בוטלה הרשעת רואה חשבון שהשמיט כמיליון ש'

בדוחות שערך לבעלי חברה הוא לא דיווח על דיבידנדים. חרף הודאתו, ביהמ"ש התחשב בגילו המתקדם ובכך שהעבירות נעשו ברשלנות ולא בזדון

עו"ד ליאב מלמד | פסקדיןפורסם: 21.03.21 , 07:34

* עדכון (30.06.21): ערעור שהגישה פרקליטות מיסוי וכלכלה לבית המשפט המחוזי בתל אביב התקבל בהסכמת הצדדים באופן חלקי. הנאשם הורשע בביצוע העבירה, והעונש שהוטל עליו בבית משפט השלום נותר על כנו. ב"כ המדינה: עו"ד מורן ברטפלד מפרקליטות מיסוי וכלכלה

בית משפט השלום בתל אביב ביטל לאחרונה את הרשעתו של רואה חשבון שהודה שלא דיווח על דיבידנדים בגובה כמיליון שקל שקיבל לקוח שלו. השופטת דנה אמיר ציינה את הפגיעה הצפויה בפרנסתו ואת העובדה שמדובר במעידה שאינה מאפיינת את התנהלותו הנורמטיבית.

הנאשם שימש רואה החשבון של חברה וחברה בת שהוקמו ב-1994 והוא ערך גם את הדוחות האישיים של הבעלים. על פי כתב האישום, הוא השמיט מהדוחות האישיים דיבידנד של 234,621 שקל שקיבל הבעלים ב-,2009 ודיבידינד בסך 700 אלף שקל מ-2010. סכומים אלה לא מוסו. כתב אישום הוגש גם נגד בעל החברות, ובמסגרת הסדר טיעון נגזרו עליו שלושה חודשי עבודות שירות וקנס.

רואה החשבון הודה בעבירות והביע חרטה. הוא הסביר כי הגיש באיחור את הדיווחים על הכנסות החברה לשנים הרלוונטיות בהתאם לבקשת הבעלים, ולא בדק בעצמו האם הבעלים שילם את המס כנדרש. לדבריו, עד לפני כשנתיים בעל עסק יכול היה למשוך כסף מהחברה ללא תשלום מס, ולשלם את המס בשלב מאוחר יותר.

אילוסטרציה(shutterstock)

הוא הוסיף כי טעה לחשוב שאין לדווח על הדיבידנדים בדוח האישי, טרם הסדרת תשלום המס על ידי הבעלים. הוא שלל כוונה להעלים מס ומסר כי זו הייתה רשלנות מצדו.

במסגרת הטיעונים לעונש המדינה הדגישה כי מדובר במי שחב חובת אמון וזהירות מתוקף תפקידו, ומידת הפגיעה בערכים המוגנים ממעשיו גבוהה. היא דרשה להטיל עליו עבודות שירות בהיקף של 14-4 חודשים וקנס בגובה 120-20 אלף שקל.

ב"כ הנאשם ביקש לבטל את ההרשעה. הוא הדגיש כי העבירות אינן חמורות ובוצעו ברשלנות וכי הנזק לפרנסתו של הנאשם כתוצאה מהרשעה גבוה, שכן לשכת רואי החשבון עלולה לשלול את רישיונו. לדבריו יש להתחשב בגילו ומצבו הרפואי של הנאשם ובכך שהסיכון להישנות העבירות נמוך מאוד.

השופטת דנה אמיר כתבה כי מצד אחד מדובר בעבירות בהיקף כספי לא מבוטל, ויש להתחשב בכך שהנאשם רואה חשבון שחלה עליו חובת אמון מוגברת. מאידך, יש לזכור כי מדובר באי-דיווח על הכנסות בדוחות האישיים של הבעלים, שאותם יכול היה הבעלים לערוך ולהגיש בעצמו. בנוסף יש לשקול את העובדה שהעבירות בוצעו על ידי הנאשם ברשלנות ולא על מנת לסייע להתחמקות ממס.

השופטת הבהירה כי כשמדובר ברואי חשבון, רק בנסיבות מיוחדות תצדיק הפגיעה הפוטנציאלית בעיסוק במקצוע את ביטול ההרשעה. במקרה זה, הנאשם עוסק מזה כ-32 שנים כרואה חשבון עצמאי וכל פגיעה בעיסוקו צפויה לגרום לפגיעה ממשית בעתידו ובפרנסתו. זאת ועוד, הנאשם נעדר עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק.

היא סיכמה כי לאחר איזון בין חומרת העבירות לבין מאפייני הנאשם, האינטרס הציבורי סובל מתן הזדמנות שנייה לנאשם בגילו, להמשיך את חייו ועיסוקו כרואה חשבון, ללא כתם ההרשעה הפלילית על השלכותיה.

לפיכך ביטלה השופטת את ההרשעה וגזרה על הנאשם 400 שעות לתועלת הציבור והתחייבות כספית להימנע במשך שנה מביצוע עבירות דומות.