למרות החגיגות בגוש השינוי השבוע, למרות האביר בן דמות היגון שהוא ראש הממשלה נתניהו, אין עדיין ממשלה אחרת. בין יאיר לפיד וגדעון סער ונפתלי בנט יש איזו עננה מתוחה; כמו חלקיקים שהגיעו מחומרים אחרים לחלוטין, קשה להם להבין אחד את השני, קשה להם החיבור. מדי פעם יש הבזק ואז פיצוץ.
טורים קודמים של נדב איל:
נפתלי בנט החליט השבוע: הוא רוצה לסגור. מבחינתו, יושבים יום ולילה ומגיעים להסכם. המינימום שהוא דורש הם חלוקה פריטטית בקבינט (חמש וחמש), חלוקה פריטטית של ההצבעה בממשלה, כשמונה שרים למפלגות שלו ושל גדעון סער. לגבי הנושאים הערכיים, "רוח צהר"; לא יהדות רפורמית אבל גם לא חרדית. חוק הגיור לפי מתווה נסים, חוק הגיוס כפי שהוצע בידי משרד הביטחון בזמנו. כדאי להבהיר: יו"ר ימינה מדבר במינוחים של Take it or Leave it. אם הוא לא מקבל את הדרישות האלה או משהו קרוב למדי, הוא הולך לנתניהו, סוגר בחירה ישירה לראשות הממשלה ו"מי יודע, נתניהו פה שליט יחיד לעוד 40 שנה", כלשון גורם בימינה. "אני הולך לממשלת האחדות הזו עם כל הלב, בלי לבטים, אני הולך לחגוג את זה, לא להביט כל הזמן אחורה בדאגה", אומר בנט בשיחות סגורות, "אבל אני חייב להיות בטוח קודם".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
יו"ר ימינה רוצה את זה מהר, מיד. ביום שבו נתניהו מאבד את היכולת להרכיב ממשלה, הוא מעוניין להודיע "עלה בידי" ולהתייצב עם הסכמים קואליציוניים חתומים ביד, כולל חלוקת תיקים. "אני על מסוע לצוק", אמר השבוע, "ואני רוצה תשובות עכשיו. כן־כן, לא־לא". בעולם של שקד, שלו ושל סער, הם מסכנים את הקריירה הפוליטית שלהם בכל דקה שעוברת. לשיטתם, מצביעי לפיד, מיכאלי והורוביץ יצהלו מהממשלה שתוקם. מה הם מקבלים מהותית, שאלתי גורם בציר ימינה־תקווה חדשה. הוא התפוצץ. "שיגידו תודה. הם מקבלים את סילוק נתניהו, ואת תפקידי השרים. הם לא היו רואים משרדים ממשלתיים מקילומטר אילולא אנחנו. אנחנו סופגים את כל האש ובסוף הם יחגגו".
יאיר לפיד, מצידו, נמצא במקום אחר לגמרי. הוא התניע השבוע את עמדת ה"יש זמן" שלו – ראשית שהמנדט יוטל עליו. הוא חש בדחיקה קבועה והיא מעט מעצבנת אותו. לתפיסתו הטלת המנדט עליו היא עניין חיוני משום שברגע שיגיע לחיקו של בנט יתחיל מסע לחצים חדש בימין על יו"ר ימינה. ברקע ומאחורי הקלעים תמיד מקנן החשש שגדעון סער וזאב אלקין, "הזאבים" כפי שבכיר בשמאל כינה אותם השבוע, יתפרו פתאום איזו ממשלה אחרת, אולי עם החרדים. וכמובן, שבנט ילך לנתניהו ויציע רוטציה הפוכה.
הדינמיקה פועלת לטובת לפיד, סבורים ביש עתיד. בסוף הוא מחזיק ב־45 ממליצים וסביר שיקבל את המנדט. לגבי הדרישות עצמן, בגוש מתפוצצים בחזרה על בנט וסער. "הם השתגעו. ארבעה שרים למפלגה של שישה מנדטים?" אמר גורם אחד, "הם רוצים גם שלפיד יפר את הבטחת הבחירות שלו לממשלה קטנה, וגם שגנץ יאבד את הביטחון? זה לא יקרה". מתוך הדברים האלה עולות שתי מחלוקות עמוקות. הראשונה עוסקת בסדר הדברים והטלת המנדט. ההערכה היא שהמחלוקת הזו פתירה, ושלפיד משתמש בהטלת המנדט הצפויה עליו כמנוף למו"מ. במילים אחרות: שהוא לא יימנע מסגירת עסקה כעת. המחלוקת השנייה קשורה למידת הכוח של בנט ושל סער בממשלה החדשה. היא קשה בהרבה.
נקפוץ לשורה התחתונה: לפיד חייב לנהל מו"מ עיקש, אבל עבור הציבור שלו, הגאולה בדלת. הגאולה איננה נפתלי בנט, היא החלפת נתניהו. בנט וסער מוכנים לספק אותה, במחיר מופקע. שיקולים כמו גודל הממשלה ייתפסו, בזמן אמת ובדיעבד, כמו ההתעקשות של אהוד ברק בממשלתו קצרת הימים על העברת המשחן בשבת. למרכז־שמאל נמאס להיות צודק וחסר כוח. כן, לפיד חזק ויכול ללכת לבחירות בעמדה נוחה יותר משל סער ובנט, אבל רק בחד"ש יסלחו לו אם יחמיץ הזדמנות לממשלה שתחליף את ביבי. הנה עוד שורה תחתונה: בנט וסער יצטרכו להתפשר במקצת מדרישותיהם, ובנט יצטרך לשרוף את הגשר לממשלת נתניהו, פומבית – אחרת מיכאלי והורוביץ יתקשו לשתף פעולה.
בעניין אחד בנט ולפיד דומים. שניהם רומנטיקנים. עיניהם נדלקות כאשר הם מדברים על ממשלה עניינית, מפרגנת, כלשונו של בנט. זו דרך אחרת לומר שהם חולמים על עידן חדש בפוליטיקה; העידן שלהם.
השכנוע של בנט להסתער נבע מפגישתו הרת הגורל והרעל ביום שלישי עם נתניהו. ההיסטוריה האישית הסבוכה והטעונה שלהם, בת למעלה מ־20 שנה, התנקזה לרגע הזה. פחות משעתיים אחרי הפגישה הזו יתקוף נתניהו בפראות את בנט, ימחה על האפשרות שיקים ממשלה עם שבעה מנדטים, יאשים אותו בתאוות שררה ובעיקר בפשע העליון ביקום הפוליטי שברא לעצמו: ניסיון להחליפו. יממה אחרי הפגישה יודיע בנט שאם נתניהו ייכשל בהקמת ממשלת ימין, הוא ינסה להקים ממשלת אחדות ובכך יציב את עצמו לראשונה בגלוי כמועמד גוש השינוי לראשות הממשלה.
שניהם באו חמים. בנט ושקד מוכנים לזנק לממשלת סמוטריץ'־רע"מ, אך מוצגים בליכוד כבוגדים. נתניהו, מצידו, לא מבין מדוע גוש הימין כולו לא עומד לשירותו התמידי; אחרי למעלה מעשור בשלטון וכאשר אתה מוקף תמידית במלחכי פנכה, זה אך טבעי.
נתניהו פתח. נפתלי, הוא אמר ברצינות גמורה, לפני פוליטיקה, חייבים לפתור את בעיית הפריטטיות של הממשלה ולשנות את החוק. אי־אפשר ככה לעבוד, זה תוקע הכול, ראית מה קרה בחיסונים. העובדה שנתניהו הצליח לשמור על פרצוף רציני כאשר ניסה למכור את הטיעון הזה לבנט, ואחרי שנושא החיסונים נפתר, זה הישג ששווה שני אוסקרים, אמר מאוחר יותר גורם בימינה. בנט הבין מיד מה נתניהו רוצה: לחסל את כל המגבלות שהממשלה הנוכחית מטילה עליו. ברגע שהפריטטיות מבוטלת, זורקים את כחול לבן, ממנים שר משפטים. "ואז יש עולם שלם שאני בכלל לא מבין את כל מרכיביו", אמר מאוחר יותר לגורם ששוחח איתו, "עולם המשפט של ביבי. אולי פיטורי היועמ"ש. אין לי מושג". בנט, די מהר, ביקש מנתניהו לא לזלזל לו באינטליגנציה.
5 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו הצהרה חיסונים קורונה חיסון משרד רה"מ ירושלים
(צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הסעיף השני היה הוועדה המסדרת. נתניהו דרש שבנט יתמוך בהצעת הליכוד. אבל זה לא טוב לי, השיב בנט בתמיהה (מעט מבוימת), הרי אנחנו במו"מ. למה שאתן לך את זה. נתניהו כבר היה עצבני. הצורה שבה בנט דיבר איתו, נטולת הסנטימנטים, שיגעה אותו. הוא הגיע לסעיף השלישי. הבחירה הישירה. עכשיו התמונה הייתה ברורה: ראש הממשלה רוצה לקבל בחירות אישיות ובינתיים לייצר ממשלה ללא בלמים. בנט הבהיר את מה שיגיד מאוחר יותר: קודם יושלם הניסיון הנוכחי להרכבת ממשלה, כולל הטלת מנדט על אחרים. זה כבר היה יותר מדי לנתניהו; הפגישה באורח מעשי התפוצצה. הוא הגיע לכנסת חם, רותח, נואש. אם לא יחול שינוי דרמטי בעשרת הימים הקרובים, זו הייתה הפגישה האחרונה של בנט ונתניהו להרבה זמן; "לבד מהחפיפה, כמובן", אומרים בגוש השינוי ברשעות.
זה אכן העניין היחיד שעליו יסכימו הליכוד, יש עתיד, תקווה חדשה וכל השאר: החלפתו של נתניהו נראתה השבוע קרובה מתמיד. אחד משרי הליכוד אמר שממשלה בראשות נתניהו נראית יותר מתה מהסופר־ליג האירופי. ביום רביעי עמד בכנסת ח"כ דודי אמסלם ודיבר מהמיית ליבו. "אם אתם בונים על זה שיבוא מישהו אחר, לא. אנחנו נהיה איתו גם בעוד 20 שנה כי אין בלתו". נתניהו יהיה אז בן 91, אגב. "אנחנו הולכים לאופוזיציה", אמר שר אחד מהמפלגה השבוע, בשלווה סטואית למדי. "אני מניח שהממשלה שלהם תעבור שנה ראשונה די בהצלחה. הם רק צריכים להעביר תקציב. השנה השנייה תהיה עמוסה בצרות וזה יתחיל להתפרק".
בליכוד דיברו השבוע לראשונה בגלוי על אפשרויות של התפצלות שליש מהסיעה (סיכוי אפסי) או האפשרות שנתניהו "יזוז הצידה" ויאפשר לשר אחר מהמפלגה להנהיג אותה לממשלת ימין (סיכוי קלוש). "הכוונה היא לא להניח לו אקדח על השולחן", אמר בכיר אחד, "אבל הרעיון הוצג בפניו. הוא צריך להחליט לפני שהמנדט עובר ללפיד ולבנט. זה אומר שיש לו שבוע לכל היותר. אם הוא מוכן, מרכז הליכוד יתכנס ויבחר את מי שירכיב את הממשלה. תוך כמה שעות יש קואליציה, ונתניהו מתמודד במשפט כאשר הוא יודע שהליכוד בשלטון, שזה לא דבר רע עבורו". ראוי לשים לב לסיומת על המשפט, היא החשובה ביותר. מה הסיכוי שזה יקרה, שאלתי את הבכיר. "רציונלית, זה הפתרון הטוב ביותר. אבל בנימין נתניהו הוא לא רק אדם יותר. זה כבר מיתולוגיה. הוא שאול המלך".
אין שתי מילים יותר קונצנזואליות בישראל מאשר "הקורונה מאחורינו". יש רק בעיה אחת: היא לא מאחורי העולם. בהודו, שממנה הגיעה טיסה השבוע לישראל עם נדבקים חדשים, מוצאים מאות אלפי נדבקים ביום; זה אומר שמספרם האמיתי עשוי להימדד במיליונים. לפי הערכה אחת, מתים בהודו כ־15 אלף בני אדם ביום מהמחלה. באמריקה הלטינית מתחולל אסון נרחב, היסטורי. אירופה עוד מדממת. בשוודיה דיווחו בשבוע שעבר על מספר הנדבקים היחסי הגבוה ביבשת, ובמחלקות הטיפול הנמרץ מאושפזים יותר חולים מכל זמן אחר לבד מהגל הראשון.
מה אכפת לנו, יאמרו הישראלים. אנחנו מחוסנים. ובכן, כאן זה מתחיל להסתבך. אמנם החיסון נראה תקף לכל הווריאנטים, אבל זה עניין של ניהול סיכונים. לדוגמה: נדבקי הווריאנט ההודי מכפילים את עצמם כל שבוע בבריטניה – מדינה מחוסנת למדי. הזנים האחרים שותקו בידי החיסון. המספרים של הנדבקים בזן ההודי עדיין קטנים מאוד, אך זו המצוקה היסודית סביב הווריאנטים השונים: כולם רוצים להאמין, ועד כה זה נכון, שהחיסון מביס אותם. אבל אם יבוא במקרה זן אחד שעמיד לחיסון, נדע על כך מאוחר מדי.
וכאן אנחנו חוזרים לטיסות לישראל. נתב"ג הפך מזמן למפלס הכנרת של ישראלים במאה ה־21: הוא מקור מים חיים, או צינור חמצן. בניגוד לכל מדינה שהביסה את הקורונה, ישראל נפתחת לתיירות יוצאת ונכנסת. למעשה, חברות התיירות והתעופה פה מוכרות חבילות נופש לקיץ ופותחים יעדים חדשים. מיותר לציין שסין לא עושה זאת; גם לא טייוואן, ניו־זילנד או אוסטרליה. הן לא לוקחות סיכון. אצלנו כולם רוצים להיות על המטוס שממריא דרך דמעה שקופה; בחודש הבא יירשמו בנתב"ג לפחות 450 אלף כניסות ויציאות, כפול מהחודש הזה. ביוני המספר יגדל. ביולי־אוגוסט צפויה חגיגה משפחתית. היא תהיה ניסוי יוצא דופן: אם יש וריאנט שעמיד בפני החיסון, הישראלים הקופצניים בחו"ל ימצאו אותו. ומה לגבי הילדים, אלה שאינם מחוסנים?
בכירים במשרד הבריאות מבהירים שיהיה עליהם לשמור על בידוד כאשר יחזרו – עם צמידים אלקטרוניים. גורם פוליטי ששמע על כך השבוע לא ידע אם להיכנס להתקף חרדה או צחוק: "הם לא הבינו איפה הם חיים, אם במשרד הבריאות חושבים שיצליחו לענוד פה צמידים אלקטרוניים לפעוטות. יהיו פה סצנות. אנשים לא יסכימו. יורידו אותם רגע אחרי. זה לא ישים". במשרד מגיבים בכעס. "אז מה הם רוצים? שייכנסו לפה וידביקו ונגלה עוד חודשיים שהיה וריאנט חסין? אתה מבין שמרגע שיאתרו וריאנט, ואז ירצפו אותו, ואז יחקרו ויראו שהוא יותר מידבק או קטלני יעבור זמן – ועד אז נחזיר את המדינה למקום הגרוע שהיינו בו?"
אם לישראל הייתה ממשלה מתפקדת אולי הייתה מתנסחת מדיניות לאומית בעניין יציאה וכניסה לארץ בעת מגפה עולמית. מנהיג אמיץ היה אולי גוזר גזירה שצריך בקיץ לוותר על נופשונים בחו"ל, רק לשם זהירות. אומץ, כפי שאנחנו יודעים, מתקיים במשורה בימים אלה.
