הילה קורח אוהבת אתגרים. היא לא חוששת להצטרף לגולשים באחד הימים הקרים של השנה, לעלות על אופניים כדי לראות איך זה להיות שליחה ב’וולט’, להתחייב לשבע שנות לימודי רפואה, או לראיין פוליטיקאים. מה שכן מפחיד אותה הוא, בין היתר, שמרים. "שנים פחדתי משמרים", היא אומרת לפני שאנחנו נפגשות לבשל יחד משהו שיש בו אתגר. "עם שמרים אפשר לחכות שעה שלמה ורק אז לגלות שמשהו לא עובד, והלכה לך המנה וכבר מאוחר מדי להתחיל משהו חדש".
עוד כתבות למנויים:
כשמבינים את הרעיון זה נהיה פשוט. זה בדיוק כמו לגדל חיית מחמד. יש לך חיות בבית?
"כן, יש לנו כלב וארנבת".
אז שמרים זה ממש כמו לגדל ארנבת. הארנבת צריכה טמפרטורה נעימה, היא צריכה אוויר לנשום, היא צריכה אוכל, ואת תהרגי אותה אם תכסי אותה במלח, נכון?
"לחלוטין. למעשה כשלקחנו את הארנבת זה הדבר הראשון שאמרו לנו: תאכילו אותה ואל תכסו אותה במלח כי היא תמות".
ועד כה לא כיסיתם והיא באמת לא מתה.
"לא לגמרי נכון. היא כבר די בדרך למות. הווטרינרית נתנה לי אנטיביוטיקה שאני מזריקה לה כל יום".
אז אי אפשר להגיד שאת לא עוסקת ברפואה.
"כן, עוסקת כרגע ברפואת ארנבת".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
אז ד"ר הילה קורח ואני בילינו כמה שעות במטבח, דיברנו על ארנבות, על להיות רופאה ומגישת חדשות בתקופה של מגפה בינלאומית, מתנגדי חיסונים ושבע מאות מערכות בחירות.
זה מבאס שאחרי כל מה שאת עושה מצלמים אותך עם סינר מגלגלת בצק ושואלים אותך על ילדים וקריירה?
"ממש לא. אני מאוד בטוחה בגבריות שלי".
קורח, מגישת מהדורת השבת בחדשות 13 (מוצ"ש ב־8 בערב) והתוכנית היומית ‘לפני החדשות’ באותו ערוץ, מגדירה מחדש מה זה מולטי־טאלנט. היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני בדיפלומטיה ותואר דוקטור לרפואה, כולם מאוניברסיטת תל־אביב. מגיל 23 ובמשך 11 וחצי שנים היא הגישה את תוכנית הבוקר של ‘רשת’ לצד אברי גלעד, בזמן הסטאז', בזמן בחינות ההסמכה, בזמן שהיא מצלמת תוכניות של 'גלילאו' הנפלאה, בזמן שנולדו לה שלושה ילדים. עבור רובנו רק אחת מהחזיתות האלו יכולה למלא חיים שלמים, אבל ד"ר קורח מג'נגלת בין כולן במקביל וגורמת לנו ולעולם להיראות כמו עצלנים שמנמנים שמתהלכים באיטיות לעבר עלה עסיסי לפני שנ"צ.
כשאני מאתגרת אותה כדי לחפש פרצות במערך ושואלת אם יש לה גם תחביבים, היא מגלה שהיא אוהבת לרוץ.
אויש, נו, בבקשה תפסיקי.
"באמת. זה במקום פסיכולוגית כרגע, כי אין לי זמן למצוא מישהי מתאימה. אז אני רצה".
בקטנה, כן?
"לא ממש. בשבת עשיתי חצי מרתון".
איך מצליחים לעשות את הכל במקביל?
"לא מצליחים. צריך לעשות ויתורים כל הזמן. לפני שנה, קצת לפני שהקורונה התחילה, הייתי בדיוק לפני תחילת ההתמחות. ופתאום הציעו לי להגיש את 'לפני החדשות'. אמרתי מה פתאום, אני מתחילה התמחות. אבל תום, עורך המהדורה, הציע שאחליף את אודי סגל פעמיים בשבוע. והיה לי ממש כיף, נזכרתי כמה אני אוהבת טלוויזיה. אז דחיתי את ההתמחות והתחלתי להגיש את התוכנית ארבע פעמים בשבוע ואת מהדורת השבת".
אני תוהה אם כשלקחו אותך לתפקיד ידעו שזאת הולכת להיות שנה מצוינת לשים רופאה בתפקיד מגישת חדשות.
"אני לא חושבת שלמישהו היה מושג קלוש שככה תיראה השנה הזאת".
איך הניסיון הקליני שלך משפיע עלייך במפגש עם מכחישי קורונה ומתנגדי חיסונים?
"אני באופן כללי לא זורמת עם קונספירציות. מספיק להסתכל על ההיסטוריה ולראות איך מחלות איומות נכחדו בזכות החיסונים והמדע ולהבין שלא הכל קונספירציה משוגעת. אני משתדלת לדעת על מה אני מדברת".
את קוראת הרבה על הקורונה?
"לא הרבה, אבל ממוקד. אם יש אייטם על משהו שנוי במחלוקת, אני מנסה להיות בקיאה בפרטים האלה".
מאמרים רפואיים או מאמרים עיתונאיים?
"גם וגם. אני מחפשת מקורות מידע אמינים. הם יכולים להיות כתבי עת רפואיים, מגזיני חדשות וגם אנשים פרטיים בטוויטר שיודעים לברור ולרכז מידע מדעי בצורה טובה, לצרף לינקים ומקורות רלוונטיים".
ועכשיו קורח סופרת לאחור. רגע אחרי הבחירות היא תעזוב את ההגשה היומית בטלוויזיה ותחזור לרפואה. להתמחות בגריאטריה בבית החולים מאיר. "עכשיו מתחיל החודש האחרון שלי בתוכנית היומית", היא אומרת, "אני מתחילה התמחות עוד חודש".
זה נשמע לי מאוד מדכדך, גריאטריה. כי לא משנה מה תעשי, אין סוף טוב.
"זה נכון שהכיוון הכללי בגריאטריה הוא ברור, אבל את באמת יכולה להועיל לבן אדם. את יכולה לשנות לו קצת את התרופות ופתאום הוא חוזר לעצמו. יש דברים טריקיים אצל מבוגרים. הם יכולים פתאום להיות מבולבלים, אבל אז יסתבר שזה התסמין היחיד שיש להם לדלקת ריאות. המשפחה היתה בטוחה שהאבא גמור, דימנטי, עומד למות, ואת נותנת אנטיביוטיקה והוא חוזר לעצמו. אני גם ממש אוהבת זקנים. אני מרגישה ש־80 אחוז מהטיפול איתם זה קודם להקשיב להם, להאמין להם. ואני אוהבת את זה וטובה בזה. זה הרבה פחות מדכדך בעיניי מפנימית, שם את רואה טרגדיות איומות וגם לא זוכה לשום תהילה".
גריאטריה זה תחום שנחשב משתלם?
"כן, נחשב מאוד משתלם".
הפתעת.
"יש לגריאטריה המון שוק פרטי. מבתי אבות ועד לביקורי בית".
בעולם התקשורת המדשדש יש היום לא מעט עיתונאים שהיו מתים לכזאת רשת ביטחון.
"אמא שלי חינכה אותי שלא שמים את כל הביצים בסל אחד. על הדרך אני באמת מאוד אוהבת למידה, אז זה הסתדר".
הרבה אנשים היו שמחים לפזר את הביצים בכמה סלים מעולים כאלה, אבל הם מראש לא היו מתקבלים ללימודי רפואה או מצליחים לעשות כזאת קריירה בתקשורת.
"דווקא הדור החדש שצומח עכשיו מבין את זה מעולה, שאתה כל הזמן חייב תוכנית חלופית. אבא שלי התחיל לעבוד בתעשייה האווירית בגיל 22 ויצא משם לפנסיה. היום עושים מעברים קיצוניים. לא קידום בחברה או מעבר למתחרים, אלא שינוי מוחלט של מקצוע. נראה לי שרשת ביטחון אמיתית היא להיות מולטי־דיסציפלינרי, להתנסות בהרבה דברים. בזה תוכנית הבוקר עשתה לי שיעור מדהים. כי את מתחילה את הבוקר עם פוליטיקה הארדקור, ומסיימת עם הפטנט החדש שינקה לך את החלונות. ואת חייבת לייצר אותה מידה של רגש והתלהבות, אחרת לא אעשה את זה טוב. אבל תמיד יש נקודת עניין, צריך רק לפקוח עיניים ואוזניים. בסוף הדבר הכי חשוב הוא לדעת ליישם את הניסיון שצברת בתחום אחד גם בתחום אחר לחלוטין. אני מרגישה, למשל, שההתנסות הקלינית שלי ברפואה, שחייבה אותי לחקור, לשאול ולהקשיב לתשובה, עזרה לי בסוף בראיונות עם פוליטיקאים".
מה דעתך על הראיונות האחרונים של נתניהו עם יונית לוי ואודי סגל?
"אני חושבת ששני המראיינים עשו עבודה מצוינת".
יצא לך לראיין אותו?
"כן, כמה פעמים".
ואיך זה היה?
"כיף. במיוחד הפעם האחרונה, שהייתה בזמן משבר הקורונה, באופן מפתיע לא במסגרת מערכת בחירות. בגלל שהראיונות ספונטניים את צריכה להחליט במה להתמקד, ובגלל שאני באה מבתי חולים ומערכת הבריאות, יכולתי לשאול שאלות על זה. אני לא בטוחה שנתניהו היה מודע עד הסוף להיכרות העמוקה שלי עם המערכת הזאת, ונהניתי מהיתרון שזה נתן לי. אבל ראיון איתו הוא תמיד אתגר אסטרטגי, משחק שחמט מורכב שאתה חייב לחשוב בו קדימה כמה מהלכים, ולהישאר מאוד חד, כי הוא מאוד חד, ואני אוהבת את האתגר הזה".
יצא לך בעצם לראיין אותו כמה פעמים.
"כן, הייתי אצלו פעם גם עם אברי, ואמרתי לו אחר כך שאני אשמח לקחת אותו לסיבוב בבתי חולים אחרי הבחירות, שיראה מה קורה שם. הבעיה שבגלל סידורי האבטחה נבחרי ציבור כאלה מקבלים בעצם סיור מודרך ומתווך, ולא את המציאות כמו שהיא".
ומה את רצית שהוא יראה?
"יש בעייתיות במערכת הבריאות. מצד אחד היא באמת רעבה, יש שם מחסור קיצוני, ומצד שני אסור לה להצטייר כרעבה, אז אנשים רואים אותה מתמודדת וחושבים שהיא כנראה לא רעבה באמת. אבל המערכת מורעבת".
לדעתי זה בגלל האתוס של הרופאים - אסור להם להיכשל. ותוסיפי לזה גם את האתוס הצבאי הישראלי של שדה הקרב, שאסור לך בשום אופן להיות מובס, ואתה חייב להסתדר, והנה קיבלת מערכת שלא מספיק מודה במצב הרעוע שלה.
"הרבה אנשים שמגיעים לתפקידים בכירים במערכת הבריאות הם אנשי צבא. זאת תפיסה מאוד מאצ'ואיסטית. הם לא יכולים להגיד, אנחנו לא מסתדרים. והבעיה המרכזית היא שמקבלי ההחלטות בארץ הם חבורה של אנשים שלא חיכתה מימיה בתור למיון או לקופת חולים. אין להם מושג איך זה נראה לאדם מן היישוב. מישהו שהתעלף בבית לא ברור למה הגיע למיון, עשו לו סי־טי לפני שבע שעות והוא עדיין במיון, מהבוקר. אז הם לא מכירים את הדבר הזה, מבחינתם הרפואה בארץ מדהימה. והיא באמת מדהימה בדרכה, אבל יש פה לא מעט בתי חולים ענקיים שבהם יש מסילות לווילונות ושקעים לחמצן במסדרון. החולה במסדרון זאת לא תופעה עונתית, זה כבר חלק ממערך הטיפול".
את הולכת להיות מתמחה בעצמך עוד חודש. מה את חושבת על מאבק המתמחים?
"יותר מהכל אני חושבת שלא הייתי רוצה בשום אופן לקבל טיפול ממישהו שנשאר ער ועבד 26 שעות. אני לא הייתי רוצה שאני או מישהו שיקר לי יקבלו טיפול גם מרופא שנשאר ער 20 שעות. זה לא צריך להיות מאבק של מתמחים, אלא מאבק של הציבור, זה האינטרס שלו. ועובדה היא שיש מודלים בכל העולם שמראים שאפשר אחרת".
אנחנו לפני מערכת בחירות נוספת. נראה שגופי התקשורת בעצמם תחת מתקפה רב־חזיתית. מאשימים את כולם בפוזיציה. את גם מותקפת?
"אני כבר לא יכולה לשאת את החום, אז אני נשארת מחוץ למטבח. אני לא מעלה יותר ברשתות החברתיות פרומואים לשום כתבה. אני נכנסת לטוויטר לפני ראיונות כי אני רואה בו כלי עבודה. זאת דרך לקבל הרבה מידע בלתי אמצעי על המרואיין, אבל על הדרך אני נחשפת תמיד לקיתונות והטחת עלבונות כלפיי. אנשים בטוחים שהם יודעים בדיוק מה העמדה הפוליטית שלי, אבל למזלי אני מותקפת משני הצדדים, אז אולי אני עושה משהו נכון".
המתקפה האחרונה הייתה סביב הראיון שלך עם בנט. עימתת אותו עם העובדה שהוא לא ממש היה פעיל בקדנציה האחרונה שלו. בפיד שלי נראה דווקא שאת זוכה לתמיכה גורפת, שאת קונצנזוס.
"זה היה אירוע יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, כי לא התהפכתי על בנט, לא תקפתי אותו, נתתי לו לדבר. אמרתי לו משהו ענייני – שהוא לא היה בכנסת, וגם את זה הבאתי מהטוויטר, מהדוח של 'שקוף' שהרבה אנשים שיתפו. זה נראה לי לא סביר שאדם שכל הזמן מדבר על השינוי שהוא יעשה לא עשה כלום בכנסת. והוא ענה לי שהוא מאוד גאה בזה".
אבל באמת נוצר הרושם שהוא מאוד פעיל בשנה האחרונה.
"נכון, הוא באמת היה מאוד פעיל, אבל לא בכנסת. אתה חבר בוועדת החוץ והביטחון, נושא חשוב שקרוב לליבך, והיית בחמישה דיונים מתוך 60. לא הגשת לשרים שאילתה אחת בכל התקופה. בקושי נאמת בכנסת. אני מעריכה את הפעילות שלו, אבל הוא לא מנהל עמותה, הוא חבר כנסת, וזאת שאלה לגיטימית. אבל גם על כך שהעזתי לשאול על זה לאנשים היה הרבה מה להגיד, וזה מתיש. בעיתונות האמריקאית, למשל, גופי התקשורת מכריזים בתחילת המרוץ לבחירות באיזה מועמד הם תומכים, ואז את יודעת מתוך איזו פוזיציה את קוראת ובאילו משקפיים מוצג המידע. יש בזה משהו נכון, להפסיק עם המאבק להיראות נייטרליים. אני גם חוטאת בזה ולא מספרת למי אני מצביעה, אבל ברור שגם אני מגיעה עם עמדות מהבית. זה לא חייב להיות רק עמדות פוליטיות, זאת גם השקפת עולם. שאף אחד לא יטען שהוא אובייקטיבי. במובן הזה אני לא מבינה מאיפה הכעס הבלתי סביר על עיתונאים כמו עמית סגל ואבישי בן חיים. זה מה שהם. הם אומרים את זה בגלוי והם מביאים נרטיב שאולי את לא שומעת בסביבה שלך. כל אחד חושב שהעולם זה מה שמשתקף ברשתות החברתיות שהוא חבר בהן. לפי זה יש מצב שאת מרגישה שמרצ לוקחים את הבחירות עם 95 מנדטים. סגל ובן חיים נותנים שיקוף מעולה וחשוב למשהו שמתרחש לידך. את יכולה לתלוש את השערות, אבל זה המצב. עדיף להפנים ולהבין את זה".
היא אומרת שעם החום של הרשתות החברתיות קשה לה, אז היא לא נכנסת למטבח. אבל למטבח שלה בבית זה סיפור אחר. הוונדר־וומן הזאת, מסתבר, גם מבשלת. "אני אוהבת את זה", היא מודה.
מה את מבשלת?
"בשנה האחרונה הילדים לא היו בצהרון, ובעצם מצאתי את עצמי אחראית על ארוחות הצהריים שלהם. וככל שהם אכלו יותר בבית, ככה הם נעשו יותר ויותר בררנים. הם רוצים בסוף רק פסטה בלי כלום ופשטידת תירס".
איך באמת עברה השנה הזאת עם כל המשפחה בבית?
"אינטנסיבית. זכינו להיות אחד עם השני במסגרות שלא יצאו לנו לפני זה, כולל המסגרת הלימודית שלפעמים היינו מעורבים בה יותר מדי לעומק".
מה הכוונה?
"לפעמים בזמן שיעור בזום צצות שאלות מאוד־מאוד דחופות לאמא, שחייבות להישאל עכשיו, תוך כדי הזום, עם הטאבלט והמצלמה ביד, כשאמא במקלחת".
אוי לא.
"כן, נכנסו לי למקלחת".
אני חייבת לדעת מה הייתה השאלה.
"לא בטוחה. אבל התשובה הייתה 'תצא מפה עכשיו'".
פורסם לראשונה: 07:31, 12.03.21
