יש יותר מסיכוי טוב שלכתבה שאתם קוראים עכשיו, יש עוד קורא אדוק, שיושב כרגע אי שם בבונקר בלבנון. הוא כנראה לא יאהב כל מה שייכתב כאן, אבל מכיוון שהוא נרקיסיסט קיצוני שמתעסק באובססיביות בכל מה שאומרים עליו, במיוחד בתקשורת הישראלית, נראה שאחד מדוברי העברית של ארגון הטרור שבראשו הוא עומד, כבר תירגם לו מילה במילה.
עוד כתבות למנויים:
"חסן נסראללה חי את התקשורת הישראלית", מסבירה ד"ר ק', חוקרת אסטרטגית בכירה בחטיבת המחקר באמ"ן, שכבר עשור חיה, חולמת ונושמת 24/7 את מזכ"ל חיזבאללה. "הוא מכיר את כל הכותבים. זו הדרך שלו ללמוד את החברה הישראלית, את הציבור הישראלי, כדי שהוא יוכל להתכתב איתו ישירות. בתקופה האחרונה, התקשורת הישראלית נותנת לו את הבמה אפילו יותר מאשר התקשורת אצלו, בלבנון. החשיבות שהוא מקבל מהתקשורת אצלנו, רק ממשיכה להזין את הנרקיסיזם שלו".
כמי שעסוק לא מעט בתדמיתו, הקורא נסראללה בוודאי ישמח לשמוע שד"ר ק' היא חלק מצוות של יותר מ־15 חוקרים בחטיבת המחקר של אמ"ן, שכולם ממוקדים בדבר אחד: לנתח את אישיותו ומעשיו של מזכ"ל חיזבאללה, כדי לחזות את תגובותיו לתרחישים השונים. הם מעדכנים כל הזמן את המידע שזורם אליהם, הן ממקורות גלויים והן באמצעים מודיעיניים מסווגים, ובונים את "תיק נסראללה" של המודיעין הישראלי. "מרוב שאני עסוקה בו", מגחכת ד"ר ק' שנמצאת בהיריון מתקדם, "בעלי כבר חושש שהילד ייצא דומה לו".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
ואיזה מין אדם הוא נסראללה?
ד"ר ק': "הדמות שלו מאוד מרתקת ומורכבת, ואי־אפשר לדעת עליו הכל. יש לו כישרון פוליטי־אסטרטגי ייחודי, ובשלושת העשורים האחרונים הוא מטפח את דימויו כמנהיג בלתי מעורער. הוא ריכוזי מאוד, ממדר, ממעט להתייעץ, ועסוק בעצמו עד כדי נרקיסיזם. הוא אדם חד מאוד, מאוד אינטליגנטי, אבל הנרקיסיזם שלו הוא בעוכריו. בעיני אנשיו, וגם בעיני מתנגדיו, הוא סמל אבל גם חידה. ויש מי שטוענים שהוא משקר לא מעט".
וזה נכון?
"נסראללה רואה את עצמו קודם כל כאיש דת. אז הוא משקר, אבל עם סמכות דתית וגושפנקה לזה. בשיעה יש מושג שנקרא 'תקייה' – שזה אישור הלכתי לשקר. אבל הוא מאוד לא אוהב כשחושפים את השקרים שלו".
אחת המסקנות שאליהן הגיעו בצוות, היא שנסראללה קרוע בין שתי זהויות: זו הדתית, האיסלאמיסטית, האדוקה; וזו של הפוליטיקאי, הפרגמטי, שיש לו גם אוכלוסייה אזרחית לנהל. ד"ר ק': "המצפון הערכי הנוקשה שלו גורם לו למתח מובנה בין המחויבות הדתית לאיראן לבין מדינת לבנון. לאורך השנים הוא עבר טרנספורמציה: ממהפכן נטו בעל שליחות דתית־קיצונית, לשחקן יותר פרגמטי. הוא הפך לשונא סיכון. בעבר יזם יותר והרשה לעצמו יותר, עכשיו הוא יעשה זאת רק אם ממש ירגיש שהוא נדחק לפינה. הוא התבגר והתמתן עם הגיל".
מה, ממש ברמה שהוא מכין יורש?
סרן א', חבר הצוות: "לא. הוא קנאי לדמותו מאוד, ולא מאפשר לאחרים לצמוח לידו. הוא לא בונה יורש ליום שהוא לא יהיה, ושומר בקנאות על מוטת השליטה הצבאית. קבלת ההחלטות היא עליו - והמילה האחרונה היא לחלוטין שלו".
זו תקופה מטורפת במיוחד לעקוב אחרי נסראללה. לבנון קורסת כלכלית, מגפת הקורונה משתוללת, הוא עצמו נמצא על הכוונת הישראלית ונאלץ לחיות במסתרים, ותדמית המנהיג החזק והבלתי מעורער שלו, נסדקה מאז מלחמת לבנון השנייה ב־2006. אפילו בקרב חלק מהשיעים, בני עדתו, יש כבר מי שמרשים לעצמם למתוח עליו ביקורת. אבל בצוות של אמ"ן איש לא ממהר להספיד אותו. נסראללה (60), עומד בראש ארגון הטרור חיזבאללה ברציפות מאז 1992. "במציאות המשתנה במזרח התיכון", אומרת ד"ר ק', "נסראללה תמיד היה הקבוע היחיד".
ד"ר ק' וכל חברי הצוות שלה, שייכים ל"זירת טרור", או בשמה המסורתי, "זירת לבנון", שעליה מפקד אל"מ נ'. תחתיו פועלת סגן־אלוף א', המשמשת כראש הענף האסטרטגי, ולה כפופים שלושה ראשי מדורים בדרגת סרן: מדור מדיני, שחוקר את הפעילות הפוליטית של נסראללה; מדור אסטרטגי, שחוקר את הממשק הפוליטי־צבאי שלו; ומדור כלכלי. כל מדור מורכב מכמה חוליות, שבהן משובצים חיילים וחיילות, חלקם עתודאים בתחומי מזרח תיכון, מדעי המדינה ותקשורת, וחלקם בוגרי תוכנית "חבצלות" או קורסים פנימיים אחרים של אגף המחקר של אמ"ן. אליהם מצטרפים גם חוקרים מומחים, חלקם אזרחים עובדי צה"ל, הכפופים ישירות לראש חטיבת המחקר באמ"ן, כמו ד"ר ק', שהתמחתה ביחסים בינלאומיים ולימודי ביטחון ועשתה את הדוקטורט שלה בביטחון אזורי במיקוד בנסראללה. כל המאמץ המודיעיני הזה, כאמור, ממוקד באיש אחד, שגם היום, אחרי כמעט 30 שנה, עדיין מהווה סוג של תעלומה. בצעד נדיר, התיר צה"ל ל'ידיעות אחרונות' לפגוש כמה מהמומחים של זירת לבנון, כדי לספק הצצה נדירה ל"תיק נסראללה".
הדבר הבסיסי ביותר שצריך להבין בקשר לנסראללה, הוא המקום העמוק של הדת בחייו. סרן א', ראש מדור חיזבאללה־אסטרטגי בזירת לבנון, הוא האיש שאמון על חקירת התנהלות הנהגת חיזבאללה, ועל דרך קבלת ההחלטות בארגון: "נסראללה הוא איש דתי, מתפלל כמו שיעי טוב. זה מנחה אותו משנותיו הראשונות, עוד כילד שיצא מתנועת אמל, כשהבין שהיא לא מספיק דתית ושיעית. לכן הוא התקדם מהר עם המהפכה האיראנית. לאורך השנים הוא שימר את האידיאולוגיה הקיצונית ואת הקשר הרציף עם האיראנים, וכבר בגיל 32 הפך למזכ"ל חיזבאללה. כשהוא החליט להקים סיעה ולהיכנס לפרלמנט - צעד לא פופולרי לארגון טרור - זה לא עבר בשקט בארגון, אבל בכך הוא הבהיר שלמרות הזיקה לאיראן, הוא משחק בתוך כללי המשחק הלבנוניים.
"אף החלטה לא עוברת בלבנון בלי הסכמת חיזבאללה", ממשיך סרן א'. "יש לו נשק, והוא הארגון החזק והשולט שם. נסראללה עצמו עלה מהר מאוד לגדולה, וגם השתן עלה לו מהר לראש. בשנת 2000, עם יציאת צה"ל מלבנון הוא קיבל בוסט עצום. הוא מיצב את עצמו כמנהיג הערבי הראשון שהצליח לגרש בנשק את ישראל".
ואז, שש שנים אחר כך, פרצה מלחמת לבנון השנייה שאילצה אותו להיות פחות שש אלי קרב והרבה יותר זהיר ביחסים עם ישראל. סרן א': "זו הייתה עבורו טראומה חזקה, ומאז המלחמה, חל אצלו שינוי משמעותי. התנהגותו הפכה לזהירה, לחשדנית, למפקפקת. אמנם בן אדם לא משתנה, אבל עכשיו הוא שואל הרבה יותר 'מה מרווח הטעות שלי?', 'מה הסיכון?'"
ואיך זה משפיע על חייו האישיים?
"הוא לא יוצא מהבית, לא מתקרב לחלונות. למעשה לא רואה אור יום. הוא מבין היטב שברגע שהוא יוציא ראש החוצה, ישראל יודעת איפה הוא. זה הופך אותו לאדם בודד מאוד. יש לו אישה, ילדים ונכדים, שהוא ממעט מאוד להיפגש איתם מחשש למעקב. גם את נאומיו, שלפני מלחמת לבנון השנייה הוא היה נושא תמיד מול קהל – כמו אותו נאום 'קורי העכביש' המפורסם – הרי שמאז הם מועברים רק בטלוויזיה, מתוך מקום המסתור המוגן שלו".
על צורת ההתנהלות הזו הוא משלם מחיר אישי פיזי. "במהלך הנאומים שלו, אנחנו רואים כיצד הוא מתנהל בכבדות". מסביר סרן א'. "במקום שהוא מסתגר בו, אין לו אפשרות לנהל אורח חיים ספורטיבי. בגלל שהוא לא נחשף לשמש, חסרים לו ויטמינים דוגמת ויטמין די. הוא בן 60 ונמצא בקבוצת סיכון לקורונה, אבל הוא מתנגד לחיסון האמריקאי (פייזר ומודרנה – י"י, ר"ו), אז הוא חייב עוד יותר להיזהר".
אז איך במצב כזה הוא מצליח לנהל ארגון מורכב כמו חיזבאללה?
"אחרי כל כך הרבה שנים בראש הארגון, יש מה שנקרא 'רוח המפקד'. מספיק שהוא יעביר את ההנחיה, ויודעים מה הוא רוצה".
"הדירקטיבה של נסראללה מאוד ברורה לארגון", מבהירה סגן ה', ראש חוליית "חזית", העוסקת ביחסים בין נסראללה לישראל, בנושא הצבאי. "תגובה על כל הרוג לבנוני, על כל פגיעה בריבונות. שמירה על עקרון המידתיות. הם יודעים איך הוא רואה את התגובה, ואיך היה רוצה שהיא תתבטא".
"הוא זה שמאשר את התגובה לפני שהיא יוצאת לדרך", מוסיף סרן א'. "לא ברמה של אישור תוכניות פרטני, אבל בהחלט קווים מנחים. לכמה הרוגים לשאוף, ומה המתווה המועדף – מטענים, נ"ט או צליפה".
ואיך הוא מעביר את ההנחיות? יש לו טלפון נייד?
"בגלל החשש שיגלו אותו, הוא לא מחזיק טלפון נייד. הוא מעביר את המסרים דרך האנשים הבודדים שהוא בקשר מולם – סגנו השייח' נעים קאסם ויו"ר הוועדה המבצעת האשם סאפי א־דין. גם אותם כמובן אנחנו חוקרים, איך נסראללה מעביר באמצעותם את המסרים. בעל פה, או אפילו בכתב. לפיסת נייר אי־אפשר לפרוץ בסייבר. למעשה מאז חיסולם של מי שכונו הרמטכ"לים של חיזבאללה, עימאד מורנייה בשנת 2008 ומוסטפא בדר א־דין בשנת 2016, ובהמשך גם מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני, נסראללה מתפקד כמנהיג מדינה, כשר ביטחון, כרמטכ"ל, כאלוף פיקוד ולפעמים אפילו כמפקד יחידה. הוא סומך על פחות ופחות אנשים, ובוחר לא להביא עוד אנשים לעמדות בכירות כאלה".
בשורה התחתונה, נסראללה מצוי במצב לא פשוט.
ד"ר ק': "נסראללה הוא אלוף למידה, שתמיד ידע להמציא את עצמו מחדש. אבל עכשיו, תחת המון לחצים וציפיות בו־זמנית, קשה לו כבר לזהות איך לעשות זאת שוב. הוא נמצא במצוקה אסטרטגית אדירה. אחרי חיסול סולימאני, הקלפים בלבנון נטרפו. המחנה של נסראללה בבלגן. בבייס השיעי שלו, יותר ויותר יוצאים נגדו – דבר שהיה טאבו. מ־2006, אחרי מלחמת לבנון השנייה, הוא עסוק בחיפוש תמונת הניצחון שלו. הוא מבין שהוא לא יושב על כס האלוהות. ועכשיו הוא עושה הכל כדי למנוע מהמצוקה האסטרטגית הזו להפוך למצוקה מנהיגותית שתאיים עליו".
איך?
"הוא פועל כדי שלא תהיה לו אלטרנטיבה באיראן. הדימוי העצמי שלו מוזן מזה שהוא במו ידיו בנה ואוחז בקהילה השיעית, והביא אותה למעמד חסר תקדים – מארגון טרור לצבא טרור. כך הוא אוחז במדינה שלמה ובמוסדותיה. הוא מעדיף את לבנון חלשה, אבל יציבה. הוא לא רוצה להיות בפרונט. הוא רוצה להמשיך להיות האחראי בפועל, אבל מבלי שיצטרך לשאת באחריות. ועדיין, היום הוא האדם הכי חזק בלבנון. הוא זה ששולט בה דה פקטו. לופת אותה בעבותות".
לצד ניתוח אירועים, מקרים ותגובות, צוות החוקרים עוסק גם בבניית הפרופיל הפסיכולוגי של נסראללה, וכיצד הוא משפיע על הדרך שבה חיזבאללה פועל. בדידותו של נסראללה, הם יודעים לספר, רק הולכת וגוברת עם השנים. כך גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית. סג"מ ש', ראש החוליה האזורית, העוסקת ביחסים שבין נסראללה לשאר המדינות בסביבה, "אין לו מישהו שהוא יכול לסמוך עליו, והוא גם חושש שמישהו יגדל ויאיים על ההגמוניה שלו. אחרי שנים במצב הזה, זה גורם לו לתשישות ולעומס. סאפי א־דין למשל, שהוא הדמות הבכירה ביותר שפועלת לצידו, לא עוסק כלל בנושאים צבאיים".
"השתרשה אצלו תפיסת עולם מאוד עוינת: בעיניו, כלום לא בטוח עבורו ועבור ארגונו", מסבירה ד"ר ק'. "הוא חי בתחושת נרדפוּת, ומעדיף לנהל הכל בשלט רחוק. הוא הרחיב את מוטת השליטה שלו לנושאים שלא עסק בהם בעבר – וזה בא על חשבונו האישי. יש עליו המון נטל, שדורש המון קשב. זה הרבה יותר קשה. הכל עליו. ההתנהלות הזו שלו נובעת מהחשש שיקום מישהו אחר שאולי יראו בו יורש פוטנציאלי. הוא מעדיף, תודעתית אפילו, שלא יהיה דבר כזה, 'היום שאחרי נסראללה'. ואכן, זה לא יהיה אותו חיזבאללה בלעדיו. הזהות כל כך הדוקה, שהארגון הוא ממש בצלמו".
הריכוזיות העצומה שלו, והעובדה שהוא לא סומך על אף אחד, מתכתבות עם הנרקיסיזם שלו. נסראללה מרגיש שהוא יודע הכי טוב, שהוא הגדול מכולם. לתפיסתו הוא הענק בין הגמדים, ולכן הוא חייב לבדוק בעצמו כל דבר עד הפרט האחרון. אגב, גם בתנאי המסתור שבהם הוא חי, יש מי שדואג לעצב את שערו ואת זקנו לפני כל נאום. נסראללה יקפיד על לבושו ולא יזיע מול המצלמה, לא יפגין חולשה או לחץ. הוא מקדיש את כל כולו לעבודתו, ובשל תנאי חייו גם לא יכול למצוא מפלט מהבדידות בקרב בני משפחתו, אשתו פאטמה, ילדיו ונכדיו. "יותר מ־90 אחוז מהזמן הוא עסוק בשאר ענייניו", אומרת סא"ל א'. "בגלל העומס העצום שמוטל עליו בלבד, הוא עסוק כיום יותר בבית בלבנון שנפל עליו פגז, מאשר בפן המשפחתי שלו". עם זאת, ד"ר ק' מוסיפה: "נסראללה הוא אדם משפחתי מאוד. לא אחד שיחזיק מאהבת".
בנו הבכור, מוחמד האדי, נהרג בשנת 1997 בהיתקלות עם לוחמי יחידת אגוז בלבנון. גופתו הושבה בעסקה להחזרת גופתו של לוחם שייטת 13, איתמר איליה ז"ל, שנפל באסון השייטת בלבנון. "נסראללה עושה מטעמים תקשורתיים בכל הזדמנות מהעובדה שיש לו בן שאהיד", אומר סרן א'. "בנו השני, מוחמד ג'וואד, גרם לו לאחרונה למבוכה גדולה, כשאחרי היעלמות העיתונאי לוקמן סלים, שביקר קשות את נסראללה בשל פיצוץ מכל האמוניה בביירות, צייץ בטוויטר: 'יש אנשים שההיעלמות שלהם היא רווחה גדולה'. זמן קצר אחר כך הוא מחק את הציוץ. כנראה שהוא קיבל טלפון עצבני". העיתונאי סלים נמצא כעבור זמן קצר במכוניתו, לאחר שנורה למוות. ובכלל, סרן א' יודע לספר שלנסראללה קשה להתמודד עם הניו־מדיה. "הביקורת עליו ברשתות החברתיות, במיוחד כשהיא מגיעה מהבית, מהעדה השיעית, מטריפה אותו. הוא אובססיבי. משתגע מזה שהוא לא שולט בהכל".
9 צפייה בגלריה
עם בנו הבכור מוחמד האדי שנהרג בהיתקלות עם צה"ל. סרן א': ''נסראללה עושה מטעמים תקשורתיים מהעובדה שיש לו בן שאהיד''
(צילום: יוטיוב)
במרץ 2017, התראיין נסראללה לעיתון 'אל־אח'באר', שמזוהה עם הארגון, ודיבר שם על ילדיו האחרים, "המשפחה שלי התרגלה למצב הזה ובייחוד אשתי והילדים שלי. רוב הילדים שלי התחתנו וחיים באופן עצמאי. רק ילד אחד שחי איתנו, הקטן שלי מוחמד מהדי שהוא בן 15 (היום הוא בן 19 – י"י, ר"ו) ולומד בתיכון. עוד בן שגדול ממנו הוא מוחמד עלי, שהוא נשוי ויש לו שני ילדים. יש לי בת, זיינב, היא שנשואה ויש לה ארבעה ילדים. היא משלימה את לימודיה באוניברסיטה... אני לא אוהב שקרובי המשפחה שלי עובדים איתי ישירות. במשך 25 שנה הצלחנו להתרגל לתנאים הביטחוניים, הפוליטיים והחברתיים האלה. על כל פנים אנחנו שבעי רצון משביעות רצונו של אללה, ואין לנו שום ברירה אחרת כי אנחנו קיבלנו על עצמנו את האחריות ועלינו להשלים אותה".
נסראללה גם נשאל באותו ראיון אם הוא עושה ספורט. "זנחתי את זה בחודשים האחרונים, אך אני אחזור לזה, אינשאללה. אהבתי מאוד כדורגל, אבל כבר שנים שאני לא יכול לשחק. אני אוהב ללכת על הליכון", השיב.
בראיון, שכמובן תורגם ונותח לפרטי פרטים על ידי החוקרים בצוות, ניסה נסראללה להפגין ביטחון ושליטה כשתיאר את הלו"ז שלו: "חלק מהאנשים חושבים שאני יושב בנקודה כלשהי מתחת לקרקע ונפגש עם אנשים מדי תקופה. זה לא נכון. כל סדר היום שלי מלא בפגישות עם בכירי הארגון ועם האחים ועם השייח'ים משאר האזורים וגם עם אישים פוליטיים. כמובן שכל הפגישות מתקיימות הרחק מהתקשורת".
המראיין של 'אל־אח'באר' תיאר את סידורי הביטחון הקפדניים סביב מזכ"ל הארגון, וציין בפני נסראללה שהוא נאלץ להחליף ארבע מכוניות עד שהגיע לפגישה. נסראללה השיב לו בציניות: "וזה רק בגלל שהאחים עוד טיפלו בכם בחמלה, כיוון שחלק מהאנשים מחליפים חמש או שש מכוניות עד שהם מגיעים. כל האמצעים האלה נחוצים. אנחנו בחיזבאללה נוקטים את האמצעים האלה עם כולם, אפילו עם הקרובים שלי ומשפחתי".
חלק מהבדידות שלו, נובע לא רק מהחשש לביטחונו, אלא מהאופי שלו. "נסראללה הוא אשף במידור", אומרת ד"ר ק'. "תפיסת המנהיגות שלו היא הפרד ומשול. תהליך קבלת ההחלטות שלו הוא למעשה קבלת החלטות לבד. יש לו מיקוד שליטה מאוד־מאוד גבוה. הוא תופס את עצמו כמי ששולט ומעצב את המציאות כרצונו. אלא שבשנתיים האחרונות זה התערער מעט. האדמה זזה – חיסול סולימאני, הקורונה, הסנקציות על איראן וכישלונות טקטיים של ארגונו בתגובות נגד ישראל. כל אלה גרמו לו, מתוך מצוקה, להפיץ בעיתונות כתבות על צוותים ויועצים שיש לו כביכול ושפועלים תחתיו. עד כדי כך הדימוי הציבורי שלו חשוב בעיניו. שחלילה לא ייחסו לו כישלון כלשהו. שהציבור הלבנוני יאמין שהוא פועל בעזרת יועצים".
"הוא אקסטרה־פרנואידי לגבי כל קול של התנגדות", אומרת סא"ל א'. "הרצון לשלוט בהכל נובע גם מכך שנסראללה הוא אדם שלא יכול לסבול חוסר ודאות", מוסיפה ד"ר ק'. "הוא לא יכול לחיות עם זה. משוואות התגובה שהוא מציב מול ישראל, למשל, הן כלי ליצירת ודאות עבורו. הן יוצרות עבורו איזושהי בהירות אסטרטגית ומצמצמות את חוסר הוודאות".
מה עוד מלחיץ אותו?
"אם עד שנת 2006 הוא היה 'קדוש', ובקהילה השיעית כולם אמרו 'אמן' לכל החלטה שלו, אחרי לבנון השנייה יש כבר סדקים בתמיכה. הוא עדיין סמל, אבל כבר יש מי שיוצאים נגדו, מפקפקים באמינותו. אומרים שהוא אומר ולא עושה. הוא ער מאוד לדברים האלה וזה מרתיח אותו".
סרן ש': "אבל גם היום, ארגון חיזבאללה נטוע עמוק בלבנון ובעדה השיעית. שיעי שרוצה פרנסה, בית ספר לילדיו, או טיפול רפואי בבתי חולים, חייב לתמוך בחיזבאללה".
ד"ר ק': "חלק מהשיעים מעריצים אותו הערצה עיוורת ויהי מה. יש אחרים שהם אמנם לא פנאטיים כל כך לגביו, אבל אומרים: 'הוא דואג לאינטרסים ולמשפחה שלי, אז אני תומך בו'. מאז 2006 הוא בונה לעצמו את התדמית הציבורית של 'מגן לבנון', אבל בפועל הוא מסכן אותה. שם אותה על חבית חומר נפץ".
נסראללה הוא מנהיג מושחת?
סא"ל א': "הוא לא בעל נכסים אישיים. דווקא מהבחינה הזו, אפרופו התדמית, הוא מאוד מחובר לבייס – לעוני השיעי. הוא גם לא מבין בתחום הכלכלי. הפיננסים זו נקודה חלשה אצלו. אבל המערכת הלבנונית, כפי שהיא בנויה, מאפשרת שחיתות. כל עדה שולטת על הסקטור שלה. נסראללה יודע איך להטות את המכרזים לטובת החברות של ארגונו. הוא מתחבר לשר הרלוונטי בכל עדה, ומקבל את המכרזים בתחומי התקשורת, הבנייה וכו'. הוא לא מושחת אישית, ולא ייצר משהו חדש, הוא פשוט מנצל את יתרונות המערכת".
מה למדתם עליו בתקופת הקורונה?
"מבחינת הגיל הוא בקבוצת סיכון, מה שנתן לו עוד סיבה לא לצאת, והצדקה לגיטימית לא להיפגש או להתכנס לקבלת החלטות משותפת. זה עזר לו להעצים את מדיניות ההפרד ומשול שלו. הוא כביכול נרתם לעזרת המדינה, אבל מנגד כשהוא אומר דברים כמו 'אני לא בטוח לגבי חיסונים אמריקאיים', או 'אני לא בטוח שאתחסן', זה מצביע על כמה הוא מוכן לתת לציבור שלו".
סרן א': "הקורונה נתנה לו הזדמנות להתבסס חזק יותר כמנהיג קהילתי. האנשים חיכו למוצא פיו: 'אל תצאו מהבית'. והוא אוהב את זה, כשהשיעים מקשיבים לו".
ועם כל זאת, ולמרות גילו, העומס הרב והלחצים שהוא נתון בהם, חוקרי הזירה יודעים לומר שנסראללה הולך לישון מאוחר, ועדיין מקפיד גם על לימודי דת. "מניתוח הנאומים שלו אנחנו רואים שהוא עדיין עוסק בלימוד", אומר סרן א'. "זה עולם התוכן שלו מילדותו, וזה נושא שחשוב לו לפתח. אנחנו צריכים לעקוב אחרי זה, כי יש גם נדבך דתי/אמונתי ולא רק רציונלי בקבלת ההחלטות שלו. בסופו של דבר השיעים מטילים גורל, או מחליטים לפי פירוש הקוראן באותו רגע".
מה הדבר שגיליתם לגביו והפתיע אתכם במיוחד?
סרן א': "בארץ נוטים לצייר את נסראללה רק כאויב מר וטרוריסט מושבע. אנחנו למדנו להכיר את נסראללה שאת רוב יומו דווקא לא מקדיש למדינת ישראל שעם קיומה הוא מזמן השלים, ולזהות גם את החולשות ואת הנקודות הרגישות שלו. אנחנו יודעים שהוא מאוד מרוצה מכך שהוא מואדר כארכי־טרוריסט. בציבוריות הישראלית מייחסים המון משקל לדבריו. אפילו פוליטיקאי ישראלי לא תמיד מקבל פוש ב־ynet ב־21:30. אבל חשוב שהוא יבין שאנחנו רואים היטב גם את סבך הבעיות שלו".
ההערכות שכותבים החוקרים מגיעות לדרגים הגבוהים ביותר במדינת ישראל, ומהוות לא אחת את הבסיס לקבלת החלטת פעולה כזו או אחרת. לא מעט מהחומר שעליו הם מסתמכים מגיע ממקורות גלויים. "למערכת הלבנונית יש, למשל, עיתונות מדהימה", מסבירה סא"ל א'. "יש בה שופרות גדולים לכל אחד מהמחנות בלבנון. חלק מהעתיד להתרחש, אפשר ללמוד משם. אם למשל 20 עיתונאים מודיעים שהם יורדים למחתרת, אחרי ארבעה חודשים כבר מתחילות בלבנון התנקשויות בעיתונאים".
גם נאומיו של נסראללה מוקלטים, מתורגמים ומנותחים על כל פרט ופרט שבהם: הביטויים שבהם השתמש, שפת הגוף, צורת הנשימה שמרמזת על מצבו הבריאותי, הנושאים שקשה לו יותר לעסוק בהם ושכאשר הוא מדבר עליהם נפלטת לו אנחה, או נאלץ לעצור כדי ללגום מים. "חשוב לו מאוד שיצפו בנאומיו", מגלה ד"ר ק'. "לפי הנתונים, הרייטינג של נאומיו בלבנון הולך ויורד, וזה משפיע עליו ברמות קשות, כמי שהתפיסה שלו בעיני הציבור מאוד חשובה לו. הוא יודע היטב שבעבר היו מחכים בשקיקה לנאומי נסראללה, ומוטרד מאוד מכך שזה לא נמשך. בעיניו, בנאומים האלה הוא משמר את הרלוונטיות שלו. רואים אותו. הוא רוצה להעביר את המסר של 'לא נעלמתי, אני עדיין המבוגר האחראי כאן'".
בניית "תיק נסראללה" מורכבת כמובן גם ממעקב אחר התנהלות גורמים נוספים, ומהבנה כיצד התנהגותם יכולה ללמד על נסראללה, על כוחו ומעמדו. למשל אחר נשיא לבנון, מישל עאון, שכהונתו צפויה להסתיים בשנה הבאה, אך גם ככה, בשל מצבו הרפואי לא יודעים אם הוא יאריך ימים. "הצפייה אחר המתרחש במשפחתו של הנשיא הלבנוני היא כמו טלנובלה ממכרת", אומר סא"ל א'. "לנשיא עאון יש שלוש בנות ושלושה חתנים. המוזר, אבל גם האהוב עליו מביניהם, הוא ג'ובראן באסיל, לשעבר שר החוץ של לבנון, שמסומן כיורש לנשיא. באסיל לא כל כך אהוד בלבנון, אבל ברור שהוא בברית הדוקה עם חיזבאללה. הוא משמש כיו"ר סיעת חיזבאללה בפרלמנט הלבנוני, וגם אחרי שארה"ב הפעילה נגדו סנקציות, הוא סירב לוותר על הקשר הזה".
מה אפשר ללמוד מכזה דבר על נסראללה?
"שאם חושיו של באסיל נכונים, הוא מבין שמי שיקבע מי יהיה הנשיא הבא בלבנון זה נסראללה, ולכן הקרבה אליו שווה לו אפילו גם אם נתון תחת סנקציות אמריקאיות. הוא מבין שבלבנון נסראללה הוא ממליך המלכים. כששועל פוליטי כמו באסיל מבין זאת, זה מראה מי האיש החזק במדינה".
ואכן, אף שהישראלים קשובים מאוד לכל איום של מזכ"ל חיזבאללה, על פי התיק, הדבר העיקרי שמעניין את נסראללה כרגע הוא המערכת הפנים־לבנונית העדתית והסבוכה מאוד. "יחסית לכמות שלהם באוכלוסייה", מסבירים החוקרים, "לנוצרים בלבנון יש כוח רב מאוד. הם מחזיקים בנשיאות. ומי שעומד מאחורי הנשיאות – זה נסראללה. הצמידות שלו לשיעים, בני עדתו, יחד עם הברית שיש לו עם הנוצרים, הן מקור כוחו".
"בחיי היום־יום שלו נסראללה עסוק הרבה יותר במערכת הלבנונית מאשר במערכת האזורית", אומרת סא"ל א'. "זו לגיטימציית הקיום שלו שם. המערכת האזורית מעניינת אותו נכון לעכשיו כמעט כקליפת השום".
אז הוא פחות לוחמני כלפינו?
סא"ל א': "אנחנו רואים את זה בנאומים שלו, אפילו באחרון שבהם ב'יום השאהידים' ב־61 בפברואר. אם לפני שנתיים־שלוש הנאומים שלו היו רצופים בפסוקים ובאיומים, הרי שעיקר הנאום האחרון עסק בנושאים פנים־לבנוניים. כמובן שבתקשורת הישראלית מה שצוטט ותפס כותרות היו הקטעים שבהם הוא התייחס אלינו – הגיב לנאום הרמטכ"ל במכון למחקרי ביטחון לאומי, הזהיר מהידרדרות למלחמה מול ישראל והציג את נוסחת המשוואה שלו, עיר תחת עיר. אבל זה היה רק חלק קטן מכל הנאום. וגם בחלק הזה, המסר שלו לא היה תוקפנות, אלא להפך: 'אני לא רוצה עימות אתכם. אבל אם תכפו עליי, איאלץ להגיב במידה כנגד מידה'. זה המסר שלו בשנים האחרונות. מסר שמראה שהוא מורתע לגמרי, ומצביע גם על תהליך התמסדות ארוך טווח שחיזבאללה נמצא במהלכו".
סג"מ ש', ראש החוליה האזורית, מחדדת: "הנאום האחרון שלו ארך יותר משעה וחצי. רק חמש הדקות האחרונות הוקדשו לדברים שאמר מול ישראל. זה חוזר על עצמו הרבה מאוד בנאומים שלו לאחרונה".
אבל הוא כן מתחמש בינתיים כנגד ישראל.
סג"מ ש': "מלחמת לבנון השנייה הדגישה עבורו את חשיבות הפגיעה בעורף. הוא חושב שנשק מדויק יותר ייצור מראש מאזן הרתעה. בעיניו יש היבט גם לכמות ולא רק לאיכות, ולכן הוא נמצא במרוץ חימוש. מתוך תחושת הנרדפות שלו, ומתוך הניסיון שלו מול ישראל, הוא גם יודע שהרבה מאוד מהנשק הזה יושמד – כי יודעים היכן הוא – ולכן הוא אוגר כמה שיותר נשק כמרווח ביטחון. אז כיום בכל בית שלישי בדרום לבנון יש אמל"ח".
בחודש שעבר, בהערכת המודיעין השנתית של אמ"ן לשנת 2021 הבהיר ראש אמ"ן, אלוף תמיר הימן, שחיזבאללה אינו מעוניין במלחמה עם ישראל, אך סבב המהלומות שספגו חיזבאללה, איראן וסוריה, עלול לגרום לנסראללה לפעול מול ישראל באופן שיוביל לסבב של ימי לחימה, שיהיה מוגבל מבחינת הטווח והיקף הפגיעות. עם זאת, נסראללה מבין היטב שימי קרב הם מדרון חלקלק למלחמה, ושזה אירוע מסוכן עבורו. הוא עסוק מדי בנושא הפנים־לבנוני, אך גם חושש להיגרר למלחמה שתגרום לו אבידות רבות כמו שאירע במלחמת לבנון השנייה.
9 צפייה בגלריה
חיילים תומכים נאום חסן נסראללה מזכ"ל חזבאללה לבנון לאחר תקיפה ישראל רחפן רחפנים צה"ל
(צילום: AFP)
בזירת לבנון אומרים שוב ושוב שאחד המפתחות לפענוח נסראללה, הוא להבין שהוא בדילמת זהויות פנימית. "מצד אחד, ברור לו מאוד שהוא שלוח איראני", אומרת סא"ל א'. "אבל מנגד, הוא יודע היטב שלגיטימציית הקיום שלו היא לבנונית. זה בסיס התמיכה שלו. לאורך שנות ה־80 וה־90, הזהות שלו הייתה הרבה יותר טהרנית־ג'יהאדית. היא בנתה את קיומו, את האידיאולוגיה שהוא הפיץ".
איזה נסראללה חזק יותר היום, זה האיסאלמי־ג'יהאדיסטי שמקורב לאיראן, או זה הפוליטי־פרגמטי, שמבין שאנשיו הם קודם כל אזרחים לבנונים? מלחמת הזהויות הפנימית הזו מעסיקה מאוד את כל חוקרי נסראללה באמ"ן. התשובה על כך יכולה, למשל, לנבא את תגובתו במקרה של תקיפה ישראלית באיראן. האם הוא יגיב מיד במתקפה על ישראל, ויהיה מוכן לשלם את המחיר בלבנון?
"בשאלה הזו חוקרי נסראללה חלוקים בדעתם", אומרת ד"ר ק'. "חלק מהם טוענים שהנאמנות שלו היא אוטומטית לאיראן, ושהוא עושה כל מה שהם אומרים לו. חלק אחר מאמין שעם הזמן נסראללה השכיל למצב את עצמו מול איראן כשחקן שיש לו say, כאחד שמנהלים איתו דו־שיח, ולא רק נותנים לו פקודות. הוא יודע להבהיר שהוא נכס יקר מדי ושלא כדאי 'לבזבז' אותו על אירועים קטנים. אבל כן במקרי קיצון".
אבל אפילו במקרה של חיסול סולימאני, ממש לא "אירוע קטן", הוא לא הגיב.
סא"ל א': "בין נסראללה לסולימאני היו יחסי ידידות עמוקים מאוד, אחווה של ממש. אבל הריאליות של נסראללה, לצד הצורך שלו להתפנות למערכות אחרות בעקבות החיסול, וכמובן לצד העובדה שבתרבות השיעית הקורבן והמוות הם חלק מהקיום – גרמו לו להמשיך הלאה במקרה הזה. חוץ מזה, במי הוא ינקום? כאן הוא העדיף שלא לשלם את מחיר זהותו הביירותית תמורת זו האיראנית־טהרנית. בהתנהלותו, לפחות עד עכשיו, הוא מבהיר שהוא לא ממהר להיכנס מתחת לאלונקה הזו של המערכת הצירית (איראן־חיזבאללה)".
וכשהוא מבטיח להגיב על מותו של פעיל חיזבאללה שנהרג ביולי 2020 בסוריה, ולא מגיב בינתיים, הוא סופג על כך ביקורת.
"מבחינת יכולות, יש לנסראללה את היכולת לירות על כל דבר קטן. אבל הוא מעדיף לא להסתבך עם ישראל. לדעתי הוא יסגור את משוואת הפעיל שנהרג בסוריה, אבל ביום־יום, הוא כרגע יותר מודאג ממה שיקרה מחר בלבנון, מאשר ממתי הוא יסגור את החוב הזה. הוא יודע שהוא יכול למשוך את זה גם שנה, שנתיים, או עשר. ישראל תהיה שם עדיין, אבל כרגע הדאגה שלו היא שלבנון עלולה לקרוס".
ומה הנקודה שבה הוא לא יוכל עוד להעדיף את ביירות על טהרן? פגיעה במתקני הגרעין האיראניים?
"את זה אנחנו בוחנים כל הזמן. מנתחים התבטאויות שלו, בודקים מחירים שהיה מוכן לשלם, תקדימי עבר. משקללים גם את גורמי הסביבה, למשל בתי החולים בלבנון, שנמצאים עכשיו באי־ספיקה מטורפת, מה שעשוי לעצור אותו מלפעול בתקופה כזו".
"ביום פקודה נסראללה יקשיב למנהיג העליון האיראני", קובעת סגן ה', ראש חוליית "חזית". "הוא אדם דתי עם מחויבות דתית עמוקה למהפכה, ולמנהיג העליון של איראן. שיתופי הפעולה ביניהם, אידיאולוגית וצבאית, הם עמוקים מאוד. הוא לא רוצה להתנתק".
גם ד"ר ק' מגדירה מבחינה זו את נסראללה כ"מאוד נאמן וערכי": "האידיאולוגיה והמחויבות למנהיג איראן הן קו אדום עבורו".
אבל גם מעשית, איך הוא יכול להתנתק מטהרן? הרי שלושה רבעים מתקציבו מגיעים מאיראן, וכך הוא משלם בכל חודש משכורות לאנשיו.
סא"ל א': "נסראללה נמצא עכשיו בנקודה היסטורית, שבה הוא יכול לגרום לכך שייזכר כמנהיג של לבנון. הוא יודע זאת. הוא יכול לשנות את מארג הזהויות שלו, להעדיף את הלבנונית על האיראנית, ולאפשר כניסת כסף למדינה ממדינות המפרץ. אבל הוא מפחד לעזוב את איראן, בתמורה לציפור על העץ".
יש לו הצעות קונקרטיות? מישהו שיכול לתמוך בו במקום איראן?
"ברגע שהוא יראה נכונות – ההצעות יגיעו. אבל הוא מעדיף להישאר הטרוריסט. נוח לו להישאר בצללים ולשחק מאחור בבובות. זה מקריס את המערכת הלבנונית מבפנים, זה לא טוב לה, אבל הוא חושש ממצב שבו פתאום הוא יצטרך רשמית לדאוג לכל לבנון".
סרן א': "המשבר הכלכלי כרגע בלבנון הוא חסר תקדים. המדינה על סף קריסה וחייבת יד שתעזור. כסף יכול להגיע ממדינות המפרץ או ממדינות המערב, אבל חיזבאללה, כלומר נסראללה, לא רוצה אף אחד מהם. הוא תוקע ומעכב את המדינה. הוא שורד בעזרת הכסף האיראני שמספיק למחיה בלבד, והשאלה היא כמה הוא יוכל להמשיך לתפקד כך, בלי פתרון יציב".
9 צפייה בגלריה
תושבי ביירות מפגינים החודש נגד יוקר המחיה במדינה. ''נסראללה לא מבין בתחום הכלכלי. הפיננסים זו נקודה חלשה אצלו''
(צילום: EPA)
השינוי בממשל בארצות־הברית משפיע עליו?
רב"ט י', מש"קית בזירה: "בניתוח שהוא עושה לצד הישראלי הוא מבין שזה רכיב משמעותי, הוא גם מעלה את הנושא בנאומיו. לפני כמה נאומים הוא אמר על ביידן: 'הוא פחות גרוע מטראמפ, אבל זה עדיין המערב. ממשל אמריקאי עדיין לא טוב לנו'. עם זאת הוא עדיין נזהר בדבריו בנושא. הוא לא רוצה לקלקל לאיראנים, ומחכה לראות איך יתפתח נושא הסכם הגרעין".
איך השפיע עליו מבצע מגן צפוני, חשיפת מנהרות החיזבאללה?
ד"ר ק': "הוא היה נבוך מאוד מחשיפת מנהרות החיזבאללה, עד כדי כך שהוא לא דיבר חודשיים. ואז הוא יצא ואמר, 'זה לא הפרויקט הגדול שלנו, יש לנו הפתעות'. כשראש הממשלה נתניהו חשף בנאומו באו"ם מקומות מסתור של אמל"ח בלבנון, זה גם גרם לנסראללה מבוכה, אבל הוא הגיב במהירות. ככה אפשר לראות את ההבדל העצום בגודל המבוכה".
סג"מ ש': "תוך חצי שעה הוא כבר שלח כתבים לאותו מקום ספציפי שעליו דיבר ראש הממשלה. זה רק הוכיח לנו שוב עד איזו רמה הוא מעורב. הוא יודע בדיוק איפה נמצא כל דבר".
היו אירועים שבהם הוא הצליח להפתיע אתכם? שלא הצלחתם לחזות נכון את דרך הפעולה שלו?
סא"ל א': "היו אירועים שבהם, בניגוד למה שחשבנו, הוא הצליח להפתיע אותנו סביב פעולות מסוימות שלנו. אבל זה לא קורה הרבה".
עיסוק כל כך אינטנסיבי באדם אחד, איך זה משפיע עליכם? חולמים עליו בלילה? עוצרים ארוחות משפחתיות כדי לרוץ ולצפות בנאום שלו?
סג"מ ש': "אני זוכרת את הערב שלפני החתונה של אחותי. כל המשפחה הייתה עסוקה בסידורים האחרונים, וההתרגשות הייתה בשיאה, ואני ישבתי מנותקת לגמרי מהכל ופשוט צפיתי בנאום של נסראללה".
בינתיים, על פי חוקרי הזירה, דבר אחד בלו"ז שלו לא השתנה: נסראללה ממשיך להקפיד לצפות במהדורות החדשות של ישראל, ולקרוא בקפידה את העיתונות הישראלית. "לא היה מנהיג שלמד ושלומד את ישראל כמו נסראללה", אומרת ד"ר ק'. "עוד מצעירותו הוא השקיע מאמצים אדירים בללמוד את ההיסטוריה של ישראל. את תולדות מנהיגיה. הוא תמיד התהדר בכך שהוא יודע הכל על ישראל".
אמרתם שאין ספק שמיד כשתפורסם הכתבה הזו הוא יקבל אותה מתורגמת ויקרא בה כל מילה. מה הכי יפתיע אותו לקרוא בה?
סרן א': "שאנחנו יודעים בדיוק עד כמה הוא מרוסן בגלל ההיבט הלבנוני. הוא מנסה להוכיח שאנחנו משקללים את זה במשקל יתר, אבל לדעתי אנחנו קולעים. בציבור הישראלי יש נטייה להאדיר אותו יתר על המידה והוא מרוצה מזה, אבל אנחנו מודעים לזה שהוא קם בכל בוקר ושואל: 'איפה ישראל יכולה להחטיף לי?'"
