הברחות הנפט של איראן לסוריה הן לא עניין חדש. הן מתקיימות כבר כמה שנים, עוד לפני שהטיל ממשל טראמפ סנקציות על איראן כשפרש מהסכם הגרעין, ועל סוריה בגלל פגיעת משטר אסד באזרחיו. השאלה שעמדה בפני ארגוני המודיעין במערב הייתה איך משלמת סוריה לאיראן עבור הנפט שהיא מקבלת.
החל ממאי 2018, אז נחסמו האיראנים מהעברת כספים במערכת הפיננסית הבינלאומית, הייתה להם בעיה לקבל את הכספים התמורה או התשלומים עבור הנפט שהבריחו לסין, לצפון קוריאה, לסוריה וגם למדינות נוספות כמו טורקיה למשל (לשם הוברח הנפט ביבשה).
בקהיליות המודיעין המערביות, כולל בוושינגטון ובישראל, עלה חשד מבוסס שהכספים תמורת הנפט האיראני שמוברח לסוריה מולבנים בדרך כלשהי. אז החלו להתפרסם ידיעות על כך שהכסף שסוריה חייבת לאיראן תמורת הנפט עושה את דרכו לקופת חיזבאללה, ובאופן זה איראן מכה שתי ציפורים באבן אחת: היא גם אינה צריכה להלבין את הכסף בדרכים מסובכות מדי, באמצעות גורמים שלישיים שאינם שייכים לציר האיראני-שיעי במובהק, וגם לא צריכה לחפש דרכים יצירתיות להעביר כסף לחיזבאללה, דרך בנקים לבנוניים הנתונים לפיקוח בינלאומי. למעשה, אסד מחזיר לאיראנים טובה תחת טובה - וזהו מצב של win-win מבחינת כל המעורבים.
סוריה משמשת באופן מסורתי הערוץ העיקרי שדרכו איראן מעבירה לחיזבאללה נשק, חומרי לחימה, טילים ואמצעים קטלניים נוספים. עכשיו היא גם צינור להעברת כספים שיכול להמשיך לפעול גם עם סנקציות אמריקניות על פי "חוק קיסר", שמונע עסקות בינלאומיות עם הבנקים בלבנון בגלל שהם משמשים צינור עוקף לבנקים בסוריה (שגם עליהם מוטלות סנקציות). כידוע, הדרך מדמשק לביירות נמשכת פחות משעתיים, ואת הכסף אפשר להעביר בלי קושי, אם צריך, במזוודות - מסוריה ישר לכיס של נסראללה.
אפשר להעריך שבמשמרות המהפכה חיככו ידיים על ההצלחה, גם אחרי חיסולו בינואר 2020 של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס. הוא כנראה האיש שהגה את העסקאות המשולשות האלו – נפט איראני מוברח לסוריה באוניות הקשורות למשמרות המהפכה. הכלכלה הסורית שמשוועת לנפט, משלמת את התמורה לחיזבאללה (כנראה מאות מיליוני דולרים בשנה) וכולם נהנים.
המסלול הקצר והמסלול הארוך
המשולש הזה, של הברחות, הלבנת כספים ומימון טרור, אינו דבר חדש בסצנה העולמית, וחיזבאללה במיוחד התמחה בז'אנר גם כשמדובר בעסקי סמים שמימנו חלק גדול מפעילותו והברחות רכב גנוב מאירופה למזרח התיכון.
אוניות המפליגות מנמל הנפט חארג' במפרץ הפרסי או מהאי קשם, עמוסות בנפט איראני, הן דבר שקשה להסתיר. בנתיב הקצר ביותר הן צריכות לעבור את מצרי הורמוז, להיכנס דרך מצרי באב אל מנדב אל הים האדום, משם לתעלת סואץ ומפורט סעיד לכיוון החוף הסורי. שם הן עוגנות בלב ים ומעבירות את מטענן לספינת מכל סורית שפורקת את הנפט בחוף - או שהן מפליגות לנמל לטקייה או לנמל טרטוס ופורקות שם.
האיראנים מבינים שהמסלול הזה גלוי לחלוטין לכל שירותי הביון המערביים, כולל ישראל, ולכן הם ניסו ב-2019 לשלוח ספינות בנתיב ארוך שנמנע משיט בים האדום ובמעבר בתעלת סואץ לים התיכון - אלא עוקף את כל יבשת אפריקה, נכנס במצרי גיברלטר לים התיכון ואז מפליג לעבר סוריה, בין המון ספינות המשייטות בים התיכון וגם באגן המזרחי שלו.
הבריטים, ששולטים במצר גיברלטר, עצרו ספינה כזאת ותפסו אותה בטענה שפניה מועדות לסוריה וכי היא מפרה את הסנקציות שהטיל האו"ם על המדינה. האיראנים בתגובה השתלטו על ספינה בריטית במפרץ הפרסי. בסופו של דבר שתי הספינות שוחררו לדרכן, והספינה שהבריטים תפסו הגיעה לסוריה עם מטען הנפט שעליה.
האירוע הזה ממחיש עד כמה למעשה פרויקט ההברחות, הלבנת ההון ומימון הטרור של חיזבאללה היה גלוי לעיני שירותי המודיעין, שלא התקשו גם לעקוב אחרי הדולר האחרון שעשה את דרכו לקופות הסודיות של חיזבאללה.
כידוע, המימון הוא החמצן של הטרור, ובלי מימון איראני מסיבי, חיזבאללה לא יכול להחזיק עשרות אלפי לוחמים ותשתיות שונות, המשמשות הן את הפעילות החברתית שלו והן את הפעילות הצבאית. סביר מאוד להניח שלישראל יש אינטרס חשוב לעצור את המימון האיראני לחיזבאללה, והסנקציות שהטיל טראמפ על איראן נתנו מנוף חשוב, הן בידי סוכנויות המודיעין האמריקניות והן בידי קהיליית המודיעין בישראל.
הדרך הפשוטה ביותר להפעיל את המנוף הזה היא לקטוע את ציר הברחות הנפט - ועל ידי כך להשיג מטרה כפולה: גם להפסיק את התשלומים הסוריים לחיזבאללה, וגם להכניס את אסד ומשטרו למצוקה שיכריחו אותם לסיים את מלחמת האזרחים ויפחיתו את תלותו בנפט האיראני המוברח.
חיל הים והמב"מ
על רקע זה, סביר להעריך שהידיעה שהתפרסמה אתמול ב"וול סטריט ג'ורנל", בדבר פגיעה ישראלית בספינות איראניות המבריחות נפט לסוריה, קשורה לשאיפה המשותפת לכל המדינות הדמוקרטיות המערביות להפסיק את מימון הטרור של חיזבאללה. בפרסום דובר על לפחות שש פגיעות כאלו באמצעות מוקשים ימיים ב-2019 במכליות איראניות ששייטו בים האדום או בים התיכון בדרכן לסוריה, ועוד כמספר הזה בשנת 2020 (אגב, סביר להניח שהחשיפה כעת מגיעה מכיוון ממשל ביידן, שמאותת לישראל שתירגע).
בתוך כך, איראן הודיעה היום כי ספינת מטען שלה ניזוקה לאחר שהותקפה בים התיכון ביום רביעי האחרון. דובר חברת הספנות הלאומית של איראן (IRISL) כינה את התקרית "פיגוע טרור". לדבריו, "הספינה ניזוקה קלות מעצם שהתפוצץ. לא היו נפגעים על הסיפון".
הספינה האיראנית שניזוקה, "שארה קורד", הייתה ספינת מטען ולא מכלית נפט. היא הובילה סחורות לאירופה ונפגעה בדיוק באותה צורה כמו "הליוס ריי" של איש העסקים הישראלי רמי אונגר שמשמרות המהפכה פגעו בה במפרץ עומאן לפני כשבועיים. גם שם הנזק היה קטן ומדוד כמו הנזק שנגרם לספינת המטען בבעלות ישראלית ששטה תחת דגל איי בהאמה מנמל בסעודיה לדרום קוריאה.
קיימת סבירות שהפגיעה ב"שארה קורד" האיראנית לפני יומיים בים התיכון הייתה פעולת תגמול על הפגיעה בספינת המטען בבעלות ישראלית במפרץ עומאן.
ובחזרה למכליות הנפט - אם אכן ישראל פגעה במכליות אלה, הרי שסביר להניח שזרוע הים והיחידות המיוחדות, מעל ומתחת לפני המים, עבדו שעות נוספות. אבל אף ספינה איראנית לא טבעה או עלתה באש מבין הספינות שנפגעו, לפי ה"וול סטריט ג'ורנל". וגם מטען הנפט שעליהן לא נפגע ולא נשפך לים. לכן, כנראה האיראנים לא אמרו דבר, ולא הודו שספינה שלהם נפגעה. גם ישראל או האמריקנים לא פרסמו דבר עד אתמול. הפגיעה כנראה הייתה בעיכוב הספינות ובהחזרתן לנמל המוצא. כמו שנאמר בשיר על אנשי הדממה - "איש לא ראה, איש לא שמע, האם היו פה אנשי הדממה".
גם איראן מואשמת בפגיעה בספינות. ראיון עם אלוף במיל' ידלין
(צילום: ירון ברנר)
השיר מדבר אמנם על אנשי שייטת 13, אבל לפחות באופן פורמלי ותיאורטי יש לישראל דרכים לא מעטות, מגוונות ויצירתיות, לפגוע בהברחות נפט איראני לסוריה בלי לעורר רעש ומהומה. אפשר גם להניח שקטיעת המימון לטרור של חיזבאללה, ובעיקר לפרויקט דיוק הטילים והפעילות החברתית של חיזבאללה, הוא חלק מיעדי המב"מ (מערכה שבין המלחמות), שחלקה נודע לתקשורת וחלקה נשאר חשאי.
בשנה האחרונה זכה חיל הים לתשבחות ותעודות הוקרה רשמיות לתפקודו במבצעים שפרטיהם לא פורסמו. ידוע גם שמספר מבצעי המב"מ בשנה האחרונה עלה מאוד וכי הזרוע הימית הייתה מרכיב חשוב בהם. אולי כמותית חיל הים פעל פחות מחיל האוויר, אבל מהותית התרומה שלו הייתה חשובה לא פחות.
שווי כל ספינה שנושאת מאות אלפי חביות נפט הוא עשרות מיליוני דולרים. עיכוב ספינה כזו לימים, שבועות או אף לחודשים – מהווה מכה קשה לחיזבאללה, במיוחד בתקופה הנוכחית, שבה מערכת הבנקאות הלבנונית והכלכלה במדינה בכלל, נמצאת בקריסה. חיזבאללה זקוק היום לכל סנט שהוא מקבל מהאיראנים באמצעות אסד, וכל ספינה כזו שלא מגיעה ליעדה בזמן, או שאינה מגיעה בכלל – היא נזק עצום, הן למשטר הסורי והן לארגון הטרור הלבנוני בן חסותו.
מאליו צפה ועולה השאלה אם זיהום הזפת הקשה בחופי ישראל, שמקורו כנראה בספינת הברחות נפט איראנית לסוריה, הוא פעולת תגמול איראנית על הפגיעה בספינות אחרות שמיוחסת לישראל. התשובה היא שלילית. לפי כל הסימנים והמידע, הנפט שהגיע לחופי ישראל נשפך לים כתוצאה מתקלה ולא מחבלה מכוונת. מכלית ההברחה האיראנית ניסתה כנראה להעביר אותו לספינה סורית שיכולה להיכנס באופן לגיטימי לנמל טרטוס או לטקייה. קשה להניח שכתם הנפט היה פעולת תגמול איראנית, אבל אולי הפגיעה בספינה המניפה דגל איי בהאמה ושייכת לאיש העסקים הישראלי רמי אונגר – דווקא כן שייכת לסיפור.
למעשה, ניתן לומר שיש באזור כעת מלחמת נפט מצד כל הצדדים. לפני כמה ימים המשטר הסורי וספינות מלחמה רוסיות הפציצו מתקני זיקוק נפט שמפעילות המיליציות המורדים הסורים שפועלות בחסות טורקיה בצפון סוריה, באזור חלב.
