אחים הפסידו בניין שאביהם הוריש בדיזינגוף
בנים טענו שב-1969 שכנעה אותם אימם להסתלק מירושת האב תוך הבטחה שזכויותיהם לא ייפגעו. בהמשך הם גילו שהנכס כולו הועבר לאחותם
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה בקשה של בני משפחה שטענו כי לפני 52 שנה חתמו לבקשת אימם על הסתלקות מצוואת אביהם, אך לימים גילו שהטעתה אותם במטרה להוריש את העיזבון לאחותם. השופט מרדכי (מוטי) לוי קבע שהם לא סיפקו נימוק משכנע לשיהוי החריג.
התובעים - אחד האחים ויורשיו של אח אחר - סיפרו כי לאחר שאביהם שם קץ לחייו ב-1969 פנתה אימם לשני בניה וביקשה מהם להסתלק מירושתו לטובתה, כדי שתוכל לנהל את הנכסים של העיזבון ולשלם חובות ביתר יעילות ונוחות.
לדבריהם, על פי מה שהציגה להם האם, הסתלקותם לא הייתה אמורה לפגוע בזכויותיהם המהותיות בנכסי העיזבון. ואולם, בפועל מדובר היה בקונספירציה שנועדה לאפשר לאם להעביר את העיזבון לאחותם.
ארכיון. רחוב דינזגוף בתל אביב(צילום: מוטי קמחי)
לטענתם, דבר התרמית נודע להם כחודשיים לאחר מות האם ב-2008. התובעים עתרו לביטול ההסתלקות ולהשבת זכויותיהם כיורשי האב.
האחות טענה כי התביעה הוגשה 46 שנים לאחר מות האב ויש לדחותה מטעמי התיישנות ושיהוי קיצוני. היא ציינה כי במועד הסתלקותם של האחים הייתה בת 21 ולא היה לה כל חלק בנושא. לדבריה, גם אם תתקבל טענתם על תרמית והטעיה, הם היו צריכים להגיש את התביעה בפרק זמן סביר.
השופט מרדכי (מוטי) לוי ציין כי התובעים מבקשים הלכה למעשה את תיקון צו הירושה שניתן בעניין עיזבונו של האב ב-1969. הוא הבהיר כי תיקון צו ירושה ייעשה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים. ראשית יש לבחון אם קיימת עובדה אשר לא הובאה לפני בית המשפט או הרשם אשר נתנו את צו הירושה. בהינתן שהתשובה לכך חיובית יש לבחון האם הידיעה של בית המשפט או הרשם את אותה עובדה הייתה גורמת לשינוי תוכנו של הצו.
בנוסף, על בית המשפט לבחון האם ניתן היה להביא את אותה עובדה טרם הגשת הבקשה לשינוי צו הירושה. השופט קבע שהתובעים לא עומדים בתנאים אלה שכן מבית המשפט המחוזי שנתן את צו הירושה לא הועלם מידע כלשהו.
בנוסף קבע השופט כי התביעה לוקה בשיהוי משמעותי המהווה מחסום לדיון מחדש. הוא ציין כי מאז מתן צו הירושה ועד הגשת התביעה חלפו יותר מארבעה עשורים.
כמו כן, הידיעה שמשהו "אינו כשורה" היה ידוע לתובעים כבר בשנת 2000. במועד זה ניתן היה לבחון את טענות התובעים שכן האם עוד הייתה בחיים. לקביעתו, התובעים לא סיפקו כל הסבר מהותי ובעל משקל לקיומו של השיהוי החריג.
"לא הייתה כל מניעה שהתובעים יגישו התביעה כאמור במועד מוקדם יותר. פרק הזמן שלקחו התובעים לעצמם לצורך הגשת התביעה באופן שחיפשו וחיפשו עד שהגו את הגשת התביעה בניגוד להליך הנכון והראוי אינה התנהלות סבירה", כתב השופט.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעים: עו"ד עומר כרמל, עו"ד סהר פלד
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יגאל ויאיר יהלומי
- עו"ד ליאת שקלרז עוסקת בירושות וצוואות
- הכותבת לא ייצגה בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
