אם היה סיפור סינדרלה מדעי, הוא היה נראה בערך כך: אי שם בתוך הגוף האדם הסתובבה לה מולקולה בשם RNA. כולם הכירו את אחותה המפורסמת DNA, אבל מחוץ לקהילת המדע כמעט איש לא שמע עליה. וכך, רק מדענים ידעו אילו דברים מדהימים היא יכולה לעשות. יום אחד הגיע לגוף וירוס חדש, מתוחכם ועקשן, והחיים נעצרו לגמרי בציפייה לחיסון. זה היה הרגע של ה-RNA. היא הרימה יד, ותוך חודשים ספורים גמלה למדענים שהאמינו בה בחיסון חסר תקדים במהירותו וביעילותו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- גרוטו: "נמאס לי. הגעיתי למסקנה שאני נתקע בקיר"
- "אזלו לנו ארונות הקבורה, גם הפרחים": בחזרה לעיירה שבה התחיל הסיוט האיטלקי
- תחלואה משתוללת ותסמונת מסתורית: הילדים בחזית הקורונה
בבתיהם ברחבי ארה"ב ישבו שלושה מדענים שהקדישו את חייהם לחקר ה-RNA, ולא ידעו נפשם משמחה - בדרך כבדת ראש ואקדמית כמובן - הבייבי שלהם הוא עכשיו סלבריטאי והם מקבלים את הכבוד המגיע להם. הפרופסורים ג'ואן סטייץ, לין מקוואט ואדריאן קריינר הוכרזו השבוע כזוכי פרס וולף היוקרתי לשנת 2021. פרס וולף הוא פרס המוענק בישראל, מאז שנת 1978, לאנשי מדע ולאמנים נודעים מכל רחבי העולם. הוא נחשב לשני ביוקרתו אחרי פרס נובל. את הפרס יקבלו השלושה מדי נשיא המדינה רובי ריבלין.
סטייץ, מקוואט וקריינר זוכים בפרס הרפואה על תגליותיהם הבסיסיות בביולוגיה של ה-RNA, שטומנות בחובן פוטנציאל לשיפור הרפואה המודרנית והמותאמת אישית. שלושתם הגיעו לתגליות פורצות דרך במנגנונים המווסתים את ה-RNA, והוכיחו כי ה-RNA היא לא רק מולקולה פסיבית שנמצאת בין ה־DNA לחלבון, אלא היא גם חומר שממלא תפקיד דומיננטי בוויסות ובגיוון הביטוי הגנטי.
לשיחת הזום איתם הגיעו סטייץ, מקוואט וקריינר עם חיוך רחב, גם בזכות הפרס, אבל גם כי שלושתם כבר מחוסנים. "יש תופעות לוואי מסוימות, כמו לכל חיסון", אומרת מקוואט, "היד יכולה לכאוב קצת, לי היו כאבי ראש קלים 36 שעות אחרי החיסון השני".
"אולי החיסון לא עבד עליי כי לא הייתה לי שום תופעת לוואי", צוחקת סטייץ.
קריינר: "חיסונים הם אחת ההתקדמויות הגדולות של הרפואה, הם הצילו מיליוני בני אדם. RNA זו טכנולוגיה חדשה וחכמה מאוד, והשימוש בה הוא הסיבה שבזכותה יש לנו חיסון כל כך מהר. ברור שאנשים רוצים לראות הוכחות שזה עובד, כי זה חדש, ונכון שהיו בעבר מקרים של כישלונות עם חיסונים, אבל אין מה להשוות עם מספר האנשים שחיים בזכות חיסונים".
מקוואט: "החיסון הזה היה בפיתוח הרבה מאוד שנים. זה רעיון נפלא ממש — שליח RNA מקודד חלבון אחד, מה שבדרך כלל הווירוס עושה, והשליח יכול לעבור את המחסומים שמספקים התאים ומערכת החיסון שלנו, ולייצר את החלבון הוויראלי. הוא לא מייצר את הווירוס — הוא מייצר חלבון, התאים מזהים את זה כגורם זר ומייצרים נוגדנים. עובדים הרבה מאוד שנים על הטכנולוגיה הזו, ויש לנו מזל גדול שכאשר המגפה נחתה, לחברות כמו פייזר ומודרנה כבר היה את כל מה שצריך כדי לייצר חיסון בדיוק כשהיינו זקוקים לו יותר מתמיד".
היו קיצורי דרך?
סטייץ: "מודרנה הגיעו מבניית הרצף של הווירוס לשלב 1 של המבדקים ב-65 יום. 65 יום! זה מדהים. אבל זה היה אפשרי כי כל עבודת הרקע כבר נעשתה".
קריינר: "יש עכשיו למעשה מתכון, ואם וירוס חדש מגיע אפשר במהירות לייצר רצף ולהלביש את זה על הטכנולוגיה. זה מפשט ומזרז מאוד את כל התהליך, וזו פריצת הדרך הכל כך מרגשת".
ועדיין יש חשש שהחיסון יוּצר מהר מדי.
"מה שבאמת קרה מהר זה שהושקע הרבה כסף בייצור המוני של חיסון עוד לפני שהיו בטוחים ביעילות שלו, אבל המדע עצמו מדויק ועכשיו גם מוכיח את עצמו. אחוזי ההצלחה מדהימים".
סטייץ: "לשמוע שזה יעיל ביותר מ-90 אחוז היה ממש רגע של וואו. אף אחד לא חלם שזה יהיה אפילו יותר אפקטיבי מהסוג המסורתי של חיסונים".
קריינר: "בארה"ב אמרו שאם נגיע ל-50 אחוז אפקטיביות זאת תהיה הצלחה. כששמענו שזה 95 אחוז, זה היה רגע של שמיטת לסת".
מה לגבי יעילות החיסון מול מוטציות?
מקוואט: "הווירוס יצטרך להשתנות יותר מפעם אחת כדי לנצח את החיסון הזה".
וזו תהיה מעכשיו שיטת ייצור של חיסונים?
קריינר: "עדיף שיהיו כל מיני שיטות, אבל זאת בוודאי תהיה אחת המרכזיות משום שזו שיטה כל כך מגוונת שיכולה להגיב במהירות לווירוסים שונים".
ג'ואן סטייץ, בת 80, היא פרופ' לביופיזיקה מולקולרית וביוכימיה באוניברסיטת ייל וחוקרת במכון הרפואי הווארד יוז. היא חוקרת את ה-RNA כבר משנות ה-60, ומקבלת את פרס וולף על תגליותיה פורצות הדרך בתהליך העיבוד והתפקוד של ה-RNA. לין מקוואט, בת 68, היא פרופ' לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת רוצ'סטר, ומחקריה מתמקדים במנגנונים התאיים של מחלות אנושיות. את פרס וולף היא מקבלת על גילוי מנגנון האחראי לפירוק שליח RNA. אדריאן קריינר, בן 62, פרופ' לביוכימיה וגנטיקה מולקולרית במעבדות קולד ספרינג הארבור, מקבל את הפרס על תגליות לגבי צורת שחבור RNA, שהיו בסיס לטיפול חדשני במחלת ניוון שרירים (SMA) שפוגעת בעיקר בילדים. הטיפול קיבל אישור מזורז לשימוש בבני אדם, ושיפר באופן דרמטי את חייהם של אלפי ילדים שנולדו עם ניוון שרירים. כל השלושה נראים ונשמעים נרגשים מאוד לזכות בפרס, ובעיקר שמחים שזה קורה להם יחד.
"זה כבוד כל כך גדול לחלוק את הפרס עם לין ואדריאן", אומרת סטייץ, "כולנו מגיעים מהתחום של RNA ומרגישים כל כך טוב לגבי זה".
מקוואט: "עבורי זה כמו לחזור הביתה, כי אני מקבלת את הפרס על עבודה שהתחלתי בבית חולים הדסה בירושלים. זו סגירת מעגל. זאת הייתה גם הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל וגם תחילת הרומן שלי עם ה־RNA בשנות ה־80 המוקדמות".
קריינר: "אנחנו מכירים כל כך הרבה זמן, עובדים עשרות שנים על אספקטים שונים של RNA".
יש מועדון סגור של אנשי RNA?
קריינר: "אין לחיצת יד סודית".
סטייץ: "בערך בתחילת שנות ה-90 החלה התפשטות של מדענים שעובדים בתחום. אני זוכרת שאמרו לי שאני יכולה להיות הנשיאה".
מקוואט: "כולם ידעו כמה ה-DNA חשוב ואנחנו היינו מהראשונים שהבנו שזה לא הכל. התפיסה שלפיה גן אחד שווה לחלבון אחד כבר לא קיימת".
סטייץ: "יש אלטרנטיבות ויש מספר חלבונים לכל גן".
איך אתם מסבירים לילד בן 10 מה זה RNA?
סטייץ: "הנכד שלי בן התשע שאל למה זכיתי בפרס וולף, וכשהסברתי לו התברר שאפילו ילדים בגיל הזה כבר יודעים ש־DNA מייצר RNA ו־RNA מייצר חלבונים. הבעיה היא לא איך להסביר לילדים, הבעיה היא איך להסביר למבוגרים שמעולם לא למדו את זה ואפילו לא שמעו על זה".
אז איך?
"מתחילים עם ה-DNA, שכולם יודעים שהוא החומר הגנטי, אבל כדי לקבל את החלבון שעושה את כל העבודה בתא, צריך מתווך. זה ה-RNA. רק שהחומר הזה הוא כל כך הרבה יותר מאשר רק שליח".
קריינר: "'שליח RNA' זה מילולי, כי הוא לוקח את המסר וההוראות מהגן לייצר חלבונים. יש הרבה סוגים של RNA, אבל 'השליח' הוא הלהיט עכשיו כי הוא משמש לחיסון".
אילו עוד דברים אפשר לעשות עם ה-RNA?
מקוואט: "תראי מה אדריאן עשה, הוא השתמש ב-RNA כדי לייצר טיפול במחלה איומה של ניוון שרירים, שפוגעת בעיקר בילדים".
קריינר: "כולם רוצים עכשיו לשמוע על החיסון, אבל העבודה שלי מתמקדת בתהליך השחבור של ה-RNA, כדי לנסות לתקן פגם בגן ספציפי ולמצוא טיפול למחלה הניוונית הזו. יותר מ־11 אלף איש כבר קיבלו את התרופה, רובם ילדים, וחייהם הוארכו ושופרו. זה כולל מטופלים בישראל".
מקוואט: "תחשבי על זה, התרופה שאדריאן פיתח משתמשת ב-RNA בתאים שלנו כדי לתקן מחלה ספציפית. RNA זה חומר שאפשר לעשות איתו ממש רגולציה לגנים שלנו".
סטייץ: "מה שאדריאן עשה עם התרופה זה אספקט אחר של שימוש ב-RNA, וזו רק ההתחלה של מה שאפשר לעשות".
אפשר יהיה להשתמש בו למחלה בסדר גודל של סרטן?
קריינר: "סרטן זה כמובן אתגר עצום כי גידולים בתאים מתפתחים ומשתנים כל הזמן, אבל אנחנו חושבים שכן".
לאור הדברים המדהימים האלה, קשה עוד יותר לעכל את הגל העולמי של אנטי-מדע ודיסאינפורמציה.
מקוואט: "חלק מזה הוא הפחד מהלא נודע. שלושתנו לומדים מדע עשרות שנים ויודעים שזה מאוד מסובך, וזו תגובה אנושית טבעית לפחד ממשהו שלא מבינים, במיוחד אם הוא אמור להיכנס לגוף. אני חושבת שיש לנו אחריות כמדענים להפוך את המדע לנגיש יותר. הפחד הוא לא רציונלי, אבל איך המדע יכול להיות מובן אם הוא לא מוסבר".
קריינר: "מדע ופוליטיקה לא מתערבבים היטב ואני מאוד שמח שעכשיו יש בארה"ב ממשלה שכן מקשיבה למדע. ממה שאני מבין, החברה בישראל מאוד מעריכה תרומה מדעית ופרס וולף הוא שיקוף של זה, אז אנחנו אסירי תודה".
