איסוזו דימקס נחשב ב-15 השנים האחרונות למלך המכירות של קטגוריית הטנדרים (למעט השנה החולפת, שכן השוק המתין למחליף). לאחרונה נחת בישראל דור חדש, שלישי בשושלת, עם יומרה לשפר כל תחום אפשרי. בעיקר את תא הנוסעים וסביבת הנהג, אך גם את איכות הנסיעה על הכביש ואת יכולת השטח, תחומים שבהם התקשה הדימקס היוצא מול מתחרים עדכניים.
כתבות נוספות למנויים:
הדרך היחידה לבדוק עד כמה הוא טוב היא להעמיד אותו לקרב ראשון וישיר מול טויוטה היילקס, מי שתפס בשנה האחרונה את כתר הנמכר ביותר. בשאר העולם (למעט צפון אמריקה) הוא מכר עד היום יותר מ-19 מיליון יחידות, פי חמישה מאיסוזו, וללא קשר הוא זכה פעם אחר פעם בתואר הטנדר הטוב מכולם במבחנים השוואתיים שערכנו לו מול פולקסווגן אמרוק, ניסאן נבארה ומיצובישי טריטון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
מנוע: ארבעה צילינדרים, 1.9 ליטר, טורבו-דיזל
הספק: 163 כ"ס ב-3,600 סל"ד
מומנט: 36.7 קג"מ ב-2,000 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית, שישה הילוכים
הנעה: אחורית, כפולה, הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל אחורית
מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 24 ס"מ, 23.9/30.5 מעלות
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית, צריכת דלק: 13 שניות, 180 קמ"ש, 10.8 קמ"ל
מחיר רכב מבחן: 267 אלף שקל
מנוע: ארבעה צילינדרים, 2.8 ליטר, טורבו-דיזל
הספק: 204 כ"ס ב-3,400 סל"ד
מומנט: 51 קג"מ ב-1,600 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית, שישה הילוכים
הנעה: אחורית, כפולה, הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל אחורית
מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 22.8 ס"מ, 27/29 מעלות
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית, צריכת דלק: 10.7 שניות, 175 קמ"ש, 9.9 קמ"ל
מחיר רכב מבחן: 275 אלף שקל
הדימקס החדש מרשים למראה ומסקרן, אבל גם מעט בולבוסי ולא ממש הרמוני. מדובר בטנדר אחרי הכול, רכב זוויתי וענייני, כך שאין יותר מדי פילוסופיות עיצוב לנתח כאן, אבל משהו בחרטום - יחידות התאורה, חלקה העליון של הסבכה - נראה מוזר וקשה לעיכול. ההיילקס לעומתו פחות מבריק, סולידי, מבלי להתאמץ יתר על המידה. הוא נראה בוגר יותר, ובמקרה זה מדובר ביתרון.
במידה רבה כמו המראה מבחוץ, גם סביבת הנהג של איסוזו מהווה קפיצת מדרגה לעומת הדגם היוצא ונראית עדכנית ומעניינת. איכות החומרים גבוהה משמעותית, המושבים נוחים יותר וסוף-סוף ב-2021 הגענו להגה שמתכוון גם לעומק ולא רק לגובה. יש צג נתונים גדול ומרשים עם מידע רב בלוח המחוונים, בקרת אקלים מפוצלת, מושב נהג חשמלי וריפודי עור (מיותרים ברכב עבודה) ומסך מגע גדול ("9) במרכז הקונסולה, אבל תפעולו מסורבל ותגובותיו איטיות באופן קיצוני.
שוב, תא הנוסעים של ההיילקס הוא הפחות מרשים, אבל הוא נושא עימו כמה יתרונות משמעותיים. למשל מושבים נוחים שתומכים טוב יותר לאורך זמן, שדה ראייה טוב יותר לפנים ולצדדים הודות לשטחי חלונות גדולים יותר וקורות A צרות. נכון, מסך המגע ("8) שלו אינו מרשים ביחס למקובל ומידותיו צנועות יותר, אבל הוא נוח בהרבה לתפעול מהיחידה שבאיסוזו. גם הספסל האחורי בטויוטה עדיף. הוא נוח יותר, יש בו מרחב לנוסעים ואפשר - בניגוד לאיסוזו - להושיב בו שלושה מבוגרים מבלי להידחק יתר על המידה.
לאיסוזו בכל זאת יתרון בסעיף המיזוג, עם פתחים נפרדים ליושבים מאחור, כמו גם בארגז הארוך ב-4.5 ס"מ (157 לעומת 152.5 ס"מ) ואף שהוא צר במעט (153 לעומת 154 ס"מ), יש לדימקס כושר העמסה גבוה ב-300 ק"ג (1,080 לעומת 790 ק"ג).
מערכות בטיחות? שניהם עם בלימה אוטונומית, שניהם עם בקרת שיוט אדפטיבית, אבל רק בדימקס היא מאפשרת עצירה מלאה (מתנתקת בטויוטה מתחת ל-30 קמ"ש) ולכן יעילה גם לזחילת פקקים. בנוסף כולל האיסוזו תיקון סטייה מנתיב מתקדם יותר (באמצעות היגוי לעומת בלמים בטויוטה) והתרעת שטחים מתים לצד כרית אוויר נוספת (8 לעומת 7).
איסוזו ממשיכה גם בדגם החדש עם מנוע דיזל מוגדש בנפח 1.9 ליטר, עם 163 כ"ס ו-36.7 קג"מ, וזו לפתע נקודת חולשה של ממש, שכן בחרטום ההיילקס שוכן מנוע דיזל מוגדש גדול וחזק בהרבה - 2.8 ליטר, 204 כ"ס, 51 קג"מ. במילים אחרות, 20% יותר הספק, 28% יותר מומנט, עם רצועת כוח רחבה משמעותית. שניהם אגב בעלי תיבת שישה הילוכים אוטומטית, הנעה אחורית לכביש וכפולה לשטח.
לאור יתרון הכוח ציפינו שהטויוטה יהיה זריז יותר, אבל לא עד כדי כך. הסיבה לכך אינה נעוצה דווקא במנוע האדיר (הוא לא) של הטויוטה, אלא בחולשה המפתיעה של מנוע האיסוזו שנותר הרחק מאחור בכל מבחן האצה לעקיפה. חשוב עוד יותר, המחסור בכוח באיסוזו כה מוחשי עד כי הוא פשוט התאמץ גם בנהיגת שיוט בכביש 6, שההיילקס ביצע ללא מאמץ. פערים גדולים עוד יותר התגלו בנהיגה בכביש הררי ועם נגרר. בנוסף המנוע של הדימקס גם רועש יותר (ורועד יותר, למעט בסל"ד סרק). יתרון קל יש לו, בכל זאת, בתחנת הדלק - 10 ק"מ לליטר לעומת 9 ק"מ לליטר בטויוטה.
ההיילקס עבר במתיחת הפנים האחרונה כיול מוקפד של מערכת המתלים, והיא מסייעת לו להיות נוח יותר גם מהדימקס החדש. לאיסוזו מתלה אחורי שמרגיש נוקשה בהרבה ואין פלא, שכן הוא אמור לשאת עוד כמה מאות קילוגרמים. זה הופך אותו לקופצני יותר ומי שיסבול מכך הם הנוסעים, בעיקר אלה שמאחור. גם ריסון המרכב לא מבריק, והוא מתנדנד יתר על המידה בנסיעה במהירות סבירה על אספלט סלול גרוע. על אותו תוואי בדיוק יישאר הטויוטה מאוזן ואדיש, תוך שהוא מבודד טוב יותר רעשי רוח ודרך.
באופן כללי, ההיילקס פשוט טוב יותר על הכביש, בכל פרמטר. הוא מרגיש יותר מהודק, יותר מעורר ביטחון בנהג, פחות רוכן בפניות ובעל הגה מדויק יותר. האיסוזו לעומתו מצויד בהגה חשמלי קל ונטול כל תחושה, אבל הוא עדיף בתמרוני חניה.
מדף הנתונים עולה כי לאיסוזו מרווח גחון גבוה במעט (24 ס"מ לעומת 22.8), זווית גישה טובה במעט (30.5 מעלות לעומת 29) אבל זווית נטישה קטנה משמעותית (23.9 מעלות לעומת 27), עקב מיקום נמוך יותר לגלגל הרזרבי.
אז נכון שהדימקס הנוכחי טוב מקודמו בשטח, בעיקר הודות לתוספת של נעילת דיפרנציאל אחורית, אך רמת העבירות שלו עדיין נמוכה מזו של ההיילקס. לטויוטה מהלכי מתלה ארוכים יותר המאפשרים קשר הדוק ורציף עם הקרקע. בנוסף, שילוב הנעילה האחורית בו מותיר את בקרת המשיכה לפעול על הגלגלים הקדמיים, בעוד שבאיסוזו הוא מבטל אותה לגמרי ומונע כך סיוע בהנעה בקטעי עבירות טכניים.
כמו בכביש, גם בשטח המנוע של ההיילקס עדיף עם זמינות כוח בסל"ד נמוך יותר, המאפשרת שמירה על קצב נסיעה איטי הנדרש בשטח טכני. בשטח חולי הוא בוודאי מייצר יתרון, ואין צורך להבהיר מדוע. גם בטיול שבילים נינוח ההיילקס עדיף, שכן הוא מבודד טוב יותר שבילים משובשים בעזרת מערך המתלים.
קפיצת המדרגה הגדולה שביצע איסוזו דימקס לעומת קודמו ניכרת כמעט בכל פינה, ובעיקר בסביבת הנהג ובמערכות הבטיחות העשירות, אבל הוא עדיין לא טוב מספיק כדי לרשת את טויוטה.
כן, ההיילקס מעט יקר יותר, מערכות הבטיחות בו פחות מתקדמות וכושר הנשיאה שלו נמוך במעט, אבל בזכות העדכון שעבר לאחרונה, הוא מנצח (גם) במבחן הזה בקלות.
עם תא נוסעים מרווח ונעים יותר, נוחות נסיעה עדיפה בכל תוואי, כושר עבירות גבוה משמעותית ומנוע שגורם למתחרה הישיר להרגיש חסר נשימה וכוח - הוא ניצב גם לאחר מבחן זה על המדרגה הגבוהה ביותר בפודיום הטנדרים.
תודות לחברות Buy&Drive ואספיר 4X4 שתרמו איסוזו דימקס למבחן.
