הדוד נגד הנכדה: למי שייכת דירת הסבתא?

הנכדה טענה שהדירה ניתנה לה במתנה, אבל בביהמ"ש התברר שמדובר היה בעסקת מכר והנכדה לא שילמה עליה דבר. הנכס יחולק בין כלל היורשים

עו"ד מיה רשל ארבל | פסקדיןפורסם: 06.03.21 , 10:35

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור של אישה על פסק דין שקבע כי דירה שהייתה שייכת לסבתה ונרשמה על שמה שייכת גם לשאר היורשים. השופט נפתלי שילה לא מצא עילה להתערב בממצאי פסק הדין שלפיהם הסבתא לא התכוונה להעניק לה את הדירה במתנה אלא ביקשה למכור לה אותה אך הנכדה לא קיימה את חלקה בעסקה ולא שילמה את התמורה.

הסבתא המנוחה גרה כדיירת מוגנת בדירה בתל אביב וב-2009 רכשה את הנכס תמורת 523 אלף שקל. באותה שנה היא חתמה על הסכם למכירת הדירה לנכדתה (בתו של בנה המנוח) תמורת מיליון שקל.

בנובמבר 2010 חתמה הסבתא על תצהיר העברה ללא תמורה של הדירה לנכדה. במקביל חתמה הנכדה באותו יום על כתב התחייבות לשלם עבור הדירה 350 אלף שקל בתוך ארבעה חודשים. אבל הנכדה לא שילמה דבר והסבתא נפטרה ביולי 2011. כשמונה חודשים לאחר מכן העבירה הנכדה באמצעות תצהיר המתנה את הדירה על שמה וכמה חודשים לאחר מכן החליפה את המנעול ותפסה בה חזקה.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

בנה של המנוחה (דודה של הנכדה) הגיש נגדה תביעה בה טען כי העברת הדירה על שמה נעשתה שלא כדין תחת מחטף ובגניבה לאור יום, שכן התמורה בגין הדירה לא שולמה.

הנכדה טענה בתגובה כי סבתה העבירה לה את הדירה במתנה כי היא הייתה נכדתה הבכורה והאהובה. היא הוסיפה כי אינה זוכרת שחתמה על כתב ההתחייבות וגם אם חתמה עליו הוא בוטל לאחר מכן בהסכמת הסבתא. אבל בית המשפט השלום קיבל את עמדת הדוד וקבע כי אימו מכרה לנכדה את הדירה אך זו לא שילמה את התמורה ובכך הפרה את ההסכם. בנסיבות אלה נקבע שהנכס שייך לעיזבון.

הנכדה לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור למחוזי. היא טענה בין היתר שהסבתא לא חתמה על כתב ההתחייבות וגם לא דרשה בימי חייה את אכיפתו אלא רצתה להעניק לה את הדירה ללא תמורה.

הדוד והיורשים הנוספים טענו בתגובה כי הנכדה לא עמדה בנטל להוכיח שהיא לא חתמה על הסכם המכר ואף לא על כתב ההתחייבות. עוד לטענתם, תצהירי המתנה נערכו רק משיקולי מיסוי והם לא מלמדים שהמנוחה התכוונה להעניק את הדירה למערערת ללא תמורה.

ואכן, השופט נפתלי שילה דחה את הערעור וקבע כי גרסת הנכדה הייתה מתפתחת ו"מתגלגלת" בנושאים המהווים חלק מרכזי מליבת המחלוקת. הוא ציין כי העובדה שכתב ההתחייבות נחתם באותו יום שבו נחתמו תצהירי המתנה מלמדת כי אלה נחתמו רק על מנת לחסוך בתשלום מס, ואולם מהותית – הנכדה התחייבה לשלם תמורת הדירה 350 אלף שקל שהיא מעולם לא שילמה. בנסיבות אלה, ההסכם הופר על ידה הפרה יסודית.

כמו כן, העובדה שהנכדה לא פעלה להעברת הדירה על שמה בחיי סבתה אלא פרצה לדירה "כגנב בלילה" כשנה ורבע לאחר פטירתה מלמדת שאף היא ידעה היטב שאין לה זכויות בדירה. בנוסף, טענת המערערת שהיא הייתה הנכדה המועדפת לא הוכחה כלל. היא חויבה בהוצאות בסך 40 אלף שקל. השופטים שאול שוחט ועינת רביד הצטרפו לפסק הדין.