים. היא לא הייתה מסוגלת לחשוב על להמשיך את החיים בלעדיו, אז היא החליטה להתנזר. לא לפגוש יותר אף גבר. חסמה את עצמה רגשית. עד שהיא נחשפה לתוכן שלנו, והתחילה לבכות מהתרגשות בגלל הדברים שזה הציף בה, זיכרונות מבעלה. והיא הבינה שהיא לא מוכנה להמשיך את החיים בלי לחוות את הדברים האלה שוב פעם".
הדמויות המצוירות שלכם סופר-סקסיות.
יהודה: "על מאיה אמרו שהיא יפה כמו בציורים. עליי אמרו שאני לא כזה מנופח ושרירי כמו שאני מצייר את עצמי. בסוף אין מה לעשות, סקס מוכר. קיבלנו לא מזמן בקשה להעלות תכנים לגילי 18 פלוס. הבעיה שכרגע גם בחיים האמיתיים אין לנו תכנים של 18 פלוס (צוחקים). הכי רחוק שהלכנו היה שיתוף פעולה עם חברה קרואטית לצעצועי מין לנשים".
מאיה: "הוא יצייר אותי בחזייה ותחתונים רק אם זה משרת את המסר. הדמות שלי הרבה יותר תזזיתית ורזה, אז היא לא יכולה להיות כבדה בדימוי. לעומת יהודה, שהוא הגבר שבדרך כלל סוחב על עצמו את העול, וצריך לצייר אותו הרבה יותר כבד".
יהודה: "רואים את השינוי בגוף שלנו בין הציורים הראשונים כרווקים לציורים מעכשיו כהורים. מאז שמאיה ילדה, אנחנו מוסיפים בציור יותר סימני מתיחה על הבטן. לי נשאר הגודל הפיזי אבל העיצוב של השרירים הלך. נהייתי נועם טור, פעם הוא היה שרירי, היום הוא רק גדול".
מאיה: "הוא בא איתי לקנות בגדים. הוא מחפיצן, אומר 'ככה את נראית הכי פצצה'. הוא לא מהחסודים".
יהודה: "זה ברמה שאני אומר לה איזה תחתונים צריכים ללכת עם איזה מכנסיים כדי שהפס גומי לא יהרוס את העיצוב של הטוסיק, כי אני מאייר, אני יודע בדיוק איך כל איבר צריך להיראות על הצד הכי טוב שלו".
אתם סופגים הערות על זה שהדמויות שלכם נמצאות עמוק בתוך ההבניות המגדריות?
"פמיניסטיות צולבות אותי על איך שאני מצייר את מאיה בתחתונים וחזייה, ושאני מחפיץ אותה. אבל שוכחים שזו יצירה משותפת וזה לא רק אני שהחלטתי שאני מצייר אותה ככה. היא פאקינג מצוירת בבית כשהיא רואה נטפליקס ואוכלת פופקורן, למה שהיא לא תהיה עם תחתונים? די, זה לא בשביל שתסתכלו על התחת של אשתי".
מאיה: "ליהודה גם יש עמוד לציורי עירום, ואלו ציורים הכי מפרגנים לנשים שיש".
יהודה: "ציירתי את וונדר וומן בעירום, כשעל הגוף שלה סימנים של חבלות, כמו אישה שהוכתה. רציתי להראות את האישה הכי חזקה בתרבות במצב הכי פגיע, כדי שנפסיק ללכת בין הטיפות כשמדברים על אלימות נגד נשים. התגובות היו כאלה ששעה אחרי שזה עלה, בפעם הראשונה בחיים שקלנו אם להוריד את הפוסט. וזה רק כי אתה גבר שמתעסק בנושא נשי, מזהים אותך כרע".
מאיה: "אותי תקפו כשהעלינו קומיקס על תחושת ההישג שבללדת לפני גיל 30".
הוא נולד בבסיס חיל האוויר בנבטים וגדל במכבים רעות, היא ילידת קיבוץ בית אלפא בעמק יזרעאל. הכירו כחיילים בבסיס התותחנים בשבטה, ידידים בלבד אם שואלים אותה, קראש רציני אם שואלים אותו. "תסתכלי עליה! איך שהיא באה להחליף את קצינת השלישות דמיינתי אותה בסלואו־מושן עם מוזיקה של בארי ווייט, מפזרת לבבות מאחוריה. ואז אמרתי לה, 'היי, אני יהודה, אני מדריך קליעה', והיא מסתכלת עליי במבט חצי משועמם. איך אפשר לא לאהוב אישה כזאת? היא ג'סיקה ראביט על מדי ב'. וזה עוד בצבא, התקופה הכי לא יפה שלנו".
מאיה: "הוא היה טוב בלדבר, ואז זה נגמר. יום אחד הזמנתי את עצמי לישון אצלו, ומאז, כבר מעל עשור, אנחנו יחד".
הם למדו במחלקה לתקשורת חזותית וכשעברו לתל-אביב הבינו שהחיים בה בלתי אפשריים לשני ציירים. "יהודה התחיל כמאייר פרילנס ובזמן שהוא צובר שם ולקוחות, עבדתי כארט דיירקטורית במשרד פרסום, והבאתי את המשכורת הגבוהה והבטוחה".
יהודה: "העבודה של מאיה הייתה גלגל ההצלה שלנו, אבל הציק לי שהיא קמה בבוקר בשביל עבודה שמקדמת מישהו אחר ולא את המטרות שלנו. החלטתי שאני לא הולך לישון עד שאני מצליח לאפשר לה את הבחירה לעבוד במה שהיא באמת רוצה. הבנתי שיש לי דדליין של שנה להשאיר חותם, עד שמשתחרר המחזור הבא מבצלאל. הצטרפתי למועדון החמש בבוקר ולקחתי כל עבודה שיכולתי באיור, הזמנות לחתונות ובת מצוות, עלוני שבת לבתי כנסת".
בבלוג שהיה לו הוא העלה ציורים ששירבט, לראשונה תחת הכותרת One of those Days, כשכל הכיתובים בבועות הדיבור נכתבו באנגלית. "הבדיחות היו על זוגיות הארדקור. כשהיא כבר יודעת לבנות דברים מאיקאה יותר טוב ממני, שאתה הולך איתה לחוף ומתבייש להוריד חולצה ליד כל החתיכים שם".
מאיה: "קלטתי שזה מקבל הכי הרבה לייקים בעמוד שלו, וברוח הארט-דיירקטורית שלי ישר התחלתי לומר לו, מה לעזאזל חשבת עם הטיפוגרפיה, הצבעים פה צריכים להשתנות. התחלנו לעבוד יחד כפלז'ר מוחלט, איורים עם בדיחות פרטיות בקטע של 'יומני היקר'".
תחילת המפץ הוויראלי נרשמה כש-Bored Panda, פלטפורמה ליטאית לכל מה שחם ברשת, עם 16 מיליון עוקבים בפייסבוק, פירסמה עליהם כתבה משתפכת. "חזרתי מהמילואים והוא כולו מרוגש, אומר לי 'את לא מבינה מה קרה, יש לנו 50 אלף עוקבים', כשלפני כמה שעות היו 3,000. וכל דקה הוא מרפרש ויש לנו עוד עשרת אלפים עוקבים חדשים. חשבנו שהאינסטגרם מקולקל. תוך שבוע היינו על חצי מיליון עוקבים".
אבל מאיה נשארה ארט דיירקטורית, עד ששניהם הבינו שהעוקבים שלהם רוצים עוד ועוד. "פתאום התחילו לשאול אותנו, יש לכם פרינטים? אז למחרת הדפסתי פרינטים בהפסקה מהעבודה. יש לכם ספרים? אז הדפסנו 50 עותקים, זה עלה 2,500 שקל והרגשנו שזה בזבוז נורא. זה נמכר תוך שמונה שעות. הצלחנו לסגור את החודש רק מההכנסות של המוצרים, בלי שום מודל כלכלי".
כמו שאמרה פעם דמות מוכרת מהיקום המארוולי שדביר מושפע ממנו, "עם כוח גדול באה אחריות גדולה". ובמקרה שלהם, הם הרגישו שהאחריות היא גם לחשוף חודשים ארוכים של ניסיונות להפוך להורים בגיל הלא-מבוגר, 28. "זו הייתה תקופה אמוציונלית ואני חוויתי אותה קשה יותר. מה זה בשביל גבר לא להצליח להיכנס להיריון? עוד חודש של ניסיונות, דווקא סבבה. אבל אני הרגשתי שהגוף שלי בוגד בי. ואני לא מבינה למה, אנחנו צעירים ובריאים. בסוף כל חודש הייתי נכנסת לאבל של יומיים-שלושה".
תיעדתם שלב אחר שלב בלי לייפות. למשל, יש איור שמתאר "מבצע ביוץ".
"ציירנו את זה כמו מבצע צבאי, כי בחורה שרוצה להיכנס להיריון יודעת מה בדיוק היום בחודש והשעה הנכונה והדקה בתוך השעה שהיא מבייצת בה, אז עזוב כל מה שאתה עושה ובוא למיטה, ויאללה מתחילים לנסות את כל התנוחות בספר".
יהודה: "היא הפכה למחשבון מהלך שיודע את תנועת הכוכבים, פתאום בקיאה בכל תורת הקאמה סוטרה, בשיקויים ובתרופות. אסור לי לשתות עם חברים ולעשן נרגילה כי היא הבינה שזה פוגע בפוריות. באיור היא הפכה למפקדת, כשאני זה החייל שאומר 'יס סר'".
מאיה: "ידעתי שהכל שטויות, אבל את אומרת, אולי זה מה שיושיע אותי מהסבל. הרגעים שאני מגלה ששוב פעם לא נקלטתי, הם שבירה. זו הייתה אחת השאלות שלנו, איך מציירים את המחזור, כי אין בזה שום דבר מצחיק".
יהודה: "יש לי ראש של בן חמש, ציירתי את המחזור כמכשפה בדלת. מאיה לא הבינה איך אני צוחק על דברים כאלה, אבל ידעתי שאני לא מתכוון לתת לה להישאב לכאב. כשבישרנו שמאיה נכנסה להיריון, העוקבים הרגישו שהם נכנסו להיריון איתנו. האיור שבו הכרזנו על זה היה הראשון שעבר את מיליון הלייקים".
זה לא פשוט להיחשף ככה.
מאיה: "הבנו שאנחנו חייבים את זה לעוקבים שלנו שחווים דבר דומה וגם לעצמנו, כי הציורים הם הדרך שלנו לעשות לעצמנו טיפול זוגי ולהתמודד עם הקושי. הפכנו ממטפלים למטופלים. פעם היו אומרים לנו 'הצלתם לנו את הזוגיות', ופתאום התחילו לומר לנו, 'גם אנחנו היינו בטיפולים, אל תוותרו'".
הטיפול בחשיפה המשיך גם כשיהודה חווה את מה שהיום הוא יודע לקרוא לו דיכאון אחרי לידה. "אצל האישה שמגדלת את התינוק תשעה חודשים בבטן נוצר החיבור הרגשי הזה, אבל אצל גבר מצפים שברגע שהתינוק ייצא החוצה, תאהב אותו כמו שלא אהבת שום דבר בחייך, רק בגלל שהגישו לך אותו בחדר לידה. ואתה בתחרות על הבן אדם שאתה באמת אוהב כל החיים, אשתך".
מתי הבנת שעובר עליך משהו?
"חבר רופא התקשר לשאול מה שלומי אחרי שהילדה נולדה, ואמרתי לו שבסדר גמור, מה זאת אומרת? והוא שואל אותי אם כבר יש חיבור לתינוקת, ואני מזייף את זה, אומר לו, 'כן בטח, חולה עליה אחי, כל כך חיכינו לה'. והוא אמר לי, 'אני שמח אבל שתדע שזה לא מה שקורה לרוב הגברים, לרובם קשה להתחבר'. זה ניסח לי במילים את מה שהרגשתי. אתה רוצה להתקרב ולא יכול. מנסה לעזור לאשתך, לתת בקבוק, להרים, וזה לא עובד, אתה רק מציק לה. ואתה כבר מתחיל לכעוס על התינוק על זה שהוא גורם לאשתך לכעוס ולהיות עייפה, ומצפים ממך לסחוב ולהסתדר, כי אתה הגבר, האלפא".
מאיה: "הוא היה עייף כל הזמן, עונה לי בתשובות קצרות. מזוג שרגיל לעבוד יחד, לא תיקשרנו בזמן שהייתי הכי צריכה אותו. לא הייתה לו סבלנות אליי, ולא סבלנות לעצמו. הרגשתי שאני צריכה לשווק לו את הבת שלנו, איך אתה מעז לא לאהוב את היצור הזה שיצרנו? נוצר ריחוק ענק במערכת היחסים שלנו".
מה עזר לכם בתקופה ההיא?
יהודה: "לצייר. ציירתי את הציור הראשון והאחרון שמאיה לא ראתה קודם, אלא נחשפה אליו כמו כל העוקבים, ביום חמישי בחמש וחצי. רואים אותי שוכב בתנוחת עובר במיטה שלנו, ואת מאיה מחבקת אותי מאחור ואומרת שאני אבא נפלא".
מאיה: "בכיתי מהתרגשות, אמרתי לו שרק עכשיו אני מבינה מה עובר עליו".
יהודה: "מאות נשים כתבו לי שעכשיו הן מבינות טוב יותר את הבעלים שלהן שסחבו את המצב הזה כמה חודשים. עם הלידה הקומיקס הפך להיות סביב אריאל, זה הביא קהל חדש של הורים צעירים כמונו, אבל הוותיק אולי נשאר מאחור, כי אין זוגיות פתאום, רק החלפות חיתולים".
המפעל שלכם נשען על התשוקה בזוגיות שלכם, מה יקרה אם היא תפסיק לרגש אתכם?
"כל הזמן שואלים אותנו מה יקרה אם יום אחד תתגרשו, את כל הז'יטונים שלכם שמתם בזוגיות הזאת, אבל מה אם היא לא תשרוד? ואנחנו עונים שנצייר גם את הפרידה".
פורסם לראשונה: 07:43, 26.02.21
