מחקר שבוצע באוניברסיטת קוויבק והתפרסם ב-2017 בחן עמדות של אנשים כלפי שילוב אקטים קינקיים במהלך יחסי המין. המחקר התבסס על סקר של למעלה מאלף בני אדם. התברר שכ-45% מהנשאלים הביעו רצון להגשים פנטזיה סוטה כלשהי בזמן הסקס, וכמעט 34% ענו שהם כבר ביצעו אקט כזה בעבר או מבצעים בהווה. במילים אחרות, המחשבה להכניס למיטה סטייה מינית כלשהי עברה בראשם של כמעט חצי מהאוכלוסייה, בעוד שאחד מכל שלושה אנשים שאתם מכירים כנראה כבר התנסה בפנטזיות הללו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפני שאתם מתחילים להביט בחשדנות בקולגות שלכם במשרד, דעו שלא כל מי שהתנסה בשוט ובאזיקים נחשב לסוטה. אז איך בכל זאת מגדירים מה סוטה ומה נורמאלי? מהן הסטיות הנפוצות ביותר, והאם אפשר "להתרפא" מסטייה? ד"ר דניאל וטלמן, סקסולוג קליני בכיר, איש סגל במכללה האקדמית בית ברל ומטפל מיני מוסמך בעל קליניקה בתל אביב, סיפר כל מה שצריך לדעת על סוטים, נורמאליים ומה שביניהם.
ד"ר וטלמן, מה זו סטייה מינית?
"סטייה באופן כללי היא חריגה מהנורמה ברמה הסטטיסטית, כלומר אם אני עושה משהו שהרוב לא עושים אז אני סוטה מהנורמה. בהקשר של מיניות הכוונה היא להעדפה מינית אחרת מהמיינסטרים, שונה ממה שרוב הציבור מעדיף או נמשך אליו".
מה זה קינקי?
"קינקי הוא מונח רך יותר לסוטה, אולם שניהם גינויים של החברה הכללית כלפי התנהגות מינית שאיננה גבר ואישה בתנוחה המיסיונרית המקובלת. בעבר הלא מאוד רחוק, בסך הכל כ-70 שנה אחורה, גם מין אוראלי ומין אנאלי נחשבו ל'קינקי'. בעצם, כל מה שהוא לא יחסי מין בין גבר לאישה, עדיף נשואים, נחשב לסטייה או כמו שפרויד קרא לזה, 'פרוורטי'".
ב-DSM, המדריך האמריקאי לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, מוגדרות סטיות מיניות כהפרעות פסיכו-סקסואליות. "ה-DSM הוא התנ"ך הפסיכיאטרי של ההפרעות הנפשיות", מסביר וטלמן, "עד היום יצאו חמש מהדורות לספר הזה. החל מהמהדורה הרביעית (1980) החליפו את המונח 'סטייה מינית' למונח 'פאראפיליה'".
פאראפיליה הוא "מונח מטרייה" בתחום הפסיכולוגיה והסקסולוגיה, המכסה מגוון גדול של משיכות מיניות לא מקובלות. את המונח טבע הסקסולוג היהודי-קרואטי פרידריך סלומון קראוס עוד במאה ה-19, אולם השימוש במונח הפך לנפוץ יותר ויותר החל משנות ה-50 של המאה הקודמת.
"בתרגום חופשי לעברית פאראפיליה היא 'ליד אהבה'. כלומר, אנשים שאוהבים ונמשכים למשהו ליד. החליפו את המילה למונח ניטרלי. כשאומרים לאדם פאראפיליה הוא מיד שואל 'מה זה?', אבל כשאומרים לו 'סטייה מינית' בדרך כלל יש לו עמדה ערכית שלילית לגבי המונח. זה לא טוב, זה מוזר, זה חולה וכו'. הסיבה העיקרית להחלפת המונח הרשמי היא שפסיכולוג או פסיכיאטר לא אמור להחזיק בעמדות מוסריות כלפי הפרעה מסוימת".
אז אין הבדל מהותי בין שני המונחים?
"כעיקרון, לא. כל מי שיש לו העדפה מינית אחרת ולא מקובלת חברתית מחזיק בפאראפיליה/ סטייה מינית. כל עוד ההתנהגות המינית מתבצעת בין שני אנשים בוגרים בהסכמה, מבחינה קלינית, רפואית וטיפולית אין בעיה, ולא משנה מה הציבור אומר על זה. אפשר להשוות את זה לאוכל. הרוב מעדיפים שניצל. יש כאלה שלא רוצים שניצל אלא מעדיפים מנה צמחונית. אז מה עכשיו? לצמחוני יש בעיה? לא. יש לו העדפה אחרת וזה בסדר".
מתי "העדפה אחרת" הופכת ל"לא בסדר"?
"נכון לעשות הבחנה בין פאראפיליה להפרעה פאראפילית. כל מי שיש לו פאראפיליה הוא קינקי, אחר, שונה וזה בסדר גמור. הבעיה מתחילה כשהעדפה הולכת למקומות פליליים או יוצרת קונפליקט פנימי או פוגעת בתפקוד מול בת/בן הזוג.
"ב'מקומות פליליים' הכוונה היא כשמוציאים את הפאראפיליה אל הפועל על אדם אחר ללא הסכמה, למשל במקרים של פדופיליה.
"קונפליקט פנימי נוצר כשלאדם יש העדפה מינית מסוימת שהוא מאוד לא מעוניין בה. לדוגמה, אדם שיש לו העדפה סדיסטית אבל הוא לא רוצה להימשך לגרימת כאב וסבל לאחרים, הוא חולם להיות רך ועדין. ברגע שזה מטריד אותו זה הופך להפרעה פאראפילית.
"פגיעה בתפקוד מול בן/בת הזוג באה לידי ביטוי בקושי למצוא קשר זוגי, בהנחה שמעוניינים בכך, או בקושי לתפקד מינית בתוך המערכת הזוגית הקיימת מחוץ לפאראפיליה. להמון אנשים יש העדפות מיניות מתחום ה-BDSM, וזה הדבר היחיד שמושך אותם. אם זה נעשה בהסכמה - אחלה, אבל אם אחד רוצה קשירות וספנקינג והשני לא בקטע, פה מתחילות הבעיות. כשהפאראפיל לא מסוגל לתפקד מינית רגיל, נורמטיבי, בלי הסטייה".
במילים אחרות, הסטייה הופכת לבעייתית כשהיא מפריעה לחברה או לסוטה עצמו.
"בדיוק. יצא לי לדבר עם לא מעט אנשים שאמרו לי 'תקשיב, זו המשיכה שלי. אני נורמאלי?' כן, אתה נורמאלי. רק אם זה מפריע לך ואתה בקונפליקט עם זה, או לחילופין אם אתה פוגע באחרים, אז יש מקום לטיפול".
המהדורה האחרונה של ה-DSM (יצאה ב-2013) מתארת שמונה פאראפיליות עיקריות. על מנת שההתנהגות תוגדר כסטייה, עליה להיות האמצעי היחיד להשגת סיפוק מיני לתקופה של חצי שנה לפחות ולגרום לאדם "מצוקה ממשית או קשיים ביחסים בינאישיים". מכאן שאדם שהשתתף בפעילות מינית מאחת הפאראפיליות באופן חד-פעמי לא בהכרח יאובחן כלוקה בהפרעה. כמו כן, גם פעילויות מיניות בהסכמה, כמו כאלה שכרוכות במשחק תפקידים או בשילוב צעצועי מין, אינן בהכרח פאראפיליה אלא גיוון מיני לגיטימי בין אנשים מבוגרים.
"אומנם יש שמונה סטיות מיניות שמופיעות ב-DSM, אבל יש אנציקלופדיה שלמה שמכילה 750 העדפות מיניות שונות, אחרות, 'מוזרות'. יש מספר אינסופי של התנהגויות מיניות שלכאורה יוצאות דופן, אנשים נדלקים ממגוון רחב של דברים ומצבים, ולא כל משיכה היא בהכרח בעיה", אומר וטלמן.
פאראפיליות אחרות מקובצות יחדיו תחת הכותרת "פאראפיליות אחרות שאינן מוגדרות". הגדרה בלתי מתחייבת זו כוללת בתוכה פאראפיליות נדירות יותר כמו משיכה לגופות (נקרופיליה), משיכה לחיות (זואופיליה), משיכה לשתן (אורופיליה), משיכה לקיא (אמטופיליה) ועוד רבות וטובות.
בטח שמתם לב שהמונח הנפוץ "פטיש", שאנשים מחשיבים בטעות כמילה נרדפת ל"סטייה", הוא אחת מתוך שמונה הפאראפיליות המוכרות קלינית.
"מדובר באנשים שיש להם משיכה או עוררות, ריגוש וסיפוק מיני בקיום קשר מיני עם חפץ דומם. הרבה אנשים אומרים בטעות 'פוט פטיש', אבל רגליים הן לא חפץ דומם. בעצם, מה שמכונה פוט-פטיש הוא בכלל לא פטיש אלא משיכה אובססיבית לאיבר גוף ספציפי. זה נקרא פרטיאליזם, וזו פאראפיליה שלא נמצאת בכלל ב-DSM".
אילו חפצים דוממים מהווים גורם משיכה?
"נעליים, בשמים, הלבשה תחתונה... כל דבר יכול להיות מוקד לפטיש. ביפן, לדוגמה, בובות מתנפחות רצות חזק. לרוב, אנשים עם פטישים לא פוגעים באחרים. זו בעיה רק אם הם רוצים לתפקד מינית בלי הפטיש ולא מצליחים. לא מעט מקרים כאלה מגיעים אליי לקליניקה".
מהי הסטייה הכי נפוצה מכל השמונה המוכרות קלינית?
"פדופיליה".
אאוץ'.
"כן, פדופיליה היא הנפוצה ביותר, וגם הבעייתית ביותר מבחינה חברתית. היא הסטייה שהכי פוגעת בסדר הציבורי אם מממשים אותה. בנוסף, זה לא מאוד נדיר שלאדם יש יותר מפאראפיליה אחת. הכי חמור זה מיקס בין פדופיליה לסאדיזם. אלה המקרים שאנחנו רואים בסדרות האמריקניות הכי מפחידות או בסיפורים מחרידים בחדשות. גם אקסהיביציוניזם ומציצנות נפוצות יחסית. בנוסף, רוב הפאראפילים הם היפר-מיניים. כלומר, לא רק שההעדפה שלהם שונה, היא גם מגיעה בעוצמות מאוד גבוהות".
למה בעצם מכירים רק בשמונה פאראפיליות?
"כי אין לזה סוף. יש אנשים שנמשכים לגמדים ולשמנים ולקטועים וכו' וכו'. יש המון, ולספר נכנסו הדומיננטיות. אחד החוקרים המרכזיים של תחום המיניות האנושית הוא קינזי. הוא בדק הלכה למעשה מה אנשים עושים מינית. לא מה הדת או החברה אומרות, אלא מה בפועל קורה אצל אנשים במיטה, מה מדליק אותם, מה הם עושים ואיך הם מרגישים, והוא מצא קשת עצומה של התנהגויות. החברה רוצה להגיד 'תתחתנו ותעשו מיסיונרית כי כל השאר זה לא מוסרי', אבל במציאות יש מגוון רחב של פעילויות מיניות שאנשים פיתחו ונהנים מהן, וזה אחלה. למה שכולם ייהנו מאותם דברים? זה מאוד צבעוני, רחב ונפוץ".
מי קובע מהי סטייה מינית? התנהגויות מסוימות המוגדרות כפאראפיליות על ידי מגזרים מסוימים באוכלוסייה, עשויות באותה עת להיות מוגדרות כנורמאליות לחלוטין על ידי מגזרים אחרים. כמו כן, ישנן תנודות משמעותיות בהגדרת הסטייה לאורך ההיסטוריה. ביוון העתיקה, לדוגמה, יחסי מין בין בגירים לקטינים התקיימו תדיר בקרב בני האצולה. נערים נשלחו על ידי הוריהם לעבור חניכה אצל מנטור מבוגר, שכללה גם מגע מיני הומוסקסואלי. כיום, המחשבה מעוררת חלחלה.
6 צפייה בגלריה
"הומוסקסואליות נעלמה מהמדריך במהדורה השלישית". מצעד הגאווה בת"א
(צילום: shutterstock)
"יש העדפות מיניות שונות בתרבויות שונות", אומר וטלמן, "משפט שאני מאוד אוהב לומר בהקשר הזה הוא 'פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה'. זה נכון גם לגבי סטיות. ה-DSM מבוסס על סטטיסטיקה בתרבות מערבית. יכול מאוד להיות שהוא לא תואם כל מיני ריטואלים והעדפות מיניות באזורים מסוימים באפריקה. שם לא תיחשב לסוטה אם תינשא לילדה בת 11. ביהדות, לדוגמה, עד תקופת בית שני, גברים התחתנו עם מספר נשים. זה היה לגיטימי. כיום זה לא מקובל בעליל".
עדיין יש כיום מקומות בישראל שבהם להתחתן עם שתי נשים זה נורמאלי.
"נכון, ובתרבויות אחרות בעולם מקובל שדווקא נשים יתחתנו עם מספר גברים. ההגדרה של סטייה מבוססת על תרבות וזמן. מאוד יכול להיות שחלק מהסטיות שאנחנו מדברים עליהן עכשיו לא ייכנסו למהדורה החדשה של ה-DSM. במהדורה הראשונה והשנייה של הספר סווגה הומוסקסואליות כפאראפיליה. הסיווג נעלם במהדורה השלישית. גם טרנסקסואליות הופיעה במדריך במשך המון שנים והוציאו אותה.
"החברה נתנה לפסיכיאטריה את המנדט הרפואי לאבחן. חלק ממה שנחשב פעם להפרעות יוצא החוצה כי אותם פסיכיאטרים אומרים, אין פה בעיה רפואית, נפשית או פסיכולוגית. ייתכן מאוד שהחברה אומרת 'לא נוח לנו עם ההתנהגות הזאת', אבל זה לא הופך את ההתנהגות לפתולוגית. בהומוסקסואליות לדוגמה אין חולי. אין פה פגיעה באדם עצמו או באדם אחר או במילים אחרות: אין בעיה לטפל בה".
על פי הערכות שונות, ל-3%-5% מהציבור יש פאראפיליות.
זהו, רק כ-3%? הייתי מעריכה שבעולם בו "50 גוונים של אפור" הפך לרב-מכר חסר תקדים, וישנם אתרים שלמים המוקדשים לפטישים שונים, יהיו הרבה יותר סוטים.
"ראשית, אלה רק הערכות כי לרוב אנשים לא מדברים על הסטיות שלהם ולא פונים לטיפול. המידע הזה מבוסס על סקרי ציבור. שנית, 3%-5% זה לא מעט. אם מסתכלים על מאה אנשים, שלושה עד חמישה מתוכם עם פאראפיליות. חשוב להדגיש שמדובר בפאראפיליה ולא בקינק חביב. אם תגידי לגברים 'בוא תעשה רגע חלוקה של גוף האישה - מה הכי מדליק אותך?' רוב הגברים יידעו לענות על זה - שדיים, ישבן וכו'. יש הרבה אנשים שיגידו 'שמע, אני אוהב כל מיני דברים אבל מאוד עושה לי את זה כפות רגליים'. זה לא בלעדי. זו לא פאראפיליה אלא סתם העדפה קינקית, וכאלה יש הרבה. הקיצוניים שבהם ייחשבו לכאלה עם פאראפיליה, כי רק שם הם יכולים לתפקד מינית".
מאין מגיעות פאראפיליות?
"יש מספר תפיסות, אבל יותר ויותר מתגבשת ההבנה שפאראפיליות הן כנראה גנטיות. המחקר מצביע על משהו גנטי - או ברמת הכרומוזומים או ברמת החשיפה להורמונים ברחם. כולנו מתחילים מנקבה. כלומר, ברירת המחדל של הטבע היא להיות נקבה. כשמדובר בזכר, בערך בשבוע השביעי הרחם של האישה מתחיל להפריש את ההורמון הגברי טסטוסטרון. המון 'תקלות' יכולות להיות בשלב הזה: בכמויות, בספיגה, בהתפתחות המוח וכו'. יש המון מחקרים על זה גם בהקשר של הומוסקסואליות. איך יכול להיות שחלק מהאנשים הם הומואים וחלק לא? לרוב מדובר על גנטיקה והורמונים".
מה המקום של הסביבה החברתית? ידוע שהרבה מהפדופילים הם כאלה שנפגעו בילדותם.
"כיום המחקר מצביע על כך שרק כ-50% מהפדופילים נפגעו מינית בעבר, וזה הרבה פחות ממה שחשבו פעם".
ועדיין, 50% זה חצי מהפדופילים בעולם. מה המקום של טראומות בזה?
"אירועים טראומטיים הם אירועים שיוצרים סדקים ותקלות בהתפתחות הנורמטיבית. יש מושג שאני מאוד אוהב שנקרא 'מפת האהבה', שטבע הפסיכולוג ד"ר ג'ון מאני. לכל אדם בעולם יש מפה מסוימת של המיניות שלו. המיניות המסוימת של כל אחד מאיתנו היא תוצר של גנים, אירועי חיים, התנסויות, ערכים, מסרים, דת, תרבות, משפחה ומגדר. המפה הזו מבטאת את התפיסות שיש לנו לגבי מין, מה מרגיש לנו נוח, מה מרגיש 'לא נכון'. המפה מבוססת על הדרך שבה גדלנו וחונכנו, מה לימדו אותנו על מיניות, מה עיצב אותנו, מי ההורים שלנו, באיזו חברה ובאיזו תרבות. המפה המינית ייחודית כמו טביעת אצבע. אין שני אנשים בעולם עם מפה מינית זהה. האם יכולים להיות דינמיקות, התפתחויות ושינויים במפה הזו? בהחלט. הרבה עיצובים של מיניות מגיעים מהחברה, והחברה דינמית ומשתנה.
"הטראומה, לפי ספרו של ד"ר מאני, היא Vandalized Lovemaps, מפות אהבה שנפגעו, שובשו. כשאני מלמד את הנושא הזה במכללה אני ממחיש את זה באמצעות סמארטפון - אם אני אטיח עכשיו את הטלפון משני מטרים על הרצפה, אני אצור לו טראומה: או שהמסך יישבר או שהמקשים יתקלקלו או שיהיה סדק במסך, או שהטלפון כולו יפסיק לעבוד. אני לא יודע מראש איזה נזק ייגרם לטלפון. באנלוגיה לבני אדם, כשמישהו נפגע מטראומה לא ברור לאן זה ייקח אותו, אילו סדקים זה יעשה בהתפתחות שלו. אני פוגש הרבה בקליניקה פחד מאינטימיות, פחד ממין, חוסר יכולת ליהנות, רצון להיות בשליטה או רצון לעשות משהו בכוח. האם יכול להיות קשר בין כל אלה לטראומות? כן, אבל מאוד חשוב לדייק כאן - זה לא נכון לטעון שכל הפאראפיליות הן תוצר של טראומות. יש אנשים שלא הייתה להם שום טראומה, הם גדלו בבית שמח ומאושר, אולם פיתחו העדפות מיניות אחרות.
"בהקשר הזה חשוב לציין שבהחלט אפשר להיוולד עם נטייה מסוימת שלא חייבת לצאת לפועל. לפעמים החיים עצמם – הורים, מסרים, חברה וכו' – מתערבים בתהליך ומונעים מהנטייה להתממש. בפעמים אחרות הם מאיצים את ההתפתחות שלה. רואים את זה הרבה בנטיות גנטיות למחלות נפש. יש אנשים שבמשפחה שלהם יש גן מסוים של מחלת נפש, אולם הם מעולם לא פיתחו את המחלה. קיבלת את השובר אבל לא הלכת לממש".
לפי הספרות הקלינית, 95%-98% מהמחזיקים בפאראפיליה הם גברים, בעוד שנשים עם סטייה מינית נחשבות לנדירות. "יש נציגות נשים בסאדו-מאזו, אבל פחות מנציגות גברים באופן משמעותי, ויש מדי פעם בפדופיליה אבל זה מאוד לא שכיח".
יכול להיות שמספר הסוטות בעולם גדול בהרבה, והן פשוט לא מדברות על זה?
"אני מטפל המון שנים. האם נפגשתי אי פעם עם אישה במסגרת הטיפול? לא. האם יש? בטוח שיש אבל אני לא פגשתי. יש המון נשים שאומרות 'כן, יאללה, בסדר, אני זורמת עם זה', אבל זו לא פאראפיליה. כהעדפה חד-משמעית, אך ורק זה, זה מאוד נדיר".
למה להערכתך יש הרבה פחות? האם זה מכיוון שבאופן כללי החברה נותנת הרבה פחות מקום לביטויים של מיניות נשית, פאראפילית ולא פאראפילית, או שאולי פשוט נולדנו ככה?
"אני סבור שיש שונות משמעותית בין מיניות של נשים למיניות של גברים באופן גנטי, הורמונלי ותרבותי. נכון שיש שינוי ותנועה בהבדלים האלה לאורך השנים עם יותר פתיחות, לגיטימציה חברתית ואירועים היסטוריים כמו הופעת הגלולה בשנות ה-60, אבל הם עדיין קיימים. יש פערים משמעותיים בדחפים, בפנטזיות, בכמות, בווליום, בעוצמה. זה נכון שגם בתוך אוכלוסיית הגברים יש מנעד מאוד גבוה, בין אנשים היפר-מיניים שהם מאוד בקטע של מין והרבה ממנו ועד לגברים א-מיניים שלא מעוניינים במין בכלל, ועדיין - זה לא פוליטיקלי קורקט לומר את זה, אבל אם כן נתעקש על חלוקה מגדרית אז התלונה בקליניקה על ירידה בחשק המיני בזוגיות שכיחה הרבה יותר אצל נשים".
אנשים עם פאראפיליות כמעט שלא מגיעים לטיפול. מתי הם כן? כשהסטייה מתחילה להפריע להם, או כשהם מופנים בעקבות התנהגות מינית פלילית על ידי עורך הדין שלהם או על ידי בית המשפט.
איך מטפלים בפאראפיליה?
"אם האדם חי בקונפליקט איתה, הגישה הראשונית היא לנסות לשחרר את המועקה ואת הסבל, באיזשהו מקום לנרמל את ההעדפה המינית".
מה זה אומר "לנרמל"?
"אסביר לו שזו המשיכה המינית שלו, והיא לא הולכת להיעלם. כמובן, בהנחה שהפונה מעוניין בכך, אבצע בירור מעמיק בניסיון להתחקות ולהבין איפה ואיך זה התחיל, מה זה שירת, אבל אם אין טראומות מיניות בעבר אז זו פשוט העדפה וזהו. במקרים שבהם זה אפשרי, אעזור לו למצוא פרטנרים/יות להתנהגות המינית הזו בהסכמה, כדי שיוכל לממש אותה ובא לציון גואל. בסאדו-מזוכיזם, לדוגמה, היו מקרים שהפניתי לאתרי BDSM כמו הכלוב. בבקשה, לך תחפש מערכות יחסים שם. חלק מהאנשים חיים אחר כך הרבה יותר בשלום עם ההעדפה המינית שלהם".
ומה במקרים שבהם הפאראפיליה פלילית, ולא ניתן למצוא לה פרטנרים בהסכמה?
"אם היא פלילית אבל ניתנת לשליטה, אנסה לפתח את התחום של המשיכות המיניות ליד הסטייה, קרוב אליה אבל לא ביטוי ממשי שלה. אם גם זה לא אפשרי אז נשארנו עם טיפול תרופתי, שיינתן על ידי פסיכיאטר בשילוב אנדוקרינולוג. בהתמודדות עם פדופיליה, למשל, יש תרופות שפוגעות בייצור הטסטסורון ומורידות את עוצמת הדחפים, כשהמטרה היא למנוע מהמחשבות ומהפנטזיות להפוך למציאות".
יש אפשרות לבטל פאראפיליה? אם מישהו מגיע אלייך ואומר "אני מאוד נמשך לאיקס ואני לא רוצה את זה. רוצה להיות נורמלי", יש לך מה לעשות עם זה?
"לא. הגיעו אליי אנשים בראשית שנות השלושים לחייהם, והם זוכרים שהעניין הספציפי התחיל בגיל שבע-שמונה ומאז הוא כל הזמן היה ברקע. האם זה בר שינוי? בכל 24 שנותיי כמטפל מיני לא הצלחתי, וכנראה גם לא אצליח, להפוך אדם עם אוריינטציה מינית סדיסטית קיצונית לוונילי. אני לא יודע איך לעשות את זה".
חלק מהסטיות הן חד-משמעית עבירות על החוק. מהי חובת הדיווח שלך? מה קורה אם מישהו מתוודה על פעילות מינית לא חוקית?
"כעיקרון, יש חיסיון מטפל-מטופל. אם מישהו מספר שהוא קיים יחסי מין ללא הסכמה עם עשרות נשים בעברו, ורוצה לטפל בזה ולהפסיק את זה, כל זמן שזה אמורפי, בלי שמות ומקומות, לא רק שאין לי חובת דיווח - אסור לי לדווח. זו הפרה של הסודיות הרפואית. אני מיידע את המטופל מראש שאם הוא מתכוון לתאר מקרים של התנהגויות מיניות בעבר שהן פליליות, אז שידבר על המקרים באופן מטושטש. אני לא רוצה לשמוע מקרים ספציפיים, שמות, תאריכים, מקומות, כי אז תהיה לי חובת דיווח. לצד מקרים בעבר, חובת הדיווח מתייחסת גם למחשבות ולתכנון לפגיעה בעתיד הקרוב".
מהו המקרה הכי זכור לך מכל שנותיך כמטפל מיני?
"היה מקרה של בחור הטרוסקסואל שהצליח להגיע לעוררות מינית רק מלבישת בגדי נשים. אנחנו מדברים על שנים של הסתרה של בגדים בבית. לפעמים, כדי להגביר את היכולת התפקודית שלו, הוא נעזר בוויאגרה ותוך כדי שהוא קיים יחסים, הוא פנטז שהוא לובש בגדי נשים, עם איפור ופאה. הוא פנה לטיפול כי הפאראפיליה הזו שיבשה לו את חיי הזוגיות. בכל פעם שהכיר מישהי הוא חשש לשתף אותה, פחד שהיא תגיד לו 'שמע, זה יותר מדי קינקי בשבילי. לא מתאים לי'. עבדתי איתו הרבה על היכולת שלו לתפקד מינית עם חלקיות של הלבוש הזה. נגיד, שיסתפק בללבוש תחתונים של אישה מתחת לבגדים, בלי כל התפאורה. זה היה טיפול ארוך והייתה בו התקדמות יפה, אבל כמובן שלא הצלחתי להכחיד את הסטייה.
"הטיפול הוכתר כהצלחה ברגע שהוא הכיר מישהי. בהתחלה המפגשים עסקו בשאלה איך הוא מספר לה בכלל. בהמשך היא הגיעה בעצמה לקליניקה, ולאט-לאט קיבלה את כל התמונה. היא לא הפסיקה את הקשר איתו. היא אהבה אותו, נמשכה אליו ורצתה אותו, עם התוספת הזו. כיום, עד כמה שאני יודע, הם חיים בזוגיות".
פורסם לראשונה: 15:38, 16.03.21
