כשרועי צוויג (22) השתחרר מתפקידו בדובר צה"ל בדצמבר 2019, הייתה לו תוכנית מדויקת ליום שאחרי גזירת החוגר: לעבוד ולחסוך כסף לקראת מעבר לירושלים, שם תיכנן ללמוד משפטים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. הוא כבר שילם מקדמה ונרשם, והתקבל לעבודה. הכל הלך לפי המסלול, עד שהגיעה הקורונה - צירוף המילים שהפך לסיפור חייהם של אלפי צעירים וצעירות בשנה האחרונה.
כתבות נוספות למנויים:
"מצאתי את עצמי בלי עבודה, בלי יכולת לקדם את המטרות שלי", הוא אומר. "עברו חודשיים עד שקיבלתי הצעה לחזור לצבא מקצינה שהכרתי בשירות הסדיר. התלבטתי אם לשנות את כל התוכניות ולדחות הכול בשנה. הייתי חייב להחליט מי מנצח, התוכניות שלי או הקורונה". הקורונה נתנה נוקאאוט לתוכניות, והתוצאה הייתה חזרה למדים. "זה היה הגב הכלכלי היחיד בתקופה הזאת", הוא מסביר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
הסיפור של רועי הוא סיפור של דור שלם. משתנים הפרטים, השמות, הנסיבות וההחלטות, אבל המצוקה משותפת. הצעירים הם הקורבן של האופק שנעלם, בין עבודות מזדמנות, שהות ממושכת בבית ותואר אקדמי בזום. "השנים הכי יפות", כמו שאוהבים לקרוא להן, הפכו לשנים הכי מבולבלות. יוליה איתן, ראש מינהל תעסוקת אוכלוסיות במשרד העבודה והרווחה, שמנסה במסגרת תפקידה להתמודד עם משבר הצעירים, חוששת מההשלכות לטווח הארוך: "אף פעם לא היינו בבעיה כזו. חיילים משוחררים נתמכים מיד עם היציאה לאזרחות בקצבאות. אלו אנשים בלי ניסיון שיוצאים לשוק עבודה משובש, כשהענפים שהצעירים היו משתלבים בהם מושבתים במקרה הטוב או נעלמו כליל. יש קושי פיננסי כי חלקם הגדול לא זכאי לאבטלה כי לא צברו ותק. אם הם הגיעו ממשפחה קשת יום, מצבם מדרדר עוד יותר את המשפחה כי ההורים לא תמיד יכולים לממן ילד בוגר".
איתן כבר מזהה את תמרורי האזהרה וחושבת שהנושא מחייב טיפול עמוק. "צעירים משהים את הכניסה שלהם לשוק העבודה ומסלול הקריירה שלהם נפגע קשה. הם לא עובדים אז הם מתקשים לממן לימודים וגם זה נדחה, וייתכן שצעירים רבים יוותרו על ההשכלה שכל כך חיונית כדי לפתח קריירה. יכולות להיות לכך השלכות ארוכות טווח על החיים ועל ההתפתחות שלהם. אין להם ניסיון והם לא יוצרים קשרים שיכולים לקדם אותם והחשש הוא שלא יהיה להם אופק תעסוקתי".
מבחינה תעסוקתית, יחסית לחלקם באוכלוסייה, כבר ברור שהצעירים נפגעו בצורה הדרמטית ביותר מהמגפה. לפי נתוני משרד העבודה והרווחה נכון לספטמבר, 50% מהנרשמים בלשכת התעסוקה היו בני 15 עד 34, לעומת 36% בגילי 54-35 ו־14% בני 55 ומעלה. שיעור החזרה לעבודה בין היוצאים לחל"ת בעקבות המשבר עמד בספטמבר על 16% בלבד עד גיל 24, על 31% בקרב בני 34-25 ועל 40% בקרב בני 54-35. נכון לחודש יוני, 26% מבני ה־39-18 חשו חוסר ביטחון תזונתי, לעומת 17% מבני ה־55-40.
"דור ה־Z הוא דור שבניגוד לדור ה־Y יודע להעריך עבודה ופרנסה", מסבירה עינב בוימפלד, מנהלת התוכן והמחקר של אולג'ובס. "זה דור שגדל בצל משבר המיתון העולמי וראה את ההורים מאבדים את הבתים. בישראל זה אותו דור שצפה באוהלי המחאה החברתית של 2011. לפי הנתונים בשטח, אחוז הצעירים המובטלים גבוה והם מוגדרים בתור הנפגעים הקשים של המשבר, לצד עוד אוכלוסיות מוחלשות: נשים, חרדים, מבוגרים, ערבים".
לדברי בוימפלד, הצעירים נכנסו למשבר מנקודת פתיחה קשה יותר: "עוד לפני הקורונה, הצעירים לרוב עבדו במשרות זמניות ולא מקצועיות, שמאופיינות בשכר נמוך ובחוסר יציבות. בנוסף, התעשיות והענפים שהחזיקו ברוב העובדים הצעירים קרסו. מה שהכי קריטי הוא התחרות - יש הרבה יותר מועמדים ממשרות. על משרות שעד עכשיו נתפסו כמשרות צעירים, כמו שירות לקוחות, מתחרים גם מבוגרים שאיבדו את העבודה ומחפשים להתפרנס. הם מתחרים על אותה משבצת - וגם באים עם ניסיון וידע בשוק התעסוקה". והנתונים תומכים בטענה הזאת: לפי אולג'ובס, ממוצע קורות החיים שמוגשים למשרות בתקופת הקורונה זינק בתפקידי המכירות, המרקטינג, הקופאים ושירות הלקוחות.
מונה חמאד (30) מחולון, עצמאית בתחום האירועים, היא אחת מאלו שעושים כל מה שאפשר כדי להישאר עם הראש מעל המים: "עבדתי בסופר, עבדתי בבייביסיטר, עבדתי במשלוחים של כל מה שאפשר, במעון פרטי. אני רגילה להרוויח בין 15 אלף ל־20 אלף שקל, והגעתי להכנסה של 0. לא נתנו לי כלום מביטוח לאומי. עכשיו אני עובדת בחנות תכשיטים".
כמה עבודות החלפת בשנה הזאת?
"עשר אולי, אם לא יותר. הייתי שפית מכובדת, קיבלתי מינימום אלפייה ביום. אני במינוסים מטורפים, של מעל 60 אלף שקל. אף פעם לא הגעתי למצב כזה, אני עובדת מגיל 14 ותמיד הייתי במצב כספי טוב. הייתי טסה, קונה מה שבא לי, ועכשיו אין הכנסה. זה מאוד קשה נפשית. יש ימים שלא בא לי לקום בבוקר וללכת לעבוד בעבודות כאלה, אבל אין לי ברירה".
עדי פיבי קבלי (25), בוגרת תואר ראשון במינהל עסקים, מספרת שהיו לה הזדמנויות למשרה במקצוע שלמדה, עם משכורת מעולה, והיא נאלצה לוותר כי התקשתה לשלב עבודה עם הלימודים. "אם הייתי יודעת שתיפול עלינו קורונה, הייתי מתאמצת לעבוד ולסיים תואר במקביל", היא אומרת. "מובן שהאופציות הללו כבר לא רלוונטיות. פניתי לכל הכיוונים, לאתרים, לחברות, גם דרך המכללה, אבל כלום לא התרומם - שולחת קורות חיים ולא חוזרים אליי. במקום לצאת לחיים עצמאיים אנחנו מרגישים תלושים, מסיימים לימודים עם תואר שאפשר למסגר ולתלות על הקיר. לפני שבוע התחלתי לעבוד כרכזת גיוס, וגם זה דרך קשרים של חברה טובה".
את ניקול לוין (22) מבאר־שבע תפסה הקורונה באמצע "הטיול הגדול" במזרח, שהפך מהר מאוד ל"טיול קטן" של עשרה ימים. "טסתי לווייטנאם", היא משחזרת. "התחילו הדיבורים על הקורונה, נשמע שעוד רגע זה עובר, ואז כל העסקים נסגרו בבת אחת. הזמנתי כרטיס טיסה להודו, אמרתי ששם יהיה רגוע. פתאום הודו סגרה את השערים. תוך 24 שעות הייתי חזרה בארץ. לא ממש קלטתי מה קרה, הייתי בטוחה שתוך שבועיים אני אחזור למזרח. הייתי בהכחשה, כמו בכל השנה הזאת".
גם מבחינתה זו הייתה שנה של רכבת הרים. היא התקבלה לאוניברסיטה בינ"ל, התחילה לעבוד ולגור בבית אמנים, חזרה להורים בבאר־שבע, נדבקה בקורונה, התחילה לעבוד בהפקה של סרט וכבר תיכננה לטוס ללמוד בארה"ב, אבל השגרירות נסגרה והיא נתקעה בארץ. "הפרנסה, הקשרים החברתיים, הלימודים - הכול היה דרך המחשב", היא אומרת. "הבנתי שאני לא מסוגלת להמשיך ככה נפשית והחלטתי להקפיא את הלימודים שלושה ימים לפני סמסטר ב'. הייתי כל כך עייפה מחוסר הוודאות התמידי הזה".
זרוע העבודה ומינהל תעסוקת אוכלוסיות מנסים להתמודד עם המשבר באמצעות מלגות ללימודים ומכינות, סדנאות הכנה לעולם העבודה, הקניית כישורים וקורסי מיומנויות. בנוסף מציעים שם ליווי להשתלבות בשוק העבודה ע"י רכזי תעסוקה מקצועיים. בהקשר של המעסיקים יש מענים קיימים וגם כאלה בתכנון, לרבות הכשרות בשיתוף מעסיקים. בין השאר, עובדים על חיזוק הממשקים בין עולם האקדמיה לשוק התעסוקה ועל הכנת סטודנטים לשוק העבודה. "יש פה אירוע בסדרי גודל משמעותיים", אומרת יוליה איתן. "הנתון שנרצה לראות הוא מה יקרה בעוד שנה. השאלה הגדולה היא אם מדובר באירוע חד־פעמי, נקודתי וחריג בכל קנה מידה, או שיש פה תופעה שתישאר איתנו לפרק זמן ארוך יותר ממה שהיינו רוצים".
כמה זמן לדעתך ייקח להשפעת המשבר לחלוף? מתי המכה תתרכך?
"אני שותפה לשאלה. אנחנו עם יסודות טובים של שוק העבודה, נכנסנו למשבר חזקים, אבל האירוע והעוצמה שלו הפתיעו את כולם. אנחנו רוצים למנוע מצב שבו נעשה את הטעויות שהאירופאים עשו. אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים ולמנוע כל מיני תופעות קשות. יש שכבות שלמות, דור שלם, ששוק העבודה נעלם מבחינתו. ההזדמנויות שלו מאוד התרחקו".
כשאיתן מדברת על מגמות מהעבר, קשה להתחמק מההשוואה המתבקשת בין הטראומה העולמית של 2020 לכאוס של 2008. החדשות הרעות: בשנים שלאחר המשבר ההוא, שיעורי האבטלה בקרב צעירים עד גיל 24 היו גבוהים משמעותית באיחוד האירופי יחסית לכלל האוכלוסייה. עשור חלף עד שאחוז האבטלה חזר לרמה שלפני משבר 2008. החדשות הרעות לא פחות: גם שיעור הצעירים חסרי המעש (NEET) עלה באירופה בשנים שאחרי המשבר.
ישראל לא מתמודדת עם הבעיה לבדה כמובן, ובתוך הפן הכלכלי טמונה סוגיה שעלתה לשיח מפעם לפעם ב־2020, אבל תמיד כעניין שולי: המחיר הנפשי. בסקר שנערך בארה"ב, רבע מבני 24-18 אמרו ששקלו ברצינות להתאבד. סקר אחר, שנערך על ידי קרן החירום הבינ"ל של האו"ם לילדים בקרב 8,000 צעירים באמריקה הלטינית ובקריביים, העלה כי יותר מרבע חוו חרדה ו־15% חוו דיכאון. באיטליה הוכפל ב־2020 מספר השיחות למוקד שמטפל בצעירים ששקלו או ניסו לפגוע בעצמם.
ענבר שלמה (24) מחולון היא עוד דוגמה לצעירה שעולמה התהפך. היא עבדה בביטחון בנתב"ג והוצאה לחל"ת. "הכי נפגעתי ברמה הנפשית", היא אומרת. "מבחינת הביטחון העצמי שלי וההרגשה, זו לא אותה ענבר שהייתי לפני הקורונה. זה שאני סגורה בתוך הבית ולא רואה אנשים על בסיס יומי הוריד לי הרבה מהביטחון, בחיים לא הייתי כל כך לבד. אני לא עושה כמעט כלום, וגם אין לי חשק לעשות".
גם החיים של בת־שי עוז (26) מתל־אביב, שמשתתפת בריאליטי הבישול "מאסטר שף" (קשת), התהפכו בגלל המכה שספג עולם התעופה: "הייתי דיילת באל על ושיחררו אותנו לחל"ת. זה רגע נורא מבהיל, אבל התפנה לי זמן לחשוב. הבנתי שאני לא מרוצה מאיפה שהחיים שלי נמצאים. חבר הציע לרשום אותי ל'מאסטר שף' והחלטתי שאני בתקופה של להגיד כן לדברים ולנסות. זה התגלגל לזה שעברתי אודישנים ונכנסתי לנבחרת. זה עשה לי סדר בראש לגבי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה ובמה אני רוצה להתעסק".
איך מתחילים לצאת מזה? "המוטיבציה לעבוד יורדת", מודה בוימפלד מאולג'ובס. "מי שחכם יתחיל עכשיו לחפש עבודה. מי שיבחר לשבת על הגדר ולראות מה קורה ורק אז להצטרף למרוץ, עלול לאכול אותה. מצבת המשרות הולכת ומתייצבת, ומעסיקים מדווחים כל הזמן על קושי בגיוס. המדינה צריכה לפעול כדי לפתח את אפשרויות הקריירה של צעירים, כדי שלא ייווצר מצב שהם לא הצליחו לעלות על הגל - וכבר נפלטו לחוף".
פורסם לראשונה: 09:54, 09.03.21
