הווייז של החיים לקח את קותי סבג לא מזמן לדלת הפסיכיאטר. לא היו שם בעיות יוצאות דופן, חלילה, וביעד היה כתוב רישיון לקנאביס רפואי, אבל סבג לא יצא עם האישור המיוחל. "הפסיכיאטר אמר לי, 'כולה היית בתוכנית טלוויזיה, מה קרה?'" משחזר סבג, "ואז הוא הסביר לי, 'תראה קותי, גרת בפריפריה, אתה גר היום בתל אביב, כולם מכירים אותך, מה הבעיה?'"
עוד כתבות למנויים:
- "
- "
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
יש היגיון בדברים.
"אז קמתי ואמרתי לו, אין בעיה, אבל אגיד לך משהו שאולי יישאר אצלך לקראת המטופלים הבאים. אני דווקא יודע להתמודד עם כישלון, אכזבה ומצב על הפנים, אבל קשה לי להכיל דברים טובים. לא יודע להכיל כסף, בגדים, בכלל שיש לי משהו. לא יודע להכיל את זה, כי לא היה לי את זה כל החיים. כי אתה מבין, אדוני? 30 שנה אני רגיל לחיות עם החרא".
ולא ממש מזמן הייתה תקופה שבה לא עבדת שלוש שנים וחצי.
"הסברתי לו איך הייתי הולך ברחוב בזמן הזה ואנשים אומרים לי, 'קותי לאן נעלמת, אתה חייב להיות בטלוויזיה'. זה עשה לי סרטים שאנשים משגעים אותי ברחוב, אבל הטלפון לא מצלצל. זה גם ניפח אותי סתם. כי בעיניי לא עשיתי משהו עדיין, כזה שאתה אומר, 'יאללה שיחקת אותה קותי, תרים לעצמך, הכול טוב'. הדבר הכי גדול שעשיתי זה לנצח ב'אח הגדול'".
מה אמר הפסיכיאטר?
"לא נשארתי לשמוע, הלכתי מהחדר. הפקידה שלו שלחה לי הודעה, 'אני עדיין מחייבת את האשראי, כן?'. כתבתי לה בחזרה: 'תני לו גם טיפ'".
ומה עם הקנאביס?
"מחכים ללגליזציה".
השיחה אצל הפסיכיאטר היא מראה מדויקת לדרך שבה נתפס קותי סבג בעיני חלק מהקהל, וזה אחד הדברים שמעצבנים אותו. אפשר להוציא את קותי מ'האח הגדול', אבל אי־אפשר למוסס את הקשר ביניהם, גם אחרי שנים. "אפילו היום, אחרי שאנשים מכירים אותי, הם אומרים לי, 'אתה לא מה שחשבתי עליך בתוכנית', וזה קרה בשנת 2012! כלומר, בן־אדם תשע שנים מסתובב עליי עם מחשבה מסוימת. אבל בסדר, מה נעשה? מישהו למשל ברחוב מבקש אש, אני מדליק לו, הוא אומר, 'קותי מה העניינים?' ואני אומר 'קח את המצית'. והוא עונה, 'וואללה, איזה גבר, חשבתי שאתה אחר'. הוא בראש שלו בא לעשות לי טוב על הלב, אבל עושה בדיוק את ההיפך".
מעליב?
"זה מבאס אותי אבל אני לא נפגע, כי גם אני שופט על סמך פרצוף. נגיד בסט צילומים עשיתי סצנה טובה בטייק אחד, ומישהו אמר, 'וואו איזה יופי, מה, למדת משחק?' מה זה אומר? שלפני זה הוא חשב עליי שאני שחקן גרוע, כי אם הוא לא חשב את זה - לא היה מתפלא".
אוקיי.
"או אם אמרתי מילה בלועזית באולפן טלוויזיה נגיד, אז הבן־אדם מסתכל עליי ואומר, 'פשש וואו, כל הכבוד'. כאילו רוצה לומר: מאיפה אתה יודע כל כך הרבה על פוליטיקה או על בריאות או על שוק ההון? הפליאה הזאת מעצבנת אותי. אני לא מעיר להם אבל בדרך כלל אני לא בקשר טוב עם בן־אדם שאומר משהו כזה".
כלומר, יש קהל שיגיב אליך אוטומטית, לא משנה מה תעשה.
"תראה, אני לא מנסה לשכנע אף אחד לשום דבר, אבל כן יש מקומות שאני רוצה להגיע אליהם ולא הזמינו אותי אליהם אף פעם. נגיד, 'מועדון לילה' ו'גב האומה'. רציתי מאוד, אבל לא ביקשתי. לא הייתי רוצה אם לא הייתי חושב שאני יכול להיות שם. לא קרה, וזה לא מבאס כמו שזה מעסיק אותי במחשבות".
מה עוד למשל?
"היו אודישנים להנחיה של 'האח הגדול'. אתה שומע על אנשים שנבחנים לתפקיד, וזה מבאס אותך שאתה לא ברשימה הזאת. לא ביקשתי. לא רציתי שיגידו שאני עף על עצמי. יש שני דברים שאני רוצה. הראשון: להיות 'האח הגדול'. אחרי יומיים בבית כבר הבנתי שאני רוצה להיות בתפקיד של יורם זק. הדבר השני, אני מקווה שיום אחד אהיה הבעלים של בית"ר ירושלים".
כסף קטן. יש בתוך המחשבות האלה שאלות כמו עד כמה אני באמת שווה?
"אני כבר תשע שנים אחרי, והיום סימן השאלה שלי לגבי עצמי הוא יותר בקשר לתפקידי משחק גדולים באמת. לא אם אני יכול לשחק בסדרה או להגיש תוכנית בטלוויזיה, כי את המכשול הזה באמת עברתי".
בינתיים הגיע התפקיד הגדול שלו. סבג, 38, משחק בסדרה "למה מי מת", המשודרת ב־yes וב־STINGTV בימי ראשון, בתפקיד חברו של חולה סרטן (אורי עטיה) שפוגש במחלקה האונקולוגית את מיכל (ליהי קורנובסקי). הוא עושה תפקיד מצוין ומרכזי בסדרה, ומצטלם בימים אלה לסדרה חדשה, "דקלה וקנין" של הקומיקאית שירלי לוי. הישגים יפים למי שהיו לו שתי גיחות קטנות במשחק בעבר: ב"מלבי אקספרס" ובסרט הסטודנטים "צעיר טוב". "שיחקתי ב'מלבי אקספרס', נתנו לי תפקיד משנה שם. יצאתי מ'האח הגדול' וזה נחשב לקטע, אמרו, 'יהיה מגניב להביא את קותי לסדרה'. תפרו את התפקיד ההוא בשבילי. היום זה אחרת. הגעתי לאודישן, ויש לי בעיה עם אודישן. אני לא אוהב שבוחנים אותי, כי יש את כל העניין הזה של הבדלים בין שחקן למישהו שלא למד משחק או אפילו כזה שיצא כמוני מתוכנית ריאליטי, חס ושלום בעוונותיו".
כי?
"אתה מקבל עין עקומה כזו מהמלהקים ומהבמאים. בארץ אתה יכול לבוא לאודישן ולראות שחקנים בכירים, שחשבת שלא עושים אודישנים בכלל, יושבים מחוץ לחדר עם בן־אדם שיצא מ'הישרדות' או מ'האח הגדול'. בעיניי יש שחקנים שלא צריכים לעשות אודישנים. ישבתי למשל באודישנים לסרט 'שושנה חלוץ מרכזי' אחרי שיצאתי מ'האח', ואני רואה שחקנים עם ניסיון בטלוויזיה באותו מקום איתי, הרגשתי לא נעים".
למה בעצם? הזמינו אותך, זכותך.
"אבל במקומם הייתי מתבאס. הם בטח חושבים, 'אני למדתי משחק, עשיתי סדרות ואני מחכה עם אחד כמו קותי שאין לו מושג'. מכאן אני יכול להבין את הבוז שיש בתעשיית המשחק האיכותית, כביכול, כלפי אנשים שלא למדו משחק, ומצד שני גל גדות כן? נדמה לי שהיא לא למדה משחק".
לך יש מורה בבית, אשתך, השחקנית מגי אזרזר.
"לפני כל תפקיד אני עובר איתה על הכול. האמת שקשה לי כל העניין הזה מול מגי, כי היא שחקנית בנשמה, אחת השחקניות הטובות פה. כשמגיעים למשחק אני מרגיש הרבה פחות טוב ממנה, וקשה לי. אני מחזיק מהמילה של מגי, ואם היא תגיד שזה לא טוב, זה יכול לגרום לי להתבייש להראות את יכולות המשחק שלי מולה. זה כמו שאני משחק לפעמים עם אלירן עטר כדורגל בים, שום דבר לא הולך לי לידו".
היה טיפ ממנה לאודישן האחרון?
"הלכתי להיבחן בתפקיד סוכן של זמרת שהופכת להיות ויראלית, אז צריך להיות כזה פוזאי, משהו שאין לי באמת. נכנסתי לדמות של הערס המתלהב, 'אני אהפוך אותך לכוכבת' סטייל, ומגי אומרת לי, 'הופ־הופ. עצור, עצור, עצור, מה אתה מנסה לעשות. רואים את הטקסט'. בעצם היא אמרה, 'אני רואה מה אתה עושה, זה שקוף, זה לא טבעי'. וזה מגיע מהלחץ מולה".
אתה די נכנס לנישה שלה בבית.
"הדברים אצלנו מאוד ברורים: מגי שחקנית תיאטרון וקולנוע, אני איש רדיו כבר שלוש שנים עם תוכנית בוקר ברדיו לב המדינה (עם מאיה בצלאל). ואני מאוד אוהב את זה. כל שאר הדברים זה בונוס. אני לא רואה את עצמי כמתיו מקונוהיי".
היית עושה שוב ריאליטי?
"תקשיב, אני מת ללכת ל'הישרדות'". החוויה הזאת מטריפה אותי, במיוחד אחרי 'האח הגדול'. יש משהו בזה שמוציאים אותך מהסרט שאתה חי בו וזורקים אותך במנותק מהעולם שלך. זה היה מתאים לי פיקס עכשיו, והייתי רוצה לנצח את 'הישרדות' כמו שעשיתי ב'אח הגדול'. אני מקבל כל הזמן הצעות, גם לשם".
אז למה לא בעצם?
"אין לי יכולת להתמודד עם התקופה שבה התוכנית משודרת. לכל אחד יש מה להגיד לך, וכל משהו הכי קטן מתפוצץ ברשתות ויכול להפוך אותך למניאק בשנייה. אני לא אעמוד בזה. גם עם הדברים הטובים. ללכת ברחוב וההודעות והאהבה. אני יכול לקחת את 'הישרדות', ללא ספק, למרות שאני לא יודע לשחות. אבל אני לא אלך לריאליטי כי אין לי כוח להצלחה. גם מגי, אין סיכוי. מציעים לנו את כל התוכניות הזוגיות ואני תמיד אומר, 'אין בעיה, אני מוכן, דברו עם מגי'. אני יודע שזה בכלל יעצור אצל הסוכנת שלה".
הגיבור בסדרה 'למה מי מת' מסתיר מההורים שלו שהוא חולה סרטן בהתחלה. הסתרת משהו גדול פעם מההורים שלך?
"הסתרתי חצי שנה מההורים שלי את כל תהליך הכניסה ל'אח הגדול', והיום אני לא מספר להם שמגי לא עובדת, למרות שתמיד שואלים אם צריך עזרה. אני משתדל להסתיר מהם את הדברים הלא טובים".
רגע, לא סיפרת להם שאתה הולך להיכנס לווילה סגורה למשך כמה חודשים?
"רק שבוע וחצי לפני שנכנסתי לבית סיפרתי להם. אמא שלי בכתה, לא רצתה שאני אעשה את זה. אמרה שזה לא בשבילי. אבא שלי היה מבסוט, בשבילו זה היה כאילו סוף־סוף הילד ייצא מהמצב הזה שהוא נמצא בו, לא עובד, לא מתחתן, לא מוצא את עצמו. אחרי הזכייה אמא שלי התעצבנה שבכל מקום שהיא הולכת אנשים אמרו לה, 'קותי, קותי'. אבא שלי נהנה מזה".
בבחירות הקרובות הוא מתכוון לא להצביע, וזה לא יהיה הקלפי הראשון שהוא נעדר ממנו. "אני ימני, וכל עוד הרב עובדיה יוסף היה בחיים, הייתי מצביע ש"ס. מאז מותו אני לא מצביע בכלל. כשהיינו ילדים היינו רואים שחקן בבית"ר ירושלים והיית אומר, 'אחי, איך הוא הגיע לבית"ר? לא הייתי נותן לו להביא כדורים'. אותו דבר בכנסת, אתה רואה אנשים כאלה ואתה אומר לעצמך, 'ההוא באמת שר? ההוא באמת אחראי על הכספים שלנו?' אני בבחירות הולך לים".
דעה מאכזבת ממוביל דעה.
"יש היום הרבה מובילי דעה אצלנו במדינה. כל בן־אדם עם אינסטגרם פלוס וי כחול הוא מוביל דעה. ועל מה הם מובילי דעת קהל, שמפו, חופשה ביוון? תראה לי מישהו שקם ואומר לך דעה מוצקה".
גם בהיבט הזה אפשר למצוא לפעמים תובנות פוליטיות. רותם סלע למשל, מירי מסיקה, אורנה בנאי בוודאי.
"יותר פופולרי בתעשייה להצביע לדרך מסוימת. הרבה שחקנים מקבלים כתבה בעיתון, ואז פתאום כולם עברו חוויות טראומה בצבא, מפגשים לא נעימים עם פלסטינים שנפגעו. יש כאן לפעמים שתי מדינות, את הברנז'ה ואת כל השאר. ושלא תטעה, אף פעם הברנז'ה הזאת לא עניינה אותי ואני לא מחפש להגיע לשם. טוב לי במקומי".
אם שחקן תיאטרון ייצא בעד ביבי הוא יכול להפסיד מזה?
"זה יעשה לו אי־נעימות במקום שהוא נמצא בו. זו עובדה. מי מצביע לביבי לפי התקשורת? ישראל השנייה, שמתייחסים אליה בתקשורת כמו אל מטומטמים. זה הלך הרוח היום. מי שמצביע לליכוד הם אנשים מהפריפריה. ואני לא מסכים עם ההגדרות של ישראל הראשונה והשנייה כי זה אוטומטית יוצר פילוג וזה טוב לפוליטיקאים".
ואם כבר פילוג, יש לו צד ברור בוויכוח האחרון שהעלתה פרסומת מעוררת מחלוקת לגבינה צהובה. על ליהוק מזרחים לתפקידים שבדרך כלל לא מחמיאים להם. "כל הזמן הפרסומות חוזרות על עצמן", אומר סבג, "כדי למכור מרצדס ייקחו בלונדיני עם עיניים כחולות וכשמדובר בחומרי ניקיון ייקחו מישהי מזרחית. זה הכי מעצבן אותי שכשמדברים על מזרחית זה תמיד קשור לשלושה דברים עיקריים: אוכל, ניקיון ועצבים. אפשר ללהק מזרחים לחומרי ניקוי, אבל למה רק ככה? פתחו את כאן 11. זה הערוץ הציבורי נכון? הוא צריך לשקף את כלל הציבור. הוא לא משקף".
למה לא?
"יש שם אנשים מסוג מסוים עם אותם שמות משפחה, שנראים אותו דבר ומגיעים מאותו מקום ומדברים אותו דבר, אין שם מקום לקול אחר. כולם נראים אותו דבר".
למשל?
"מי שיבין, יבין. מה שתראה ב־12 ו־13 אתה לא תראה ב'כאן' וזה לא בסדר, בהיבט של הגיוון. הערוץ של התאגיד לא משקף את כלל האוכלוסייה ואני אומר לך את זה בתור בן־אדם שמאוד רוצה לעשות תכנים ב'כאן', שאי־אפשר לעשות בערוץ מסחרי. אני דור שני למעברות, זה דבר שלא עוזב אותי ואני חייב לחקור אותו. ניסינו כמה פעמים, עוד לפני שהיה כאן 11, וזה לא הסתדר. לא תראה אנשים כמוני שם. אז אתה מדבר איתי על ליהוק? שם תמיד הייתה בעיה ותמיד תהיה".
כאוהד בית"ר אדוק, באחרונה הסעירה אותו פרשת רכישת הקבוצה על ידי שייח' חמד בן ח'ליפה מאיחוד האמירויות, שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל, לשמחתו של סבג. "לפני הכל כי אני רוצה להיות הבעלים של בית"ר ומקווה שזה יקרה יום אחד. אני חושב שבית"ר ירושלים היא אחד הנכסים הכי חשובים של העיר ירושלים וצריך לחשוב טוב־טוב למי נותנים אותה".
למה לשייח' זה לא בסדר?
"כי כמו שהעסקה נראתה, יש שם דברים לא טובים. מי זה הבן־אדם הזה? היו דיבורים על זה שאוהדי בית"ר לא רוצים אותו בגלל שהוא ערבי, ולא התייחסו למהות של הבן־אדם בכלל. בית"ר ירושלים היא לא קבוצה מליגה ג'".
ועם זה שהוא ערבי יש לך בעיה?
"אשאל אותך אחרת. יש מדינה ערבית בעולם שאני יכול להיות בה בעלים של קבוצת כדורגל כיהודי מישראל? אנחנו חיים במדינה שאפשר לדבר בה על הכל חוץ מעל אנשים מסוימים. אסור לדבר על זה שבית"ר ירושלים נקשרת לבעלים שהוא ערבי? למה? לאנשים מותר לחשוב שזה לא טוב שיש בעלים ערבי לבית"ר. מה זה אומר? שאנשים שונאים ערבים? לא. ההורים שלי נולדו במדינה ערבית וגם ההורים שלהם. איך אפשר להגיד עלינו, אוהדי בית"ר, שאנחנו גזענים?"
יש את לה פמיליה.
"מה הם עשו בשלוש השנים האחרונות? אצל ההורים של עומר אצילי הניחו רימון. אלה אוהדי בית"ר? איציק ניסנוב, הבעלים של הפועל, זרקו לו אבנים על הבית. אלה אוהדי בית"ר? הקבוצה נמכרת לאזרח מאיחוד האמירויות ולא הייתה אפילו הפגנה רצינית".
מה עם הקריאות של חלק מהקהל: מוחמד מת, שיישרף לכם הכפר, לא רוצים ערבים בבית"ר?
"בכדורגל, כל עוד זו לא אלימות, אפשר במגרש להוציא את מה שיש לך, אפשר לקלל ולהעביר ביקורת. מזכיר לי שיום אחד יושב לידי במשחק בן־אדם 200 קילו וצועק על החלוץ, 'יא מגעיל, תראה, אתה לא יכול לרוץ'. 200 קילו עם שתי נקניקיות בידיים ושקית גרעינים, ומעביר ביקורת על החלוץ".
בינתיים העסקה התפוצצה בלי קשר אליהם.
"איך כולם היו מאושרים שיש בעלים ערבים לבית"ר, כותרות ראשיות בטלוויזיה. כשנפלה העסקה, בן מיטלמן נותן רק 30 שניות בחדשות".
כך חולפת תהילת עולם.
"שמע סיפור מצחיק שקרה לי. יום אחד אני מזמין מונית, מבקש מהנהג לקחת אותי בלי מונה, היה בא לי לפנק אותו. הוא מסתכל במראה ואומר לי, 'אתה יודע שאתה דומה לג'קי מנחם שניצח באח הגדול?' אמרתי לו, 'באמת? דווקא אומרים לי שאני דומה לקותי סבג'. הוא מסתכל במראה ואומר לי, 'וואלה, יש משהו, אבל אתה יותר דומה לג'קי'".
הרבה דברים קרו מאז הזכייה אבל העוגן שלו כבר שנים היא מגי אזרזר, שחקנית טלוויזיה, תיאטרון וקולנוע שאיתה התחתן לפני שנתיים באירוע סוער שזכה להרבה מאוד ביקורות אחרי שהתפרסמו סרטונים מהאירוע שבו חגגה בשמחת חיים שנראתה מופרזת לחלק מהמבקרים. בתקופת הקורונה הם מצאו את עצמם מתמודדים עם קושי אחר, סגירת עולם התרבות ועצירת קריירת המשחק של אזרזר. "החודש הראשון היה כיף בבית. מגי עובדת הרבה, אז יכולתי לראות אותה. ובדיוק עברנו לבית עם גינה, ואז אתה רואה שעוד חודש עובר ועוד חודש עובר ואתה אומר לה, 'מגי, מתי חוזרים לתיאטרון?' והיא אומרת, 'אמרו לנו אולי עוד כמה חודשים'. ואז אתה מתחיל להרגיש חנוק. עד גיל 30 חייתי בלי כלום ולא היה חסר לי כלום. אני גם רגיל לשבת בבית, אבל פתאום לקחו לך את האופציות".
ומגי? היא שחקנית עמוסה בעבודה. פתאום אין כלום.
"בהתחלה לא הבנתי מה עובר עליה. אמרתי, חופש, סבבה. לאט־לאט הבנתי שהיא חייבת את הבמה וזה בדם שלה. אני לא יודע אם היא נכנסה לדיכאון, אבל שחקן כמוה מתעורר בבוקר ואומר, 'מה אני אעשה עכשיו, אצא מהמיטה? בשביל מה. אני לא יכול לצאת לטיול, לא לקניות או לקפה, לא לעבוד בעבודה שלי'. מצב הרוח שלה שקע, ללא ספק. השתדלתי, ואני עדיין משתדל, לתת לה את כל ההבנה שהיא צריכה. אם זה אומר שקט, אז שקט. ואם זה אומר להביא לה קולה למיטה עם משהו לאכול. העיקר שהיא תרגיש טוב".
חמוד מצידך.
"אישה זה הכתר של הבית. שמעתי מישהו שאומר שאישה, כל מה שתיתן לה, היא תחזיר לך כפול. מצרכים־ארוחה, דירה־בית, זרע־ילד. תעשה איתה טעות, נגמר, אתה גמור. זה משפט נכון. נשים עובדות אחרת. אתה לא מבין איך הן מגיעות למקום שהן מגיעות. נגיד שמחר אנחנו הולכים למסעדה. גבר אומר, 'מאמי, סגרתי מסעדה בתשע בערב באבן גבירול', וזהו. האישה תגיד, 'מחר אנחנו הולכים, אתה זוכר שבתשע? קבעתי לנו. אנחנו נצא חצי שעה לפני מהבית כי אסור לאחר, שומרים לנו שולחן'. ככה יהיה כל היום עד למסעדה".
מה רגע השפל שלך בקורונה?
"אני זוכר שאחרי שסגרו את התיאטרון היו שלושה תאריכים שרצו להחזיר, האחרון היה ביולי. חיכינו כל כך, עד שברגע שהגיע התאריך ראיתי את מגי בעננים - ואז זה שוב התבטל. ברגע שזה לא נפתח והבנת שזה הדבר האחרון שייפתח, שם זה היה מאוד קשה בשבילה ובשבילי. ראו לה את זה על הפנים. לפעמים זה לא קשור להתנהגות בכלל, אלא למה שהבן־אדם לא אומר. מה שהתנועה שלו אומרת. ראית שפתאום היא הבינה שהמקצוע שלה בסכנה. היא לא חשבה על אלטרנטיבות. היום היא מלמדת ועושה סדנאות בזום".
היה מתח בבית?
"מגי רוצה רק שאני אצליח ואני מוכן לסגור עכשיו שהיא תרוויח כל חודש מאה אלף שקל ואני עשרת אלפים".
בדרך כלל נראה שהיא האש בבית, ואתה המוריד.
"אבל היא כבר עברה את המשבר והבינה את העידן החדש. והיא עדיין אש".
שואלים אתכם כל הזמן על היריון. כמה זה קשה לכם להתמודד עם זה?
"בכל שלב בחיים יש לך את השאלה שהכי מעצבנת אותך. עד לפני שנתיים הייתי מוחק אנשים שהיו שואלים מתי החתונה וכל פעם חשבתי שזו השאלה הכי נוראית. אני אומר לך בוודאות, זו השאלה הכי קשה שאפשר לשאול בן־אדם שמצפה לילד".
למה?
"כי אתה נכנס לו למיטה. אישה אומרת, 'צאו לי מהרחם'. אני אומר, צאו לי מהביצים. אתה נכנס פה לחדר מיטות ובמילים אחרות אתה אומר לי, 'מה אתה עושה עם אשתך בלילה', וזו שאלה שלפניה אתה לא יודע מה באמת עובר על הבן־אדם. אולי הוא לא רוצה, אולי היה לו ונפל, אולי הוא לא יכול להביא ילדים? שואלים אותי ברחוב, 'מה עם ילדים', אני עונה להם, 'בעזרת השם', מחייך, ומתעצבן בלב. זה גומר אותי".
אתה מרגיש מוכן להיות אבא?
"זה הדבר שאני הכי רוצה עכשיו".
החתונה שלכם כיכבה בסדרה 'חזרות'. אגם רודברג בתפקיד מגי כביכול. כלה באובר־שואו.
"לא מגיע לנו תמלוגים על החרא הזה? ברור שראיתי את הסצנה. כמובן שזה לא היה כמו המקור, שהיה משהו מיוחד. זה גרם לי להיזכר ולקלוט איזו כלה אלופה מגי הייתה, בזמן שאני הייתי חתן שרק חיפש איך לברוח מהאירוע כי קשה לי עם הרבה אנשים. ובזמן הזה אשתי דופקת הופעה של החיים. אלופה".
הייתה גם ביקורת עליה. שהיא התנהגה כאילו זה אירוע שלה ולא של שניכם.
"אם אתה שואל אותי מה להגיד על הטוקבקיסטים ואם אני מתייחס לאיזה ילד שישב על פורנו במחשב, יצא ונכנס לכתוב תגובה מגעילה, אז את זה אני לא סופר. לגבי הכתבים, אני חושב שזה מקנאה נטו. הם פשוט לא יכולים להתנהג ככה, לדפוק הופעות, להיות רוק־סטארים. מה היא עשתה לא בסדר בחתונה? היא רקדה ונהנתה ועשתה חיים. אז עשו לה סטוריז, אז מה? איך בן־אדם יכול לתת ביקורת על משהו שהוא לא היה בו? אני לא רקדתי, אבל ברור שהייתי מספיק נוכח".
מגי מאמינה בטיפולים ובקואוצ'רים. איפה אתה בעניין הזה?
"כן, היא הולכת, לה זה עוזר, אני רואה את זה. לפעמים היא בסטרס או בוויכוחים עם עצמה והיא הולכת למטפל שלה וחוזרת כמו חדשה. ניסיתי כמה פעמים סשנים אצל מטפלות ואחרי הפגישה הראשונה הן כאילו מתחברות אליך. כאילו אני מצליח לשכנע אותן מי אני ומה עשיתי, והן מחבבות אותי ואין את המרחק הזה. ראו אותך ב'אח הגדול' ואהבו אותך. אז אני מרגיש שנחצה קו. אני אומר משהו ובמקום שתסביר לי מה זה אומר, היא יכולה לצחוק".
פורסם לראשונה: 07:29, 12.03.21
